מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:00:30

אברהם יעקב.

ומאיפה... איפה נולדת, באיזו שנה?

אני נולדתי בשנת 40', יותר נכון.

למרות שבתעודת זהות

שלי כתוב לי 41',

זה בגלל שרצינו לעלות לארץ

בתור ילדים עולים,

אז הגדילו לי את השנה. כן.

אז אתה יליד 1940? -40', כן.

-איפה?

00:01:00

בבגדד עצמה.

בגדד בעיראק. -בעיראק, כן. -כן.

מפני שכל היהודים, לא בשביל...

כל היהודים האוריגינלים,

אפשר להגיד, או הרבנים וזה,

נולדו בעיראק.

הרב עובדיה,

הרב אליהו,

זה בית הכנסת שכאן.

הוא יליד בגדד.

00:01:30

עיראק זה יכול להיות גם כורדי

או ... או כל מיני מרחקים.

המרחקים בין היהודים.

ליהודים הייתה...

אני אעשה הקדמה.

ליהודים הייתה שפה

מיוחדת, אפשר להגיד.

למרות שחיינו בתוך מדינה... בתוך

בגדד או עיראק, נקרא, כללי,

שלפעמים הערבים שהיו

שכנים או מכרים שלנו

00:02:00

לא ידעו על מה אנחנו מדברים.

זאת אומרת, הבנו את זה. מה הבנו?

הבנו אחרי שלמדנו בבית ספר.

אבל היהודים, הייתה

להם שפה מיוחדת.

יש לי אפילו פה הקלטות,

שאנשים שבאו... -כן?

לא... זאת אומרת, מישהי

כאן, אני רואה אותה,

לא תמיד עולה לי את זה,

שהיא אומרת שהיא למדה, שאחרי ה...

00:02:30

בזמן האחרון,

אחרי 67',

שהייתה בבית ספר,

שהיו שתיהן, חברות,

מדברים עם המורה, אומרת:

"על מה אתם מדברים?

"אני לא מבינה את זה."

אז יש לנו את השפה

של הבגדדים, נקראת...

המרחק בין, נניח...

מוסול או בצרה וזה,

אפילו שם, הערבית שלהם, זה לא...

00:03:00

לא אורגינלית.

ואחר כך, אם אנחנו נלך על

יהודים שהיו בכורדיסטן,

או ב..., הבנת אותי?

אז הם... את הערבית

היה להם קשה יותר,

דיברו כורדית.

כן. -אז לכן, כשאנחנו

אומרים שאנחנו באנו מבגדד,

זה היהודים - לפי דעתי,

בכל זאת - היהודים.

00:03:30

אם זה בן פורת, הוא מבגדד.

יש כמה...

עלה מבצרה, איך קוראים לו...

פואד. -כן.

פואד, היה לנו. זכרונו לברכה.

את מבינה?

זה מה שיש.

אני נולדתי בשנת ה-40'. ב-41' היו פראות.

-כן. הפרהוד. -הפרהוד.

לפי מה שנאמר,

00:04:00

ש-189 נהרגו,

ביניהם אבא שלי, זכרונו לברכה.

ובמוזיאון אור יהודה

אבא שלי, מופיע השם שלו.

כמה שסיפרו לי, הסבא

וזה, קרוב ל-400 נהרגו.

כשם שהם יהודים. לא שום דבר אחר.

00:04:30

באותו זמן, כמה שגם לי

ידוע, שהיו הגרמנים.

הגרמנים לא נתנו שום צעד.

והאנגלים לא עשו שום צעד.

כיום, לאחר משא ומתן,

אני נזכר, כי...

כל הבגדדים שבשנים האלה, שנולדו,

הם ניצולי שואה.

אני כרגע ניצול שואה.

00:05:00

מקבל מה שאומרים ותרופות

וכל זה, כן, כן.

קיבלנו את זה.

אבל אני לא רוצה

להיכנס לזה לעומק,

מפני שהרבה שמעתי סיפורים.

אבי, זכרונו לברכה... -איך קראו לו?

-עזרא.

עזרא... -עזרא יעקב. -עזרא... לא.

עזרא מזלא. -כן.

00:05:30

הוא עבד בתחנת... מנהל

של כל עיראק, ל...

רכבות בעיראק. -וואו.

אז הוא הלך בפרהוד, ואמרו לו:

"תשמע, אל תלך." אמר:

"אני, יש לי הרבה פועלים."

הפועלים, כמה שאני, סיפרו לי,

אמא שלי, שהפועלים בעצמם,

הם, בגרזנים ובמקושים הרגו אותו.

אני לא זוכר את אבא שלי.

00:06:00

יש לי אחות שהיא קצת אולי זוכרת,

שנתיים, היא יותר גדולה.

אז אני ואחותי, מהאבא הזה.

אמי אחרי זמן מה

התחתנה עם גבר, כמובן,

הייתה אישה צעירה.

ההורים שלה היו עשירים,

סבא שלי היה מיליארדר.

שטחים ואדמות.

והתחתנה.

00:06:30

התחתנה עם הגבר הזה.

וכמה שנים הייתה קצת בעיה.

פעם היה...

הוא נתפס כציוני,

אחרי...

10 שנים, אולי, כן?

אז הוא ברח.

אני באותו זמן, אני איתו הייתי.

00:07:00

אחותי לא. נשארה אצל הסבא,

בבגדד.

ונסענו, הייתה לנו דודה,

דודה שמצד האבא החורג, אני מדבר.

-כן.

זה היה בכסרה שירין.

ושם היינו איזה שנה, שנה וחצי.

עד כדי כך שדיברתי פרסית,

שהיום אני לא זוכר כמה מילים,

שהייתי מתרגם לאמא

שלי מפרסית לערבית.

00:07:30

זאת אומרת, כמשפחה,

עברתם מבגדד לפרס,

כדי להגיע לארץ ישראל?

-לא. -אה. -לא.

אבא שלי... אבי

החורג, אפשר להגיד,

שהוא קצת... אמרתי לך

שהוא נתפס כציוני,

והיה עליו... -אה, פחדתם.

היה עליו...

שאומרים, אני לא זוכר, אבל

אומרים שהיה משלוח וכל זה,

00:08:00

אז הוא ברח. -ברח.

לא היה עניין של ארץ ישראל.

אנחנו... אני זוכר כמה...

אפשר להגיד, אם אז הייתי ילד

קטן, אולי בגיל 5, אז בוא נאמר

שנת 45', מדינת ישראל לא...

-נכון.

לא קמה.

ברח, הייתי שנה וחצי, למדתי...

הכניסו אותי לבית ספר שם, ו...

00:08:30

קצת למדתי. אחרי זמן מה מסוים,

אני עברתי הרבה גלגולים בחיים.

אם אני אכתוב... -רגע,

ואמא הייתה אתכם?

אמא הייתה איתנו.

פתאום החליט אבא...

התחיל אבא שלי החורג:

"לא, אתה לא תהיה איתנו.

"אתה חוזר לבגדד."

מה השיקול?

ואני מצטער שעד היום לא

שאלתי את אמא שלי, בזמנו,

למה הוא עשה את זה.

00:09:00

שם אותי על משאית,

ואני, אחרי יום וחצי,

ישנתי על משאית,

אני עם הבגדים שלי, זה הכל.

הגעתי לבגדד, ידעתי שיש לי דודה.

-בן כמה היית?

הייתי בגיל 6, אולי.

זה לא ייאמן, זה לא

ייאמן מה שאני...

איך עשיתי את זה? אני,

היום כשאני הולך,

00:09:30

הגעתי השבוע ואני

חושב: "אני בגיל 78,

"איך זה היה?" יש היום

ילדים כאלה, לא יודעים מה.

נכון. -איך אני עברתי את זה.

ישנתי. אז כשהגעתי לבגדד,

אז הייתה לי דודה ו...

זאת אומרת, לו היו הערבים

לוקחים אותי,

היום לא הייתי... -חי.

00:10:00

לא הייתי יודע מה.

כמובן, ילד בגיל הזה זוכר

את ההורים וכל זה. -כן.

אבל אם היו חוטפים אותי,

לא הייתה להם שום בעיה.

ירדתי ואחר כך, אחרי שהייתי אצל דודה

שלי, ש... -והגעת אליה מהזיכרון?

כאילו, זכרת לאן ללכת? -כן, כן.

זכרתי בגיל 6.

זכרתי את זה. 6, אולי 7, מקסימום.

00:10:30

אז אחר כך הלכתי אצל הסבא,

וחייתי עם הסבא.

אבא שלי, שנהרג,

הדוד שלי, הוא קיבל

אפוטרופוס עלינו.

מפני שלאבא שלי, היה לו בית משלו,

כספים משלו, ואז אמרו,

כנראה עשו, הממשלה, שה...

00:11:00

איך קוראים לו, האפוטרופוס

שהיה מקבל כסף בעדנו,

בשביל לחיות. אז לא הייתה

לו ברירה, כשהייתי שם.

לאחר שנה, אולי,

אמא שלי חזרה,

עם אחותי הקטנה, זיכרונה לברכה.

היא נפטרה מסרטן, לפני 17 שנה.

זה מה שאני זוכר.

00:11:30

סבא שלי באמת טיפל בי טוב.

הייתי בבית ספר.

אז... וכששמענו על העלייה,

על העלייה לארץ,

נורא, בתור ילד,

נורא רציתי. למה?

שבבית ספר הייתי רואה כל פעם,

היו חסרים ילדים. איפה?

00:12:00

לא יודעים. אמרו

שהייתה עליה לגאלית.

הייתה עלייה גם... -בלתי לגאלית.

הייתה עלייה דרך

פרס, הייתה עלייה...

מה שמו?

בריכות, זה...

בכל מחיר.

אז בתור ילד, אני

זוכר אפילו את היום,

ואמא שלי לא רצתה לעלות.

למה היא לא רצתה לעלות?

היה לה בית של סבא,

15-16 חדרים.

00:12:30

עושר.

אדמות. הכל. את מבינה? זה לא...

בן אדם לא עוזב את הכל. -כן.

עכשיו, כמה שלי ידוע, היה

דבר שקראו לו תסכית.

מה זה התסכית הזה?

לקחו את תעודות הזיהוי של אמא שם,

וזאת אומרת, אם היא נוסעת,

היא לא נוסעת לארץ ישראל,

לא אמרו לנו "ארץ ישראל".

אנחנו נוסעים לקפריסין.

אפילו זה היה כבר בשנת...

00:13:00

בסוף העלייה, נגיד,

ב-51' הגענו. זאת

אומרת, הסוף של ה-50'.

הגענו ל....

לקחו לה את התעודות, יענו,

הליכה בלי חזרה. אין. -כן.

אני הכרחתי אותה.

אמרתי לה... היינו לנו גג,

אמרתי לה: "אם את לא הולכת

"ולא נרשמת, אני..."

00:13:30

לא יודע, נכנסה בי אש וזה.

"אני זורק את עצמי מהגג."

בן כמה היית? -6-7.

זה לא ייאמן. אני היום מסתכל,

איך יכול להיות, ילד כזה?

יש לי, ברוך השם,

נכדים ונינים היום,

ואני רואה אותם בגיל 12-13, לא...

אין להם את ה... -את העצמאות הזאת.

-אין להם את העצמאות.

מאיפה אני קיבלתי? אני לא יודע.

אני, אם תשאלי אותי, אני לא יודע.

00:14:00

אבל זה כשאני הייתי...

וסבא גם עלה אתכם? -לא.

לא סבא,

לא הדודים. היו לאמא שלי 2 אחים.

והם היו... מאיפה העושר בא?

העושר בא להם מ... היו מתווכים.

מתווכים אדמות, קרקעות.

וכל זה, שהיו עושים.

עד כדי כך, אולי אני

אספר איזה סיפור. -כן.

00:14:30

אני זוכר אפילו,

ב-47', כנראה,

שהפלסטינאים,

וזה מאוד חשוב, שישמעו,

הלוואי שישמעו כל העולם,

שהפלסטינאים הגיעו לבגדד,

ורדיו בגדד

הודיע, אם אחינו

הפלסטינאים מגיעים לבגדד,

אם יכולים לתרום

00:15:00

מגבית, כסף, כל מיני...

דברים שאפשר לעזור להם.

אני לא יודע אם היו הרבה

פלסטינאים, אבל הגיעו פלסטינאים

שברחו מהארץ.

ואז...

הדודים שלי, כשהיו

עושים את התיווך,

היו מזמינים את זה

שמוכר ואת זה שקונה,

לסלון.

00:15:30

ואז: "תן יד, תן

זה," כל הסיפור הזה.

אז כילד רציתי לראות,

וראיתי כמה פעמים,

אבל הילד רוצה.

אז הייתה ספה, יותר גדולה מזאת,

והתחבאתי מאחוריה, לשמוע מה הם...

אומרים. -בקיצור, לא

אאריך הרבה, אין...

אז...

הדודים שלי, בתור יהודים, הרבה נתנו כספים.

פחדו שזה...

00:16:00

אחרי שנגמרה כל העסקה הזאת,

דוד שלי אומר,

לזה שקנה את האדמה,

והוא יושב ו... עליו,

וכאפיה וכל זה.

הוא אומר... הדוד שלי שואל

אותו, דוד שלי, ששון,

שואל אותו,

ואני כל פעם מציץ, מה הם מדברים.

אומר לו:

00:16:30

תגיד לי, כמה לאחינו,

דוד שלי קורא לאחינו הפלסטינאים, אתה טעמת?

הסתכל עליו והסתכל והסתכל והסתכל.

אני פחדתי, שלא ישלוף

לו איזה סכין.

על מה? אבל הוא הולך עם

אחינו הפלסטינאים. -כן.

הוא אומר לו,

דוד שלי, הבן שלו, קראו לו רזי.

אומר לו: "אבו רזי,

"עשית טעות בחיים.

00:17:00

"אין לך... הפלסטינאים זה

העם הכי מלוכלך בין הערבים.

"לא בסוריה, לא במצרים.

"באף מקום. העם הזה הוא מלוכלך."

ואנחנו תורמים לזה שאנחנו

מפחדים מהם, עם סכינים.

את זה אני אומר לך,

לפני 60 ומשהו שנים.

והיום אני רואה אותם.

רואה אותם, יום-יום.

ואנחנו, לצערנו,

שיש אנשים שחושבים

שאנחנו נהיה איתם.

00:17:30

אני לא כל כך ימני, אבל...

כואב לי, שאבא שלי,

שהרגו אותו.

את זה ראיתי כשהייתי ילד.

אמר לו: "אתה עשית טעות גדולה.

"לא צריך לתת להם שום דבר.

"אלה העם הכי מלוכלך,"

עוד פעם אני חוזר על זה,

"שיש בין הערבים."

את זה אני זוכר.

בבית ספר למדתי

00:18:00

נדמה לי, עד כיתה ג' או ד', לא...

לא זוכר.

למדתי, הייתי מדבר קצת

צרפתית, גם את זה שכחתי,

באותם הימים.

ואחר כך,

למדתי ב... איך אומרים,

"סימן טוב,"

ואחרי זה, כשנסגר...

רגע, הבית ספר הוא

בית ספר של אליאנס?

00:18:30

אני לא זוכר את הראשון, מפני

שהיו שם, איך קוראים להם...

בבית ספר שלימדו אותנו ערבים.

ערבים, והיו גם יהודים.

אם פתחת את זה,

שם למדנו, למה, כל בוקר

היינו צריכים לעמוד,

לא כמו כאן, ישר נכנסים.

לעמוד שורות-שורות, כמו שבצבא,

לשיר את ההמנון העיראקי,

00:19:00

להצדיע לדגל - ילדים -

להצדיע לדגל העיראקי,

ואז נכנסים לכיתה.

ולומדים.

והיו... יש סיפור,

ככה, שאפשר לספר.

היו זמנים, ככה,

שהיה מורה לעברית,

שעה.

והיה מורה גם ל...

את זה אני זוכר טוב,

ומורה ל...

00:19:30

ערבי, שלימד קוראן. אבל זה

היה בשכונה של היהודים. -כן.

ואז בא יום אחד מפקח

של משרד החינוך,

ואמר ל... "אני רוצה לשאול אתכם."

כולנו נשארנו בכיתה.

הייתה אפשרות,

בזמן שהקוראן, שאנחנו נהיה בחוץ,

עד שהשיעור ייגמר.

בזמן שלימדו אותנו עברית,

אז יש כמה... -כן.

00:20:00

הם יכולים לצאת.

והיינו נשארים לפעמים,

לא היינו יוצאים.

אז הוא שאל...

שאלות בקוראן.

אף אחד לא ענה. "עוד

שאלה יותר קלה." לא.

אז אמר: "הילדים

היהודים, אתם יודעים?"

כמעט 90% אנחנו הצבענו.

אמר להם: "אתם..."

אמר להם איזו מילה, בקללה גם.

"אתם לא מתביישים?

00:20:30

"שהם לא צריכים, יודעים את

הקוראן, ואתם לא יודעים."

את זה אני זוכר.

אחר כך עברנו לבית ספר פרנק עיני.

זה בית ספר מאוד מוכשר.

-מוצלח. -כן.

ומפרנק עיני, שאני... -שזה מה?

איזה סוג בית ספר זה?

זה בית ספר עממי, גם תיכון. כן.

00:21:00

שם היו רק היהודים, לא היה.

אחותי למדה בבית ספר ל...

מה שמו, עם הערבים.

כן, אחותי הייתה. עכשיו, מצד...

מצד אבא שלי, אני ואחותי. -כן.

מצד אבא שלי החורג,

2 אחים ואחות.

כן.

כאשר אחות אחת, סיפרתי שהיא....

-נפטרה.

00:21:30

נפטרה. זה מה שיש.

המשפחה שלי זו הייתה מזלא.

-כן. -כן.

לי, מצד אבא שלי,

הוא, אבא שלי, כשבאנו לארץ,

כמובן, הוא בא כבר לארץ פה.

ואנחנו התמהמהנו עד שהגענו,

כל פעם כשהגענו לשער העלייה,

אני אחזור בי.

שבאנו מבגדד,

00:22:00

כמובן, בלי הרבה דברים.

כסף בוודאי שלא נתנו לנו.

בגדים, קצת סבון.

שמעתי כל מיני סיפורים,

אנשים שרצו להביא זהב,

שהיו ממיסים סבון גדול של כביסה,

והיו מכניסים את זה, אבל

אוי ואבוי להם אם היו....

תופסים אותם. -כן, וכולם

אמרו: "איפה אתם נוסעים?"

נוסעים לקפריסין.

00:22:30

אני אמנם הייתי 3 פעמים בקפריסין,

אבל לא באתי לשם, באנו לכאן.

באנו לכאן,

זרקו אותנו ל...

אני אומר "זרקו

אותנו", לשער העלייה.

למה באמת אתה אומר "זרקו אותנו"?

מפני שזה... למה אני אומר את זה?

מפני שלתוך אוהל.

מי... תארי לעצמך שאת באה מווילה,

00:23:00

או מארמון כמו של סבא, שהיה לו,

לווילה. אמא שלי הייתה אומרת:

"הלוואי שהייתי מתה ולא

היינו מגיעים לארץ."

ואוכל, מה? לא היה... היה אוכל...

קצת אורז, לחם שחור,

שהיום הוא יקר,

אז היה... היה קשה,

היו מנות...

וזה מה שיש.

00:23:30

ואם גשם בא, כולנו נרטבים.

ואז אני, שם אולי נשארנו עד שבא

אבא שלי החורג לחפש אותנו.

אז אני יוצא, איזה יום אחד, בשבת,

בורח, היה כמו מחנה,

בורח, ואני רואה...

רכבים.

ומיד אמרתי: "מה זה, רכבים בשבת?"

00:24:00

כי באמת, אנחנו בעיראק יודעים,

שזה רק ערבים, לא יהודים.

והם מדברים עברית, אני

הבנתי קצת עברית.

רצתי בחזרה לאמא שלי, אמרתי לה:

"אמא, את יודעת שיהודים

נוסעים בשבת?"

היא אומרת לי: "לא, זה

נדמה לך, זה בטח ערבים."

אמרתי לה: "אבל מדברים עברית."

לא ידעתי שהערבים גם...

יודעים עברית. -ידברו עברית.

אז באמת, מפני שאנחנו חשבנו

שפה, ארץ שיש לנו רק...

00:24:30

שרק מדברים עברית. -כי בעיראק...

רק אני יכול להגיד לך,

90%, כמה שאני זוכר. -כן.

או שראיינתי אנשים. 90%

מהאנשים היו דתיים.

אין. שמרו שבת,

שמרו זה, נכון.

היה סבא שלי,

היה שולח אותי לבית קפה,

שאביא לו מים חמים וזה,

00:25:00

וגם היה שולח אותי למאפייה,

היה רוצה לחם זה... -כן.

לא הבנו. הרבה דברים לא הבנו שם,

משמעות.

הייתי... כמובן לא היו באמצע

השבוע נותנים את הכסף.

כן. -לא. -לא בשבת.

ואני הייתי נהנה. אני זוכר גם,

סבתא שלי גם מתה באותו זמן,

00:25:30

אז הייתי לוקח...

וכל זה לבית כנסת.

אבל בית כנסת לא כמו כאן בארץ.

מה היה באמת? -בית כנסת, את יכולה...

היו 2,000 איש, 1,000 איש.

כל בתי הכנסת ענקיים.

אין דבר כזה שחסר מניין. -כן. -כן.

היינו גם בשכונה שכולנו

יהודים, הבנת אותי?

פחד שיש ליהודים,

00:26:00

היה מאוד גדול. כמה

שאני זוכר כילד,

מפני שאני זוכר קטע אחד, שדוד שלי

היה בשוק,

אז היו... אני לא יודע אם את

זוכרת, את צעירה, אני רואה,

שפה, אחרי 67', במדינת ישראל,

היו קונים והיה סבל עם

זה, לוקח את הדברים.

אז בעיראק היו הרבה.

00:26:30

בעיראק, קודם כל, היו

או עשירים-עשירים,

או... -עניים-עניים. -עניים-עניים,

אפילו גם בין היהודים.

אבל אני יודע שבין היהודים היו...

עוזרים הרבה.

אז דוד שלי בא, אמר לו:

"4 פלוס," יענו, 4

לא שקל, אפשר להגיד,

פחות משקל.

00:27:00

היה 4 אגורות, אז, בזמנו,

היה כסף-כסף. ו...

ובעל הבית אומר:

"לא, אמרת לי 10."

אומר: "לא, אני לא אמרתי לך 10."

מה עשה? הילד. מה עשה?

הרביץ ל...

לדוד שלי. -לדוד.

00:27:30

ודוד שלי יכול היה להגיע למלך.

עד המלכים הייתה להם גישה.

הוא רץ למשטרה,

אמר להם: "פה יהודי

בא, קילל את מוחמד."

בא השוטר, שוטר רגיל,

נתן לדוד שלי, וראיתי את

הדם, איך יוצא לו מהפה.

הוא אומר לו: "איך

אתה מקלל את מוחמד?"

הוא אומר לו: "לילד הזה

אתה מאמין ולי לא?"

אז היה מאוד...

00:28:00

שם המשטרה, הם מאוד אכזריים.

אני שמעתי כבר הרבה סיפורים,

של אנשים שנאסרו אחרי 67',

ויש לי הקלטות. לא הקלטות שאני יכול

להוציא את ה... יש לי, עם הטלפון שלי,

שהם ניצחו בששת הימים וכל זה.

אבל הכל, היה שם פחד, שם שוטר...

00:28:30

הוא השופט. הוא הכל.

אין, זה לא כמו בארץ,

שאני רואה לפעמים, אני משתגע.

אני אומר להם:

"שוטר, מי אתה?"

זה לא יפה. אני לא...

לא ככה התחנכנו.

כשבאתי לארץ,

דודה... הייתה לי דודה

פה, במחנה יהודה,

זיכרונה לברכה, אז היא מצאה לי...

00:29:00

לקחה אותי לבית ספר כי"ח. -כן.

אם את מכירה. את ירושלמית?

-לא. -לא, לא ירושלמית.

בית ספר כי"ח זה ברחוב יפו. עד

היום הזה, השאירו את ה... -כן.

היה, הבית ספר הזה,

מעשי ותיאורטי.

ואני לא ידעתי אף מילה.

"הבוקר בא, מה שלומך,"

מילים כאלה כן.

00:29:30

בן כמה היית, בן 10? -כן, בן 10.

בן 10, כן, כבר הגעתי לגיל 10.

ואני רואה ילדים משחקים גולות.

ואני עומד,

היה חורף,

כן. -איך הגעת לירושלים? -אה, איך. או,

טוב, אולי את רואה שאני עובר מקום.

לשער העלייה בא אבא שלי, החורג.

הוא, מה עשה? היה באמת פיקח.

הוא, בזמן שברחו,

00:30:00

הלך, הייתה לו דודה גם פה,

ואחי הקטן נתן שמי ש...

אמונה, איך קוראים לזה? שישמרו עליו.

-אומנת. -אומנת, שישמרו עליו.

והוא הלך ולקח בית בעין כרם.

היום רק מיליונרים גרים בעין כרם.

-כן. -את ביקרת? תבקרי.

הוא לקח בית, 2 קומות.

00:30:30

באו הסוכנות היהודית,

באו הסוכנות היהודית,

אומרים: "מה זה?"

הוא אומר: "לא, המשפחה

שלי." טוב, אמרו לו:

"אתה תצא. אנשים גרים במעברות."

הייתה פה מעברת תלפיות וזה.

"ואתה בא לגור פה, עם זה?

"ניתן לך חדר."

אז בא וגרנו בחדר.

גרנו בחדר.

ו...

00:31:00

היות ואמא שלי, בחורף,

אני מוכרח לעבור על זה,

עכשיו כמובן, אוכל לא היה מספיק.

היה בחדר, אבל יש

שדה, תאנים וכל מיני.

מים, הייתי הולך להביא מהבור.

היו שולחים אותי להביא מהבור.

כן. אומר... בא ילד

אחד, אומר לי: "זוז."

00:31:30

אני עומד. עוד פעם:

"זוז!" אני עומד.

פעם שלישית, בא, נתן לי מכה.

אני הייתי כבר בכוחי.

מהמכה, טראח.

אני גם נתתי לו מכה,

והורדתי לו דם מהפה.

אז כמובן שבא המנהל, הזמין אותי,

למה אני הרבצתי. אמרתי לו: "תשמע,

"אני לא עשיתי לילד שום דבר.

00:32:00

"אני לא נגעתי באף אחד. אני..."

הוא אומר לי:

"אמר לך "תזוז" 3 פעמים."

אמרתי לו: "מה זה? מה זה "זוז?"

אני לא יודע את המילה הזאת."

ואז הוא צחק, ואמר: "תשמע, אז אתה

לא יכול להישאר בבית ספר." ו...

הייתה לי דודה. לקחה

אותי לאיזו חנות,

בבית העם הישן.

שהוא חאלבי,

00:32:30

שמואל שווקי, קראו לו,

ואמרה לו: "תראה, אתה חיפשת ילד."

ושם התחלתי לעבוד אצלו.

וכל יום הייתי בא מעין כרם,

אל זה. אפילו יום אחד, לא היה לי כסף.

באתי ברגל.

אמרתי לדודה שלי: "מה?" היא

אומרת: "או, יופי. תשמע.

"יש בית ספר "למל","

שעד היום הזה קיים.

00:33:00

בית ספר "למל" ברחוב ישעיהו,

מול הריסון. הריסון כבר...

הריסון הזה... -כבר לא קיים.

-עכשיו עשו כבר...

עשו דירות והשתלטו עליו, כל ה...

הדתיים שם.

אז הלכתי ללמוד בערב.

ואהבתי ללמוד בערב. למה אהבתי?

קודם כל, לפני שהיינו

הולכים ללמוד,

00:33:30

היינו נכנסים למטבח, לאכול.

בבית לא היה לנו את האוכל.

אז לפחות הייתי אוכל.

-אוכל. -אוכל שם.

ואני זוכר שבאה... שוב

פעם אני חוזר על זה.

באה הסוכנות,

באה הסוכנות, נתנה לנו...

זאת אומרת, לאבי החורג,

00:34:00

נתנה לו תרנגולות לגדל.

אז אמא שלי אמרה: "תשמעו,

"כיפור, תלכו, תשחטו תרנגולת."

אבא שלי החורג, הוא פחד.

היו עומדים ב...

איך אומרים? בהר הרצל.

והיו עולים, שוטר עם

פקח, עם מישהו...

רוצה תרנגולת או משהו.

00:34:30

התרנגולת ישבה בשקט.

בדיוק אני,

איך שעלה, התרנגולות התחילו.

באו לפה...

"אדוני, איך אתה לוקח ילד?

מה זה?"

אמרתי: "זה של אבא שלי." טוב.

לקחו אותנו ל... בקיצור. -כי מה? כי

אסור היה לשחוט תרנגולות לכפרות?

אסור היה לשחוט. אנשים,

לא היה להם מה לאכול,

ואנחנו נלך, נשחט תרנגולת?

ו...

00:35:00

לקחו אותנו, משטרת מחנה יהודה. היום

המשטרה הזאת לא מתפקדת, רק לאבידות.

וחקרו פה וחקרו שם. אמר לו:

"תשמע, חביבי, אנחנו משפחה,

"צריכים לאכול. זה שלנו,

אנחנו לא גנבנו."

בקיצור, יצאנו.

אז למדתי בבית הספר למל.

ובבוקר, היה בית ספר רק בערב,

לא בוקר. -כן.

00:35:30

ובבוקר הייתי עובד, וכשהייתי

מדבר עם שמואל שווקי,

בעל החנות, אני מדבר

בשנת 52', משהו.

52' משהו, 53'. את מבינה?

והוא היה מדבר... הוא היה

חאלבי, אז דיבר איתי בערבית.

ולאט לאט, לאט לאט למדנו.

עד כדי כך, בבית ספר

למל הייתה קופה.

מי שהיה מדבר לא עברית,

00:36:00

היה צריך לשלם שקל.

נגיד ואת טועה,

אז כולנו פחדנו מ...

למרות שבינינו דיברנו ערבית.

עכשיו, אבא שלי, החורג, הוא

הלך ושינה את השם שלנו.

אז פתאום, הוא, קראו לו "יקא".

"מי יקא?" אמר: "יעקב."

00:36:30

ואז הוא נשאר ואני, את האמת,

את האמת-האמת,

תהיה בהקלטה, לא תהיה

בהקלטה, חרה לי כל הזמן.

שלא... אפילו, בוא נאמר,

שבאמת אחרי כמה שנים עשה את זה,

חרה לי ששם המשפחה שלי.

ואמרתי, אם כבר,

לעשות "מזל" על אבא

שלי, על שם אבא שלי.

זאת אומרת, מה זה "יעקב"?

אבל מצד שני, אמרתי:

"תשמע, יש לי 2 אחים.

00:37:00

"ויהיה פה..." -ריב.

למה... לא ריב, למה פה...

אחיך, קוראים לו יעקב או מזלא?

אבל היו לי כמה בבתי הספר.

והמעניין ביותר,

שהיה עכשיו כש...

כשהגרמנים, האשמנו אותם שלא

הגנו עלינו, וכאילו...

שאני הלכתי ישר למשרד הפנים,

00:37:30

היו חקירות וכל זה, שזה אמת מהאמת.

לא מצאו "מזלא".

אמרתי: "איך יכול להיות?"

לא יודע.

רק "יעקב".

אז נשארתי עם יעקב.

ואני לא הולך, אני עכשיו

אלך בגיל די מבוגר,

להתחיל ולעשות את זה.

אמרתי: "אתה יודע מה?

"שיהיה." עד היום הזה, בגיל הזה,

00:38:00

אני אומר, למה, גם הבנות שלי.

לי יש, כן, אישה, 6

בנות, אין לי בנים.

אני סבא ל-10 נינים. -וואו.

ו-19, עד כמה שאני זוכר, 19 נכדים.

כן.

ובאתי לגור פה.

בצבא התגייסתי.

ו...

00:38:30

אפשר להגיד שכשעבדתי

אצל שמואל שווקי,

זו הייתה חנות שהוא מכר

רדיו ונברשות.

ואני, 4 שנים אליו.

ואמרתי: "תראה," אמרתי

לעצמי יום אחד,

והכרתי כבר בחורים,

"מה אני אלך? זה מקצוע?

אני צריך ללמוד.

"אני מחר אתחתן וזה,"

ככה היה, בא לי בראש.

00:39:00

עזבתי אותו. כמה שהתחנן, אמרתי לו:

"אני עוזב, הולך לעבוד אצל קבלן."

פומרנץ.

קבלן בניין שהיה עובד.

התחרטתי בהתחלה, אבל היום אני

מודה לאל שעשיתי את הצעד.

וככה, ולמדתי אחר כך קורסים,

להוציא את ה... לחשמלאי. -אה, חשמלאי.

-החשמלאי צריך...

יש מסמך, ונהייתי חשמלאי ראשי. ו...

00:39:30

עבדתי. הייתה אחר כך בשנת...

לפני בערך 52 שנה,

קניתי חנות.

בתחכמוני, בירושלים, של חשמל.

והתחלתי לעבוד.

גם למכור, בעיקר, העבודה.

ועבדתי, עשיתי עבודה

לאוניברסיטה העברית.

אז הגעתי לצבא.

00:40:00

גם לפני הגיל שלי,

רציתי ללכת להתגייס.

שירתי...

כ... בהתחלה קורס של מ"כ,

ואחרי זה לא הצלחתי, למעשה,

הלכתי לצנחנים.

השתחררתי בתור צנחן.

והשתתפתי ב-3 מלחמות, אפשר להגיד.

אבל מילואים עשיתי 32 שנה.

00:40:30

תראי, הקהילה בעיראק,

כמה שאני יודע,

שאני לא הייתי גדול כדי לספר,

שהייתה מאוחדת,

בתי כנסת היו,

בתי ספר היו,

בשבת לא עבדו היהודים,

בחגים לא עבדו. כיבדו את הכל.

בשבת כל בתי הכנסת היו

מלאים עד אפס מקום.

00:41:00

זה מה ש... -אתה זוכר קצת חגים בעיראק?

-אבל בגדד עצמה,

עיר מאוד יפה.

מאוד יפה, כמה שאני זוכר.

כן, היה מצב כזה,

שהייתי בבית ספר,

שאפילו ילדים,

גם הנכדים שלי כבר,

הקטנים, הם יודעים לשחות.

היה מצב כזה שהיינו הולכים בקיץ

ללמוד שחייה.

00:41:30

ואחרי כחודשיים,

היינו צריכים להביא לבית ספר

תעודה שנתן לנו זה שזה...

וכל הזמן, בזמנו, איך זה היה?

היו לוקחים גזע של תמר,

עושים בו חור וחבלים,

כמה שאני זוכר, בהתחלה,

בן 8 שיודע לשחות,

אז הבגדדים יודעים

לשחות טוב מאוד.

אני לא יודע מה היום, הרי...

00:42:00

היום כבר דור חדש וזה. גם

היום, ברוך השם, יודעים.

אבל שום פעם, אני... זה

שעושים לחיילים עוול,

וגם כשהם לא הולכים, זה...

אין לי מה להגיד.

אפילו עד כדי כך,

לבוא ללשכה ולהירשם

ולא לעשות את זה.

זה... להגיד לך את האמת,

00:42:30

לא הייתי יכול לחשוב פעם.

מה זה? היו...

אנחנו אהבנו, אנחנו,

שהיינו בצנחנים,

אני רק אספר לך משהו, את

יודעת מה זה בצנחנים?

היינו בזמנו של בן גוריון,

אם שמעת עליו, זכרונו

לברכה, גם אני אומר.

הוא היה בא באמצע הלילה,

היינו הולכים לפשיטות.

אבל היינו חיילים מיוחדים,

אף אחד לא יכול היה לספר

00:43:00

מה הרג, מה עשה -

לא היה מה שהיום,

עם טלפונים, עם כל זה.

הייתה...

שאם יוצאים לפעולה,

את מבינה? הלוואי

שהצבא ישמע את זה,

שהולכים לפעולה,

מי שמקבל עונש, לא ייצא לפעולה.

הולך להיהרג!

לא ייצא... עשית

את העונש שלו, זה.

את מבינה? עד כדי כך,

שאנחנו הצנחנים, שהיינו בזה,

00:43:30

משטרה צבאית הייתה

מפחדת מהצנחנים.

מפני שלמה? מפני שהאימונים,

היו מאוד קשים, להיות בבית סוהר.

כמעט ולא היו מכניסים...

מחבוש וזה.

אבל לא היו עם הצנחנים...

לא מתעסקים הרבה.

יש משהו באמונות או

בערכים שהיו בעיראק

שהיית רוצה שיהיו בארץ?

00:44:00

דברים מהקהילה, מהתרבות

שהייתה בבגדד.

תראי, מה שידוע לי,

שיש היום בעיקר,

זה בסביבות רמת גן ופתח

תקווה, הרבה עיראקים.

כמה שאני שמעתי, פעם

אחרונה, שהגענו, ברוך השם,

בארץ לחצי מיליון יהודים

עיראקים, בגדדים.

00:44:30

העלייה בסך הכל הייתה,

כמה שזכור לי, ש...

אומרים 150, אבל יש כאלה

שאומרים 110,000 שעלו לארץ.

אני מתגאה בעדה שלי. אנשים...

אנשים, בעיקר העיראקים,

הם רואי חשבון,

אלופים. כל רמת גן, זה היה חצי רמת

גן, אם לא... לפי מה שאני שומע,

00:45:00

מה שאני שומע. אפילו

פה, במס הכנסה,

שהיה כשהייתי עצמאי,

הייתי הולך לפקיד מס

הכנסה, שהיה עיראקי.

הרבה עיראקים.

אז קרה, קיבלו תואר טוב.

למדו שם. לא הייתה, בוא

נגיד, משפחה או זה,

ששולחת שיעבוד בבנייה או זה.

00:45:30

כמובן, בעיראק,

שהייתה משפחה מלוכדת,

חלק למדו,

וחלק עבדו במקצועות,

כמו... איך קוראים לו, תפירה.

חייטים היו טובים.

אז, בזמנו, כבר היו

באים ומזמינים חליפה,

לא הולכים מהשמחה לחליפות

00:46:00

היו מתווכים,

היהודים, אני מדבר.

היו אלה שעוסקים בזהב,

וכסף.

היו מנהלים.

מה שאני יודע, סיפור, ככה שסיפרו,

שבזמן...

בזמן שהייתה...

00:46:30

עיראק, אז היו 12 שרים.

ביניהם, עד היום הזה

יש לי את ההקלטה הזאת,

ביניהם 6 שרים יהודים.

שר האוצר, שר המשפטים,

ועוד 4, אני לא יודע, שרים.

אבל תמיד עשו מוות ליהודים.

אני לא יודע אם...

פעם תשמעי את ההקלטות האלה.

00:47:00

הם לפעמים שולחים לי בטלפון

את כל זה, ואני שומע.

וזכור לי שבעיראק, כשהיה הדינר,

קודם כל, מהמשפחה

שלי יצא שר האוצר.

חגולי.

כשבאו האנגלים, אמרו,

תעשו דינרים...

שר האוצר אמר, חגולי: "לא, חביבי.

אנחנו רוצים

00:47:30

"שממשלת בריטניה תחתום

"שהוא שווה לשטרלינג," המה שמו...

הבריטי. -האנגלי.

"שכל העולם יהיה בדינר."

הדינר היה...

גדול. -היה שווה. -כן.

פעם הייתי בעיר העתיקה.

אם ביקרת בעיראק העתיקה.

מול שער שכם.

00:48:00

אז קניתי מהם סחורה, את

האמת, קניתי מהם סחורה.

הרבה סחורה. והיו שואלים אותי: "למה?

אין לכם...?"

הייתי אומר: "אז מה?

"קודם כל, יש לנו סחורה בלי סוף.

"אוכל בלי סוף. ישראל

הכי עשירה בעולם,

"תדעו."

אני תמיד מהלל את המדינה שלי.

אז הוא אומר לי: "תראה..."

00:48:30

אמרתי לו: "תראה, אני

בא, בחורף, כל זה,

"אני צריך לזרוק את

הנעליים, כל הבוץ."

אמרתי לו: "תוך חודשיים יהיה

לכם פה ספסל ו..." -מדרכות.

סתם אמרתי. את האמת.

אני עובר, באו הערבים

האלה, באו, נישקו אותי.

אומרים: "מה יש לך? אתה עובד

בעירייה?" אמרתי לו: "לא."

אתה רואה מה... אנחנו

לא מאשרים דבר כזה.

00:49:00

100 שנה לא התקדמתם.

הם היום, הפלסטינאים

היום, נהנים מהכל.

יש גם ערבים שאמת מדברים.

היה לי פועל, 2 פועלים, אמרו:

"הלוואי שלא תקום

מדינה פלסטינאית."

הוא אומר לי: "איבריהם,

"אנחנו נברח, נבוא לישראל, שיהרגו אותנו

החיילים שלכם ולא המשטר." -האחים שלהם.

00:49:30

כן. הם אכזרים.

מה מרוויח היום פועל בעזה?

גרושים.

הבנת אותי?

כן. -ברוך השם, אני...

הם בונים, חורה לי כשאני הולך,

הבנות שלי גרות במעלה אדומים.

איזה בניינים.

הם מרוויחים. יש לנו,

עובדים אצלנו - ניקיון.

לא תאמיני.

יש להם מכונית, אני

לא אומר לך לא,

00:50:00

מכוניות מפעם, אז היו חדשות.

פועל ניקיון, ריבונו של עולם!

מאיפה? מפני שקמים

ב-8, 10,000 שקל.

הם עובדים לפי שעות.

כל שעה 40 שקל, את

תעשי את החשבון.

הבנת אותי? 10,000, 8,000,

אפילו את החגים שלהם הם לא רוצים.

את יודעת שהערבים היום

רוצים רק את החגים שלנו,

לקבל את הכסף. למשל,

00:50:30

אומרים: "אתם, כל חודשיים יש לכם חג.

לנו פעם אחת."

אתה ישראלי? אתה לא מגדיר את עצמך כבר בגדדי?

-לא, בטח. -ברור.

אפילו אם היום ייתנו לי

וילהה בבגדד, אני לא אלך.

אני אוהב את הארץ הזאת.

אני... דרך אגב, אני

הרבה גם מטייל בעולם.

אבל מה? זה כמו שאת

רואה, זה יפה וזה -

00:51:00

אין. הייתי הולך לטורקיה,

הייתי אוכל אבטיח,

זה לא אבטיח... אדום

והכל, אבל זה לא מתוק.

זה אחד הדברים.

עד עכשיו, דרך אגב,

לא אמרתי את זה,

שיש הרבה רכוש, הרבה

רכוש השאירו היהודים.

היהודים השאירו. יש אנשים...

דרך אגב, שאלת את זה,

יש אנשים שהשאירו את הפתילייה

וכל זה,, רק רצו לברוח.

00:51:30

כן. ואני זוכר, יום אחד...

יום אחד הייתי באיזה בית

של אבלים וזה, הלכנו לנחם.

ואיזה יהודי, עיראקי,

אז ישבו כמה בחורים מסביבו,

והוא מספר להם על

עיראק וכל זה וזה.

ואני, גם חרה לי.

לא יכולתי לשתוק.

אמרתי לו: "תגיד לי, אתה..."

00:52:00

היו כולם צברים, אני יליד בגדד.

אמרתי: "אתם עכברים,

סליחה על הביטוי."

אמרתי לו: "כל דבר

קטן, איפה היהודים?

"זה החיים, שהיינו בעיראק?"

אמרתי לו: "יש משל שאומר

"פיילה מזהב,

"אבל יש עקרב ונחש,

ואת לא יכולה לקחת.

"אז מה עשינו?" אמרתי לו.

00:52:30

אתם לא יודעים, יש כאלה שאני...

שמדברים על המדינה הזאת,

יש לי... אבל אני תופס את עצמי,

אני אומר להם: "מה אתם יודעים?

"עצם זה שאני הולך ביום

שבת עם ציצית עליי,

"איפה זה בעיראק?"

בעיראק - אבנים, אל תלמדו פה.

כשהיינו ילדים בבית ספר, הערבים

היו זורקים עלינו אבנים.

כשהיינו באים להורים ואומרים להם,

היו אומרים: "אתם הצקתם להם,"

00:53:00

ככה זה היה.

למשל מורה, היינו מפחדים ממנו.

מה זה מורה...

היינו ילדים, משחקים גולות רק,

היינו שומעים איזה מורה עבר, וואו!

כולם רוצים את האדמה של...

מה שמו. כן.

אין. יהודי, גם

לאמריקאים, גם לכל יהודי,

המקום שלו פה.

בית הוא בונה כאן, שלו.

00:53:30

באף מקום את לא יודעת מה.

השלטון מתחלף,

השלטון יבוא. אני לא אומר הכל...

יש לנו בעיה.

הבעיה בבית חולים, שאין.

הייתי למשל ברודוס, הייתי

קצת מטייל, בין היתר,

אבל טיולים ככה,

קלים, של מה שמו...

ואני לוקח אוכל וזה, לא...

נעזוב את זה.

ברודוס, למשל, מכוניות,

משאירים אותן פתוחות.

00:54:00

ואני שואל אותו: "למה?" הוא

אומר: "מי יגנוב פה?"

וגם כשיש אנשים שאומרים לך:

"תשמעי, ב-48', ב-55',

"לא היו גנבים." זו האמת!

את יודעת למה לא היו גנבים?

אה?

למה להיכנס? חצי לחם שחור ייקח?

מה היה לאנשים?

לא היה, תבינו.

בית, היינו פותחים, מה יגנוב?

חתיכה?

00:54:30

חיינו ילדים...

אנחנו חמישה, עם אמא

שלי, זה לא סיפרתי,

חמישה, חדר אחד.

ביום חורף, נכנסה שבת... יענו,

יום שישי הייתה עושה...

באותו חדר. חדר אחד!

שמנו איזה וילון,

עושה אוכל לשבת,

אנחנו מתרחצים עם פיילה,

חלק יושבים... באותו חדר.

באותו חדר.

00:55:00

אבל היו לנו שירותים נהדרים.

את יודעת איפה היו השירותים?

בחוץ.

הגשם יורד, וזה מה... לא היו

לנו, לא שירותים, לא אמבטיה,

וברוך השם, גם אני וגם

האחים שלי, אנחנו...

אומרים, חיים. מים

היינו מביאים מהבור.

את מבינה? זה לא,

נגיד, מה שיש היום.

זה שאין לנו משפחה. 

לא רוצה כבר להיכנס להיריון. 3"

חדרים לא מספיק, אני צריכה..."

אמרתי... אני לא יודע,

אולי אני פוגע בכם,

עוד חדר,

אני אומר: "אנחנו חיינו עם חדר אחד.

חדר אחד."

אברהם יעקב

מראיינ/ת -
אפרת קראוס
אורך הסרטון:
00:52:31
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
בגדד
,
עירק
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש

אברהם יעקב.

ומאיפה... איפה נולדת, באיזו שנה?

אני נולדתי בשנת 40', יותר נכון.

למרות שבתעודת זהות

שלי כתוב לי 41',

זה בגלל שרצינו לעלות לארץ

בתור ילדים עולים,

אז הגדילו לי את השנה. כן.

אז אתה יליד 1940? -40', כן.

-איפה?

בבגדד עצמה.

בגדד בעיראק. -בעיראק, כן. -כן.

מפני שכל היהודים, לא בשביל...

כל היהודים האוריגינלים,

אפשר להגיד, או הרבנים וזה,

נולדו בעיראק.

הרב עובדיה,

הרב אליהו,

זה בית הכנסת שכאן.

הוא יליד בגדד.

עיראק זה יכול להיות גם כורדי

או ... או כל מיני מרחקים.

המרחקים בין היהודים.

ליהודים הייתה...

אני אעשה הקדמה.

ליהודים הייתה שפה

מיוחדת, אפשר להגיד.

למרות שחיינו בתוך מדינה... בתוך

בגדד או עיראק, נקרא, כללי,

שלפעמים הערבים שהיו

שכנים או מכרים שלנו

לא ידעו על מה אנחנו מדברים.

זאת אומרת, הבנו את זה. מה הבנו?

הבנו אחרי שלמדנו בבית ספר.

אבל היהודים, הייתה

להם שפה מיוחדת.

יש לי אפילו פה הקלטות,

שאנשים שבאו... -כן?

לא... זאת אומרת, מישהי

כאן, אני רואה אותה,

לא תמיד עולה לי את זה,

שהיא אומרת שהיא למדה, שאחרי ה...

בזמן האחרון,

אחרי 67',

שהייתה בבית ספר,

שהיו שתיהן, חברות,

מדברים עם המורה, אומרת:

"על מה אתם מדברים?

"אני לא מבינה את זה."

אז יש לנו את השפה

של הבגדדים, נקראת...

המרחק בין, נניח...

מוסול או בצרה וזה,

אפילו שם, הערבית שלהם, זה לא...

לא אורגינלית.

ואחר כך, אם אנחנו נלך על

יהודים שהיו בכורדיסטן,

או ב..., הבנת אותי?

אז הם... את הערבית

היה להם קשה יותר,

דיברו כורדית.

כן. -אז לכן, כשאנחנו

אומרים שאנחנו באנו מבגדד,

זה היהודים - לפי דעתי,

בכל זאת - היהודים.

אם זה בן פורת, הוא מבגדד.

יש כמה...

עלה מבצרה, איך קוראים לו...

פואד. -כן.

פואד, היה לנו. זכרונו לברכה.

את מבינה?

זה מה שיש.

אני נולדתי בשנת ה-40'. ב-41' היו פראות.

-כן. הפרהוד. -הפרהוד.

לפי מה שנאמר,

ש-189 נהרגו,

ביניהם אבא שלי, זכרונו לברכה.

ובמוזיאון אור יהודה

אבא שלי, מופיע השם שלו.

כמה שסיפרו לי, הסבא

וזה, קרוב ל-400 נהרגו.

כשם שהם יהודים. לא שום דבר אחר.

באותו זמן, כמה שגם לי

ידוע, שהיו הגרמנים.

הגרמנים לא נתנו שום צעד.

והאנגלים לא עשו שום צעד.

כיום, לאחר משא ומתן,

אני נזכר, כי...

כל הבגדדים שבשנים האלה, שנולדו,

הם ניצולי שואה.

אני כרגע ניצול שואה.

מקבל מה שאומרים ותרופות

וכל זה, כן, כן.

קיבלנו את זה.

אבל אני לא רוצה

להיכנס לזה לעומק,

מפני שהרבה שמעתי סיפורים.

אבי, זכרונו לברכה... -איך קראו לו?

-עזרא.

עזרא... -עזרא יעקב. -עזרא... לא.

עזרא מזלא. -כן.

הוא עבד בתחנת... מנהל

של כל עיראק, ל...

רכבות בעיראק. -וואו.

אז הוא הלך בפרהוד, ואמרו לו:

"תשמע, אל תלך." אמר:

"אני, יש לי הרבה פועלים."

הפועלים, כמה שאני, סיפרו לי,

אמא שלי, שהפועלים בעצמם,

הם, בגרזנים ובמקושים הרגו אותו.

אני לא זוכר את אבא שלי.

יש לי אחות שהיא קצת אולי זוכרת,

שנתיים, היא יותר גדולה.

אז אני ואחותי, מהאבא הזה.

אמי אחרי זמן מה

התחתנה עם גבר, כמובן,

הייתה אישה צעירה.

ההורים שלה היו עשירים,

סבא שלי היה מיליארדר.

שטחים ואדמות.

והתחתנה.

התחתנה עם הגבר הזה.

וכמה שנים הייתה קצת בעיה.

פעם היה...

הוא נתפס כציוני,

אחרי...

10 שנים, אולי, כן?

אז הוא ברח.

אני באותו זמן, אני איתו הייתי.

אחותי לא. נשארה אצל הסבא,

בבגדד.

ונסענו, הייתה לנו דודה,

דודה שמצד האבא החורג, אני מדבר.

-כן.

זה היה בכסרה שירין.

ושם היינו איזה שנה, שנה וחצי.

עד כדי כך שדיברתי פרסית,

שהיום אני לא זוכר כמה מילים,

שהייתי מתרגם לאמא

שלי מפרסית לערבית.

זאת אומרת, כמשפחה,

עברתם מבגדד לפרס,

כדי להגיע לארץ ישראל?

-לא. -אה. -לא.

אבא שלי... אבי

החורג, אפשר להגיד,

שהוא קצת... אמרתי לך

שהוא נתפס כציוני,

והיה עליו... -אה, פחדתם.

היה עליו...

שאומרים, אני לא זוכר, אבל

אומרים שהיה משלוח וכל זה,

אז הוא ברח. -ברח.

לא היה עניין של ארץ ישראל.

אנחנו... אני זוכר כמה...

אפשר להגיד, אם אז הייתי ילד

קטן, אולי בגיל 5, אז בוא נאמר

שנת 45', מדינת ישראל לא...

-נכון.

לא קמה.

ברח, הייתי שנה וחצי, למדתי...

הכניסו אותי לבית ספר שם, ו...

קצת למדתי. אחרי זמן מה מסוים,

אני עברתי הרבה גלגולים בחיים.

אם אני אכתוב... -רגע,

ואמא הייתה אתכם?

אמא הייתה איתנו.

פתאום החליט אבא...

התחיל אבא שלי החורג:

"לא, אתה לא תהיה איתנו.

"אתה חוזר לבגדד."

מה השיקול?

ואני מצטער שעד היום לא

שאלתי את אמא שלי, בזמנו,

למה הוא עשה את זה.

שם אותי על משאית,

ואני, אחרי יום וחצי,

ישנתי על משאית,

אני עם הבגדים שלי, זה הכל.

הגעתי לבגדד, ידעתי שיש לי דודה.

-בן כמה היית?

הייתי בגיל 6, אולי.

זה לא ייאמן, זה לא

ייאמן מה שאני...

איך עשיתי את זה? אני,

היום כשאני הולך,

הגעתי השבוע ואני

חושב: "אני בגיל 78,

"איך זה היה?" יש היום

ילדים כאלה, לא יודעים מה.

נכון. -איך אני עברתי את זה.

ישנתי. אז כשהגעתי לבגדד,

אז הייתה לי דודה ו...

זאת אומרת, לו היו הערבים

לוקחים אותי,

היום לא הייתי... -חי.

לא הייתי יודע מה.

כמובן, ילד בגיל הזה זוכר

את ההורים וכל זה. -כן.

אבל אם היו חוטפים אותי,

לא הייתה להם שום בעיה.

ירדתי ואחר כך, אחרי שהייתי אצל דודה

שלי, ש... -והגעת אליה מהזיכרון?

כאילו, זכרת לאן ללכת? -כן, כן.

זכרתי בגיל 6.

זכרתי את זה. 6, אולי 7, מקסימום.

אז אחר כך הלכתי אצל הסבא,

וחייתי עם הסבא.

אבא שלי, שנהרג,

הדוד שלי, הוא קיבל

אפוטרופוס עלינו.

מפני שלאבא שלי, היה לו בית משלו,

כספים משלו, ואז אמרו,

כנראה עשו, הממשלה, שה...

איך קוראים לו, האפוטרופוס

שהיה מקבל כסף בעדנו,

בשביל לחיות. אז לא הייתה

לו ברירה, כשהייתי שם.

לאחר שנה, אולי,

אמא שלי חזרה,

עם אחותי הקטנה, זיכרונה לברכה.

היא נפטרה מסרטן, לפני 17 שנה.

זה מה שאני זוכר.

סבא שלי באמת טיפל בי טוב.

הייתי בבית ספר.

אז... וכששמענו על העלייה,

על העלייה לארץ,

נורא, בתור ילד,

נורא רציתי. למה?

שבבית ספר הייתי רואה כל פעם,

היו חסרים ילדים. איפה?

לא יודעים. אמרו

שהייתה עליה לגאלית.

הייתה עלייה גם... -בלתי לגאלית.

הייתה עלייה דרך

פרס, הייתה עלייה...

מה שמו?

בריכות, זה...

בכל מחיר.

אז בתור ילד, אני

זוכר אפילו את היום,

ואמא שלי לא רצתה לעלות.

למה היא לא רצתה לעלות?

היה לה בית של סבא,

15-16 חדרים.

עושר.

אדמות. הכל. את מבינה? זה לא...

בן אדם לא עוזב את הכל. -כן.

עכשיו, כמה שלי ידוע, היה

דבר שקראו לו תסכית.

מה זה התסכית הזה?

לקחו את תעודות הזיהוי של אמא שם,

וזאת אומרת, אם היא נוסעת,

היא לא נוסעת לארץ ישראל,

לא אמרו לנו "ארץ ישראל".

אנחנו נוסעים לקפריסין.

אפילו זה היה כבר בשנת...

בסוף העלייה, נגיד,

ב-51' הגענו. זאת

אומרת, הסוף של ה-50'.

הגענו ל....

לקחו לה את התעודות, יענו,

הליכה בלי חזרה. אין. -כן.

אני הכרחתי אותה.

אמרתי לה... היינו לנו גג,

אמרתי לה: "אם את לא הולכת

"ולא נרשמת, אני..."

לא יודע, נכנסה בי אש וזה.

"אני זורק את עצמי מהגג."

בן כמה היית? -6-7.

זה לא ייאמן. אני היום מסתכל,

איך יכול להיות, ילד כזה?

יש לי, ברוך השם,

נכדים ונינים היום,

ואני רואה אותם בגיל 12-13, לא...

אין להם את ה... -את העצמאות הזאת.

-אין להם את העצמאות.

מאיפה אני קיבלתי? אני לא יודע.

אני, אם תשאלי אותי, אני לא יודע.

אבל זה כשאני הייתי...

וסבא גם עלה אתכם? -לא.

לא סבא,

לא הדודים. היו לאמא שלי 2 אחים.

והם היו... מאיפה העושר בא?

העושר בא להם מ... היו מתווכים.

מתווכים אדמות, קרקעות.

וכל זה, שהיו עושים.

עד כדי כך, אולי אני

אספר איזה סיפור. -כן.

אני זוכר אפילו,

ב-47', כנראה,

שהפלסטינאים,

וזה מאוד חשוב, שישמעו,

הלוואי שישמעו כל העולם,

שהפלסטינאים הגיעו לבגדד,

ורדיו בגדד

הודיע, אם אחינו

הפלסטינאים מגיעים לבגדד,

אם יכולים לתרום

מגבית, כסף, כל מיני...

דברים שאפשר לעזור להם.

אני לא יודע אם היו הרבה

פלסטינאים, אבל הגיעו פלסטינאים

שברחו מהארץ.

ואז...

הדודים שלי, כשהיו

עושים את התיווך,

היו מזמינים את זה

שמוכר ואת זה שקונה,

לסלון.

ואז: "תן יד, תן

זה," כל הסיפור הזה.

אז כילד רציתי לראות,

וראיתי כמה פעמים,

אבל הילד רוצה.

אז הייתה ספה, יותר גדולה מזאת,

והתחבאתי מאחוריה, לשמוע מה הם...

אומרים. -בקיצור, לא

אאריך הרבה, אין...

אז...

הדודים שלי, בתור יהודים, הרבה נתנו כספים.

פחדו שזה...

אחרי שנגמרה כל העסקה הזאת,

דוד שלי אומר,

לזה שקנה את האדמה,

והוא יושב ו... עליו,

וכאפיה וכל זה.

הוא אומר... הדוד שלי שואל

אותו, דוד שלי, ששון,

שואל אותו,

ואני כל פעם מציץ, מה הם מדברים.

אומר לו:

תגיד לי, כמה לאחינו,

דוד שלי קורא לאחינו הפלסטינאים, אתה טעמת?

הסתכל עליו והסתכל והסתכל והסתכל.

אני פחדתי, שלא ישלוף

לו איזה סכין.

על מה? אבל הוא הולך עם

אחינו הפלסטינאים. -כן.

הוא אומר לו,

דוד שלי, הבן שלו, קראו לו רזי.

אומר לו: "אבו רזי,

"עשית טעות בחיים.

"אין לך... הפלסטינאים זה

העם הכי מלוכלך בין הערבים.

"לא בסוריה, לא במצרים.

"באף מקום. העם הזה הוא מלוכלך."

ואנחנו תורמים לזה שאנחנו

מפחדים מהם, עם סכינים.

את זה אני אומר לך,

לפני 60 ומשהו שנים.

והיום אני רואה אותם.

רואה אותם, יום-יום.

ואנחנו, לצערנו,

שיש אנשים שחושבים

שאנחנו נהיה איתם.

אני לא כל כך ימני, אבל...

כואב לי, שאבא שלי,

שהרגו אותו.

את זה ראיתי כשהייתי ילד.

אמר לו: "אתה עשית טעות גדולה.

"לא צריך לתת להם שום דבר.

"אלה העם הכי מלוכלך,"

עוד פעם אני חוזר על זה,

"שיש בין הערבים."

את זה אני זוכר.

בבית ספר למדתי

נדמה לי, עד כיתה ג' או ד', לא...

לא זוכר.

למדתי, הייתי מדבר קצת

צרפתית, גם את זה שכחתי,

באותם הימים.

ואחר כך,

למדתי ב... איך אומרים,

"סימן טוב,"

ואחרי זה, כשנסגר...

רגע, הבית ספר הוא

בית ספר של אליאנס?

אני לא זוכר את הראשון, מפני

שהיו שם, איך קוראים להם...

בבית ספר שלימדו אותנו ערבים.

ערבים, והיו גם יהודים.

אם פתחת את זה,

שם למדנו, למה, כל בוקר

היינו צריכים לעמוד,

לא כמו כאן, ישר נכנסים.

לעמוד שורות-שורות, כמו שבצבא,

לשיר את ההמנון העיראקי,

להצדיע לדגל - ילדים -

להצדיע לדגל העיראקי,

ואז נכנסים לכיתה.

ולומדים.

והיו... יש סיפור,

ככה, שאפשר לספר.

היו זמנים, ככה,

שהיה מורה לעברית,

שעה.

והיה מורה גם ל...

את זה אני זוכר טוב,

ומורה ל...

ערבי, שלימד קוראן. אבל זה

היה בשכונה של היהודים. -כן.

ואז בא יום אחד מפקח

של משרד החינוך,

ואמר ל... "אני רוצה לשאול אתכם."

כולנו נשארנו בכיתה.

הייתה אפשרות,

בזמן שהקוראן, שאנחנו נהיה בחוץ,

עד שהשיעור ייגמר.

בזמן שלימדו אותנו עברית,

אז יש כמה... -כן.

הם יכולים לצאת.

והיינו נשארים לפעמים,

לא היינו יוצאים.

אז הוא שאל...

שאלות בקוראן.

אף אחד לא ענה. "עוד

שאלה יותר קלה." לא.

אז אמר: "הילדים

היהודים, אתם יודעים?"

כמעט 90% אנחנו הצבענו.

אמר להם: "אתם..."

אמר להם איזו מילה, בקללה גם.

"אתם לא מתביישים?

"שהם לא צריכים, יודעים את

הקוראן, ואתם לא יודעים."

את זה אני זוכר.

אחר כך עברנו לבית ספר פרנק עיני.

זה בית ספר מאוד מוכשר.

-מוצלח. -כן.

ומפרנק עיני, שאני... -שזה מה?

איזה סוג בית ספר זה?

זה בית ספר עממי, גם תיכון. כן.

שם היו רק היהודים, לא היה.

אחותי למדה בבית ספר ל...

מה שמו, עם הערבים.

כן, אחותי הייתה. עכשיו, מצד...

מצד אבא שלי, אני ואחותי. -כן.

מצד אבא שלי החורג,

2 אחים ואחות.

כן.

כאשר אחות אחת, סיפרתי שהיא....

-נפטרה.

נפטרה. זה מה שיש.

המשפחה שלי זו הייתה מזלא.

-כן. -כן.

לי, מצד אבא שלי,

הוא, אבא שלי, כשבאנו לארץ,

כמובן, הוא בא כבר לארץ פה.

ואנחנו התמהמהנו עד שהגענו,

כל פעם כשהגענו לשער העלייה,

אני אחזור בי.

שבאנו מבגדד,

כמובן, בלי הרבה דברים.

כסף בוודאי שלא נתנו לנו.

בגדים, קצת סבון.

שמעתי כל מיני סיפורים,

אנשים שרצו להביא זהב,

שהיו ממיסים סבון גדול של כביסה,

והיו מכניסים את זה, אבל

אוי ואבוי להם אם היו....

תופסים אותם. -כן, וכולם

אמרו: "איפה אתם נוסעים?"

נוסעים לקפריסין.

אני אמנם הייתי 3 פעמים בקפריסין,

אבל לא באתי לשם, באנו לכאן.

באנו לכאן,

זרקו אותנו ל...

אני אומר "זרקו

אותנו", לשער העלייה.

למה באמת אתה אומר "זרקו אותנו"?

מפני שזה... למה אני אומר את זה?

מפני שלתוך אוהל.

מי... תארי לעצמך שאת באה מווילה,

או מארמון כמו של סבא, שהיה לו,

לווילה. אמא שלי הייתה אומרת:

"הלוואי שהייתי מתה ולא

היינו מגיעים לארץ."

ואוכל, מה? לא היה... היה אוכל...

קצת אורז, לחם שחור,

שהיום הוא יקר,

אז היה... היה קשה,

היו מנות...

וזה מה שיש.

ואם גשם בא, כולנו נרטבים.

ואז אני, שם אולי נשארנו עד שבא

אבא שלי החורג לחפש אותנו.

אז אני יוצא, איזה יום אחד, בשבת,

בורח, היה כמו מחנה,

בורח, ואני רואה...

רכבים.

ומיד אמרתי: "מה זה, רכבים בשבת?"

כי באמת, אנחנו בעיראק יודעים,

שזה רק ערבים, לא יהודים.

והם מדברים עברית, אני

הבנתי קצת עברית.

רצתי בחזרה לאמא שלי, אמרתי לה:

"אמא, את יודעת שיהודים

נוסעים בשבת?"

היא אומרת לי: "לא, זה

נדמה לך, זה בטח ערבים."

אמרתי לה: "אבל מדברים עברית."

לא ידעתי שהערבים גם...

יודעים עברית. -ידברו עברית.

אז באמת, מפני שאנחנו חשבנו

שפה, ארץ שיש לנו רק...

שרק מדברים עברית. -כי בעיראק...

רק אני יכול להגיד לך,

90%, כמה שאני זוכר. -כן.

או שראיינתי אנשים. 90%

מהאנשים היו דתיים.

אין. שמרו שבת,

שמרו זה, נכון.

היה סבא שלי,

היה שולח אותי לבית קפה,

שאביא לו מים חמים וזה,

וגם היה שולח אותי למאפייה,

היה רוצה לחם זה... -כן.

לא הבנו. הרבה דברים לא הבנו שם,

משמעות.

הייתי... כמובן לא היו באמצע

השבוע נותנים את הכסף.

כן. -לא. -לא בשבת.

ואני הייתי נהנה. אני זוכר גם,

סבתא שלי גם מתה באותו זמן,

אז הייתי לוקח...

וכל זה לבית כנסת.

אבל בית כנסת לא כמו כאן בארץ.

מה היה באמת? -בית כנסת, את יכולה...

היו 2,000 איש, 1,000 איש.

כל בתי הכנסת ענקיים.

אין דבר כזה שחסר מניין. -כן. -כן.

היינו גם בשכונה שכולנו

יהודים, הבנת אותי?

פחד שיש ליהודים,

היה מאוד גדול. כמה

שאני זוכר כילד,

מפני שאני זוכר קטע אחד, שדוד שלי

היה בשוק,

אז היו... אני לא יודע אם את

זוכרת, את צעירה, אני רואה,

שפה, אחרי 67', במדינת ישראל,

היו קונים והיה סבל עם

זה, לוקח את הדברים.

אז בעיראק היו הרבה.

בעיראק, קודם כל, היו

או עשירים-עשירים,

או... -עניים-עניים. -עניים-עניים,

אפילו גם בין היהודים.

אבל אני יודע שבין היהודים היו...

עוזרים הרבה.

אז דוד שלי בא, אמר לו:

"4 פלוס," יענו, 4

לא שקל, אפשר להגיד,

פחות משקל.

היה 4 אגורות, אז, בזמנו,

היה כסף-כסף. ו...

ובעל הבית אומר:

"לא, אמרת לי 10."

אומר: "לא, אני לא אמרתי לך 10."

מה עשה? הילד. מה עשה?

הרביץ ל...

לדוד שלי. -לדוד.

ודוד שלי יכול היה להגיע למלך.

עד המלכים הייתה להם גישה.

הוא רץ למשטרה,

אמר להם: "פה יהודי

בא, קילל את מוחמד."

בא השוטר, שוטר רגיל,

נתן לדוד שלי, וראיתי את

הדם, איך יוצא לו מהפה.

הוא אומר לו: "איך

אתה מקלל את מוחמד?"

הוא אומר לו: "לילד הזה

אתה מאמין ולי לא?"

אז היה מאוד...

שם המשטרה, הם מאוד אכזריים.

אני שמעתי כבר הרבה סיפורים,

של אנשים שנאסרו אחרי 67',

ויש לי הקלטות. לא הקלטות שאני יכול

להוציא את ה... יש לי, עם הטלפון שלי,

שהם ניצחו בששת הימים וכל זה.

אבל הכל, היה שם פחד, שם שוטר...

הוא השופט. הוא הכל.

אין, זה לא כמו בארץ,

שאני רואה לפעמים, אני משתגע.

אני אומר להם:

"שוטר, מי אתה?"

זה לא יפה. אני לא...

לא ככה התחנכנו.

כשבאתי לארץ,

דודה... הייתה לי דודה

פה, במחנה יהודה,

זיכרונה לברכה, אז היא מצאה לי...

לקחה אותי לבית ספר כי"ח. -כן.

אם את מכירה. את ירושלמית?

-לא. -לא, לא ירושלמית.

בית ספר כי"ח זה ברחוב יפו. עד

היום הזה, השאירו את ה... -כן.

היה, הבית ספר הזה,

מעשי ותיאורטי.

ואני לא ידעתי אף מילה.

"הבוקר בא, מה שלומך,"

מילים כאלה כן.

בן כמה היית, בן 10? -כן, בן 10.

בן 10, כן, כבר הגעתי לגיל 10.

ואני רואה ילדים משחקים גולות.

ואני עומד,

היה חורף,

כן. -איך הגעת לירושלים? -אה, איך. או,

טוב, אולי את רואה שאני עובר מקום.

לשער העלייה בא אבא שלי, החורג.

הוא, מה עשה? היה באמת פיקח.

הוא, בזמן שברחו,

הלך, הייתה לו דודה גם פה,

ואחי הקטן נתן שמי ש...

אמונה, איך קוראים לזה? שישמרו עליו.

-אומנת. -אומנת, שישמרו עליו.

והוא הלך ולקח בית בעין כרם.

היום רק מיליונרים גרים בעין כרם.

-כן. -את ביקרת? תבקרי.

הוא לקח בית, 2 קומות.

באו הסוכנות היהודית,

באו הסוכנות היהודית,

אומרים: "מה זה?"

הוא אומר: "לא, המשפחה

שלי." טוב, אמרו לו:

"אתה תצא. אנשים גרים במעברות."

הייתה פה מעברת תלפיות וזה.

"ואתה בא לגור פה, עם זה?

"ניתן לך חדר."

אז בא וגרנו בחדר.

גרנו בחדר.

ו...

היות ואמא שלי, בחורף,

אני מוכרח לעבור על זה,

עכשיו כמובן, אוכל לא היה מספיק.

היה בחדר, אבל יש

שדה, תאנים וכל מיני.

מים, הייתי הולך להביא מהבור.

היו שולחים אותי להביא מהבור.

כן. אומר... בא ילד

אחד, אומר לי: "זוז."

אני עומד. עוד פעם:

"זוז!" אני עומד.

פעם שלישית, בא, נתן לי מכה.

אני הייתי כבר בכוחי.

מהמכה, טראח.

אני גם נתתי לו מכה,

והורדתי לו דם מהפה.

אז כמובן שבא המנהל, הזמין אותי,

למה אני הרבצתי. אמרתי לו: "תשמע,

"אני לא עשיתי לילד שום דבר.

"אני לא נגעתי באף אחד. אני..."

הוא אומר לי:

"אמר לך "תזוז" 3 פעמים."

אמרתי לו: "מה זה? מה זה "זוז?"

אני לא יודע את המילה הזאת."

ואז הוא צחק, ואמר: "תשמע, אז אתה

לא יכול להישאר בבית ספר." ו...

הייתה לי דודה. לקחה

אותי לאיזו חנות,

בבית העם הישן.

שהוא חאלבי,

שמואל שווקי, קראו לו,

ואמרה לו: "תראה, אתה חיפשת ילד."

ושם התחלתי לעבוד אצלו.

וכל יום הייתי בא מעין כרם,

אל זה. אפילו יום אחד, לא היה לי כסף.

באתי ברגל.

אמרתי לדודה שלי: "מה?" היא

אומרת: "או, יופי. תשמע.

"יש בית ספר "למל","

שעד היום הזה קיים.

בית ספר "למל" ברחוב ישעיהו,

מול הריסון. הריסון כבר...

הריסון הזה... -כבר לא קיים.

-עכשיו עשו כבר...

עשו דירות והשתלטו עליו, כל ה...

הדתיים שם.

אז הלכתי ללמוד בערב.

ואהבתי ללמוד בערב. למה אהבתי?

קודם כל, לפני שהיינו

הולכים ללמוד,

היינו נכנסים למטבח, לאכול.

בבית לא היה לנו את האוכל.

אז לפחות הייתי אוכל.

-אוכל. -אוכל שם.

ואני זוכר שבאה... שוב

פעם אני חוזר על זה.

באה הסוכנות,

באה הסוכנות, נתנה לנו...

זאת אומרת, לאבי החורג,

נתנה לו תרנגולות לגדל.

אז אמא שלי אמרה: "תשמעו,

"כיפור, תלכו, תשחטו תרנגולת."

אבא שלי החורג, הוא פחד.

היו עומדים ב...

איך אומרים? בהר הרצל.

והיו עולים, שוטר עם

פקח, עם מישהו...

רוצה תרנגולת או משהו.

התרנגולת ישבה בשקט.

בדיוק אני,

איך שעלה, התרנגולות התחילו.

באו לפה...

"אדוני, איך אתה לוקח ילד?

מה זה?"

אמרתי: "זה של אבא שלי." טוב.

לקחו אותנו ל... בקיצור. -כי מה? כי

אסור היה לשחוט תרנגולות לכפרות?

אסור היה לשחוט. אנשים,

לא היה להם מה לאכול,

ואנחנו נלך, נשחט תרנגולת?

ו...

לקחו אותנו, משטרת מחנה יהודה. היום

המשטרה הזאת לא מתפקדת, רק לאבידות.

וחקרו פה וחקרו שם. אמר לו:

"תשמע, חביבי, אנחנו משפחה,

"צריכים לאכול. זה שלנו,

אנחנו לא גנבנו."

בקיצור, יצאנו.

אז למדתי בבית הספר למל.

ובבוקר, היה בית ספר רק בערב,

לא בוקר. -כן.

ובבוקר הייתי עובד, וכשהייתי

מדבר עם שמואל שווקי,

בעל החנות, אני מדבר

בשנת 52', משהו.

52' משהו, 53'. את מבינה?

והוא היה מדבר... הוא היה

חאלבי, אז דיבר איתי בערבית.

ולאט לאט, לאט לאט למדנו.

עד כדי כך, בבית ספר

למל הייתה קופה.

מי שהיה מדבר לא עברית,

היה צריך לשלם שקל.

נגיד ואת טועה,

אז כולנו פחדנו מ...

למרות שבינינו דיברנו ערבית.

עכשיו, אבא שלי, החורג, הוא

הלך ושינה את השם שלנו.

אז פתאום, הוא, קראו לו "יקא".

"מי יקא?" אמר: "יעקב."

ואז הוא נשאר ואני, את האמת,

את האמת-האמת,

תהיה בהקלטה, לא תהיה

בהקלטה, חרה לי כל הזמן.

שלא... אפילו, בוא נאמר,

שבאמת אחרי כמה שנים עשה את זה,

חרה לי ששם המשפחה שלי.

ואמרתי, אם כבר,

לעשות "מזל" על אבא

שלי, על שם אבא שלי.

זאת אומרת, מה זה "יעקב"?

אבל מצד שני, אמרתי:

"תשמע, יש לי 2 אחים.

"ויהיה פה..." -ריב.

למה... לא ריב, למה פה...

אחיך, קוראים לו יעקב או מזלא?

אבל היו לי כמה בבתי הספר.

והמעניין ביותר,

שהיה עכשיו כש...

כשהגרמנים, האשמנו אותם שלא

הגנו עלינו, וכאילו...

שאני הלכתי ישר למשרד הפנים,

היו חקירות וכל זה, שזה אמת מהאמת.

לא מצאו "מזלא".

אמרתי: "איך יכול להיות?"

לא יודע.

רק "יעקב".

אז נשארתי עם יעקב.

ואני לא הולך, אני עכשיו

אלך בגיל די מבוגר,

להתחיל ולעשות את זה.

אמרתי: "אתה יודע מה?

"שיהיה." עד היום הזה, בגיל הזה,

אני אומר, למה, גם הבנות שלי.

לי יש, כן, אישה, 6

בנות, אין לי בנים.

אני סבא ל-10 נינים. -וואו.

ו-19, עד כמה שאני זוכר, 19 נכדים.

כן.

ובאתי לגור פה.

בצבא התגייסתי.

ו...

אפשר להגיד שכשעבדתי

אצל שמואל שווקי,

זו הייתה חנות שהוא מכר

רדיו ונברשות.

ואני, 4 שנים אליו.

ואמרתי: "תראה," אמרתי

לעצמי יום אחד,

והכרתי כבר בחורים,

"מה אני אלך? זה מקצוע?

אני צריך ללמוד.

"אני מחר אתחתן וזה,"

ככה היה, בא לי בראש.

עזבתי אותו. כמה שהתחנן, אמרתי לו:

"אני עוזב, הולך לעבוד אצל קבלן."

פומרנץ.

קבלן בניין שהיה עובד.

התחרטתי בהתחלה, אבל היום אני

מודה לאל שעשיתי את הצעד.

וככה, ולמדתי אחר כך קורסים,

להוציא את ה... לחשמלאי. -אה, חשמלאי.

-החשמלאי צריך...

יש מסמך, ונהייתי חשמלאי ראשי. ו...

עבדתי. הייתה אחר כך בשנת...

לפני בערך 52 שנה,

קניתי חנות.

בתחכמוני, בירושלים, של חשמל.

והתחלתי לעבוד.

גם למכור, בעיקר, העבודה.

ועבדתי, עשיתי עבודה

לאוניברסיטה העברית.

אז הגעתי לצבא.

גם לפני הגיל שלי,

רציתי ללכת להתגייס.

שירתי...

כ... בהתחלה קורס של מ"כ,

ואחרי זה לא הצלחתי, למעשה,

הלכתי לצנחנים.

השתחררתי בתור צנחן.

והשתתפתי ב-3 מלחמות, אפשר להגיד.

אבל מילואים עשיתי 32 שנה.

תראי, הקהילה בעיראק,

כמה שאני יודע,

שאני לא הייתי גדול כדי לספר,

שהייתה מאוחדת,

בתי כנסת היו,

בתי ספר היו,

בשבת לא עבדו היהודים,

בחגים לא עבדו. כיבדו את הכל.

בשבת כל בתי הכנסת היו

מלאים עד אפס מקום.

זה מה ש... -אתה זוכר קצת חגים בעיראק?

-אבל בגדד עצמה,

עיר מאוד יפה.

מאוד יפה, כמה שאני זוכר.

כן, היה מצב כזה,

שהייתי בבית ספר,

שאפילו ילדים,

גם הנכדים שלי כבר,

הקטנים, הם יודעים לשחות.

היה מצב כזה שהיינו הולכים בקיץ

ללמוד שחייה.

ואחרי כחודשיים,

היינו צריכים להביא לבית ספר

תעודה שנתן לנו זה שזה...

וכל הזמן, בזמנו, איך זה היה?

היו לוקחים גזע של תמר,

עושים בו חור וחבלים,

כמה שאני זוכר, בהתחלה,

בן 8 שיודע לשחות,

אז הבגדדים יודעים

לשחות טוב מאוד.

אני לא יודע מה היום, הרי...

היום כבר דור חדש וזה. גם

היום, ברוך השם, יודעים.

אבל שום פעם, אני... זה

שעושים לחיילים עוול,

וגם כשהם לא הולכים, זה...

אין לי מה להגיד.

אפילו עד כדי כך,

לבוא ללשכה ולהירשם

ולא לעשות את זה.

זה... להגיד לך את האמת,

לא הייתי יכול לחשוב פעם.

מה זה? היו...

אנחנו אהבנו, אנחנו,

שהיינו בצנחנים,

אני רק אספר לך משהו, את

יודעת מה זה בצנחנים?

היינו בזמנו של בן גוריון,

אם שמעת עליו, זכרונו

לברכה, גם אני אומר.

הוא היה בא באמצע הלילה,

היינו הולכים לפשיטות.

אבל היינו חיילים מיוחדים,

אף אחד לא יכול היה לספר

מה הרג, מה עשה -

לא היה מה שהיום,

עם טלפונים, עם כל זה.

הייתה...

שאם יוצאים לפעולה,

את מבינה? הלוואי

שהצבא ישמע את זה,

שהולכים לפעולה,

מי שמקבל עונש, לא ייצא לפעולה.

הולך להיהרג!

לא ייצא... עשית

את העונש שלו, זה.

את מבינה? עד כדי כך,

שאנחנו הצנחנים, שהיינו בזה,

משטרה צבאית הייתה

מפחדת מהצנחנים.

מפני שלמה? מפני שהאימונים,

היו מאוד קשים, להיות בבית סוהר.

כמעט ולא היו מכניסים...

מחבוש וזה.

אבל לא היו עם הצנחנים...

לא מתעסקים הרבה.

יש משהו באמונות או

בערכים שהיו בעיראק

שהיית רוצה שיהיו בארץ?

דברים מהקהילה, מהתרבות

שהייתה בבגדד.

תראי, מה שידוע לי,

שיש היום בעיקר,

זה בסביבות רמת גן ופתח

תקווה, הרבה עיראקים.

כמה שאני שמעתי, פעם

אחרונה, שהגענו, ברוך השם,

בארץ לחצי מיליון יהודים

עיראקים, בגדדים.

העלייה בסך הכל הייתה,

כמה שזכור לי, ש...

אומרים 150, אבל יש כאלה

שאומרים 110,000 שעלו לארץ.

אני מתגאה בעדה שלי. אנשים...

אנשים, בעיקר העיראקים,

הם רואי חשבון,

אלופים. כל רמת גן, זה היה חצי רמת

גן, אם לא... לפי מה שאני שומע,

מה שאני שומע. אפילו

פה, במס הכנסה,

שהיה כשהייתי עצמאי,

הייתי הולך לפקיד מס

הכנסה, שהיה עיראקי.

הרבה עיראקים.

אז קרה, קיבלו תואר טוב.

למדו שם. לא הייתה, בוא

נגיד, משפחה או זה,

ששולחת שיעבוד בבנייה או זה.

כמובן, בעיראק,

שהייתה משפחה מלוכדת,

חלק למדו,

וחלק עבדו במקצועות,

כמו... איך קוראים לו, תפירה.

חייטים היו טובים.

אז, בזמנו, כבר היו

באים ומזמינים חליפה,

לא הולכים מהשמחה לחליפות

היו מתווכים,

היהודים, אני מדבר.

היו אלה שעוסקים בזהב,

וכסף.

היו מנהלים.

מה שאני יודע, סיפור, ככה שסיפרו,

שבזמן...

בזמן שהייתה...

עיראק, אז היו 12 שרים.

ביניהם, עד היום הזה

יש לי את ההקלטה הזאת,

ביניהם 6 שרים יהודים.

שר האוצר, שר המשפטים,

ועוד 4, אני לא יודע, שרים.

אבל תמיד עשו מוות ליהודים.

אני לא יודע אם...

פעם תשמעי את ההקלטות האלה.

הם לפעמים שולחים לי בטלפון

את כל זה, ואני שומע.

וזכור לי שבעיראק, כשהיה הדינר,

קודם כל, מהמשפחה

שלי יצא שר האוצר.

חגולי.

כשבאו האנגלים, אמרו,

תעשו דינרים...

שר האוצר אמר, חגולי: "לא, חביבי.

אנחנו רוצים

"שממשלת בריטניה תחתום

"שהוא שווה לשטרלינג," המה שמו...

הבריטי. -האנגלי.

"שכל העולם יהיה בדינר."

הדינר היה...

גדול. -היה שווה. -כן.

פעם הייתי בעיר העתיקה.

אם ביקרת בעיראק העתיקה.

מול שער שכם.

אז קניתי מהם סחורה, את

האמת, קניתי מהם סחורה.

הרבה סחורה. והיו שואלים אותי: "למה?

אין לכם...?"

הייתי אומר: "אז מה?

"קודם כל, יש לנו סחורה בלי סוף.

"אוכל בלי סוף. ישראל

הכי עשירה בעולם,

"תדעו."

אני תמיד מהלל את המדינה שלי.

אז הוא אומר לי: "תראה..."

אמרתי לו: "תראה, אני

בא, בחורף, כל זה,

"אני צריך לזרוק את

הנעליים, כל הבוץ."

אמרתי לו: "תוך חודשיים יהיה

לכם פה ספסל ו..." -מדרכות.

סתם אמרתי. את האמת.

אני עובר, באו הערבים

האלה, באו, נישקו אותי.

אומרים: "מה יש לך? אתה עובד

בעירייה?" אמרתי לו: "לא."

אתה רואה מה... אנחנו

לא מאשרים דבר כזה.

100 שנה לא התקדמתם.

הם היום, הפלסטינאים

היום, נהנים מהכל.

יש גם ערבים שאמת מדברים.

היה לי פועל, 2 פועלים, אמרו:

"הלוואי שלא תקום

מדינה פלסטינאית."

הוא אומר לי: "איבריהם,

"אנחנו נברח, נבוא לישראל, שיהרגו אותנו

החיילים שלכם ולא המשטר." -האחים שלהם.

כן. הם אכזרים.

מה מרוויח היום פועל בעזה?

גרושים.

הבנת אותי?

כן. -ברוך השם, אני...

הם בונים, חורה לי כשאני הולך,

הבנות שלי גרות במעלה אדומים.

איזה בניינים.

הם מרוויחים. יש לנו,

עובדים אצלנו - ניקיון.

לא תאמיני.

יש להם מכונית, אני

לא אומר לך לא,

מכוניות מפעם, אז היו חדשות.

פועל ניקיון, ריבונו של עולם!

מאיפה? מפני שקמים

ב-8, 10,000 שקל.

הם עובדים לפי שעות.

כל שעה 40 שקל, את

תעשי את החשבון.

הבנת אותי? 10,000, 8,000,

אפילו את החגים שלהם הם לא רוצים.

את יודעת שהערבים היום

רוצים רק את החגים שלנו,

לקבל את הכסף. למשל,

אומרים: "אתם, כל חודשיים יש לכם חג.

לנו פעם אחת."

אתה ישראלי? אתה לא מגדיר את עצמך כבר בגדדי?

-לא, בטח. -ברור.

אפילו אם היום ייתנו לי

וילהה בבגדד, אני לא אלך.

אני אוהב את הארץ הזאת.

אני... דרך אגב, אני

הרבה גם מטייל בעולם.

אבל מה? זה כמו שאת

רואה, זה יפה וזה -

אין. הייתי הולך לטורקיה,

הייתי אוכל אבטיח,

זה לא אבטיח... אדום

והכל, אבל זה לא מתוק.

זה אחד הדברים.

עד עכשיו, דרך אגב,

לא אמרתי את זה,

שיש הרבה רכוש, הרבה

רכוש השאירו היהודים.

היהודים השאירו. יש אנשים...

דרך אגב, שאלת את זה,

יש אנשים שהשאירו את הפתילייה

וכל זה,, רק רצו לברוח.

כן. ואני זוכר, יום אחד...

יום אחד הייתי באיזה בית

של אבלים וזה, הלכנו לנחם.

ואיזה יהודי, עיראקי,

אז ישבו כמה בחורים מסביבו,

והוא מספר להם על

עיראק וכל זה וזה.

ואני, גם חרה לי.

לא יכולתי לשתוק.

אמרתי לו: "תגיד לי, אתה..."

היו כולם צברים, אני יליד בגדד.

אמרתי: "אתם עכברים,

סליחה על הביטוי."

אמרתי לו: "כל דבר

קטן, איפה היהודים?

"זה החיים, שהיינו בעיראק?"

אמרתי לו: "יש משל שאומר

"פיילה מזהב,

"אבל יש עקרב ונחש,

ואת לא יכולה לקחת.

"אז מה עשינו?" אמרתי לו.

אתם לא יודעים, יש כאלה שאני...

שמדברים על המדינה הזאת,

יש לי... אבל אני תופס את עצמי,

אני אומר להם: "מה אתם יודעים?

"עצם זה שאני הולך ביום

שבת עם ציצית עליי,

"איפה זה בעיראק?"

בעיראק - אבנים, אל תלמדו פה.

כשהיינו ילדים בבית ספר, הערבים

היו זורקים עלינו אבנים.

כשהיינו באים להורים ואומרים להם,

היו אומרים: "אתם הצקתם להם,"

ככה זה היה.

למשל מורה, היינו מפחדים ממנו.

מה זה מורה...

היינו ילדים, משחקים גולות רק,

היינו שומעים איזה מורה עבר, וואו!

כולם רוצים את האדמה של...

מה שמו. כן.

אין. יהודי, גם

לאמריקאים, גם לכל יהודי,

המקום שלו פה.

בית הוא בונה כאן, שלו.

באף מקום את לא יודעת מה.

השלטון מתחלף,

השלטון יבוא. אני לא אומר הכל...

יש לנו בעיה.

הבעיה בבית חולים, שאין.

הייתי למשל ברודוס, הייתי

קצת מטייל, בין היתר,

אבל טיולים ככה,

קלים, של מה שמו...

ואני לוקח אוכל וזה, לא...

נעזוב את זה.

ברודוס, למשל, מכוניות,

משאירים אותן פתוחות.

ואני שואל אותו: "למה?" הוא

אומר: "מי יגנוב פה?"

וגם כשיש אנשים שאומרים לך:

"תשמעי, ב-48', ב-55',

"לא היו גנבים." זו האמת!

את יודעת למה לא היו גנבים?

אה?

למה להיכנס? חצי לחם שחור ייקח?

מה היה לאנשים?

לא היה, תבינו.

בית, היינו פותחים, מה יגנוב?

חתיכה?

חיינו ילדים...

אנחנו חמישה, עם אמא

שלי, זה לא סיפרתי,

חמישה, חדר אחד.

ביום חורף, נכנסה שבת... יענו,

יום שישי הייתה עושה...

באותו חדר. חדר אחד!

שמנו איזה וילון,

עושה אוכל לשבת,

אנחנו מתרחצים עם פיילה,

חלק יושבים... באותו חדר.

באותו חדר.

אבל היו לנו שירותים נהדרים.

את יודעת איפה היו השירותים?

בחוץ.

הגשם יורד, וזה מה... לא היו

לנו, לא שירותים, לא אמבטיה,

וברוך השם, גם אני וגם

האחים שלי, אנחנו...

אומרים, חיים. מים

היינו מביאים מהבור.

את מבינה? זה לא,

נגיד, מה שיש היום.

זה שאין לנו משפחה. 

לא רוצה כבר להיכנס להיריון. 3"

חדרים לא מספיק, אני צריכה..."

אמרתי... אני לא יודע,

אולי אני פוגע בכם,

עוד חדר,

אני אומר: "אנחנו חיינו עם חדר אחד.

חדר אחד."

אברהם יעקב
אפרת קראוס
בגדד
עירק
סיפורי חיים נוספים: