מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:00:30

בשנת בצורת, אמא שלו אספה...

-אמא של סבא.

אמא של סבא. היא

הייתה אוספת חיטה.

היא הייתה אוספת המון חיטה.

ובאיראן, במקום צ'ולנט,

היו אוכלים מאכל בשבת,

מאכל שקראו לזה האלים.

והאלים, זה צ'ולנט פרסי שמכינים

אותו מחיטה. חיטה ובשר.

בשנת הבצורת, תמיד היו שואלים:

"מאיפה לאישה הזאת יש חיטה?

00:01:00

"איך היא מבשלת חיטה כל שבת?

"ולנו אין," כי אין חיטה בשוק.

מסתבר שהיא הייתה, בגלל העוני

שלה, היא הייתה אוגרת חיטה,

מכינה לחם... אופה לחם,

מכינה מאכלים, בכלל, מהחיטה.

ו...

כל שבת היא הייתה

מכינה את המאכל הזה,

00:01:30

ולכן קראו לו ניסן בן האלים חור.

האלים חור זה ניסן של...

בדרך כלל נותנים את זה,

כאילו: בן של...אמא,

או בן של... אבו, או אמו.

אז שם קראו לו ניסן בן האלים חור.

האלים חור זה שכל שבוע

היא הייתה מכינה האלים.

00:02:00

וזה כאילו שם המשפחה שלו.

סבי...

הוא התבגר,

ועסק קצת בקמעונאות.

והוא היה בן אדם דתי, מאמין.

היה פעיל בבית הכנסת.

כל יום היה הולך לבית הכנסת.

גם להתפלל.

ומקום בית הכנסת הוא...

באיראן, זה לא היה רק להתפלל.

00:02:30

לשבת, לשוחח, לדבר,

לשתות כוס תה, כוס צ'אי.

ו...

הוא פשוט התמקם בבית הכנסת.

ו...

הוא סיפר לי שהגיעו מאגודת

חובבי ציון, מרוסיה.

00:03:00

הם הגיעו אחרי מלחמת העולם הראשונה.

הם הגיעו כנראה ל... לא, אחרי זה...

כן, אחרי מלחמת העולם

הראשונה, משהו כזה.

הם הגיעו לאיראן.

והמטרה שלהם הייתה לאסוף תרומות,

כסף לארץ ישראל.

ואז הם הגיעו לבית הכנסת שלו,

כי הם התפזרו בכל איראן,

וביניהם גם בהמדאן.

והגיעו לבית הכנסת שלו.

00:03:30

זהו. ובאותם הזמנים,

ב...

במדינה של... באיראן,

החליטו שחייבים

להעניק שמות משפחה.

אין להגיד, זה ניסן

בן זה וזו בת זה,

פשוט לתת שמות משפחה.

ואז הוא היה פעיל והוא

אסף תרומות לחובבי ציון.

00:04:00

והוא שאל אותם: "האם אני יכול

לקבל את השם 'חובבי ציון'?

"להעניק לי את זה כשם משפחה?"

אני בטוחה שהוא גם הבין

את המשמעות של השם.

ו...

הם כנראה הסכימו לזה, והוא

החליט שיקראו לו 'חובבי ציון'.

דרך אגב, אני רוצה לומר

שאנחנו עשינו מחקר,

00:04:30

בארץ, היינו גם בבית התפוצות.

אין בישראל, ולא באיראן,

שם משפחה כזה לעוד אנשים.

אנחנו היחידים. בדקנו את זה.

כי לפני שנתיים עשינו...

עשינו מסיבת שושלת.

וכולנו הגענו, ופשוט מי ש...

בן דודי, דוד,

הוא חיפש אפילו באיראן

ובארצות הברית,

00:05:00

ולא מצא מישהו שקוראים

להם חובבי ציון.

מצאנו 'אוהב ציון', 'אהבת ציון',

אבל אין חובבי ציון.

ואנחנו נשארנו עם

השם הייחודי הזה.

זה הסיפור של שם המשפחה שלי.

שזה הגיע מבית הכנסת בעיר המדאן.

סבי, יש לי לספר עליו שהוא...

לא עבד.

אבל הוא עסק במשהו

מאוד מאוד מעניין.

00:05:30

הוא אסף חיטה, כיוון שכבר

היה את האהבה לחיטה,

והשם שלו היה חיטה.

ו...

הוא אסף חיטה שטיפת

מים לא הגיעה אליה.

במשך שנה הוא לא עבד.

אבל מחודש מרץ,

סוף פברואר, מרץ,

התחיל לאגור חיטה,

והכין קמח.

00:06:00

ועם הקמח הזה הוא אפה מצות.

הוא אפה מצות לכל קהילת המדאן.

השם... טוב, יצא לו מזה

פרנסה למשפחה שלו.

ויצא שניסן עוסק גם באפיית מצות.

כן. ו...

00:06:30

איזו אישה אלמנה, אבל עשירה,

הגיעה אליו ואמרה לו:

"ניסן, אנחנו נעשה בשותפות.

"אנחנו נקנה ביחד קמח.

"אתה לא תעבוד קשה, תשב ותטחן.

"ואנחנו נאפה ביחד מצות.

"אני גם אקנה איזה

טאבון יותר גדול,

"כדי שתוכל לאפות...

00:07:00

"ליותר אנשים, לא רק לעיר המדאן.

"נגיע לקרמאנשאה,

נגיע לאספהאן, נגיע לשיראז."

ובאמת,

הוא עשה את ה... -העסקה הזאת.

-הם עשו את המבצע הזה, כן. ו...

הצליחו.

וזאת הייתה הפרנסה שלו למשפחה.

סבתא שלי ילדה 7 ילדים.

4 בנים ו-3 בנות.

00:07:30

ו...

היא חינכה אותם לבד.

כי הוא הרבה היה בבית

הכנסת ומחוץ לבית.

היא חינכה חינוך נהדר.

היא הייתה אנאלפביתית.

לא ידעה לקרוא, לא ידעה לכתוב.

אבל הייתה אישה נהדרת,

והייתה סבתא מקסימה.

היא הייתה...

00:08:00

הולכת, יושבת בבית

כנסת, שומעת מעשיות.

שומעת אגדות.

הייתה מגיעה לבית,

אצלנו, וכל יום שבת...

הייתה מספרת לנו את

כל סיפורי התורה,

את סיפורי האגדות, האגדות ששמעה.

תמיד הכיסים שלה היו

מלאים בחומוס וצימוקים.

00:08:30

הייתה מחלקת לנו...

אם היינו יושבים ושומעים

אותה ומקשיבים ו...

הייתה מחלקת. אלה הם היו

הממתקים שהיא הייתה מחלקת לנו.

הייתה אישה צנועה, מקסימה, אוהבת.

ו...

הם גם הגיעו אחר כך לטהראן.

אחרי שהם הגיעו לטהראן,

הם עלו עם הוריי אחר כך לישראל.

00:09:00

אבא ואמא...

אבי הוא...

איש...

אמרתי שסבתא חינכה אותם להשכלה

טובה, ובאמת, כולם היו משכילים.

אבי למד הנהלת חשבונות.

הוא היה רואה חשבונות.

לכן הוא עבר מהמדאן לטהראן.

00:09:30

הוא עבד בבית...

במפעל של צמח,

שכרתו אותו... קראו לזה 'קטירה'.

אני לא יודעת, אני אף פעם לא

מצאתי איך הוא נקרא בעברית

ולא באנגלית, אני מוכנה...

לעשות על זה חקר. האמת היא

שלא עשיתי ולא יודעת מזה,

00:10:00

אבל בפרסית קוראים לזה קטירה.

זה מין צמח שהיו כורתים בערים,

ומביאים שקים-שקים, למפעל הזה,

והם היו שולחים את זה לארצות

הברית, לעשות מזה תרופות.

אבי היה גזבר במפעל הזה.

הוא היה איש מאוד נוח, נעים.

00:10:30

איש ירא אלוהים.

היה לו חשוב להתפלל ולשמור על...

המסורת.

כן. -נכון.

אני פשוט מתרגשת. -כן.

ואת זוכרת את המעבר לטהראן?

לא. -היית קטנה מדי.

המעבר היה בגיל... אני הייתי

בת שנה וחצי כשהם עברו, אז...

00:11:00

המעבר הזה בכלל לא זכור לי.

אני שומעת על הרבה...

הרבה שאומרים: "נולדתי

פה, עברנו לטהראן.

"נולדתי פה, עברנו לטהראן."

זו הייתה איזו מגמה כזו?

נכון. כי הערים הן...

מאוד עשו איפה ואיפה בין

יהודים לבין מוסלמים.

00:11:30

היה קשה לחיות בערים

או במחוזות האלה, ש...

הם הסתכלו אחרת ביהודים.

וטהראן, זאת הייתה עיר פתוחה,

היא מקבלת, היא... כמו

שהיום מגיעים לתל אביב,

כי כאן זה מקור הפרנסה.

אז גם לחפש פרנסה,

הנהירה מהכפר ומהעיר הקטנה אל ה...

-לא הייתה השכלה.

בטהראן...

00:12:00

אני גדלתי עם... להיות...

מהר מאוד בוגרת.

אחרי נולדו, אחת אחרי

השנייה, 6 בנות.

ועד גיל 12... -את הגדולה?

-כן. אני הבכורה.

וב...

אני לא הלכתי לגן, כי לא היה

מושג כזה של גן, גן ילדים.

ואני רוצה פשוט להכניס משהו כאן,

00:12:30

שהזיכרון הזה, של חוסר הגן

במושג, שבחיים שלי... -בחייך.

הביא אותי לכאן, שאני פשוט למדתי

את המקצוע, ו-38 שנה הייתי גננת.

וואו. -אז...

זה אחד מציוני הדרך שלי.

כן.

למדתי... אחרי... כשהייתי כבר

בת 6, למדתי בבית ספר Ettehad.

זה בית ספר לבנות,

00:13:00

ב... יהודי. -יהודי.

כן. למדנו תורה, למדנו מעט עברית.

זה בית ספר של אליאנס או לא? -של...

לא של אליאנס, אני חושבת.

זה לא היה של אליאנס.

קראו לזה Ettehad היהודי. ו...

בבית הספר היה נחמד. למדנו...

כאילו, היינו...

בית ספר של בנים

ובית ספר של בנות.

00:13:30

כל אחד בחצר אחרת.

למדתי שם עד גיל 10 וחצי, 11.

למדתי ב...

בבית ספר Ettehad.

הקהילה היהודית, אני זוכרת. אני זוכרת.

היו לי חברות יהודיות.

הרחוב שלי.

גרנו, כשהגענו לטהראן אנחנו גרנו ב...

00:14:00

במרכז... דרום-מרכז טהראן.

לא היינו בצפון טהראן.

וכמו שכאן יש שוני

בין צפון לדרום,

גם בטהראן זה בדיוק היה אותו הדבר.

כל העשירים ואנשי

הממון גרו בצפון.

וכל האנשים ש...

הפשוטים יותר. -כן. גרו בדרום-מרכז.

אז גרנו בדרום.

00:14:30

אבא קנה שם דירה, ו...

-היה רובע יהודי, או...?

היינו ברובע יהודי.

אבל ממש בקצה של הרובע,

שזה גובל בין אנשים מוסלמים.

לא היינו במהלה.

מהלה זה מקום ששם היו

חנויות של יהודים,

מכרו שם בשר וגבינה שהיהודים עשו,

00:15:00

את השמן היהודי,

שמן שומשום שהיהודי עשה,

וגבינה שיהודי עשה,

אני אפילו זוכרת את השם

של האיש שמכר את הגבינה.

איך קראו לו? -קראו לו חנוכה.

איש החנוכה. ככה קראנו. אבא...

אמא הייתה נותנת לי סל:

"לכי תקני מחנוכה גבינה,"

כך וכך גרם.

00:15:30

אני זוכרת את הבית שלנו.

הוא היה מאוד קרוב לבית הכנסת.

בית הכנסת היה בתוך

בית הספר שאני למדתי.

בחצר של הבנים.

אני זוכרת בשבתות, שאבא

היה הולך לבית הכנסת.

ואנחנו היינו נשארות בבית.

כשהיה חוזר אנחנו מכינים...

שולחן לארוחת הבוקר.

ערב שבת אני זוכרת גם, מאוד.

00:16:00

אבא היה הולך לבית כנסת.

אנחנו מתלבשות חגיגי,

ואמא הייתה מורחת

אודם על השפתיים שלה,

ואנחנו היינו מסתכלות

וגם היינו רוצות.

וארוחת שבת שאמא הייתה מכינה.

את החגים אני מאוד זוכרת. סבא היה

שולח לנו את המצות שהוא היה אופה.

זאת הייתה מצה שמורה, ש... כן.

00:16:30

לקראת החגים אמא הייתה מסתחררת.

אנחנו הבנות היינו ב...

בהילולה, לנקות את הבית לקראת

פסח, זה בכלל היה ממש...

שמחה גדולה.

אמא הייתה שולחת את כל הכלים

שעשויים מנחושת, להלבין אותם,

שיהיו מוכנים ל...

00:17:00

ארוחות כשרות.

חג חנוכה, אני כן זוכרת.

היה לנו... הייתה לנו חנוכייה

ששנים, שנים, עם 2 האריות מהצד.

שסבא שלי הביא מישראל, כשהוא...

סבא מצד אמא שלי,

אבא של אמא שלי, הוא הגיע לישראל

ב-1930 ומשהו, להיות חאג',

מה זה? -חאג' זה כשבאים לישראל,

00:17:30

ברגל, עולים לירושלים, לכותל,

אז מקבלים תואר של חאג'. תואר.

אז הוא הביא לאמא שלי

את החנוכייה הזאת מתנה.

שתמיד, כל שנה, הדלקנו

בחנוכייה הזאת.

פורים - לא התחפשנו.

לא היה מושג כזה, של תחפושת.

אבל בפורים אכלנו מאכלים כמו...

מאכלים מתוקים.

00:18:00

צבענו ביצים,

בכל מיני צבעים ססגוניים.

צמנו בפורים, ומי שיכול היה

ללכת לאסתר ומרדכי, זה היה נפלא.

ו...

בפורים...

וט"ו בשבט אני זוכרת.

וגם...

ט"ו בשבט,

אמא הייתה... חודשיים קודם,

הייתה קונה את כל הגרעינים,

00:18:30

וחיטה וכל הפירות וירקות

שאפשרי לשמר אותם.

הייתה רוחצת אותם,

מייבשת בשמש,

ועל סאג' גדול הייתה קולה את

גרעיני האבטיח וגרעיני...

דלעת וגרעיני חמניות ופיסטוקים.

00:19:00

כל ה... זאת אומרת, כל

סוגי האגוזים, הייתה קולה.

והיא הייתה קונה...

פירות של העונה.

והייתה בקיץ עוד שומרת אבטיח,

מתחת ל... אז לא

היה לנו עוד מקרר,

אבל היה לנו מקום

שקראו לזה 'פאשיר'.

פאשיר זה מין...

00:19:30

כמו מרתף כזה? -מין מרתפון כזה,

ששם היה לנו את המקום של המים.

שמרנו שם מים.

הייתה בריכת מים גדולה שם.

ו...

בגלל המים, הייתה

מין רטיבות, לחות.

אז שם אמא שמרה אבטיח של

הקיץ ורימון של הקיץ,

ושזיפי קיץ. כל מה שהיא יכלה לשמור,

שמרה, עד ט"ו בשבט.

00:20:00

עכשיו, היא הייתה תופרת

לנו, בכל ט"ו בשבט,

שקיות של 40 על 50 ס"מ.

הייתה...

היא הייתה תופרת 6 כאלה.

ובערב החג, השולחן היה מלא,

בפירות ובפיצוחים,

בכל פירות הארץ והחו"ל.

00:20:30

ואבא שלי היה מברך על

אחד, אחד, אחד, אחד.

וכל מה שהיה אפשר לברך,

ופירות יבשים ומיובשים,

היינו זורקים בתוך השקית,

חופן בתוך השקית. והמצווה הייתה

שאם אנחנו שומרים על הפירות

האלה באכילה עד פסח,

00:21:00

בפסח אנחנו מקבלים מתנה

גדולה גדולה מאבא.

מט"ו בשבט עד פסח.

אז ממש היינו שומרים

ונשמרים שלא...

שקית של מי יותר...

פחות מלאה או משהו כזה.

בשביל לקבל את המתנה מאבא.

אז 6 שקיות כאלה,

ולפעמים היינו...

מנסות לגנוב אחת מן השנייה.

00:21:30

ט"ו בשבט, פורים, חנוכה, פסח. -סוכות,

ראש השנה, יום כיפור. -תשעה באב,

זה יום ההולדת של אבא שלי, היה.

אבא שלי נולד בתשעה באב.

והיינו כן צמים.

אני זוכרת את מגילת חנה

שהיו קוראים בבית הכנסת,

ומספרים ש... אני כל כך אהבתי

לשמוע, כאילו, לשמוע אותה,

והייתי מבינה את המשמעות של זה,

00:22:00

שהייתי הולכת, לוקחת

מטפחת איתי לבית הכנסת,

בשביל לבכות ולנגב

את העיניים שלי.

פסח, אמרתי. ההכנות לפסח היו

מאוד מאוד מאוד גדולות.

שוב, הפיצוחים שהיינו

צריכים לשטוף הכל בעצמנו,

ולקלות לבד. הכל לבד.

אין קנייה בחוץ.

00:22:30

ואני זוכרת שאבא שלי

היה עורך שולחן, ב...

חול המועד, ומזמין את

כל העובדים מהמפעל,

שהם היו גויים וגויות,

אלינו הביתה,

בשביל לקבל... שהם מתארחים

אצלנו, בחג שלנו.

00:23:00

בראש השנה, אני...

זוכרת מאוד בעמעום.

סוכות - לא היינו בונים סוכה.

הייתה לנו סוכה

תמידית, סוכת גפנים.

גפן. אז אבא היה

משתמש בסוכת הגפן,

כי... כן.

00:23:30

ארץ ישראל. את זוכרת

דיבורים, או...

הייתה תנועת נוער?

תראי, היינו בקהילה יהודית.

היינו תמיד עם יהודים.

אפילו הלכנו למקלחת של יהודים.

-למה הכוונה?

המקלחת... לא היו לנו

מקלחות בבתים שלנו.

המקלחות, הן היו מקלחות ציבוריות.

00:24:00

ובמהלה, ברובע היהודי,

הייתה מקלחת ענקית.

זה משהו בסגנון טורקי,

אם אתן יודעות מה זה.

ובכל שבוע, אמא הייתה שולחת...

כל שנתיים-שלוש היא ילדה.

ואני הייתי הבכורה. הייתה...

עושה לנו צרור של...

00:24:30

בגדים עם מגבות, עם כלי רחצה.

ואני הייתי לוקחת את

ארבעת האחיות שלי,

למקלחת,

של היהודים.

של נשים. וזאת הייתה חוויה

גדולה, גדולה מאוד.

וכל כמה זמן הלכתם למקלחת?

בקיץ...

00:25:00

כל שבוע,

מכיוון שהייתה לנו מרפסת ענקית.

והיו לנו 2 גיגיות

מנחושת, אבל ענקיות,

שאמא בבוקר הייתה קמה...

אפשר. -היו גיגיות ענקיות.

-2 גיגיות ענקיות.

00:25:30

והייתה בבוקר מתעוררת,

ממלאה עם דליים את הגיגיות האלה,

והשמש הייתה מחממת את המים.

ואנחנו, הבנות, היינו קופצות,

משתוללות.

עם בגדים, כמובן, לא היינו ב...

בגדים תחתונים.

היינו משתוללות וצוחקות

ומשחקות במים האלה,

00:26:00

ובסוף גם חופפות ראש ומתרחצות.

בחורף היינו מגיעים...

כמעט כל 10 ימים.

וזה היה יותר... כאילו, זו הייתה מקלחת

יותר רצינית ממה שהיה אפשר לעשות בבית?

כן, בוודאי. בוודאי.

תנועות נוער, היו?

00:26:30

לא שאני הייתי בתנועה. אבל

אני זוכרת שלא היה דבר כזה.

לא היה. -לא היה.

ואת זוכרת את הקמת מדינת ישראל...

אה, היית בת שנה.

אז את לא זוכרת. -כן.

הקמת מדינת ישראל לא,

אבל בבית ספר למדנו הרבה על

ארץ ישראל ועל מדינת ישראל,

והזיקה לישראל ואני למשל,

בת 9, כבר קראתי את

הספר של אנה פראנק.

00:27:00

כי ידענו על השואה.

סבי הגדול... סבי ה...

אבא של אמא שלי היה בישראל.

אז הוא סיפר לנו כמה דברים.

המשפחה של אמא שלי, לא אבא שלי.

המשפחה של אמא שלי,

הם כבר עלו ב-1948, 49'.

אז כבר היו לנו כאן דודים. -קרובים.

00:27:30

היו לנו פה קרובי משפחה.

אח של אבא שלי עלה לישראל.

הוא היה בקיבוץ, הוא

היה שולח לנו תמונות.

הייתה לנו זיקה.

סבא שלי, כשהוא הגיע לארץ,

בשביל ללמוד איך עושים מצות בארץ.

איך מכינים מצות ומה קורה עם המצות בישראל.

הוא היה...

ב-1942, 43', הוא היה בארץ.

00:28:00

אחר כך הוא עוד פעם, ב-56', היה

בארץ והביא לנו המון שוקולדות.

אז...

אז ידעתם. הייתם קשורים. -היינו קשורים

לארץ ישראל, מדינת ישראל. כן, ידענו.

וזהו. ב-10 וחצי כבר

ידעתי שאני עולה לישראל.

המשפחה, אבא ואמא, החליטו שעולים?

00:28:30

אני לא חושבת שאמא כל כך

החליטה כמו שאבא מחליט.

אבא שלי החליט ש-6 בנות...

הוא רוצה לעלות לישראל.

המקום לא כאן, לא...

דווקא בגלל שאתן בנות?

-לא בטהראן. בעיקר.

כי כמה פעמים ששלחו

אותי, למשל, הגדולה,

או שהשנייה, אחותי השנייה,

00:29:00

הלכנו לקנות קניות. אז

תמיד, באיזשהו מקום,

היו כל מיני הטרדות מילוליות ו...

למשל,

המנהגים של המוסלמים בזמן ה...

בזמן האבל שלהם,

אלה היו מראות מאוד לא נעימים

שהיינו צריכים לראות אותם. ו...

00:29:30

גם שכנים מוסלמים תמיד

הסתכלו עלינו לא...

לא כמו שהיינו...

שאבא היה רוצה שיסתכלו.

-היינו רוצים.

ואז אבא החליט שזה לא המקום שלנו.

היו לכם קשרים עם מוסלמים, קשרים

טובים או...? -אבא שלי, כן.

כי הוא עבד עם מוסלמים.

גם דודי, הוא היה מהנדס

והוא עבד עם מוסלמים.

00:30:00

היו לנו שכנים מוסלמים. היה

דווקא שכן נחמד מאוד...

לידנו, שהוא היה בסדר איתנו,

אבל לא יותר מזה. כאילו, לא...

"תני לי, ויקטוריה,"

השם של אמי, ויקטוריה,

"ויקטוריה, תני לי... היום יש לך 2

ביצים, את יכולה לתת לי?" או משהו כזה.

כדי לא לדבר, לא להיות עם היהודים, זה בסדר.

סלאם, סלאם.

זהו. זה מה ש...

00:30:30

באיזו שפה דיברתם בבית?

פרסית? -פרסית.

הייתה פרסית יהודית, או...? -פרסית...

ההורים דיברו פרסית יהודית ביניהם,

ואני הבנתי פרסית יהודית.

היום, עד היום, דודתי, זו

שבאסתר ומרדכי היא חיה,

היא מדברת פרסית יהודית איתנו.

ובבית ספר?

00:31:00

איזו שפה דיברו? -פרסית.

-פרסית רגילה.

פרסית. למדנו קצת

עברית, קצת צרפתית.

התחלתי ללמוד צרפתית. שנה

וחצי, משהו כזה. כן.

אז כשאבא החליט שעולים

לארץ, בת כמה היית?

הייתי בת 10 וחצי.

זה היה בחופש הגדול.

הוא בא ובישר לנו:

"שרה ומינה, אתן עולות ביחד

לישראל." -אתן עליתן לבד?

עלינו לבד.

00:31:30

"אתן עולות לישראל."

זה היה שמח. חשבנו שזה משהו...

לעלות ולחזור או משהו כזה.

חשבנו שזו ארץ של

שוקולד, כמו שסבא הביא.

אז שמחתן. -שמחנו,

באיזשהו מקום שמחנו.

כי לא הבנו את ה... -את המשמעות.

-לא הבנו את הפשר של...

00:32:00

את פשר הפרידה או הגעגועים.

כי לא היה דבר כזה.

לא קלטנו את זה. אני

הייתי בת 10 וחצי,

ומינה, אחותי, הייתה בת 9 וחצי.

ומי לקח אתכן?

אנחנו כמה חודשים למדנו ב...

קראו לזה 'בהשטייה'.

זה...

סוכנות,

00:32:30

היהודית, או מקום הארגון... שמארגנים

את האנשים לעלייה. הסוכנות היהודית.

למדנו חודש ימים, חודש

וחצי, למדנו עברית קצת.

אבא ואמא היו ב...

אמא הייתה עם מצב רוח...

לא... 2 בנות הולכות לה, דווקא הילדה

הבכורה שעזרה לה, באיזשהו מקום.

00:33:00

והיא אמרה... והם פשוט היו ב...

הילולה של קניות. אבא

קנה לי מצלמה גרמנית,

ושעון ומזוודה גדולה,

ואמא תפרה לי בגדים ו...

בגדים תחתונים ו...

היא הכינה אותי לקראת העלייה.

ו...

00:33:30

הייתי מאושרת. כאילו... אני נוסעת.

-לארץ ישראל.

למקום אחר.

כמובן שכל הדודים הגיעו ו...

נפרדו ואמא עשתה ארוחה גדולה,

והצטלמנו ונפרדנו

וחיבקנו והתחבקנו.

ו...

הסוכנות נתנה לי חצאית,

00:34:00

בצבע חאקי, חולצה לבנה.

ו...

זהו.

ביום שעליתי, עליתי עם עוד 2 ילדים,

שהם המשיכו איתי עוד כמה שנים.

בת אחת שאני לא יודעת

לאיזו פנימייה היא הלכה.

ו...

כששקלו אותנו,

הם שקלו אותנו.

00:34:30

אחותי מינה הייתה במשקל נמוך,

ואמרו שהיא לא יכולה

לעלות איתי ביחד.

והיא נשארה לבד...

היא נשארה בבית.

ואני עליתי לבד.

במטוס פשוט לא הבנתי

מה בדיוק קורה.

אולי נרדמתי במטוס,

אני בדיוק לא זוכרת.

דווקא הייתי ב...

00:35:00

עלינו בצוהריים, בשעות

צוהריים זה היה כשעלינו.

הביאו אותנו לחיפה,

אני גם לא יודעת...

אני זוכרת ש... -היה מישהו

שליווה אתכם בטיסה? -כן, כן.

כשירדנו, אז היה מישהו שבא ו...

לא הבנו אותו, אבל הוא בא ואמר:

"אני עכשיו לוקח אתכם, תבואו,"

וליטף אותנו, לקח אותנו,

00:35:30

לקחו לנו את המזוודות.

לא נתנו לנו להרגיש...

הגעתי לחיפה,

לקריית טבעון, רמת הדסה.

רמת הדסה זה...

מחנה שפשוט שם מסווגים את

הילדים, לאן בדיוק ילכו.

שם נכנסנו לחדר אוכל, לאכול,

ואני רגילה למאכלים אחרים.

00:36:00

אני רגילה ל...

לחם עם גבינה לבנה, כוס תה,

ופה אומרים לי: "תשתי כוס חלב."

נותנים לי כריך עם גבינה צהובה.

אני מסתכלת ימינה, שמאלה

- אף אחד לא רואה.

אני לא אוהבת את הגבינה הצהובה.

שמה אותה בצד.

ואוכלת לחם בלי כלום.

אבל זה טעים מאוד.

00:36:30

העבירו אותי... כשסיווגו אותי

העבירו אותי לנווה הדסה.

פנימיית נווה הדסה נמצאת בשרון,

בין נתניה לכפר סבא.

פנימייה מקסימה.

הגעתי לשם,

וביום ראשון הגיעה אלי

בחורה בשם מלכה חקשון.

עיניים ירוקות, ג'ינג'ית,

שעון עם רצועה כחולה.

00:37:00

אמרה לי: "אני אהיה החונכת שלך.

"אני יודעת לדבר

פרסית, אני מאספהאן.

"ואני אהיה איתך עוד הרבה

זמן, עד שתראי ותתרגלי.

"כל מה שתרצי, תיגשי אלי."

שמחתי מאוד.

התאקלמתי נחמד. היו

ילדים מקסימים שם.

00:37:30

דודתי הייתה גרה בכפר סבא.

כל שבת נסעתי לדודתי,

אחות של אמא שלי.

הבן בא לקחת אותי.

לאט לאט התרגלתי למאכלים,

התחלתי ללמוד עברית.

למדתי גם שירים, הייתי במקהלה.

גם לבגדים התרגלתי.

את הבגדים שאמא קנתה...

נשארו במזוודה.

לא השתמשנו בהם.

בפנימייה היו מכל המדינות.

00:38:00

מרומניה ומפולניה ומישראל

ומאלג'יר ומתוניס וממרוקו.

מכל המדינות.

ובחדר הייתי עם 2 בנות רומניות.

ו...

פשוט התחברנו, כי אין אמא, אין אבא.

צריכים להתחבר.

ו...

00:38:30

לאחר חצי שנה...

הודיעו לי שאחותי תגיע לישראל.

מינה תגיע.

שמחתי מאוד.

ומה שקרה,

כשמינה הגיעה, לא הייתה

כיתה בשבילה בנווה הדסה.

בנווה הדסה, ה...

00:38:24

הכיתות התחילו מכיתה ד' או ה', והיא

עדיין הייתה ב-ג' או משהו כזה.

ורצו לעשות איחוד משפחות ואני

מאוד רציתי להיות עם אחותי.

והיא עברה ל...

אמרו לי: "את חייבת

לעבור לפנימייה אחרת."

ואז עברתי לניצנים.

פגשתי את אחותי שם, כבר

העבירו אותה לניצנים.

00:40:00

חינכה אותי.

פשוט עיצבה את האישיות שלי.

נתנה לי ערכים.

נתנה לי ארגז כלים לחיים.

הבנתי מהי משמעות של...

של...

כשאין כסף.

שאפשר לחיות מאושרים.

של חברות, של אהבה, של אהבת חינם.

00:40:30

של...

חברות.

של...

אהבת ישראל.

של...

להתגבר על קשיים.

לא להיות מפונקים. אין פינוק.

אין חיבוק. אין...

00:41:00

היה לך קשר עם אבא ואמא תוך כדי?

שלחת מכתבים או...?

כן. כל שבועיים קיבלנו

מכתבים מההורים שלנו.

אבא שלי גם שלח מדי פעם חבילות,

מחו"ל לישראל, דרך דודים.

טלפונית לא יכולנו לדבר.

00:41:30

אבל מכתבים כן היו מגיעים.

אנחנו היינו כותבים מכתבים.

אני שומרת עד היום את כל צרור

המכתבים של אבא ואמא שלי.

אמא שלי מאוד מתגעגעת,

מאוד געגועים ובכי ו...

היה לה קשה.

אחיות שלי כתבו לי,

00:42:00

שאנחנו מקור השראה והן רוצות לבוא גם,

להיות בפנימיות יחד, כמו שאנחנו,

והן גם רוצות להגיע לישראל.

כן.

זה היה מאוד מנחם. מאוד...

עושה חם בלב, שההורים חושבים

עלינו, ששולחים לנו מכתבים,

שיש קשר, שהם יודעים

מה המצב שלנו בארץ.

00:42:30

שלא חסר לנו שום דבר, לא

בגדים, לא לימוד ולא חינוך.

וזה היה מרגיע את אמא שלי.

אמא ואבא הגיעו

ב-63' לביקור בארץ,

לבקר אותנו.

והם היו תיירים.

הם התארחו אצל דודי.

אבל הם ביקרו בפנימייה והם ראו מה

שאנחנו עושים, ואמא הייתה יותר רגועה.

00:43:00

הם היו בערך...

שבועיים... 3 שבועות הם היו בארץ.

וכשהם נסעו הם הבטיחו לנו שהם

מגיעים לארץ בעוד 4-5 שנים.

כשאבא יסתדר עוד קצת.

ו...

בניצנים הגעתי ל...

בניצנים, בית הספר,

הוא היה חקלאי. הוא

היה עד כיתה י'.

00:43:30

דרך אגב, קיבלנו גם ערכים

יהודיים מאוד מאוד.

בנו שם בית כנסת שעד

היום הוא קיים.

אחרי כיתה י'...

אחות שלי עזבה את בית

הספר, את המקום.

את הפנימייה.

והיא הלכה ללמוד מזכירות,

00:44:00

והיא הייתה אחת המזכירות

הבכירות ב'ידיעות אחרונות'.

ואני פשוט הייתי

חרשנית, חרשתי יותר.

למדתי יותר, והחלטתי שאני

רוצה להמשיך לבגרויות.

הגעתי... אבל לא הייתה

כיתה י"ב, עד י"ב,

אז שלחו אותי עם קבוצת

חברים שלי, מניצנים,

לחוות הנוער הציוני בירושלים.

00:44:30

שם, שוב, זה המשך של חינוך ציוני.

כמו בניצנים.

פשוט אבל המקום לא היה חקלאי.

הוא יותר היה הומני, ריאלי.

הכינו אותנו פשוט לבגרויות.

למדתי שם 3 שנים.

ו...

עבדתי כל השנים,

00:45:00

גם בניצנים וגם בחוות הנוער,

עבדתי עם ילדים,

כי פשוט זה התאים לי,

לעבוד עם ילדים.

בהתחלה בניצנים עבדתי

עם ילדי העובדים.

כי לא היו גני תת-חובה

וטרום-טרום-חובה.

אז עבדתי עם ילדי העובדים.

הכינו איזה מין גן

אימפרוביוזציוני כזה,

ועבדתי שם את שעות העבודה שלי,

00:45:30

כי עבדנו 4 שעות ולמדנו 5 שעות.

גם בניצנים וגם בחוות הנוער.

כשהגעתי לחוות הנוער,

אמרו לי: "במה את רוצה לעסוק?"

אמרתי: "מה שתתנו לי."

בהתחלה עבדתי מעט במטבח,

אבל אמרו לי ש... המורה שלי הגיע אלי

ואמר לי: "תקשיבי, את כל כך מתאימה

"לעבוד עם ילדים.

"אז יש קבוצה קטנה של עולים מהודו,

00:46:00

"מרומניה ומאיראן, שהגיעו,

ואנחנו רוצים לעשות מהם קבוצה,

"ואת תהיי המדריכה שלהם,

"בחוות הנוער."

וזה מה שהיה.

הייתי מדריכה שם, עם

ילדים בני 8, 9, 10. כן.

שהם הגיעו גם כן, עולים חדשים.

ועבדתי יחד עם...

מדריכה ששמה פרח

מרים, זיכרונה לברכה,

00:46:30

שהייתה סמל של מחנכת.

איך אומרים? מורה לחיים.

ובאמת, תחתה למדתי המון דברים.

המון דברים.

אחרי שסיימתי בגרויות...

הייתי צריכה להחליט מה אני עושה.

אבא ואמא... זה קטע ששכחתי

לומר, שבינתיים, בכיתה י"א,

00:47:00

ההורים שלי עלו לישראל.

הגיעו לארץ, גרו בכפר קדימה.

אבל אבא הגיע עם מצב כספי יפה,

יכול היה להרשות לעצמו

לקנות בתל אביב בית,

ליד המשפחה שלו.

וקנה בית והתמקם שם,

ופשוט אחרי שסיימתי י"ב,

00:47:30

זו דרך הטבע לקום וללכת, להמשיך

את החיים כבר אצל ההורים.

אז התכוונתי ללכת לצבא,

אבי לא כל כך הרשה לי,

ועשה קצת עם זה...

כתב מכתבים לכל מיני רשויות,

שהבית שלי דתי ואני לא...

לא כל כך מעוניין.

ואני רציתי...

00:48:00

אמרתי: "אם אני לא הולכת

לצבא, אז אני לומדת."

אז...

החלטתי שאני נרשמת לסמינר.

זה היה אז טבעי, שאני אלמד... כן.

ולמדתי חינוך לגיל הרך.

גרתי בבית, אצל ההורים.

00:48:30

ועבדתי, ומימנתי כמעט

את כל הלימודים לבד.

אחרי שסיימתי את ה...

לימודים בהצלחה.

עברתי לבאר שבע והייתי...

סוג של מורה חיילת.

שנתיים הייתי בבאר שבע.

00:49:00

תראי, כשהגעתי לארץ,

העדה הפרסית הייתה במעמד נמוך.

והאמת היא שאנשים היו מאוד

איכותיים, אבל לא יודעת למה.

ו...

אני לא כל כך הזדהיתי, כאילו...

קיבלתי חינוך ציוני וקיבלתי...

00:49:30

למדתי בפנימיות עם

מחנכים מערביים ו...

איך זה נקרא היום? אשכנזים.

ו...

ואף פעם לא הרגשתי

אפליה או משהו ש...

אם לא היה לי טוב כי הייתי

בודדה, כי הייתי לבד, בלי הורים,

אבל תמיד הייתי רצויה,

תמיד אהבו אותי, תמיד...

00:50:00

שרה חובבי ציון ושרה חובבי

ציון, שרה חובבי ציון.

אז באיזשהו מקום כאילו ברחתי.

אני לא כל כך קוראת לזה 'ברחתי',

אלא כאילו נמנעתי. כאילו...

זה שם.

רק עם ההורים דיברתי בפרסית.

אפילו אני רוצה לחטוא

ולהגיד, זה חטא גדול,

ולהגיד,

שכשהיו שואלים אותי מאיפה את, אז הייתי...

בהתחלה כשהייתי אומרת: "פרסייה,"

00:50:30

אז היו אומרים לי: "פרסייה?

עם עיניים ירוקות?

"וזה? ואין לך בכלל מבטא?

את בכלל לא מדברת בפרסיות."

אז החלטתי שאני אומרת שאני רומנייה.

אז הלך לי קל יותר.

אבל...

היום,

אחרי 4 כיתות,

אני קוראת רק פרסית.

כן. כשאקום,

אראה לך את הספרים שאני קוראת.

00:51:00

קוראת בפרסית. -אני קוראת בפרסית.

היה לי מאוד קשה.

הכנסתי לפלאפון שלי...

את האותיות הפרסיות.

התחלתי לחבר אותיות.

התחלתי לכתוב.

גם לחברים שלי. אפילו

זה שהמליץ עליי,

הבחור, פרדיאן יעקב,

שהמליץ עליי, שאתם תראיינו אותי.

00:51:30

פשוט מאוד, איתו אני

מתכתבת, בפרסית.

וזה טוב לי.

וזה פתאום... אני

חוזרת לשורשים שלי.

ואני אומרת: "אוי, חבל שעם

אבא שלי לא דיברתי יותר,

"ולא שאלתי אותו יותר שאלות."

הוא רצה. מאוד רצה. "בואי תראי

מה אני כותב, תראי מה אני עושה."

הכתב הרש"י הפרסי, שהם היו

כותבים בפרסית יהודית,

00:52:00

הוא רצה ללמד אותי ואני אמרתי:

"לא, בשביל מה אני צריכה את זה?"

והיום, כשאני מגיעה לספרים שלו,

קצת חבל לי, אבל יש איזה בן אדם

בירושלים שהבטיח לי שהוא יראה לי...

שהוא ילמד אותך. -כן.

מה את חושבת על הסיפור

הזה של עליית הנוער?

את חושבת שזה עשה לך טוב?

-רק טוב.

אני רוצה להגיד לך

שאני מודה להורים שלי.

00:52:30

אם מתוך מודעות או לא מודעות.

רק טוב.

רק טוב.

ולמה?

מכיוון שאני לא חושבת שאם

הייתי עולה עם ההורים שלי...

הייתי מגיעה למין מחוזות כאלה,

של ללמוד עם כל מיני סוגי אנשים.

לחיות עם כל סוגי האנשים.

או לרכוש מקצוע,

00:53:00

שבו עסקתי 38 שנה.

או להתמודד מול סוגי אנשים.

צמחת מזה. -אני באמת צמחתי.

באמת צמחתי. אני מודה להורים שלי.

אני אומרת את זה.

אולי אמי מאוד בכתה והיה לה...

קשה. -רע וקשה.

00:53:30

אבל אבא שלי עשה טוב.

בהתחלה מאוד כעסתי.

כשהייתי שם, מאוד כעסתי.

אמרתי "למה שלח אותי לבדידות ולא

עם הורים?" אבל היום אני...

אני מסכימה עם זה.

אני רוצה להגיד ש...

יש מה ללמוד על יהדות איראן.

יש הרבה חומר.

ויש הרבה דברים שהם נסתרים.

00:54:00

יש היום, למשל, בחולון,

ספרייה פרסית.

ששם יש משורר איראני,

משורר ישראלי איראני,

קוראים לו באבאק,

והוא פה, בחולון.

הוא אמנם עוסק בצילום,

הוא מצלם, אבל הוא כותב שירים

והוא הוציא ספר שירים מקסים,

שכדאי לקרוא ושכיף.

00:54:30

ויש המון חומר.

זו שפה עשירה, זו קהילה עשירה,

אני פשוט לא מעורה כל

כך בקהילה הפרסית.

אבל אני יודעת שהם מתאספים הרבה

ויש להם חוגים שלהם בחולון,

ובמדיטק יש חוג של נשים פרסיות

שהן מגיעות והן יושבות והן...

00:55:00

הן פשוט מדברות, מספרות וכותבות סיפורים.

אני פשוט לא מעורה וזה

חבל, כי גם אני חוטאת.

אבל...

את אומרת שכדאי. -כדאי.

יהדות איראן זה... בגלל

שחייתי בה כל הזמן,

אני לא הייתי בצפון בשביל

להיות רחוקה ממעלה או מ...

מהשכונות היהודיות.

00:55:30

אני אוהבת את הקהילה הזאת.

המסר שלי...

שהיום הילדים שלי גם

שואלים אותי הרבה:

"אמא, איך אומרים בפרסית,

איך אומרים בפרסית?

"תלמדי אותנו איך אומרים. אמא,

תשמעי, מצאתי כמה מילים בהודית,

"שהן כל כך דומות לפרסית. איך זה הולך?

איך זה נגזר? איך זה קורה?"

00:55:30

בעיקר הבן הקטן, גם

שומע שירים בפרסית.

וזה משמח.

כן. את מכירה את מורין נהדר? לא.

יש לה שירים בסקטור.

תודה רבה. -אז תודה רבה לך.

תודה רבה.

תודה לכם. היה נפלא.

שרה מוסאי

מראיינ/ת -
אפרת קראוס
אורך הסרטון:
00:53:23
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
המדאן
,
איראן
פלייליסט (0)
00:00:00

סיפורי חיים נוספים:

חיפוש

בשנת בצורת, אמא שלו אספה...

-אמא של סבא.

אמא של סבא. היא

הייתה אוספת חיטה.

היא הייתה אוספת המון חיטה.

ובאיראן, במקום צ'ולנט,

היו אוכלים מאכל בשבת,

מאכל שקראו לזה האלים.

והאלים, זה צ'ולנט פרסי שמכינים

אותו מחיטה. חיטה ובשר.

בשנת הבצורת, תמיד היו שואלים:

"מאיפה לאישה הזאת יש חיטה?

"איך היא מבשלת חיטה כל שבת?

"ולנו אין," כי אין חיטה בשוק.

מסתבר שהיא הייתה, בגלל העוני

שלה, היא הייתה אוגרת חיטה,

מכינה לחם... אופה לחם,

מכינה מאכלים, בכלל, מהחיטה.

ו...

כל שבת היא הייתה

מכינה את המאכל הזה,

ולכן קראו לו ניסן בן האלים חור.

האלים חור זה ניסן של...

בדרך כלל נותנים את זה,

כאילו: בן של...אמא,

או בן של... אבו, או אמו.

אז שם קראו לו ניסן בן האלים חור.

האלים חור זה שכל שבוע

היא הייתה מכינה האלים.

וזה כאילו שם המשפחה שלו.

סבי...

הוא התבגר,

ועסק קצת בקמעונאות.

והוא היה בן אדם דתי, מאמין.

היה פעיל בבית הכנסת.

כל יום היה הולך לבית הכנסת.

גם להתפלל.

ומקום בית הכנסת הוא...

באיראן, זה לא היה רק להתפלל.

לשבת, לשוחח, לדבר,

לשתות כוס תה, כוס צ'אי.

ו...

הוא פשוט התמקם בבית הכנסת.

ו...

הוא סיפר לי שהגיעו מאגודת

חובבי ציון, מרוסיה.

הם הגיעו אחרי מלחמת העולם הראשונה.

הם הגיעו כנראה ל... לא, אחרי זה...

כן, אחרי מלחמת העולם

הראשונה, משהו כזה.

הם הגיעו לאיראן.

והמטרה שלהם הייתה לאסוף תרומות,

כסף לארץ ישראל.

ואז הם הגיעו לבית הכנסת שלו,

כי הם התפזרו בכל איראן,

וביניהם גם בהמדאן.

והגיעו לבית הכנסת שלו.

זהו. ובאותם הזמנים,

ב...

במדינה של... באיראן,

החליטו שחייבים

להעניק שמות משפחה.

אין להגיד, זה ניסן

בן זה וזו בת זה,

פשוט לתת שמות משפחה.

ואז הוא היה פעיל והוא

אסף תרומות לחובבי ציון.

והוא שאל אותם: "האם אני יכול

לקבל את השם 'חובבי ציון'?

"להעניק לי את זה כשם משפחה?"

אני בטוחה שהוא גם הבין

את המשמעות של השם.

ו...

הם כנראה הסכימו לזה, והוא

החליט שיקראו לו 'חובבי ציון'.

דרך אגב, אני רוצה לומר

שאנחנו עשינו מחקר,

בארץ, היינו גם בבית התפוצות.

אין בישראל, ולא באיראן,

שם משפחה כזה לעוד אנשים.

אנחנו היחידים. בדקנו את זה.

כי לפני שנתיים עשינו...

עשינו מסיבת שושלת.

וכולנו הגענו, ופשוט מי ש...

בן דודי, דוד,

הוא חיפש אפילו באיראן

ובארצות הברית,

ולא מצא מישהו שקוראים

להם חובבי ציון.

מצאנו 'אוהב ציון', 'אהבת ציון',

אבל אין חובבי ציון.

ואנחנו נשארנו עם

השם הייחודי הזה.

זה הסיפור של שם המשפחה שלי.

שזה הגיע מבית הכנסת בעיר המדאן.

סבי, יש לי לספר עליו שהוא...

לא עבד.

אבל הוא עסק במשהו

מאוד מאוד מעניין.

הוא אסף חיטה, כיוון שכבר

היה את האהבה לחיטה,

והשם שלו היה חיטה.

ו...

הוא אסף חיטה שטיפת

מים לא הגיעה אליה.

במשך שנה הוא לא עבד.

אבל מחודש מרץ,

סוף פברואר, מרץ,

התחיל לאגור חיטה,

והכין קמח.

ועם הקמח הזה הוא אפה מצות.

הוא אפה מצות לכל קהילת המדאן.

השם... טוב, יצא לו מזה

פרנסה למשפחה שלו.

ויצא שניסן עוסק גם באפיית מצות.

כן. ו...

איזו אישה אלמנה, אבל עשירה,

הגיעה אליו ואמרה לו:

"ניסן, אנחנו נעשה בשותפות.

"אנחנו נקנה ביחד קמח.

"אתה לא תעבוד קשה, תשב ותטחן.

"ואנחנו נאפה ביחד מצות.

"אני גם אקנה איזה

טאבון יותר גדול,

"כדי שתוכל לאפות...

"ליותר אנשים, לא רק לעיר המדאן.

"נגיע לקרמאנשאה,

נגיע לאספהאן, נגיע לשיראז."

ובאמת,

הוא עשה את ה... -העסקה הזאת.

-הם עשו את המבצע הזה, כן. ו...

הצליחו.

וזאת הייתה הפרנסה שלו למשפחה.

סבתא שלי ילדה 7 ילדים.

4 בנים ו-3 בנות.

ו...

היא חינכה אותם לבד.

כי הוא הרבה היה בבית

הכנסת ומחוץ לבית.

היא חינכה חינוך נהדר.

היא הייתה אנאלפביתית.

לא ידעה לקרוא, לא ידעה לכתוב.

אבל הייתה אישה נהדרת,

והייתה סבתא מקסימה.

היא הייתה...

הולכת, יושבת בבית

כנסת, שומעת מעשיות.

שומעת אגדות.

הייתה מגיעה לבית,

אצלנו, וכל יום שבת...

הייתה מספרת לנו את

כל סיפורי התורה,

את סיפורי האגדות, האגדות ששמעה.

תמיד הכיסים שלה היו

מלאים בחומוס וצימוקים.

הייתה מחלקת לנו...

אם היינו יושבים ושומעים

אותה ומקשיבים ו...

הייתה מחלקת. אלה הם היו

הממתקים שהיא הייתה מחלקת לנו.

הייתה אישה צנועה, מקסימה, אוהבת.

ו...

הם גם הגיעו אחר כך לטהראן.

אחרי שהם הגיעו לטהראן,

הם עלו עם הוריי אחר כך לישראל.

אבא ואמא...

אבי הוא...

איש...

אמרתי שסבתא חינכה אותם להשכלה

טובה, ובאמת, כולם היו משכילים.

אבי למד הנהלת חשבונות.

הוא היה רואה חשבונות.

לכן הוא עבר מהמדאן לטהראן.

הוא עבד בבית...

במפעל של צמח,

שכרתו אותו... קראו לזה 'קטירה'.

אני לא יודעת, אני אף פעם לא

מצאתי איך הוא נקרא בעברית

ולא באנגלית, אני מוכנה...

לעשות על זה חקר. האמת היא

שלא עשיתי ולא יודעת מזה,

אבל בפרסית קוראים לזה קטירה.

זה מין צמח שהיו כורתים בערים,

ומביאים שקים-שקים, למפעל הזה,

והם היו שולחים את זה לארצות

הברית, לעשות מזה תרופות.

אבי היה גזבר במפעל הזה.

הוא היה איש מאוד נוח, נעים.

איש ירא אלוהים.

היה לו חשוב להתפלל ולשמור על...

המסורת.

כן. -נכון.

אני פשוט מתרגשת. -כן.

ואת זוכרת את המעבר לטהראן?

לא. -היית קטנה מדי.

המעבר היה בגיל... אני הייתי

בת שנה וחצי כשהם עברו, אז...

המעבר הזה בכלל לא זכור לי.

אני שומעת על הרבה...

הרבה שאומרים: "נולדתי

פה, עברנו לטהראן.

"נולדתי פה, עברנו לטהראן."

זו הייתה איזו מגמה כזו?

נכון. כי הערים הן...

מאוד עשו איפה ואיפה בין

יהודים לבין מוסלמים.

היה קשה לחיות בערים

או במחוזות האלה, ש...

הם הסתכלו אחרת ביהודים.

וטהראן, זאת הייתה עיר פתוחה,

היא מקבלת, היא... כמו

שהיום מגיעים לתל אביב,

כי כאן זה מקור הפרנסה.

אז גם לחפש פרנסה,

הנהירה מהכפר ומהעיר הקטנה אל ה...

-לא הייתה השכלה.

בטהראן...

אני גדלתי עם... להיות...

מהר מאוד בוגרת.

אחרי נולדו, אחת אחרי

השנייה, 6 בנות.

ועד גיל 12... -את הגדולה?

-כן. אני הבכורה.

וב...

אני לא הלכתי לגן, כי לא היה

מושג כזה של גן, גן ילדים.

ואני רוצה פשוט להכניס משהו כאן,

שהזיכרון הזה, של חוסר הגן

במושג, שבחיים שלי... -בחייך.

הביא אותי לכאן, שאני פשוט למדתי

את המקצוע, ו-38 שנה הייתי גננת.

וואו. -אז...

זה אחד מציוני הדרך שלי.

כן.

למדתי... אחרי... כשהייתי כבר

בת 6, למדתי בבית ספר Ettehad.

זה בית ספר לבנות,

ב... יהודי. -יהודי.

כן. למדנו תורה, למדנו מעט עברית.

זה בית ספר של אליאנס או לא? -של...

לא של אליאנס, אני חושבת.

זה לא היה של אליאנס.

קראו לזה Ettehad היהודי. ו...

בבית הספר היה נחמד. למדנו...

כאילו, היינו...

בית ספר של בנים

ובית ספר של בנות.

כל אחד בחצר אחרת.

למדתי שם עד גיל 10 וחצי, 11.

למדתי ב...

בבית ספר Ettehad.

הקהילה היהודית, אני זוכרת. אני זוכרת.

היו לי חברות יהודיות.

הרחוב שלי.

גרנו, כשהגענו לטהראן אנחנו גרנו ב...

במרכז... דרום-מרכז טהראן.

לא היינו בצפון טהראן.

וכמו שכאן יש שוני

בין צפון לדרום,

גם בטהראן זה בדיוק היה אותו הדבר.

כל העשירים ואנשי

הממון גרו בצפון.

וכל האנשים ש...

הפשוטים יותר. -כן. גרו בדרום-מרכז.

אז גרנו בדרום.

אבא קנה שם דירה, ו...

-היה רובע יהודי, או...?

היינו ברובע יהודי.

אבל ממש בקצה של הרובע,

שזה גובל בין אנשים מוסלמים.

לא היינו במהלה.

מהלה זה מקום ששם היו

חנויות של יהודים,

מכרו שם בשר וגבינה שהיהודים עשו,

את השמן היהודי,

שמן שומשום שהיהודי עשה,

וגבינה שיהודי עשה,

אני אפילו זוכרת את השם

של האיש שמכר את הגבינה.

איך קראו לו? -קראו לו חנוכה.

איש החנוכה. ככה קראנו. אבא...

אמא הייתה נותנת לי סל:

"לכי תקני מחנוכה גבינה,"

כך וכך גרם.

אני זוכרת את הבית שלנו.

הוא היה מאוד קרוב לבית הכנסת.

בית הכנסת היה בתוך

בית הספר שאני למדתי.

בחצר של הבנים.

אני זוכרת בשבתות, שאבא

היה הולך לבית הכנסת.

ואנחנו היינו נשארות בבית.

כשהיה חוזר אנחנו מכינים...

שולחן לארוחת הבוקר.

ערב שבת אני זוכרת גם, מאוד.

אבא היה הולך לבית כנסת.

אנחנו מתלבשות חגיגי,

ואמא הייתה מורחת

אודם על השפתיים שלה,

ואנחנו היינו מסתכלות

וגם היינו רוצות.

וארוחת שבת שאמא הייתה מכינה.

את החגים אני מאוד זוכרת. סבא היה

שולח לנו את המצות שהוא היה אופה.

זאת הייתה מצה שמורה, ש... כן.

לקראת החגים אמא הייתה מסתחררת.

אנחנו הבנות היינו ב...

בהילולה, לנקות את הבית לקראת

פסח, זה בכלל היה ממש...

שמחה גדולה.

אמא הייתה שולחת את כל הכלים

שעשויים מנחושת, להלבין אותם,

שיהיו מוכנים ל...

ארוחות כשרות.

חג חנוכה, אני כן זוכרת.

היה לנו... הייתה לנו חנוכייה

ששנים, שנים, עם 2 האריות מהצד.

שסבא שלי הביא מישראל, כשהוא...

סבא מצד אמא שלי,

אבא של אמא שלי, הוא הגיע לישראל

ב-1930 ומשהו, להיות חאג',

מה זה? -חאג' זה כשבאים לישראל,

ברגל, עולים לירושלים, לכותל,

אז מקבלים תואר של חאג'. תואר.

אז הוא הביא לאמא שלי

את החנוכייה הזאת מתנה.

שתמיד, כל שנה, הדלקנו

בחנוכייה הזאת.

פורים - לא התחפשנו.

לא היה מושג כזה, של תחפושת.

אבל בפורים אכלנו מאכלים כמו...

מאכלים מתוקים.

צבענו ביצים,

בכל מיני צבעים ססגוניים.

צמנו בפורים, ומי שיכול היה

ללכת לאסתר ומרדכי, זה היה נפלא.

ו...

בפורים...

וט"ו בשבט אני זוכרת.

וגם...

ט"ו בשבט,

אמא הייתה... חודשיים קודם,

הייתה קונה את כל הגרעינים,

וחיטה וכל הפירות וירקות

שאפשרי לשמר אותם.

הייתה רוחצת אותם,

מייבשת בשמש,

ועל סאג' גדול הייתה קולה את

גרעיני האבטיח וגרעיני...

דלעת וגרעיני חמניות ופיסטוקים.

כל ה... זאת אומרת, כל

סוגי האגוזים, הייתה קולה.

והיא הייתה קונה...

פירות של העונה.

והייתה בקיץ עוד שומרת אבטיח,

מתחת ל... אז לא

היה לנו עוד מקרר,

אבל היה לנו מקום

שקראו לזה 'פאשיר'.

פאשיר זה מין...

כמו מרתף כזה? -מין מרתפון כזה,

ששם היה לנו את המקום של המים.

שמרנו שם מים.

הייתה בריכת מים גדולה שם.

ו...

בגלל המים, הייתה

מין רטיבות, לחות.

אז שם אמא שמרה אבטיח של

הקיץ ורימון של הקיץ,

ושזיפי קיץ. כל מה שהיא יכלה לשמור,

שמרה, עד ט"ו בשבט.

עכשיו, היא הייתה תופרת

לנו, בכל ט"ו בשבט,

שקיות של 40 על 50 ס"מ.

הייתה...

היא הייתה תופרת 6 כאלה.

ובערב החג, השולחן היה מלא,

בפירות ובפיצוחים,

בכל פירות הארץ והחו"ל.

ואבא שלי היה מברך על

אחד, אחד, אחד, אחד.

וכל מה שהיה אפשר לברך,

ופירות יבשים ומיובשים,

היינו זורקים בתוך השקית,

חופן בתוך השקית. והמצווה הייתה

שאם אנחנו שומרים על הפירות

האלה באכילה עד פסח,

בפסח אנחנו מקבלים מתנה

גדולה גדולה מאבא.

מט"ו בשבט עד פסח.

אז ממש היינו שומרים

ונשמרים שלא...

שקית של מי יותר...

פחות מלאה או משהו כזה.

בשביל לקבל את המתנה מאבא.

אז 6 שקיות כאלה,

ולפעמים היינו...

מנסות לגנוב אחת מן השנייה.

ט"ו בשבט, פורים, חנוכה, פסח. -סוכות,

ראש השנה, יום כיפור. -תשעה באב,

זה יום ההולדת של אבא שלי, היה.

אבא שלי נולד בתשעה באב.

והיינו כן צמים.

אני זוכרת את מגילת חנה

שהיו קוראים בבית הכנסת,

ומספרים ש... אני כל כך אהבתי

לשמוע, כאילו, לשמוע אותה,

והייתי מבינה את המשמעות של זה,

שהייתי הולכת, לוקחת

מטפחת איתי לבית הכנסת,

בשביל לבכות ולנגב

את העיניים שלי.

פסח, אמרתי. ההכנות לפסח היו

מאוד מאוד מאוד גדולות.

שוב, הפיצוחים שהיינו

צריכים לשטוף הכל בעצמנו,

ולקלות לבד. הכל לבד.

אין קנייה בחוץ.

ואני זוכרת שאבא שלי

היה עורך שולחן, ב...

חול המועד, ומזמין את

כל העובדים מהמפעל,

שהם היו גויים וגויות,

אלינו הביתה,

בשביל לקבל... שהם מתארחים

אצלנו, בחג שלנו.

בראש השנה, אני...

זוכרת מאוד בעמעום.

סוכות - לא היינו בונים סוכה.

הייתה לנו סוכה

תמידית, סוכת גפנים.

גפן. אז אבא היה

משתמש בסוכת הגפן,

כי... כן.

ארץ ישראל. את זוכרת

דיבורים, או...

הייתה תנועת נוער?

תראי, היינו בקהילה יהודית.

היינו תמיד עם יהודים.

אפילו הלכנו למקלחת של יהודים.

-למה הכוונה?

המקלחת... לא היו לנו

מקלחות בבתים שלנו.

המקלחות, הן היו מקלחות ציבוריות.

ובמהלה, ברובע היהודי,

הייתה מקלחת ענקית.

זה משהו בסגנון טורקי,

אם אתן יודעות מה זה.

ובכל שבוע, אמא הייתה שולחת...

כל שנתיים-שלוש היא ילדה.

ואני הייתי הבכורה. הייתה...

עושה לנו צרור של...

בגדים עם מגבות, עם כלי רחצה.

ואני הייתי לוקחת את

ארבעת האחיות שלי,

למקלחת,

של היהודים.

של נשים. וזאת הייתה חוויה

גדולה, גדולה מאוד.

וכל כמה זמן הלכתם למקלחת?

בקיץ...

כל שבוע,

מכיוון שהייתה לנו מרפסת ענקית.

והיו לנו 2 גיגיות

מנחושת, אבל ענקיות,

שאמא בבוקר הייתה קמה...

אפשר. -היו גיגיות ענקיות.

-2 גיגיות ענקיות.

והייתה בבוקר מתעוררת,

ממלאה עם דליים את הגיגיות האלה,

והשמש הייתה מחממת את המים.

ואנחנו, הבנות, היינו קופצות,

משתוללות.

עם בגדים, כמובן, לא היינו ב...

בגדים תחתונים.

היינו משתוללות וצוחקות

ומשחקות במים האלה,

ובסוף גם חופפות ראש ומתרחצות.

בחורף היינו מגיעים...

כמעט כל 10 ימים.

וזה היה יותר... כאילו, זו הייתה מקלחת

יותר רצינית ממה שהיה אפשר לעשות בבית?

כן, בוודאי. בוודאי.

תנועות נוער, היו?

לא שאני הייתי בתנועה. אבל

אני זוכרת שלא היה דבר כזה.

לא היה. -לא היה.

ואת זוכרת את הקמת מדינת ישראל...

אה, היית בת שנה.

אז את לא זוכרת. -כן.

הקמת מדינת ישראל לא,

אבל בבית ספר למדנו הרבה על

ארץ ישראל ועל מדינת ישראל,

והזיקה לישראל ואני למשל,

בת 9, כבר קראתי את

הספר של אנה פראנק.

כי ידענו על השואה.

סבי הגדול... סבי ה...

אבא של אמא שלי היה בישראל.

אז הוא סיפר לנו כמה דברים.

המשפחה של אמא שלי, לא אבא שלי.

המשפחה של אמא שלי,

הם כבר עלו ב-1948, 49'.

אז כבר היו לנו כאן דודים. -קרובים.

היו לנו פה קרובי משפחה.

אח של אבא שלי עלה לישראל.

הוא היה בקיבוץ, הוא

היה שולח לנו תמונות.

הייתה לנו זיקה.

סבא שלי, כשהוא הגיע לארץ,

בשביל ללמוד איך עושים מצות בארץ.

איך מכינים מצות ומה קורה עם המצות בישראל.

הוא היה...

ב-1942, 43', הוא היה בארץ.

אחר כך הוא עוד פעם, ב-56', היה

בארץ והביא לנו המון שוקולדות.

אז...

אז ידעתם. הייתם קשורים. -היינו קשורים

לארץ ישראל, מדינת ישראל. כן, ידענו.

וזהו. ב-10 וחצי כבר

ידעתי שאני עולה לישראל.

המשפחה, אבא ואמא, החליטו שעולים?

אני לא חושבת שאמא כל כך

החליטה כמו שאבא מחליט.

אבא שלי החליט ש-6 בנות...

הוא רוצה לעלות לישראל.

המקום לא כאן, לא...

דווקא בגלל שאתן בנות?

-לא בטהראן. בעיקר.

כי כמה פעמים ששלחו

אותי, למשל, הגדולה,

או שהשנייה, אחותי השנייה,

הלכנו לקנות קניות. אז

תמיד, באיזשהו מקום,

היו כל מיני הטרדות מילוליות ו...

למשל,

המנהגים של המוסלמים בזמן ה...

בזמן האבל שלהם,

אלה היו מראות מאוד לא נעימים

שהיינו צריכים לראות אותם. ו...

גם שכנים מוסלמים תמיד

הסתכלו עלינו לא...

לא כמו שהיינו...

שאבא היה רוצה שיסתכלו.

-היינו רוצים.

ואז אבא החליט שזה לא המקום שלנו.

היו לכם קשרים עם מוסלמים, קשרים

טובים או...? -אבא שלי, כן.

כי הוא עבד עם מוסלמים.

גם דודי, הוא היה מהנדס

והוא עבד עם מוסלמים.

היו לנו שכנים מוסלמים. היה

דווקא שכן נחמד מאוד...

לידנו, שהוא היה בסדר איתנו,

אבל לא יותר מזה. כאילו, לא...

"תני לי, ויקטוריה,"

השם של אמי, ויקטוריה,

"ויקטוריה, תני לי... היום יש לך 2

ביצים, את יכולה לתת לי?" או משהו כזה.

כדי לא לדבר, לא להיות עם היהודים, זה בסדר.

סלאם, סלאם.

זהו. זה מה ש...

באיזו שפה דיברתם בבית?

פרסית? -פרסית.

הייתה פרסית יהודית, או...? -פרסית...

ההורים דיברו פרסית יהודית ביניהם,

ואני הבנתי פרסית יהודית.

היום, עד היום, דודתי, זו

שבאסתר ומרדכי היא חיה,

היא מדברת פרסית יהודית איתנו.

ובבית ספר?

איזו שפה דיברו? -פרסית.

-פרסית רגילה.

פרסית. למדנו קצת

עברית, קצת צרפתית.

התחלתי ללמוד צרפתית. שנה

וחצי, משהו כזה. כן.

אז כשאבא החליט שעולים

לארץ, בת כמה היית?

הייתי בת 10 וחצי.

זה היה בחופש הגדול.

הוא בא ובישר לנו:

"שרה ומינה, אתן עולות ביחד

לישראל." -אתן עליתן לבד?

עלינו לבד.

"אתן עולות לישראל."

זה היה שמח. חשבנו שזה משהו...

לעלות ולחזור או משהו כזה.

חשבנו שזו ארץ של

שוקולד, כמו שסבא הביא.

אז שמחתן. -שמחנו,

באיזשהו מקום שמחנו.

כי לא הבנו את ה... -את המשמעות.

-לא הבנו את הפשר של...

את פשר הפרידה או הגעגועים.

כי לא היה דבר כזה.

לא קלטנו את זה. אני

הייתי בת 10 וחצי,

ומינה, אחותי, הייתה בת 9 וחצי.

ומי לקח אתכן?

אנחנו כמה חודשים למדנו ב...

קראו לזה 'בהשטייה'.

זה...

סוכנות,

היהודית, או מקום הארגון... שמארגנים

את האנשים לעלייה. הסוכנות היהודית.

למדנו חודש ימים, חודש

וחצי, למדנו עברית קצת.

אבא ואמא היו ב...

אמא הייתה עם מצב רוח...

לא... 2 בנות הולכות לה, דווקא הילדה

הבכורה שעזרה לה, באיזשהו מקום.

והיא אמרה... והם פשוט היו ב...

הילולה של קניות. אבא

קנה לי מצלמה גרמנית,

ושעון ומזוודה גדולה,

ואמא תפרה לי בגדים ו...

בגדים תחתונים ו...

היא הכינה אותי לקראת העלייה.

ו...

הייתי מאושרת. כאילו... אני נוסעת.

-לארץ ישראל.

למקום אחר.

כמובן שכל הדודים הגיעו ו...

נפרדו ואמא עשתה ארוחה גדולה,

והצטלמנו ונפרדנו

וחיבקנו והתחבקנו.

ו...

הסוכנות נתנה לי חצאית,

בצבע חאקי, חולצה לבנה.

ו...

זהו.

ביום שעליתי, עליתי עם עוד 2 ילדים,

שהם המשיכו איתי עוד כמה שנים.

בת אחת שאני לא יודעת

לאיזו פנימייה היא הלכה.

ו...

כששקלו אותנו,

הם שקלו אותנו.

אחותי מינה הייתה במשקל נמוך,

ואמרו שהיא לא יכולה

לעלות איתי ביחד.

והיא נשארה לבד...

היא נשארה בבית.

ואני עליתי לבד.

במטוס פשוט לא הבנתי

מה בדיוק קורה.

אולי נרדמתי במטוס,

אני בדיוק לא זוכרת.

דווקא הייתי ב...

עלינו בצוהריים, בשעות

צוהריים זה היה כשעלינו.

הביאו אותנו לחיפה,

אני גם לא יודעת...

אני זוכרת ש... -היה מישהו

שליווה אתכם בטיסה? -כן, כן.

כשירדנו, אז היה מישהו שבא ו...

לא הבנו אותו, אבל הוא בא ואמר:

"אני עכשיו לוקח אתכם, תבואו,"

וליטף אותנו, לקח אותנו,

לקחו לנו את המזוודות.

לא נתנו לנו להרגיש...

הגעתי לחיפה,

לקריית טבעון, רמת הדסה.

רמת הדסה זה...

מחנה שפשוט שם מסווגים את

הילדים, לאן בדיוק ילכו.

שם נכנסנו לחדר אוכל, לאכול,

ואני רגילה למאכלים אחרים.

אני רגילה ל...

לחם עם גבינה לבנה, כוס תה,

ופה אומרים לי: "תשתי כוס חלב."

נותנים לי כריך עם גבינה צהובה.

אני מסתכלת ימינה, שמאלה

- אף אחד לא רואה.

אני לא אוהבת את הגבינה הצהובה.

שמה אותה בצד.

ואוכלת לחם בלי כלום.

אבל זה טעים מאוד.

העבירו אותי... כשסיווגו אותי

העבירו אותי לנווה הדסה.

פנימיית נווה הדסה נמצאת בשרון,

בין נתניה לכפר סבא.

פנימייה מקסימה.

הגעתי לשם,

וביום ראשון הגיעה אלי

בחורה בשם מלכה חקשון.

עיניים ירוקות, ג'ינג'ית,

שעון עם רצועה כחולה.

אמרה לי: "אני אהיה החונכת שלך.

"אני יודעת לדבר

פרסית, אני מאספהאן.

"ואני אהיה איתך עוד הרבה

זמן, עד שתראי ותתרגלי.

"כל מה שתרצי, תיגשי אלי."

שמחתי מאוד.

התאקלמתי נחמד. היו

ילדים מקסימים שם.

דודתי הייתה גרה בכפר סבא.

כל שבת נסעתי לדודתי,

אחות של אמא שלי.

הבן בא לקחת אותי.

לאט לאט התרגלתי למאכלים,

התחלתי ללמוד עברית.

למדתי גם שירים, הייתי במקהלה.

גם לבגדים התרגלתי.

את הבגדים שאמא קנתה...

נשארו במזוודה.

לא השתמשנו בהם.

בפנימייה היו מכל המדינות.

מרומניה ומפולניה ומישראל

ומאלג'יר ומתוניס וממרוקו.

מכל המדינות.

ובחדר הייתי עם 2 בנות רומניות.

ו...

פשוט התחברנו, כי אין אמא, אין אבא.

צריכים להתחבר.

ו...

לאחר חצי שנה...

הודיעו לי שאחותי תגיע לישראל.

מינה תגיע.

שמחתי מאוד.

ומה שקרה,

כשמינה הגיעה, לא הייתה

כיתה בשבילה בנווה הדסה.

בנווה הדסה, ה...

הכיתות התחילו מכיתה ד' או ה', והיא

עדיין הייתה ב-ג' או משהו כזה.

ורצו לעשות איחוד משפחות ואני

מאוד רציתי להיות עם אחותי.

והיא עברה ל...

אמרו לי: "את חייבת

לעבור לפנימייה אחרת."

ואז עברתי לניצנים.

פגשתי את אחותי שם, כבר

העבירו אותה לניצנים.

חינכה אותי.

פשוט עיצבה את האישיות שלי.

נתנה לי ערכים.

נתנה לי ארגז כלים לחיים.

הבנתי מהי משמעות של...

של...

כשאין כסף.

שאפשר לחיות מאושרים.

של חברות, של אהבה, של אהבת חינם.

של...

חברות.

של...

אהבת ישראל.

של...

להתגבר על קשיים.

לא להיות מפונקים. אין פינוק.

אין חיבוק. אין...

היה לך קשר עם אבא ואמא תוך כדי?

שלחת מכתבים או...?

כן. כל שבועיים קיבלנו

מכתבים מההורים שלנו.

אבא שלי גם שלח מדי פעם חבילות,

מחו"ל לישראל, דרך דודים.

טלפונית לא יכולנו לדבר.

אבל מכתבים כן היו מגיעים.

אנחנו היינו כותבים מכתבים.

אני שומרת עד היום את כל צרור

המכתבים של אבא ואמא שלי.

אמא שלי מאוד מתגעגעת,

מאוד געגועים ובכי ו...

היה לה קשה.

אחיות שלי כתבו לי,

שאנחנו מקור השראה והן רוצות לבוא גם,

להיות בפנימיות יחד, כמו שאנחנו,

והן גם רוצות להגיע לישראל.

כן.

זה היה מאוד מנחם. מאוד...

עושה חם בלב, שההורים חושבים

עלינו, ששולחים לנו מכתבים,

שיש קשר, שהם יודעים

מה המצב שלנו בארץ.

שלא חסר לנו שום דבר, לא

בגדים, לא לימוד ולא חינוך.

וזה היה מרגיע את אמא שלי.

אמא ואבא הגיעו

ב-63' לביקור בארץ,

לבקר אותנו.

והם היו תיירים.

הם התארחו אצל דודי.

אבל הם ביקרו בפנימייה והם ראו מה

שאנחנו עושים, ואמא הייתה יותר רגועה.

הם היו בערך...

שבועיים... 3 שבועות הם היו בארץ.

וכשהם נסעו הם הבטיחו לנו שהם

מגיעים לארץ בעוד 4-5 שנים.

כשאבא יסתדר עוד קצת.

ו...

בניצנים הגעתי ל...

בניצנים, בית הספר,

הוא היה חקלאי. הוא

היה עד כיתה י'.

דרך אגב, קיבלנו גם ערכים

יהודיים מאוד מאוד.

בנו שם בית כנסת שעד

היום הוא קיים.

אחרי כיתה י'...

אחות שלי עזבה את בית

הספר, את המקום.

את הפנימייה.

והיא הלכה ללמוד מזכירות,

והיא הייתה אחת המזכירות

הבכירות ב'ידיעות אחרונות'.

ואני פשוט הייתי

חרשנית, חרשתי יותר.

למדתי יותר, והחלטתי שאני

רוצה להמשיך לבגרויות.

הגעתי... אבל לא הייתה

כיתה י"ב, עד י"ב,

אז שלחו אותי עם קבוצת

חברים שלי, מניצנים,

לחוות הנוער הציוני בירושלים.

שם, שוב, זה המשך של חינוך ציוני.

כמו בניצנים.

פשוט אבל המקום לא היה חקלאי.

הוא יותר היה הומני, ריאלי.

הכינו אותנו פשוט לבגרויות.

למדתי שם 3 שנים.

ו...

עבדתי כל השנים,

גם בניצנים וגם בחוות הנוער,

עבדתי עם ילדים,

כי פשוט זה התאים לי,

לעבוד עם ילדים.

בהתחלה בניצנים עבדתי

עם ילדי העובדים.

כי לא היו גני תת-חובה

וטרום-טרום-חובה.

אז עבדתי עם ילדי העובדים.

הכינו איזה מין גן

אימפרוביוזציוני כזה,

ועבדתי שם את שעות העבודה שלי,

כי עבדנו 4 שעות ולמדנו 5 שעות.

גם בניצנים וגם בחוות הנוער.

כשהגעתי לחוות הנוער,

אמרו לי: "במה את רוצה לעסוק?"

אמרתי: "מה שתתנו לי."

בהתחלה עבדתי מעט במטבח,

אבל אמרו לי ש... המורה שלי הגיע אלי

ואמר לי: "תקשיבי, את כל כך מתאימה

"לעבוד עם ילדים.

"אז יש קבוצה קטנה של עולים מהודו,

"מרומניה ומאיראן, שהגיעו,

ואנחנו רוצים לעשות מהם קבוצה,

"ואת תהיי המדריכה שלהם,

"בחוות הנוער."

וזה מה שהיה.

הייתי מדריכה שם, עם

ילדים בני 8, 9, 10. כן.

שהם הגיעו גם כן, עולים חדשים.

ועבדתי יחד עם...

מדריכה ששמה פרח

מרים, זיכרונה לברכה,

שהייתה סמל של מחנכת.

איך אומרים? מורה לחיים.

ובאמת, תחתה למדתי המון דברים.

המון דברים.

אחרי שסיימתי בגרויות...

הייתי צריכה להחליט מה אני עושה.

אבא ואמא... זה קטע ששכחתי

לומר, שבינתיים, בכיתה י"א,

ההורים שלי עלו לישראל.

הגיעו לארץ, גרו בכפר קדימה.

אבל אבא הגיע עם מצב כספי יפה,

יכול היה להרשות לעצמו

לקנות בתל אביב בית,

ליד המשפחה שלו.

וקנה בית והתמקם שם,

ופשוט אחרי שסיימתי י"ב,

זו דרך הטבע לקום וללכת, להמשיך

את החיים כבר אצל ההורים.

אז התכוונתי ללכת לצבא,

אבי לא כל כך הרשה לי,

ועשה קצת עם זה...

כתב מכתבים לכל מיני רשויות,

שהבית שלי דתי ואני לא...

לא כל כך מעוניין.

ואני רציתי...

אמרתי: "אם אני לא הולכת

לצבא, אז אני לומדת."

אז...

החלטתי שאני נרשמת לסמינר.

זה היה אז טבעי, שאני אלמד... כן.

ולמדתי חינוך לגיל הרך.

גרתי בבית, אצל ההורים.

ועבדתי, ומימנתי כמעט

את כל הלימודים לבד.

אחרי שסיימתי את ה...

לימודים בהצלחה.

עברתי לבאר שבע והייתי...

סוג של מורה חיילת.

שנתיים הייתי בבאר שבע.

תראי, כשהגעתי לארץ,

העדה הפרסית הייתה במעמד נמוך.

והאמת היא שאנשים היו מאוד

איכותיים, אבל לא יודעת למה.

ו...

אני לא כל כך הזדהיתי, כאילו...

קיבלתי חינוך ציוני וקיבלתי...

למדתי בפנימיות עם

מחנכים מערביים ו...

איך זה נקרא היום? אשכנזים.

ו...

ואף פעם לא הרגשתי

אפליה או משהו ש...

אם לא היה לי טוב כי הייתי

בודדה, כי הייתי לבד, בלי הורים,

אבל תמיד הייתי רצויה,

תמיד אהבו אותי, תמיד...

שרה חובבי ציון ושרה חובבי

ציון, שרה חובבי ציון.

אז באיזשהו מקום כאילו ברחתי.

אני לא כל כך קוראת לזה 'ברחתי',

אלא כאילו נמנעתי. כאילו...

זה שם.

רק עם ההורים דיברתי בפרסית.

אפילו אני רוצה לחטוא

ולהגיד, זה חטא גדול,

ולהגיד,

שכשהיו שואלים אותי מאיפה את, אז הייתי...

בהתחלה כשהייתי אומרת: "פרסייה,"

אז היו אומרים לי: "פרסייה?

עם עיניים ירוקות?

"וזה? ואין לך בכלל מבטא?

את בכלל לא מדברת בפרסיות."

אז החלטתי שאני אומרת שאני רומנייה.

אז הלך לי קל יותר.

אבל...

היום,

אחרי 4 כיתות,

אני קוראת רק פרסית.

כן. כשאקום,

אראה לך את הספרים שאני קוראת.

קוראת בפרסית. -אני קוראת בפרסית.

היה לי מאוד קשה.

הכנסתי לפלאפון שלי...

את האותיות הפרסיות.

התחלתי לחבר אותיות.

התחלתי לכתוב.

גם לחברים שלי. אפילו

זה שהמליץ עליי,

הבחור, פרדיאן יעקב,

שהמליץ עליי, שאתם תראיינו אותי.

פשוט מאוד, איתו אני

מתכתבת, בפרסית.

וזה טוב לי.

וזה פתאום... אני

חוזרת לשורשים שלי.

ואני אומרת: "אוי, חבל שעם

אבא שלי לא דיברתי יותר,

"ולא שאלתי אותו יותר שאלות."

הוא רצה. מאוד רצה. "בואי תראי

מה אני כותב, תראי מה אני עושה."

הכתב הרש"י הפרסי, שהם היו

כותבים בפרסית יהודית,

הוא רצה ללמד אותי ואני אמרתי:

"לא, בשביל מה אני צריכה את זה?"

והיום, כשאני מגיעה לספרים שלו,

קצת חבל לי, אבל יש איזה בן אדם

בירושלים שהבטיח לי שהוא יראה לי...

שהוא ילמד אותך. -כן.

מה את חושבת על הסיפור

הזה של עליית הנוער?

את חושבת שזה עשה לך טוב?

-רק טוב.

אני רוצה להגיד לך

שאני מודה להורים שלי.

אם מתוך מודעות או לא מודעות.

רק טוב.

רק טוב.

ולמה?

מכיוון שאני לא חושבת שאם

הייתי עולה עם ההורים שלי...

הייתי מגיעה למין מחוזות כאלה,

של ללמוד עם כל מיני סוגי אנשים.

לחיות עם כל סוגי האנשים.

או לרכוש מקצוע,

שבו עסקתי 38 שנה.

או להתמודד מול סוגי אנשים.

צמחת מזה. -אני באמת צמחתי.

באמת צמחתי. אני מודה להורים שלי.

אני אומרת את זה.

אולי אמי מאוד בכתה והיה לה...

קשה. -רע וקשה.

אבל אבא שלי עשה טוב.

בהתחלה מאוד כעסתי.

כשהייתי שם, מאוד כעסתי.

אמרתי "למה שלח אותי לבדידות ולא

עם הורים?" אבל היום אני...

אני מסכימה עם זה.

אני רוצה להגיד ש...

יש מה ללמוד על יהדות איראן.

יש הרבה חומר.

ויש הרבה דברים שהם נסתרים.

יש היום, למשל, בחולון,

ספרייה פרסית.

ששם יש משורר איראני,

משורר ישראלי איראני,

קוראים לו באבאק,

והוא פה, בחולון.

הוא אמנם עוסק בצילום,

הוא מצלם, אבל הוא כותב שירים

והוא הוציא ספר שירים מקסים,

שכדאי לקרוא ושכיף.

ויש המון חומר.

זו שפה עשירה, זו קהילה עשירה,

אני פשוט לא מעורה כל

כך בקהילה הפרסית.

אבל אני יודעת שהם מתאספים הרבה

ויש להם חוגים שלהם בחולון,

ובמדיטק יש חוג של נשים פרסיות

שהן מגיעות והן יושבות והן...

הן פשוט מדברות, מספרות וכותבות סיפורים.

אני פשוט לא מעורה וזה

חבל, כי גם אני חוטאת.

אבל...

את אומרת שכדאי. -כדאי.

יהדות איראן זה... בגלל

שחייתי בה כל הזמן,

אני לא הייתי בצפון בשביל

להיות רחוקה ממעלה או מ...

מהשכונות היהודיות.

אני אוהבת את הקהילה הזאת.

המסר שלי...

שהיום הילדים שלי גם

שואלים אותי הרבה:

"אמא, איך אומרים בפרסית,

איך אומרים בפרסית?

"תלמדי אותנו איך אומרים. אמא,

תשמעי, מצאתי כמה מילים בהודית,

"שהן כל כך דומות לפרסית. איך זה הולך?

איך זה נגזר? איך זה קורה?"

בעיקר הבן הקטן, גם

שומע שירים בפרסית.

וזה משמח.

כן. את מכירה את מורין נהדר? לא.

יש לה שירים בסקטור.

תודה רבה. -אז תודה רבה לך.

תודה רבה.

תודה לכם. היה נפלא.

שרה מוסאי
אפרת קראוס
המדאן
איראן
סיפורי חיים נוספים: