מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:00:00

שמי היום אברהם בר-אב.

בן-טאטה...

שם במצרים. אלבר בן-טאטה.

נולדתי אלבר בן-טאטה.

כשעלינו לארץ גם הייתי אלבר

בן-טאטה, אבל מהר מאוד...

זה נהיה 'אברהם בן-טאטה'.

כשהגעתי ל...

להיות כתב "במחנה נח"ל",

בשום פנים ואופן לא הסכימו להדפיס

'בן-טאטה' בתור שם הכתב של המאמר.

כתבו 'ב. ט. אברהם'.

אמרתי, "למה אתם עושים לי את זה?"

הם אמרו, "תביא לנו שם עברי...

נפרסם אותו."

אז היה... בן-טאטה, בן-טאטה...

בר-אב.

בסדר. ומאז זה 'בר-אב'.

וחשבתי שזה רק יהיה שם עט,

בסופו של דבר, זה נכנס

לתעודת הזהות, וגם אחי...

00:01:18

אתם בעצם מקהיר, אבל

המשפחות לא הגיעו מקהיר?

המשפחות הגיעו לקהיר. זאת אומרת,

ההורים שלי נולדו בקהיר כבר.

אבל הסבים שלי מצד אבא,

מגיעים מתטואן, מרוקו.

מה השמות שלהם?

אלבר, זה היה סבא שלי.

איש יפה עיניים, עיניים כחולות.

מת מאוד צעיר. גם אבא

שלי מת מאוד צעיר.

00:01:47

והם היגרו מתטואן לקהיר,

שהייתה ארץ האפשרויות הבלתי

מוגבלות לאנשים. הם היו...

משפחה אמידה מאוד.

עסקי טקסטיל, כותנה, בדים...

עסקים ש...

חובקים זרועות עולם, גם לאירופה.

עד היום יש לנו...

משפחה במנצ'סטר שבעבר,

הם שכרו, זאת אומרת, הבדים

שנוצרו מהכותנה של מצרים,

00:02:16

הגיעו למנצ'סטר והיו להם גם קשרים כאלה.

משפחה אמידה.

הם גם נראים ככה בצילומים של המשפחה.

הם נראים...

אבא, חליפת שלושה חלקים...

ארבעה חלקים, אפילו,

טוב, שלושה חלקים. ארבעה חלקים

זה כשהוא מביא את אשתו.

והילדים, כולם, אבא שלי עם

חליפות, כולם לבושים יפה.

כעבור... בתמונות הבאות כבר היה להם

שרוול עם סרט שחור, כי אבא כבר לא היה.

00:02:45

נפטר. ואז המשפחה התקיימה...

מהמתנות שהוא נתן לאשתו.

לאשתו ויקטוריה.

סבתא שלי היא ויקטוריה.

לבית מראצ'י,

ש'מראצ'י' זו השושלת ש...

שהיו בה בנים, חכמים, שכתבו

אנשי תורה ממש גדולים.

שכתבו, חקרו את

הזוהר וכתבו ספרים.

והיום, לא מזמן, הודפס הספר הזה.

00:03:13

זה נקרא "אדרא רבא ואדרא זוטה" של

"אמת ליעקב". למה "אמת ליעקב"?

כי קראו לו יעקב מראצ'י.

בעצם הוא היה... הוא היה מקובל?

-הוא היה מקובל, כן.

אז זה צד אבא.

צד אמא...

סבא רבא שלי ואשתו, סולטנה,

סלומון וסולטנה. עלו מפלובדיב.

00:03:43

מפלובדיב. אה... לקהיר.

סבתא שלי הייתה אז בת עשר.

סבתא פורטונה.

הם חיו בקהיר.

סבא שלי באותו זמן

גם חי בפלובדיב.

והוא היה חייל בצבא הבולגרי.

בתור חייל בצבא הבולגרי

באיזושהי מלחמה שם, מול הסרבים.

00:04:11

והוא החליט שזה לא בשבילו

והוא ברח משדה הקרב.

ואיכשהו, הוא פילס את

דרכו והגיע לקהיר.

הגיע לקהיר, הגיע

כדייר משנה לבית...

של סבתא סולטנה וסבא-רבא סלומון.

סבתא-רבתא סולטנה וסבא-רבא סלומון.

והיא, הייתה לה בת חמודה, בת 14.

וזה הגיע הזמן באמת...

00:04:37

למצוא לה חתן. באמת הגיע

גם בחור בן 29, בסך הכל.

וחיתנו אותם.

והיא בת 14. בגיל 15 כבר נולד

הדוד שלי, מואיז. זה דוד מגניב.

ובגיל 16 נולדה אמא שלי, סופי.

אז סבא סלומון, זה הסבא

שגם לו קוראים סלומון,

זה שערק מהצבא. בחור יפה, גבוה.

00:05:06

אני שאלתי אותו תמיד, עניין

אותי, "במלחמה, במלחמה"...

אז עוד לא ידעתי מה זו מלחמה.

"איך, איך אתה הסתדרת במלחמה?"

היה לו חוש הומור מדהים.

הוא היה עושה לי הצגות. הוא היה עושה

הצגות, הוא היה עושה לי ככה בפנים...

כל הזמן היה עושה לי כזה,

משעשע אותי בכל מיני דברים.

אני, הייתה לי בעיה, שלא...

לא אכלתי מספיק לטעמם של ההורים.

הייתי רזה. ואז, רזה

זה כמעט גזר דין מוות.

00:05:37

אם אתה רזה, חיידק

קטן יפיל אותך וזהו.

והוא, הייתה לו דרך

לגרום לכך שאני אוכל.

היה מכין לעצמו צלחת יפה. עורך

לעצמו, ככה, לחמניית שומשום...

וקצת גבינת קשקבל וקצת עגבנייה

וקצת זה, ומסדר את זה יפה בצלחת,

ומתיישב לאכול. הייתי מגיע

אליו, "מה אתה אוכל?

גם אני רוצה." -"בבקשה, תאכל גם אתה."

-זאת אומרת, הייתה לו איזו דרך...

00:06:06

היה באמת סבא מגניב. אני

זוכר שעשה לי עפיפונים,

גם כשהגענו לארץ. היו

לו ידיים טובות.

הוא... עלינו לארץ בשנת 49'.

בספטמבר. -לפני שעליתם לארץ, אני רוצה

אולי להתמקד בתקופה של קהיר, ש...

כמו שאמרת לי לפני כן, זה בעצם

1909-1949, בסה"כ 40 שנים. -כן.

ההורים שלך נולדים כמצרים.

00:06:37

כן. -התפיסה שלהם היא תפיסה... -כמובן,

יהודים. זה לא... לא דיברו ערבית בבית.

עד היום אני לא יודע

ערבית, לא למדתי ערבית.

אנחנו דיברנו צרפתית, אנחנו היינו

'פרנסוואים' כאלה, זאת אומרת, היינו...

מין ישות הזוייה. זאת

אומרת, חיינו במצרים,

ראינו בה המולדת שלנו. אני

התייחסתי למצרים, אם היית...

מנסה להעליב אותה, הייתי

מיד קם להגן עליה.

ואף על פי כן, לא התלבשנו כמוהם.

00:07:05

לא אכלנו... זאת אומרת,

אכלנו, כן, לפעמים את ה...

את הפול. אבל...

התלבשנו אחרת לגמרי,

דיברנו צרפתית,

למדנו תרבות צרפת,

היסטוריה של צרפת.

דקלומים... הדקלומים הראשונים

שלי בתור ילד בגן, בצרפתית.

שום דבר לא בערבית.

ערבית זו הייתה השפה...

של לדבר עם המשרתים. כי היו לנו,

ברוך השם, ארבעה משרתים בבית.

00:07:33

משרת לכל תפקיד.

וקצת במכולת, וקצת בכרכרה...

קצת, כמה מילים פה, כמה מילים שם. אבל לא...

אנחנו לא דיברנו ערבית.

אבל ההורים שלך ידעו ערבית? -בקושי.

זאת אומרת, הם לא, נניח, אבא שלי...

אני חושב... בקושי ידע

לקרוא עיתון בערבית.

גם הם... הם התנהלו לגמרי בצרפתית.

לגמרי.

דיברו צרפתית משובחת.

00:08:02

גם קראנו עיתונים בצרפתית.

גם כתבו עליו בעיתון בצרפתית. אבא

שלי היה פעיל בקרן קיימת לישראל.

איך הם הכירו? אבא

שלי היה מזכיר של...

K.K.L. זה "קרן קיימת לישראל".

האפשרות של צעירים יהודים

לבלות הייתה או...

עם צעירים נוצרים. נוצרים גויים,

או... ושם, זו הייתה

חברה שהיו גם באים...

00:08:32

זה כתוב, הכל, ברומן הזה.

כל הסיפור שלנו בקהיר מסופר ברומן

הזה, "רחוב שיח חאמזה 17, קהיר".

זה רחוב... -זה הרחוב שגרתם בו?

רחוב בלב לבה של קהיר.

זאת אומרת, בכלל, כל המשפחה

שלנו, גרנו בלב לבה של קהיר.

וכמו שקהיר הייתה בלב שלנו...

ממש. פינתובה דיזנגובה ארלוזרובה.

שם גרו היהודים, כל המשפחה שלנו.

00:09:03

סיפור אהבה. אני מכור לסיפורי אהבה.

-כן. ואז הוא היה...

ואמא שלי, יום אחד החליטה,

במקום לבלות שם בנשפים...

היה מין דבר כזה, נשפים,

שהיו מתלבשים יפה,

עם עקבים ועם שמלות שסבתא שלי תפרה.

סבתא שלי הייתה...

חייטת, ממש. "הוט קוטור".

ממש זה.

והיא הייתה הולכת שמלות יפות, והיא

אמרה, במקום ללכת לשם, לנשפים האלה,

00:09:31

אני אלך ל-K.K.L. ושם היא

פגשה בחור יפהפה, צעיר...

יפה וזה. המזכיר של החבורה הזאת.

ולאט לאט נוצרו קשרים ביניהם.

והוא חיזר אחריה. אמא שלי היא...

בן אדם, גם מבחינת אישיות, מאוד

מאוד כריזמטית, מאוד מאוד מושכת,

והיא לא כל כך נענתה

לחיזורים שלו בהתחלה.

00:10:00

אבל הוא היה מאוד עקבי ולא וויתר.

ושאלתי אותה יום אחד, "למה

בכל זאת בחרת בו?" היא אמרה,

"הוא הוכיח שהוא באמת אוהב אותי". זאת

אומרת, היא לא חיפשה את מי היא תאהב,

אלא, היא אמרה, "אם הוא כל כך אוהב

אותי, אז מגיע לו שאני אהיה שלו".

ואכן, ב-2 באפריל, 1939,

התקיימה החתונה שלהם בבית

הכנסת של אסמאעיליה בקהיר.

00:10:29

אני לא הייתי בחתונה. -לא היית בחתונה.

-לא...

ובאיזה גיל הם התחתנו?

אני מנסה לעשות חשבון. היא נולדה

ב-18', וב-39' הייתה החתונה...

תשאיר את זה למתמטיקאים שיגידו באיזה גיל.

אבא שלי בעשר שנים יותר מבוגר ממנה.

באותו זמן זה לא היה משנה. אחר

כך, כשהגענו לארץ והוא חלה...

אז זה כבר כן נתן את אותותיו.

00:10:56

והיא הייתה זאת שעל כתפיה...

העול של הבית. סופי. סופי היא...

נשאיר... נשאיר את זה

עוד במצרים, אוקיי?

מה... מה היו השמות שלהם?

סופי זאת אמא, ועד

היום, הנינים שלה,

נקראים... הנינות שלה נקראות 'סופי'.

שם שני, 'סופי'.

00:11:25

בדיוק עכשיו... עכשיו נולדה לנו בדיוק...

נולדה לה עכשיו נינה. היא כבר לא חיה.

נולדה נינה. היא קוראת

לעצמה 'נעמי סופי'.

הנכד שלה... הנין שלה, ש...

אח שלו,

של בנימין,

הוא נקרא 'יוסף'. 'יוסף' זה האותיות 'סופי'.

זאת אומרת, כולם...

מחפשים את הקרבה הזאת לאשה

הזאת שהיא הייתה באמת....

ידעה ליצור קשר עם הנכדים.

זאת אומרת, ברגע ש...

00:11:52

קודם היינו אנחנו, הילדים. ברגע שהתחילו

הנכדים, ברגע שדפק נכד בדלת, היא עזבה הכל,

והיא הייתה בשבילו לגמרי.

ואבא? -ואבא, הוא...

אהב אותם מאוד.

מה השם? -הנרי. -הנרי

זה השם המקורי?

כן. כשעלינו לתורה,

אז אני אמרתי 'ברוך',

כי זה, היה לו גם שם כזה, 'ברוך'.

00:12:18

אבל הוא לא... 'הנרי' זה... 'הונרי',

או 'הנרי', 'הנרי' זה בעברית...

והוא עבד, הוא היה

פקיד בחברת "של",

שזה התברר כיתרון כשעלינו

לארץ, כי גם בארץ,

ב-49', הייתה חברה

כזאת שנקראת "של",

והוא בעצם עשה רילוקיישן

באותו תפקיד.

יש לי מפה של העיר.

00:12:46

אתה רואה שם... היום קוראים

לרחוב הזה 'הוד השרוואי'.

איך אני יודע? כי יש לי חבריים

בפייסבוק, חברים מקהיר,

ואמרתי להם, "שיח חאמזה,

שיח חאמזה", הם אומרים לי,

"הו, שיח חאמזה של פעם.

היום זה 'הוד השרוואי'."

שאלתי איפה זה. זה במרחק הליכה.

זה בין המוזיאון,

לבין ארמון המלך. במרחק

הליכה מכיכר א-תחריר,

ב... ממש, ממש במרכז.

00:13:15

גרנו ב... עכשיו אני זוכר,

מה שאני זוכר, כילד,

שגרנו עם משפחות נוצריות.

אולי גם ערבים. מה

שאני זוכר מאוד, ב...

בחיים שלנו בקהיר, זה הבית הפתוח.

זו הייתה אולי הדרך של הסבים שלי, גם

אמא שלי הייתה מעורבת בעניין הזה,

לתת משהו לקהילה

שבתוכה אנחנו חיים.

00:13:41

בתוך הבית שלנו, שנקרא 'בית

פתוח', היו הרבה חיילים בריטים.

מתארחים.

אחד מהם התחתן בסופו של דבר עם

הדודה שלי, עם אחות של אמא.

היו באים ויוצאים, שותים

והולכים, אין שום... הבית פתוח.

תמיד מקום לעוד, להלין מישהו.

אפילו האיש הזה, חוסני, שאחר

כך התעלל במשפחה, מוסלמי,

בן אדם גם שרמנטי, אבל בעצם...

00:14:11

פושע. עבריין.

הוא גם היה אצלנו בהתחלה

כאורח של דוד שלי, מואיז,

ואחר כך הוא התחיל לחזר

באלימות אחרי הדודה שלי,

הדודה שלי סוזי. וכשהיא

לא כל כך רצתה אותו,

כי היא ראתה שהוא עבריין,

וזה כבר היה בתקופה שהיהודים

היו במצב לא כל כך טוב,

00:14:38

שנת 42', מלחמת העולם, היהודים

כבר היו במצב של דאגה.

אל-עלמיין והגרמנים מתקרבים.

והוא כפה את עצמו עליה.

ואיים על המשפחה.

היום שלו היה כל כך... אלים,

שהיא מהר מהר התחתנה עם החייל, ה...

עם ג'ימי,

החייל האנגלי שהיה

בין האורחים שלנו,

וברחה איתו ללונדון.

00:15:08

זה לא... הוא לא הפסיק לאיים

על המשפחה אחרי שהיא נעלמה.

בינתיים, ב-45' נגמרה

המלחמה, אבל מהר מאוד,

התחילה המלחמה של 48'.

אנחנו שלושה.

אני הבכור, אברהם.

שלום זה אחי הקטן.

הוא נולד בדיוק ב-48'.

ואחותי נולדה ב-45'.

00:15:53

אחותי באמצע. -אתה

יכול לתאר לי את הבית?

-כן! -דיברת רק על "בית פתוח", אבל...

-לא, זה... אני מדבר כרגע על...

על דברים שקרו בבית. אבל

מבחינת הבית, זה היה בית גדול.

היו בו שבעה חדרים.

היה בו... זאת אומרת, הוא היה בקומת

קרקע, הייתה גם מין גינה כזאת,

בגלל שהוא בקומת קרקע,

הייתה מין גינה, עם עץ,

שניסיתי לזרוק עליו את הפגיון, היה לנו

פגיון קישוט כזה, על הקיר, פגיון,

00:16:05

וניסיתי, כמו טרזן, ככה

לתקוע, זה לא, הוא תמיד...

נחבט בעץ ונפל על הדשא.

מה שאני זוכר, שמאחורה,

הייתה יציאה מהמטבח,

הייתה יציאה לחצר אחורית,

ששם היה לנו מין לול קטן,

שנתן לנו ביצים. היו איזה

ארבע, חמש תרנגולות.

והייתה חומה.

עכשיו, אני... איך

אני יודע שהיה חצץ?

00:16:35

כי אני זוכר את עצמי ילד קטן.

אני חושב בן 6...

חופן בשתי ידיים כמות של חצץ

שיכולתי לחפון בשתי ידיים.

מרים את הידיים מאחורי

העורף, וזורק מעבר לחומה.

לא קורה שום דבר. עוד פעם, חופן.

וזורק מעבר לחומה.

בפעם השלישית, פתאום אני רואה

רגליים של סולם מהצד השני,

00:17:04

ויוצא לי שם איזה איש אחד שדיבר ערבית,

שאני לא הייתי ממש מומחה בזה וגם...

מרוב בהלה, גם לא... ולי

בדיוק היה חופן, ככה, ביד.

אז עזבתי את זה, ככה, לאט לאט,

והאבנים נפלו לי, ככה, מאחורי הגב...

את זה אני זוכר. עכשיו,

והתרנגולות אני זוכר, למה?

כי אחד הדברים שגיליתי,

זו דרך להגביר את ההטלה.

00:17:31

אם אתה מבהיל את התרנגולות, אז מה שיש

להן בבטן, הן מוציאות באותו רגע.

אז אתה מבהיל אותן חזק, אז מיד יש לך...

מה שיש להן בורח להן החוצה, הביצה.

ובסוף... והייתי מוציא

להן עוד ביצה ועוד ביצה,

בסוף כבר יצאו ביצים בלי קליפה בכלל.

שהן עוד לא היו מוכנות,

מבחינת הביצים.

היו לי 'נני', כאלה

משרתות ערביות.

יש לי גם תמונות.

00:17:58

ויש... היו שתיים. אחת נעימה כזאת.

אתה גם רואה את זה בתמונה,

שהיא מחזיקה אותי בעדינות.

הייתי ילד עדין כזה, רזה מאוד,

תמיד עם קפוצ'ון, תמיד לבוש עם מעיל,

פחדו עליי, שאני לא אקבל איזו מחלה,

והיא מחזיקה אותי,

היא מתכופפת אליי.

והאחרת, שהיא ככה זקופה, והולכת,

זו תמונה של צלם רחוב בקהיר.

וגוררת אותי, ואני שם עם ה...

עם ה... -שתיהן היו ערביות?

-מה? כן, כן.

00:18:26

סבתא שלי גידלה את מרסל וקמי,

שתי יתומות כנראה, יהודיות,

שהיא לימדה אותן תפירה.

הן גם עזרו קצת ב...

אבל זה כל הזמן הייתה את הנטייה לעזור.

לעזור, לעזור.

אחת הנשים שעזרו להן,

הייתה מאדאם מונה.

00:18:53

גם כן יהודיה? -לא. היא לא... לא,

אנחנו לא... לאו דווקא יהודים.

מאדאם מונה.

מאדאם מונה הייתה

אשתו של קצין במשטרה,

שהתחתן על פניה עם אשה

אחרת, והיה מכה אותה.

וכל פעם שהיא הייתה באה

עם פנס בעין, וזה, הייתה...

באה לספר לסבתא שלי, וסבתא שלי, הן הכירו

דרך זה שסבתא שלי הייתה התופרת שלה,

אז זאת הייתה משפחה אמידה והם באו

אליה שתחייט להם איזה שמלה יפה,

00:19:20

וככה הכירו והיא

הייתה באה כבת בית.

למה אני מספר את הדבר הזה? כי ברגע ש...

כי אביה היה ב-K.K.L.

יש לי... ברגע שיצא הספר,

הראשונה שהתקשרה אלי זו היסטוריונית.

רות קמחי,

שהיא כתבה את "ציונות בצל הפירמידות".

היא צלצלה אלי, אני לא הכרתי אותה. היא

אמרה לי, "תשמע, אתה כתבת היסטוריה".

00:19:46

אמרתי לה, "כן?" היא אומרת, "תשמע, ואם

זה נכון מה שכתבת, וזה, השמות האלה"...

כי אני כתבתי בשמות הנכונים. לא... אני לא

עשיתי שמות אחרים. ממש, בשמות הנכונים.

"אם זה נכון, אז אני אמצא

בארכיון של הסוכנות, אני אמצא...

מסמכים."

ואכן, היא מצאה שני מכתבים, ושלחה לי אותם.

מרגשים ביותר.

מכתבים של מה?

של תקשורת בין אבא

שלי כמזכיר ה-K.K.L,

00:20:14

והסוכנות היהודית,

או ה-K.K.L בישראל.

במכתב אחד אני זיהיתי מייד את החתימה

שלו, הנרי בן-טאטה, כן? באלכסון כזה,

בכתב יד, הוא חתם.

ובמכתב השני היו שתי חתימות:

הנרי בן-טאטה וסטלה בסן.

עכשיו, סטלה בסן...

היא הייתה החברה שלו לפני אמא.

ושם הם הכירו אחד את השני.

00:20:41

עכשיו, היא לא רצתה אותו,

כי כיוון שאבא שלו נפטר,

ואמא שלו הייתה אלמנה,

לא היה להם מספיק כסף...

בשביל... להיות שווים את האשה

הזאת שהייתה באמת אשה...

עכשיו, לגבי הספר, אני הרי כתבתי

אחד לאחד, אבל אותה לא הכרתי.

כיוון שלא הכרתי אותה,

חוץ מהשם, שידעתי,

אז התפרעתי עליה. מה, והיא

עוד הייתה מתחרה של אמא שלי?

00:21:11

ועשיתי דמות יפהפיה, ממש מדהימה.

כשהספר כבר התחיל לעשות סיבוב

בהוצאות לאור, פתאום...

גיליתי שיש עיתון שנקרא 'יזראל',

יצא בצרפתית, 'יזראל',

יצא בצרפתית בקהיר, עד 1939,

ואפשר ל... הוא נסרק,

על ידי הגר הלל, בתו של השר הלל,

00:21:41

הוא נסרק על ידי אוניברסיטת

תל אביב ואפשר לחפש.

אז חיפשתי 'הנרי בן-טאטה'.

וואלה, הנה, אבא שלי עשה זה...

אבא שלי עשה זה. -מה

זה "אבא שלי עשה זה"?

הוא היה... הוא נתן

הרצאות בנושא ה...

גאולת קרקע.

השתתף בכל מיני כנסים. תרם כספים.

דרך אגב, גם אמא שלי תרמה כספים. זאת

אומרת, אני יכול להגיד למי ש...

00:22:08

אם אתה מכיר אנשים ממצרים אני אחפש אותם,

רואים בדיוק, וגם רואים כמה הם תרמו.

ממש, הופיע בעיתון. הכל היה גלוי.

אף אחד לא הסתיר במצרים.

מצרים של שנת 1938, הכל היה גלוי.

הציונות הייתה גלויה.

שלטים, K.K.L.

שום בעיה. יין של ראשון

לציון, לא הייתה שום בעיה,

להיות יהודי בקהיר. זה היה בסדר.

ואז אמרתי, "סטלה בסן".

00:22:38

ושם הופיעה אשה, אשת לפידות!

מן אורה נמיר כזאת,

מן גולדה מאיר כזאת,

ואני התעללתי בה. היא

הייתה שרלילה...

לא קטנה בסיפור. אני

הייתי צריך עלילה,

אני הייתי צריך עסיסיות. הכנסתי מה שהכנסתי.

אמרתי, "מה אני אעשה עכשיו?"

מה נעשה? כל הסיפור הוא

אנשים שאני במכיר, ברובם,

היו גם כאלה שהייתי צריך

להמציא, כי הכרתי רק את השם.

00:23:05

והנה יש לי את הסיפור הזה,

ואני יודע מי היא ו... אמיתית!

לא ידעתי מה לעשות.

מה אתה היית עושה?

אני החלפתי את השם

והשארתי את הדמות.

אז קוראים לה 'דורה' והכל בסדר.

והיא עדיין... אבל היא דמות אמיתית, זאת

אומרת, היא דמות שיכולה הייתה להיות,

אשה כזאת. בוודאי לא ציונית,

בוודאי לא אכפת לה ממה שקורה

00:23:35

במצרים זה היה... באותה תקופה זו דמות שכן

יכולה... -בהחלט, בהחלט, כן. קודם כל,

היא... היו דמות כאלה.

דיברתי עם רות, רות קמחי

הזאת, שחקרה את הציונות,

את מי מינו,

כממונים על הנושא הציוני בקהיר?

מי נבחר?

נבחרו כאלה שידעו to appease, ככה...

להרגיע.

עזבו, ציונות? בסדר. אנחנו

פה צריכים לחיות...

00:24:05

עם הסביבה. בואו, תרגיעו,

אל תקפצו בראש, להנמיך...

לא להיות... לא להגזים

בפעילות הציונית,

כי אנחנו צריכים לחיות עם האנשים האלה.

מי יודע מה יהיה מחר?

והמחר הזה, שנת 48',

למחרת, מלחמת פרוץ... הכרזת המדינה,

לקחו את אבא שלי. פשוט נעלם.

אותו ואת אחיו.

00:24:33

עכשיו, איך הוא נעלם? הוא ניסה...

להעלים עיתונים. את אותם עיתונים,

היום אני מבין שזה אותם עיתונים כי הכל

היה כתוב שם. מי נבחר למזכירויות,

השונות, לפעילויות, לשומר...

לעברי הצעיר,

כמה קולות כל אחד קיבל? מה כל אחד עשה?

כמה תרם?

באיזה ישיבות הוא השתתף? באיזה כנסים? איזה

פעילויות הוא עשה, איזה טיולים הוא ארגן?

הכל היה כתוב בעיתונים האלה.פ

אז ברגע שהשתנו...

00:25:04

השתנתה מערכת היחסים

כלפי היהודים,

הוא ניסה להשמיד את זה.

הדרך להשמיד הייתה לשרוף. ולשרוף בקיץ זה...

ארובה פתאום...

מי מדליק לך תנור? התחילו

דרך השירותים לתלוש,

וזה. גרמו לסתימה בביוב המרכזי.

גרמו לסתימה בביוב המרכזי, פתחו את

הביוב, ראו קטעי עיתונים, ראו...

כתוב 'יזראל, יזראל',

מגן דוד ומילים בעברית,

00:25:32

דפקו להם בדלת, זה ש... לא היה מה... לא

הייתה סיבה להסתיר, זה כבר היה אבוד.

"בואו איתנו", והם נעלמו.

ואז נכנסת לתמונה

אותה גברת מונה הזאת,

שהייתה בת בית אצלנו, ובאמת,

סבתא הקשיבה לה וכן הלאה.

היא כתובה בספר.

יש שם סצינה מאוד מצחיקה,

כשהיא מגיעה עם פנס בעין ושן

שבורה ומבקשים ממנה שתעזור.

עכשיו, איך היא יכולה לעזור

אם בעלה קצין משטרה?

00:26:01

היא אומרת, "איך אני יכולה? איך אני יכולה?"

אמרה, "תראה, האישה בהריון", זאת אומרת,

אמא שלי אז הייתה בהריון

עם אחי הקטן, שלום,

"את חייבת לדעת איפה הוא ולהגיד לנו איפה

הוא", אז היא אמרה, "כן, אני יודעת, הוא...

בכלא המרכזי של קהיר."

"אז תסדרי לנו פגישה איתו.

דברי עם בעלך."

אז... "אני לא יכולה, הוא

ירביץ לי, הוא זה"...

סבא שלי אומר לה, "תגידו לה",

זאת אומרת, הוא לא יודע ערבית,

00:26:29

"תגידו לה, שאם צריך לשלם למישהו,

שיגידו לנו, אנחנו

נשלם, רק שיתנו לנו."

אז היא אומרת, "לא, אם אתם רוצים

לשלם, זה משהו אחר. אז גם בעלי יכול,

כי הוא מבין, יש לו

קשרים, הוא יכול גם כן."

"אם אתם מתכוונים לשלם,

אז דברו איתי, זה בסדר."

ואכן סידרו את הפגישה הזאת.

והיא... הפגישה הזאת מתוארת.

אני לא נכחתי בפגישה הזאת,

מפני שהייתי באותו זמן בערך בן 7,

00:26:57

קודם כל, אני חוויתי את כל העניין

הזה, שאבא שלך פתאום נלקח.

איך זה, מה... מה אתה זוכר? -מה שאני

זוכר, אני זוכר ש... אבא שלי פתאום נעלם,

הייתה דאגה עצומה בבית, הבינו

שכנראה קרה משהו עם השלטונות.

עם מי יכולתי לחלוק את החוויה

הזאת, אם לא עם המשרת?

משרת ערבי.

00:27:25

ואני, עם הערבית ה... קצת ערבית שידעתי,

"בסגנה אבויה, בסגנה" וזה וזה,

התחלתי לשתף אותו במה שאני יודע.

אוי אוי אוי!

אני משתף את האויב בסודות המשפחה.

אז גיליתי שגם סבתא

שלי יודעת להרביץ.

אז זה היה מקובל להרביץ, זה לא היה... צביטה,

זאת אומרת, בעיקר צביטות, זה צביטה...

מכחילה בזרוע, זה היה הסטנדרט.

00:27:53

מה זה חטפתי מכות... היא תפסה אותי

בזרוע, הייתי קל, לא הייתה לה שום בעיה,

וגם הייתה לה זרוע חזקה.

תלשה אותי מהדיאלוג

המשעשע שהיה לי עם המשרת,

הכניסה אותי לחדר, זרקה

אותי על הבטן ו...

אמרה לי כל מיני

דברים שאני לא זוכר,

שלא צריך לדבר עם האנשים

האלה על הדברים האלה.

00:28:19

אבל זה... זה אני זוכר. אני גם

זוכר שהלכתי לבקר אותו בכלא.

כמה זמן הוא היה בכלא? -שנה וחצי.

הוא לא היה בכלא, הוא היה במין...

מחנה מעצר במדבר.

שמחנה מעצר ש... -זה מחנה שנקרא אקסטביי.

יהודים ציונים...

בתוך המחנה הזה היו שלושה.

שלושה... שלוש קבוצות:

היו ציונים, היו

קומוניסטים, שגם זה היה...

באיסור מוחלט. והיו האחים המוסלמים.

באותו קמפוס.

00:28:48

אבל בנפרד. היה מאהל כזה,

מאהל כזה ומאהל כזה. אוהלים.

ואנחנו באנו לשם לבקר. זה היה כזה...

מין הפנינג כזה. אתה בא, מטייל. במדבר.

ומגיעים לשם. ואני קצת התאכזבתי. "מה? הוא לא

באיזה בית סוהר? לא קושרים לו את הידיים?"

סתם, מסתובב, עם מכנסיים קצרים,

וחולצה פתוחה בתוך אוהל, והוא

גם קיבל אותנו מאוד יפה.

00:29:16

יש שם תיאור מדויק של הביקור הזה,

זאת אומרת, זה עלילתי, זה

רומן, זה לא כזה תיעודי,

זה גם תיעודי, אבל

זה בעיקר סיפור.

ואני הייתי שואל שאלות.

שואל שאלות בלתי נלאה.

-עיתונאי בתור ילד. -מה?

עיתונאי עוד בתור ילד. -יותר גרוע מעיתונאי,

זה כמעט קלפטע. זה כמעט קלפטע...

00:29:43

שואל שאלות, שואל שאלות. ובספר

מתוארת השאלה, אנחנו יוצאים משם,

ואני לא מבין, הרי הסוהרים

התנהגו באמת בידידותיות כלפינו,

לא איימנו עלינו. היה

להם רובה, אבל לא.

ואז אנחנו נוסעים ואנחנו בתוך הרכבת,

אחרי שנסענו באוטובוס לחזור הביתה,

ברכבת. ואז אני...

כשבא הקונדוקטור לכרטס לה

את הכרטיס, אני אומר לה,

00:30:13

"ציונים זה טוב או זה רע?"

בדיוק כשההוא עומד שם,

עם המדים שלו וזה.

אז היא אומרת, "צריך לתת לך

על הפה בגלל דברים כאלה".

דבר נוסף שאני זוכר מבחינת

היחסים יהודים-ערבים באותו זמן,

שהלכתי... אה, כשבא מטוס להפציץ.

ישראלי. אני לא יודע מה זה, פייפר, לא

יודע מה. אולי יזרוק רימון, לא יודע.

00:30:40

לקהיר. ומיד, זה... אזעקה, ו...

ואז אני שואל את אמא, "מה את מעדיפה?

שיפציץ ויילך בשלום,

או שלא יפציץ ויחזור?" את כל

האפשרויות, שהיא תבחר מה...

מה כדאי, שלא יפילו

אותו, שכן יפילו אותו.

היא אומרת לי, "צריך להרביץ לך על הפה

על דיבורים כאלה. אתה ילד יהודי,

בקהיר, צריך לדעת מה

לדבר ואיך לדבר."

00:31:06

ובאמת, למחרת או כעבור כמה

ימים, אני הולך ברחוב,

וניגש אלי איזה נער. כנראה לפי

הלבוש הוא הבין שאני לא שייך.

תפס אותי בחולצה ואומר לי,

איסמכ הא, איסמכ

הא זה "מה שמך?"

אז אני, בלי להניד עפעף,

אמרתי לו "ברהים".

מאיפה בא לי ה'ברהים' הזה?

מעולם לא קראו לי 'ברהים'.

קראו לי 'אלבר'.

00:31:36

אולי שמעתי פעם 'אברהם', אבל 'ברהים'?

בשום אופן לא.

ושחזרתי הביתה, וסיפרתי

לך, כך וכך קרה,

אמרו, "זה ילד יהודי!

ככה, יודע להתנהג".

זה הישרדות, ככה צריך

לחיות, ככה צריך.

עוד דבר שאני זוכר מאבא שלי

מהתקופה הזאת, נולד אחי.

הפעלנו כל מיני קשרים,

שהוא יגיע לברית.

ואכן, הוא הגיע לברית.

מה זה הגיע לברית?

00:32:06

עם שני שומרים מלווים.

שני שומרים, חיילים.

עם רובים. אני חושב,

זה רובי צ'כי כזה.

ואני מיד התעניינתי ברובים.

והם באים ויושבים שם, מכבדים

אותם וזה, ואבא שלי יושב שם ו...

לא עניין אותי אבא שלי,

עניין אותי הרובים,

ומה, יש כדורים באמת? מה, באמת

אתם תירו בו אם הוא יברח?

כל מיני שאלות ש... זה, אומרים,

מה, אנחנו... הוא לא יברח.

00:32:36

הם לא אמרו, "אנחנו לא נירה בו", אמרו "הוא

לא יברח, יש לו משפחה עכשיו, יש לו זה"...

אז התפתחה שיחה כזאת עם החיילים

שאני זוכר עד היום את ה...

הכדורים המבריקים האלה, היפים. הם

מאוד הלהיבו אותי, הכדורים, והרובה,

והאפשרות ללחוץ על

ההדק, שתצא ירייה.

ואיפה הברית מתרחשת, אתה זוכר?

-בבית. -בבית. -בבית.

זאת אומרת, באותה תקופה, לא

הולכים לבית כנסת לעשות...

הולכים לבית כנסת, לא בהכרח.

-לא, בריתות ו...

00:33:06

הולכים לבית כנסת.

לא היינו מאוד מאוד... רצו להכניס אותי

לתלמוד תורה, כי למדתי בבית ספר צרפתי.

(?)

והיו עוד ילדים יהודים, בבית ספר הצרפתי?

אבל... גם, כן. גם בן

דודי היה, באותה כיתה.

מסתבר שהייתי שובב גדול.

זאת אומרת...

כתבתי גם על העניין הזה של הילדות שלי בקהיר.

סיפורים קצרים.

אחד הסיפורים מספר, וזה אמיתי,

00:33:35

שאני לא יודע למה. ותהרוג אותי,

אני ממש לא יודע למה עשיתי את זה,

אני גירדתי את הצבע

השחור מהשולחן,

ואספתי את הצבע בתוך

איזה גביע כזה של נייר,

וכל פעם שהמורה לערבית לימד אותנו,

הרי למדנו ערבית כשפה זרה, לא...

לא הייתה שפת ההוראה, בערבית.

הוא לימד אותנו והיה עובר לידי

בין הטורים, שפכתי עליו את הצבע.

00:34:04

שפכתי עליו את הצבע פעם, פעמיים,

שלוש, ארבע, והוא הפסיק ללכת,

התיישב על הקתדרה שלו,

מתחת לקתדרה היה סל אשפה,

גירדתי עוד פעם אחת את

השולחן, לקחתי עוד,

מנה של פיח. הלכתי, היה

מנהג כזה לזרוק את הניירות,

כשיש לך ניירות, לזרוק בסל

של המורה, כי היה רק סל אחד,

הלכתי, שפכתי את הצבע על

המכנסיים שלו וזרקתי את הנייר.

00:34:32

ואז אחד הילדים התחיל לצחוק.

איטלקי, אני זוכר, איטלקי גדול.

אומר, "למה אתה צוחק?" התחיל, "מה

פתאום באמצע השיעור מישהו צוחק?"

הוא אומר, "כי אתה עובר

וזה, וזורקים עליך וזה"...

הוא לא רצה להגיד מי,

אבל המורה היה חכם.

כנראה אחר כך היה

במוח'אבראת של מצרים.

אמר, "כולם לעשות ככה עם הידיים".

להניח את הידיים על השולחן ככה.

00:34:59

וכולם מניחים את הידיים על השולחן ככה, ואני

מנסה לנקות את שאריות הצבע שהיו לי שם.

נו... אני זוכר את שתי הסטירות

הראשונות, אחר כך התעלפתי.

אז היה מקובל להרביץ.

בית ספר זה היה...

אחד הסיפורים שלי

שאני מספר, על כל...

על כל סוגי העונשים, שכל מורה

הביא איתו את הערכה שלו.

אם זה סטירה, אם זה... -גם המורים האירופאים?

-בעיקר המורים האירופאים! ההוא היה...

00:35:00

הוא היה המורה הערבי היחיד שהיה שם.

בוודאי. היה מורה לאנגלית שהיה

מצליף עם סרגל שטוח על ה...

על השוק.

היה מורה ל... מורה אחר, שהיה...

עמידה בפינה, היו לה כמה פורמטים:

עם הפנים לקיר, זה פורמט אחד. עם הפנים

לכיתה, זה פורמט אחר, שאתה יכול גם להקשיב.

על הברכיים - פורמט שלישי. על

הברכיים עם חומוס, עם שעועית,

00:36:00

שמים לך שעועית, שאתה תשב

על הברכיים זה יכאב לך.

אז בסיפור אני מספר שהיה אחד שכל פעם...

והייתה לו קופסה עם השעועית,

היה נותן לך את הקופסה, "תשים לך לבד את ה...

תשים לך לבד את הזה ותשב".

מה, הוא לא ישים לך, לא יתכופף.

והמנהל, את זה אני זוכר, היה טקס של

חלוקה, הלימודים היו מאוד חזקים.

המנהל בדק שיעור...

אה, ציונים בהתנהגות.

מי שהיה לו פחות מ'טוב מאוד'

בהתנהגות, היה חוטף משיכה ב... פה.

00:36:29

עכשיו, הוא היה נמוך.

מיסייה דיוקמנן.

והיו תלמידים כבר בגיל הזה,

שמונה, תשע, שהיו גבוהים מדי.

אז הוא אמר להם, "תשבו, עמדו על הברכיים",

היו עומדים על הברכיים והוא מושך להם ב...

באיזה שלב אתה לומד לדבר עברית?

האם האבא הציוני בעצם לימד אתכם?

אבא לא היה בבית כמעט. הוא לא...

00:36:56

הוא לא היה מעורב בגידול הילדים.

הוא היה איש טוב מדי.

איש רך מדי, לטעמה של אמא.

היה צריך להיות קצת יותר קשוח

עם הדבר הזה שנקרא ילדים.

אני אספר איזה קטע.

יום אחד אני מצאתי מיל.

מיל... הייתה איזו גנות,

גרנו ליד איזה מדרחוב,

הלכתי ברגל עד סוף

המדרחוב, הייתה מכולת.

00:37:26

ושאלתי את המוכר כמה מסטיקים

אני יכול לקנות בחצי גרוש.

היה לי מיל. מיל זה בדיוק חמישית.

הוא אומר לי, "שניים".

אמרתי לו, "יאללה, בסדר".

הוא נתן לי שני מסטיקים,

שמתי לו את המיל וברחתי.

באתי הביתה,

נתתי אחד, מסטיק, לאחותי,

ויקי, ואחד, מסטיק, לי,

00:37:50

ישבנו מתחת לשולחן, הייתה מפה, ישבנו

מתחת לשולחן, המפה הסתירה אותנו,

ולעסנו...

מסטיק.

לעסנו ולעסנו, עד

שפתאום, המפה מתרוממת,

הפנים של אמא.

"מה אתם עושים שם?"

"לועסים מסטיק."

גם אמא שלי יודעת לשאול שאלות.

"מאיפה היה לך מסטיק?" "קניתי."

00:38:19

"מאיפה היה לך כסף?"

"מצאתי." "כמה כסף מצאת?"

"מיל."

"במיל אחד קנית שני מסטיקים?" "כן." היא

אומרת, "לא יכול להיות." "בואי איתי לחנות."

התלבשה. היא הייתה בבגדי בית.

התלבשה, נעלי עקב, תיק שחור,

לקחה, ואני לא רציתי,

ללכת, אבל אמא אומרת

תבוא, אז תבוא, אין לא.

באתי לשם.

00:38:48

היא שואלת את המוכר, "תגיד לי,

אתה מכרת לילד הזה שני מסטיקים?

במיל?" הוא אומר, "לא, בחצי גרוש."

היא אומרת, "אבל הוא נתן לך מיל."

הוא אומר לה, "לא, לא. את יודעת מה?

אני לא שמתי לב."

אוקיי. פתחה את הארנק,

הוציאה עוד ארבעה מיל,

שיהיה חצי גרוש, והיא נתנה לו.

אומר לה, "לא, עזבי, גברת, מה..."

מה זה היה בשבילי, שיעור?

לא לשקר!

לא לשקר. אין, אני

לא משקר עד היום.

זה... זה אמא.

00:39:19

חינוך... מאוד קשה.

אז סיפרתי על זה. עכשיו,

נספר על... שאלת על העברית.

לא דיברנו עברית בכלל.

אלה פרקי אבות.

פרקי אבות.

עם חותמת של אבא שלי. אבא שלי, על

כל ספר שהוא קנה, שהיה לו, שלו,

הייתה חותמת אדומה, 'הנרי

בן-טאטה', חותם על הספר.

הספר הזה הוא פרקי אבות.

00:39:46

כתוב דף אחד בעברית. הוא

כבר ידע את האותיות,

ודף אחד בצרפתית, תרגום.

כל ספרי התפילה שלנו,

היו דף אחד בעברית,

והדף המקביל בצרפתית.

ככה היו ספרי התפילה שלנו.

-וככה גם אתם למדתם?

לא. אנחנו לא למדנו עברית בכלל.

יום אחד, ההורים שלי

הרגישו בחוסר הזה של...

00:40:14

היהדות באורח החיים של הבן שלהם.

לקחו אותי לבית כנסת.

הפגישו אותי עם הרבי,

ואמרו, "הוא ילמד אותך עברית.

ילמד אותך תורה".

אני הסתכלתי על הרבי. הייתה

לו קערה של סוכריות בצד אחד,

ושוט מצד שני.

ואני הסתכלתי... הוא נתן לי

סוכריה ואני הסתכלתי על השוט.

00:40:41

ואמרו לי, "נו, מה אתה אומר?" אמרתי, "לא.

אני לא רוצה." ולא למדתי עברית.

אבא שלי נלקח למחנה מעצר הזה,

הוא שם היה עם חברים ציונים,

הוא סיפר לי שב...

היהודים, הציונים, היו

הרבה יותר מקורבים

לש"ג, לשומרים,

לסוהרים, ששמרו עליהם,

00:41:08

כי הם היו מקבלים חבילות והיו מארחים

אותם, זאת אומרת, הייתה הרבה...

דינמיקה חברתית ביניהם.

לעומת הקשר הלא מוצלח בין

האחים המוסלמים לבין הסוהרים.

ויום אחד הוא סיפר,

כשהיינו שם בביקור,

שהסוהרים אמרו להם,

"תדעו לכם שהלילה,

האחים המוסלמים

מתכוונים להתקיף אתכם."

"לבוא מהמאהל שלהם אליכם

בלילה, אז תהיו מוכנים."

00:41:36

עכשיו, אלה כבר היו עם

קצת ציונות בורידים,

הכינו להם אמבוש,

הוא אומר, "הרבצנו

להם עם גרביים."

איך מרביצים עם גרביים, אתה יודע?

שמים בזה קופסת שימורים ואז

אתה מרביץ כמו עם אלה.

והתחפשו להם עם

סדינים והבריחו אותם,

והייתה חגיגה גדולה וניצחון גדול.

00:42:02

באמת, הסוהרים שיתפו פעולה עם היהודים.

כנגד...

האחים המוסלמים.

המלחמה נגמרה.

לא סיפרתי על ההטרדות של אותו

חוסני, שקודם הטריד את ה...

זה כתוב, הכל כתוב בסיפור הזה.

מכיוון שרוב עלילותיו הציוניות,

במרכאות, של אבא, היו בעיתון,

00:42:33

אז כל מה שצריך לעשות זה לקחת

את העיתון, לגזור קטעים,

עם השם שלו, לעשות מזה תיק פלילי,

ובמקום שהוא ייצא אחרי שנה

וחצי, הוא יישב אחרי עשר שנים.

אז הוא בא לאמא שלי ואומר,

"יש לי עכשיו תיק. אני לא עוד מסרתי אותו.

אבל אם אתם לא תעשו מה שאני רוצה,

אני מוסר, תראו", כתוב פה שהוא תרם

כך וכך עצים, כתוב פה שהוא...

00:43:01

עשה ככה, שהוא עשה ככה.

בעצם יש פה איזה תיק פלילי,

שאם אתם לא תתנהגו יפה כלפי... אז

אמרנו "מה זה להתנהג יפה?", הוא אמר,

"יש כל מיני אופציות" אני לא אפרט

כרגע את האופציות שהוא העמיד.

אבל אחת האופציות היא להשאיר

לו את הדברים אחרי שנעוף משם.

זאת אומרת, בסופו של

דבר כולכם תעופו מכאן.

באמת, כעבור שנה וחצי,

היה כבר... נגמרה המלחמה.

00:43:32

אבא שלי היה אמור להשתחרר

מהכלא, או מהמעצר,

על תנאי שהוא עוזב את מצרים לצמיתות.

זאת אומרת שכל המשפחה,

זאת אומרת, לא יהיה מצב שאבא יעזוב

ואנחנו נישאר, אין מצב כזה.

אנשים אומרים לי, "תשמע, אתם עזבתם מרצון".

אני אומר, "מה זה עזבנו מרצון?"

את אבא שלי גירשו. מה

נעשה, נישאר במצרים?

ואבא שלנו ישלח לנו מכתבים מאיטליה או מצרפת?

מה נעשה? אז עזבנו.

00:43:59

אז ברגע שאמרו שיש את האופציה הזאת,

מיד אמא שלי עשתה... הכל מתואר בספר.

הלכה ועשתה את מה שצריך

בשביל לקבל כרטיסים,

ונסענו באונייה "אספריה",

אונייה יוונית,

נסענו מקהיר לברינדיזי, איטליה,

שם כבר ידעו, כבר

התארגנו לקבל אותנו,

היינו בבית ספר לקציני ים,

00:44:25

בית ספר כזה שלידיה אחר

כך בסוף ימיה כמורה,

לימדה בבית ספר לקציני ים.

יש שם ממש בית ספר לקציני ים. -כמה

זמן היית שם? -היינו שם חודש.

בבית ספר לקציני ים.

זאת אומרת, הייתה... היינו שם בטרנזיט,

היינו שם במעבר, לא היינו בשביל...

בשביל להישאר שם.

ואני זוכר שם ברכבת באיטליה,

שרו שיר עברי, פעם ראשונה,

00:44:56

"הלך לקיבוץ כדי לאכול,

ראה בחורה, שכח את הכל. לה לה לה..."

זה שיר שאני זוכר וקל... -וזו בשבילך

פעם ראשונה שאתה שומע שיר בעברית?

היה השיר הראשון הראשון הראשון ששמעתי, זה

"הבאתי שלום עליכם", לא "הבאנו שלום עליכם",

כשנפרדנו מבית הסוהר,

מהמעצר של אבא,

התרחקנו וכל האסירים

עמדו לאורך הגדר,

ושרו.

00:45:24

"הבאתי שלום עליכם.

הבאתי שלום, שלום!"

ואני חשבתי בתור ילד, איך הם שרים

בעברית והסוהרים פה לא יורים בהם?

לא הבנתי את העניין הזה שאתה

יכול לקיים יחסים טובים

גם עם השובים שלך, גם שהם...

שהם אויבים בעצם,

יכול... יכול להתקיים המצב הזה.

לא נתפס לי בתור ילד.

עלינו לארץ. אני זוכר את ה...

00:45:53

את טלטולי ה... את ההבדל בין האוניה

'אספריה', שזו אוניה יוונית, אירופאית,

ממש חמישה כוכבים, יש שולחן ערוך,

וקוביות חמאה... לא קוביות, מרגרינה,

קוביות חמאה, הכל טוב ויפה.

לעומת קוממיות. נו באמת, קוממיות?

איזו מין...

יכאטה כזאת מתנדנדת, חלודה.

00:46:21

מעקה לא היה. היה חבל מסביב.

והיה שלב מסוים שעשו... תמיד עושים...

פק"ל, לעשות תרגול חירום.

אז הצופרים צופרים.

כולם לובשים...

חגורות הצלה ועולים לסיפון.

ואני זוכר, עלינו לסיפון, עכשיו אין...

יש חבל, אין...

אין מעקה בכלל.

בן כמה אתה בכלל? -אני בן 9.

8 וחצי, 9. רבע ל-9.

00:46:50

אבא שלי לוקח אותי בידיים ואומר, "נו? עכשיו

בוא, יש לך חגורת הצלה, אין בעיה"...

היה לו גם חוש הומור כזה.

כעבור יומיים, שלושה...

וואו, זה... הפרק הזה

תמיד מרגש אותי.

האוניה צפרה, יצאו... אה, אחד

הדברים ששמעתי באוניה לראשונה,

זה יידיש.

כי שם התקבצו באותו מחנה,

00:47:20

בבית ספר לקציני ים, התקבצו מכל

מיני מקומות, לא רק מקהיר.

אז אמרו, "אכטונג! אכטונג!"

טה טה טה טה טה, משהו ביידיש.

ובצרפתית, וב...

אולי היו עוד שפות, אבל אני זוכר

את ה"אכטונג, אכטונג". זה היה...

מפחיד ה"אכטונג" הזה.

והגענו. ואני זוכר, ראינו את...

"לה מונט כרמל", בקהיר אין הרים.

אין הרים.

00:47:48

זו ארץ שטוחה. בוודאי באזור שחיינו.

ופתאום אתה רואה הר!

הר, הר הכרמל. וכולם אמרו,

"לה מונט כרמל", זה...

כאילו הר ציון.

ואתה רואה את ההר, וירדנו ו...

לרציף. איך אני יודע שזה יום שישי?

כי היו חלות.

לנו במצרים לא היו חלות כאלו.

זה מן לחם ש...

הכרנו פעם ראשונה בארץ.

החלה הזאת, הקלועה.

00:48:18

אבא שלי חתך אותה ככה לאורך ולרוחב,

וחילק לכל אחד מאיתנו ו...

היא הייתה טריה, טריה, טריה.

-קידוש, הייתם עושים במצרים?

-בבקשה? -קידוש,

הייתם עושים במצרים?

לאט לאט, אה...

אני לא זוכר את זה,

אבל סבתא שלי...

סבתא שלי, לאט... זה השתנה, זאת אומרת,

אני מכיר סיפור של אמא שלי, שהיא אמרה,

00:48:45

שהיא סיפרה כחוויה טראומטית,

שהיא הביאה סרטנים הביתה,

והיא לא ידעה איך לבשל אותם, אז היא

שמה אותם בסיר ושמה את זה על האש,

והסרטנים יצאו לה מהסיר

בזמן שהיא ניסתה לבשל אותם.

משמע, לא כשר.

אבל... אני גם מכיר

סיפורים אחרים,

שתקופה מסוימת סבא וסבתא

שלי גרו בקומה גבוהה,

הוא היה עולה את כל ה... בשבת,

היה עולה, לא היה במעלית,

00:49:15

היה עולה את כל המדרגות ברגל.

לכבוד השבת.

זאת אומרת, היינו הולכים לבית הכנסת.

אני זוכר, בליל הסדר,

זאת אומרת, אני הייתי הבן הבכור,

כמה שהייתי רזה, עדיין

הייתי הבן הבכור,

ובליל הסדר,

קשרו לי מצות, ככה, חבילה

של מצות, תלוי לי על הכתף,

ושרו... משהו, איזשהו

שיר, שקשור להגדה של פסח.

הייתי מאוד גאה שהנה, אני

עולה לארץ ישראל, יש לי...

00:49:45

תרמיל של מצות ואני

עולה לארץ ישראל.

עכשיו... -אבל מעבר לזה, שבתות, ו...

לא? -לא.

כיוון שהייתה התלבטות.

פה זה חשוב.

לאן? אוקיי, עוזבים את מצרים, בסדר,

אין ברירה, חייבים לעזוב. אבל לאן?

היו שתי אפשרויות שלאט

לאט, ככה, היו...

00:50:13

קיבלו את רוב הניקוד.

אחת מהן זו אוסטרליה.

שבדיעבד, כל האחים של אבא,

שהיו בקהיר, היגרו לשם.

והייתה אפשרות, ארץ ישראל.

כיוון שאבא אמר, הוא שם קיבל

קצת ציונות, במחנה מעצר,

היו שם ציונים, למדו

עברית, למדו זה,

שמעו הרצאות, כל מי שיכול

היה ללמד משהו, לימד,

00:50:41

והם היו ביחד, חיי חברה כאלה,

הוא אמר, "אנחנו עולים לארץ ישראל."

ואז מה שקרה, קנינו אוהל.

אוהל הודי. קנינו במצרים!

אוהל הודי.

קנינו נעליים גבוהות.

אני לא, לאבא.

נעליים גבוהות, הוא קנה בשבילו.

אמא שלי קנתה לו.

אוהל הודי ממש, שלם, עם תורן כזה.

עם עמוד גדול.

ועלינו איתו לארץ. אבל

לפני שעלינו לארץ,

00:51:11

אמרו, "אתה חייב ללמוד קצת

עברית, כדי שתדע איך להסתדר."

והביאו לי מורה לעברית הביתה.

פרטי.

המורה לעברית, חס וחלילה,

לשון הקודש, עוד הייתה מלחמה,

הוא גלל את החוברת של הלימוד,

בתוך הז'קט, ובא אלינו הביתה,

ועד היום אני זוכר, הוא

פתח לי את הספר, ואמרו,

"זה דומה מאוד לערבית. עברית

וערבית הן שפות אחיות, אין..."

אבל איזה שפות אחיות?

00:51:41

זה אותיות מרובעות וזה

אותיות כאלו מחוברות,

זה...

איך זה שפות אחיות?

ואני זוכר אותו עם האצבע שלו, זה היה

איש זקן עם טבק הרחה על האצבעות,

הוא מראה את המילה 'כובע'.

'כובע', עם הכ"ף, עם הזה,

ומה עוד היה? 'חלוץ', 'פליט', 'אני פליט'...

איזה פליט? אנחנו...

הוא הביא איזה ספר,

כנראה, של אירופה.

אני פליט?

00:52:11

והאמת שהיינו פליטים בעצם.

אנחנו עלינו...

זו העברית שקיבלתי. זו כל העברית,

ועם זה הייתי צריך להתחיל,

לתפוס את מקומי,

בהתחלה עם העולים. אז כשזה היה עם

העולים, היה איזה... כולנו במעמד שווה,

אף אחד מאיתנו... -לאן עלית?

-בית עולים. פרדס חנה,

00:52:39

אוהל נופל ואז, לפני זה,

כמובן, שער העלייה,

אחר כך פרדס חנה וזו תקופת מעבר.

מפרדס חנה, היה לנו מזל,

כי אבא שלי הרי עבד ב...

חברת "של", בקהיר. והייתה גם חברת

"של" בישראל, בחיפה, היה להם משרד,

אז הוא הציע את עצמו והם שמחו מאוד

לקבל אותו. הוא היה סטטיסטיקאי,

ואז הוא התחיל לעבוד. אז הוא היה נוסע

מבית העולים, בבוקר, היה יוצא ב-4,

00:53:08

נוסע באוטובוסים וחוזר בלילה

מאוחר, שוב באוטובוסים,

לבית עולים. ואז הם סידרו

לו, מהחברה, מחברת "של",

סידרו לו שם בבתי ה...

זיקוק שם, באזור בתי הזיקוק

שם, הלכו ליד חוף הים, שם,

תחנות הדלק שם. בית משותף,

עם עוד משפחה אשכנזית.

00:53:33

זאת אומרת, לנו חדר, להם חדר,

שירותים ומקלחת - משותפים.

ועכשיו, להם היה בן יחיד

ואנחנו היינו שלושה,

אז אם היה ילד אחד, אחד

מאיתנו, חולה, אחי, אחותי,

"אל תצאו החוצה, כי לי יש בן יחיד.

אם חס וחלילה יקרה לו משהו...

אתם, יש לכם שלושה, לכם

זה לא נורא, אתם..."

"זה בסדר". משפחת ולד.

היה מאוד קשה להסתדר איתם.

למרות שבאמת...

00:54:02

אמא שלי עשתה מה שהיא יכולה, באמת,

היא יודעת להתנהג עם אנשים.

מה היה קשה? אתה בתוך בית

אחד, עם עוד משפחה, עכשיו...

היא מלכלכת את המטבח, מי לכלך

את המטבח, מי השאיר ככה,

מי לכלך את השירותים, מי

לא ניקה, מי זה, ו...

הייתה בעיה של לחיות שתי משפחות,

שאין להן שום דבר משותף,

פשוט... הצורך לקורת

גג באותה שנה,

00:54:31

היה שלג מאוד קשה. יש לי צילומים

שאני עושה בובות שלג, שם ב...

בחצר של הבית הזה שגרנו בו.

זה היה...

שני חדרים והול. זה מה שהיה.

לשתי משפחות.

אבל יחסית לאחרים שהמשיכו...

סבא וסבתא שהמשיכו לחיות...

בפרדס חנה, באוהל,

ואחר כך הם עברו למעברה.

כשהם עברו למעברה,

00:54:59

מעברת קריית אתא. כפר

אתא, אז זה היה,

אלה בדונים כאלה, חומים, חמים,

בחום זה סופג את כל החום,

לוהט בפנים. ואנחנו גרנו בשיכון.

איזה שיכון? שיכון הבולגרים.

איך הגענו לשיכון הבולגרים?

סבא יודע בולגרית.

אז הוא הלך לראיון שם, אצל

הקבלן הזה שהוא חיפש בולגרים,

אמר כמה מילים בבולגרית. אני

גם יודע כמה מילים בבולגרית,

00:55:29

וקיבלנו את הבית הזה.

כמובן, בלי חשמל. אבל

עם מים, עם שירותים,

הרבה שנים לא היה שם חשמל.

בית ספר. גרנו... למדנו

שתי כיתות ביחד,

כיתה ג' וכיתה ד' באותו חדר.

טור כיתה ג', טור כיתה ד',

עם מורה אחת, אני לא

אשכח אותה, המורה רבקה,

הייתה בלי עין. הייתה לה עין

אחת מלאכותית, עין תותבת,

00:55:56

אני זוכר כל הזמן מסביב לעין,

היו כל מיני חומרים שהיא שמה,

כדי שזה לא... וזלין כזה, שהיה כל

הזמן נוזל לה מאחורי המשקפיים,

והיא הייתה המורה שלי.

והראשונה שנתנה לי ספר בעברית.

עד היום אני זוכר אותו.

"תומאס אלווה אדיסון".

הספר הראשון בעברית שקראתי.

ספר על הממציא הגדול.

באמת, הוא היה,

00:56:23

כל הסיפור הוא מספר על הילדות שלו,

ואיך הוא המציא זה, והמציא זה,

באמת ספר שפותח לך אופקים.

וגם, האישה הזאת, היא לא

הייתה חייבת לקנות לי מתנה.

היא עשתה את זה, היה קשר...

היא תלתה בך ספציפית משהו? -לא, אני

לא חושב שהיה בי משהו אז. אז...

הייתי גם שובב גדול, אני זוכר שהייתי...

-זאת אומרת שבמצרים לא כתבת, עוד לא?

00:56:49

החיידק של הכתיבה עוד לא... -לא, לא, לא.

הכתיבה היא, בגלל שעליתי לארץ,

כי אתה מגיע לארץ חדשה,

שאין לך את השפה איתה. וגם מבחינה

גופנית, המצב שלי לא היה הכי טוב.

הייתי רזה. וחולני, חולני מאוד.

זאת אומרת...

קצרת וברונכיטיס,

והייתי צריך את שני הדברים האלה,

00:57:16

לשנות. אז התחלתי,

להתעמק בעברית. ללמוד את העברית.

ואני מדבר כרגע על כיתה ד', ה', ו'',

החיבורים שלי היו הטובים ביותר.

זאת אומרת, כל אחד קורא חיבור

כשמגיע התור שלו לקרוא חיבור,

יוצא פעם בחודש, לקרוא חיבור.

אבל אני, בכל שיעור של חיבור, אני

קראתי את החיבור שלי. מפני שזה היה...

00:57:46

משהו יוצא... גם השקעתי בו. מהיום

שקיבלתי את הנושא של החיבור,

לא עניין אותי לא תורה,

לא חשבון, לא...

מולדת, לא שום דבר. החיבור. רק החיבור, לכתוב

את החיבור, עוד יותר טוב ועוד יותר טוב.

אני זוכר שבשלב מסוים, המצאתי פטנט.

איך לא עלו על זה קודם?

כתבתי קודם כל את החיבור כמו ש...

בצורה מסוימת,

00:58:13

ואחר כך החלפתי כל מילה

פשוטה במילה של מליצה.

ואז הייתי קורא את הזה, והיו רואים את העולה

החדש הזה, מפגיז שם מילים שאף אחד לא יודע,

צריך לקרוא אותו עם מילון.

ואני הייתי... החזה שלי התחנף

מיום ליום, וגם התחלתי להתעמל.

משקולות, ריצה. אני זוכר

שהייתי רץ עם קצרת.

עכשיו, אתה רץ עם קצרת, ויש לך...

מתחיל לרדת גשם.

זה לא סיפור לרוץ בגשם.

בטח לא עם קצרת.

00:58:44

ואתה לא יכול לעצור, כי אם אתה תעצור,

עכשיו, הגוף שלך עוד יותר יתקרר, תחזור...

חלק מהפרוצס של הטיפול,

איום ונורא, היה כוסות רוח.

היו משכיבים אותי על הבטן. לוקחים...

הייתה ערכה של כוסות רוח שהבאנו מקהיר,

ואמא שלי הייתה מומחית בזה. ואתה ישן על...

שוכב על הבטן ואתה שומע,

את השקשוק של הכוסות. אתה נושם,

כל פעם שאתה נושם, זה מתרחק ו...

כשאתה מוציא אוויר זה מתקרב, אתה שומע

"צ'יק, צ'יק, צ'יק", כוסות הרוח על הגב שלך,

00:59:13

וזה משאיר לך סימנים

אחר כך, שבוע.

הרפואה המשפחתית, כמו כוסות רוח...

-כוסות רוח, בטח. היה גם עניין של מלח.

זאת אומרת, סבתא

שלי, פיתחה מין...

אמונות כאלו, שאפשר... המלח

סופח הכל, הרי ידוע שמלח סופח.

אתה בא, עושה מעל הראש של מישהו קצת

עם מלח, אחרי זה זורק את זה לשירותים,

ממלמל משהו, ואז הבן הזה

מתנקה באיזושהי צורה.

00:59:41

זו הסבתא ה... -זו פורטונה, זו

התופרת הזו ש... היא גם, היא הייתה,

המשפחה שלי, את זה צריך להגיד,

הייתה משפחה מטריארכלית. הנשים,

הנשים שלטו. הגברים היו

שם, באו והלכו, אבל,

הנשים... אם היה צריך משהו,

"חכה, אמא תבוא, נשאל".

אמא שלי הייתה גם סגנית ראש עיר, היא הייתה

מועמדת לכנסת מטעם רפ"י של בן גוריון.

01:00:08

היא הייתה... נפגשה עם גולדה מאיר, זאת

אומרת, היא הייתה, היא הייתה בן אדם...

שיוצא ובא. התמונה הזאת, אני

עברתי עליה תהליך אישי.

אני חשבתי שאני הולך לכתוב סיפור שאני מכיר.

מה, ראיינתי את אמא שלי,

קריס קרוס, יש לי הקלטות שלה.

המון הקלטות שלה.

שעות של הקלטות שלה.

ולא חסכתי שאלות. שאלתי אותה, הקשתי.

ופתאום, נפלה לי התמונה הזאת.

ומה אני רואה בתמונה הזאת?

אנשים לבושים, זה מרחיב לב.

01:00:38

מה מרחיב לב? -לראות אנשים...

לבושים יפה. אנשים שהם כוח. אנשים שהם...

משדרים אמידות, משדרים

עמידות, משדרים ביטחון עצמי.

ואז אמרתי, "לעזאזל, מה זה?"

במצרים, אלה לא תיירים.

אלה ילידי הארץ.

ככה נראים ילידי הארץ במצרים?

עם המעילים החמים האלה?

באקלים הזה? תבואו עם גלבייה,

תראה, האנשים שם ש...

01:01:07

החזיקו את החומר שלא ישתולל,

את הגמל, שלא יקפוץ,

הם לבושים בבגד מתאים,

בגלבייה מאווררת,

עם עניבה, סגור, וגם

בכלל, בבית ספר,

ככה. אתה בתוך צינור, אתה

כלוא בתוך צינור שחור,

והאוורור היחיד זה החום

מלמטה, שבא מהאספלט.

זה מארצות הקור. זה לא שייך למצרים.

ואנחנו רצינו שיכירו בנו כבני

הארץ, מצרים היא המולדת שלנו,

01:01:37

איך אתה רוצה ש...? לא דיברת

ערבית, לא הכרת תרבות מצרים,

לא האזנת למוזיקה ערבית,

דיברת צרפתית, דקלמת לה פונטן,

סיפרת על ההיסטוריה של צרפת,

מה אתה שייך? איך אתה

רוצה שביום מן הימים,

יגידו, "אהלן וסהלן,

אתה בן המקום הזה".

והיינו ילידי המקום הזה.

01:02:06

זאת אומרת, הדבר הזה שפתאום אתה נותן על

עצמך דין וחשבון. תראה איך אתה נראה!

אתה לא מדבר, אתה לא יודע לקרוא

ערבית, אתה לא רואה שלטים. יותר מזה,

יש לי תמונה, בהרצאה שאני נותן,

שרחוב ראשי בקהיר,

כל השלטים בלטינית.

אין מילה ערבית בשלטים.

רחוב ראשי בקהיר.

קהיר שלנו. קהיר בידינו.

איזו התנשאות, איזה...

01:02:34

איך אתה רוצה, עם יחס

כזה, להתקבל, להיות שייך?

היינו מן... יש שם איזו

תמונה, בספר, שאני מתאר שם,

יש שם, עכשיו עשיתי גם,

מלפפונים חמוצים, למעלה,

ליד עלה השמיר, יש כבר... שכבה

של רקבובית כזאת, לבנה כזאת,

זה מה שאנחנו היינו. למעלה. הלבנבנים

האלה, שהיו למעלה. לא היינו חלק,

01:03:03

מהמהות של מצרים, מהמיליונים

האלה, לא יצרנו קשר,

עם ה... ניסינו כל הזמן, צפנו כל הזמן למעלה.

לא היינו שייכים באמת. מהיום

שנולדנו לא היינו שייכים.

זאת אומרת, כשהתנועה הלאומית,

המצרית, צומחת... זה לא מפתיע אותך?

להפך! לא, היו יהודים שדחפו את העניין.

זאת אומרת, אם אני הייתי צעיר אז,

זה מה שהייתי עושה. הייתי

בא, תולש להם את הבגדים,

01:03:31

"תרגעו! תרדו." עכשיו, יש סיפור...

דוד שלי היה קומוניסט.

אחר כך הוא סיים את חייו בקיבוץ,

הוא היה ציוני פר אקסלנס.

אבל הוא סיפר לי בגאווה, ואני לא מבין למה.

זאת אומרת, לפעמים אתה...

הסיפור האישי שלך לא הולך בד בבד עם האמונות

שלך ועם ה... זה. הוא סיפר לי את זה.

הוא אומר לי, "בא אלינו שליח".

גם בספר הזה, יש שליח מפלשתינה.

01:02:59

והוא רוצה לספר לנו שאנחנו צריכים...

הוא היה קומוניסט,

מה זה קומוניסט? הוא רוצה שפועלי כל העולם

התאחדו. לא מעניין אותו פלשתינה, לא פלשתינה.

אין לאום. יש פה מעמדות. אנחנו

צריכים שמעמד הפועלים...

הוא אומר, בא להגיד לנו איך אנחנו צריכים

לחיות ומה אנחנו צריכים לעשות לטובת פלשתינה.

הוא אומר, "אני ניגש אליו", הוא היה

באמת כוחני כזה. "ניגש אליו...

לקחתי את הז'קט שלו", הוא שם את הז'קט

שלו על הכיסא, "לקחתי את הז'קט שלו,

01:04:29

זרקתי אותו דרך החלון. אמרתי לו, לך עכשיו

אחרי הז'קט שלך, אנחנו לא רוצים לשמוע אותך."

סמי מיכאל מתאר באחת הפעמים, הוא

גם היה בתנועה הקומוניסטית בעיראק,

הוא מתאר שכשהוא מגיע לארץ,

הקומוניסטים שפה בארץ,

אומרים לו, "איזה קומוניסט אתה? אתה

בכלל לא יודע מה זה קומוניזם."

והוא אומר שהם למדו, כאילו, בעל פה את ה...

את כל ההגות הקומוניסטית.

01:04:54

השאלה אם במצרים זה גם היה... -אח שלי

היה קומוניסט למגינת לבה של כל המשפחה.

שאני לא יודע... הוא מתואר

בספר הזה באופן צבעוני לגמרי,

היו לו חיים קומוניסטיים מאוד עשירים

שאני לא הכרתי. גם לא הכרתי את החברה...

שהייתה אז. זאת אומרת, אשת

איש שהייתה לו באותה תקופה.

אז בספר אני מספר, אני... לפעמים כסופר אתה

מגיע למצב, חסר לך משהו, ואתה לא יודע,

01:05:22

מאיפה לקחת. אין לך מקור. ואז

מה שעשיתי, הלכתי לגוגל,

חיפשתי אישה קומוניסטית בגיל

הזה, בתקופה ההיא, בקהיר.

ומצאתי... הוורד האדום של קהיר.

גם יפה, שחרחורת כזאת. לא יהודיה.

אבל משכילה.

והוא היה אדם, מתמטיקאי.

ואמרתי, "אין מצב...

שהם לא היו ביחד."

01:05:52

שניהם קומוניסטים, שניהם בקהיר,

היא כל כך יפה והוא כזה חתיך,

אין מצב ש... עכשיו,

הוא כבר לא היה,

לשאול אותו, "תגיד לי, זאת היא,

שבעצם, שאיתה היה לך את הרומן?"

אבל אה... זאת אומרת, אתה...

כשחסרים לך דברים, אתה משלים.

עכשיו, אמא שלי,

היא לא אהבה את ההתנהלות הקומוניסטית שלו

בגלל הסיכון שהוא הביא על כל המשפחה.

01:06:19

בגלל שסבתא שלי,

פורטונה, מאוד דאגה,

כשהוא יצא לפעילות שלהם.

לך תדע אם הוא יחזור בכלל.

והיא כל הזמן אמרה לו, "תשמע", והוא אמר לה,

"מה, את לא יודעת? אלה החיים האמיתיים".

והיא, איפשהו, גם הלכה ל-K.K.L,

ולתרומות והדברים האלה ש...

של ציונות. והיה ביניהם שהם אהבו אחד

את השני. כי היה הפרש ביניהם של שנה.

01:06:44

והם היו גם מתגוששים, זאת אומרת,

היא חזקה מאוד גם, פיזית.

הוא יותר גדול ממנה בשנה.

הייתה הרבה אהבה. ויש ביניהם, הוא אומר לה,

"אם יום אחד ילשינו עלי, אני אדע שזו את".

כמובן שלא הייתה עושה דבר כזה.

אבל אני לא יודע איך. זאת אומרת, אני יכול...

אני המצאתי, מה...

מה עשו הקומוניסטים בקהיר.

01:07:12

כי יש לי מספיק דמיון, אני

אפילו לא צריך ספרים לקרוא.

מה שיש לך בדמיון, כנראה שזה נכון.

ואחד מהתיאורים, אני לא זוכר אם

קראתי או שמעתי אותך מדבר על זה,

אתה מתאר מאוד בצער את האחדות

המשפחתית שהייתה במצרים,

וואו. כן. -שפתאום כשמגיעים ארצה...

-כן, כן. זה. זה ה...

המכה שלא כתובה בתורה, מה שנקרא.

מדברים על זה, "עקרו אותנו",

01:07:42

"התנכלו אלינו", "יצאנו בחוסר

כל", "היינו פליטים"...

"עזבנו כל טוב".

דבר אחד לא אומרים, וזה הדבר

שעד היום אני סובל ממנו.

ולידיה קודם דיברה איתכם על זה,

שהמשפחה התפרקה. היינו משפחה

מלוכדת, אני מראה לך מפה,

איפה גר הדוד הזה ואיפה גר הבן

דוד הזה, ואיפה גר הבן דוד הזה,

זה הכל במרחק הליכה אחד מהשני, זאת

אומרת, זה פיפס! וכולם מתחברים.

01:08:12

יש משהו, מישהו חולה,

מיד כולם באים ומבקרים.

פתאום, אלה עפו לאנגליה,

דודה שלי הראשונה,

הדודה השנייה עפה

לאיטליה, דודים...

אחרים שלי, באוסטרליה, הם הקימו שבט

שלם שם, של קרובי משפחה באוסטרליה.

אין לנו. עכשיו, יש מישהו

במשפחה, שהוא מנסה...

01:08:39

הוא עשה את אילן היוחסין, הוא הלך

אחורה, הוא יודע, הוא מכיר כל אחד,

תגיד לו שם של מישהו, מיד יגיד לך מי הסבא

רבא שלו, והסבא רבא של הסבא רבא שלו...

והוא, הוא עשה אילן יוחסין ענק.

הוא עשה יום אחד כינוס,

של כל המשפחות מכל...

מארצות הברית, מקנדה,

מכל מיני מקומות בעולם.

והגיע מישהו שאני לא מכיר.

והוא אומר, "אני, שמי ככה וככה",

בן-טאטה, כמובן, כן? בן-טאטה.

01:09:10

והוא מראה, פורס את אילן היוחסין, אני

אומר, "וואלה, זה אילן היוחסין שלנו".

אז הוא מראה, "הנה, אני פה".

אמרתי לו, על אילן היוחסין שלו,

הנה בא, "והנה, אני פה!"

"והנה אשתי פה. והנה הילדים שלי פה."

זאת אומרת, ש... אבל על זה, הכל על הנייר.

זה הכל בתיעוד. אמיתי, זה לא.

עכשיו, לפני כמה חודשים, הם

עשו כינוס גדול בירושלים.

01:09:36

כולנו נסענו לירושלים,

אלה מאוסטרליה, אלה מ...

מקטלוניה.

ואלה מישראל, שאתם חלקם אני

אפילו לא מכיר, מישראל.

וזה אחד הדברים שלא צועקים אותם.

שקרעו את המשפחה לגזרים. זאת

אומרת, אני, עכשיו, זה...

אחי, אחותי, המשפחות שלנו.

01:10:08

זהו. עכשיו, כשיצא הספר הזה,

אני מתי מפחד כי כתבתי... כתבתי.

שמישהו יגלה שהספר הזה יצא לאור.

למה? כי כתבתי על דודה רוזה.

דודה רוזה הייתה שמנה שעברה

התעללות מינית בילדותה.

במצרים? -במצרים, התעללות

מינית של קרוב משפחה.

לא כתבתי את זה ממש בצורה הזאת, אבל

זה נרמז ומי שמתחשק לו להבין, יבין.

01:10:39

וכתבתי עליה מה שהיא הייתה.

היא הייתה אישה...

לא נחמדה, מה שנקרא.

ופחדתי שכל הצאצאים

שלה, כל הענף שלה,

דודה רוזה הזאת, ובעלה, ניסו,

יגלו שהספר הזה יצא ויראו מה כתבתי עליה.

אז לא סיפרתי להם.

והספר הזה יצא והתגלגל וכבר הייתי

בכמה ראיונות וכבר הייתי בזה,

פתאום...

01:11:08

מישהו אמר להם, "מה,

אתם לא יודעים?"

"לפני חצי שנה, יצא ספר שמספר על הדודה,

ועל הדוד ניסו, ועל סופי ועל זה..."

"מה, אתם לא יודעים?"

"לא. אנחנו לא יודעים."

רצו לקנות אותו.

עכשיו, שם זו חמולה.

טק-טק-טק, הספר הזה נעלם מהמדפים.

קנו, קנו, קנו, קנו.

והתחילו לקרוא. התחילו

לקרוא, התחילו להתקשר.

01:11:35

אחד הדברים היפים ביותר שקרה,

שהם הזמינו אותי ואת לידיה,

ואת האחים שלנו, לכינוס שהם עושים,

החמולה שלהם. -איפה הם גרים? -באחד...

בכל מיני, בנצרת עילית ובמושב ריחן.

את כל החמולה הזאת.

ביום העצמאות כולנו באנו לשם.

כולם כבר קראו את הספר.

"מה, וזה נכון שקרה ככה?

וזה נכון שקרה ככה?"

01:12:03

אמרתי, "להגיד לכם את

האמת, אני מתי מפחד,

שלא תגידו לי, "מה

כתבת על דודה רוזה?""

הם אומרים, "אתה היית עדין. מה שאנחנו

יודעים, היינו מספרים לך, היית..."

"אתה היית עדין, עשית אותה

יפיופה, עשית אותה גזאלה."

וזה צד אחד. והדבר

השני היפה שקרה,

אמא שלי כבר לאט לאט...

הייתה כבר בבית אבות במצב של...

סיעודי.

01:12:32

על כיסא גלגלים. עוד

המשכתי לחקור אותה.

המשכתי לחקור אותה. אמרתי לה, "תראי,

את נסעת", היא נסעה לבולגריה.

אמרתי לה, היא נסעה, היא מספרת לי שהיא

נסעה לבולגריה לראות את הקרובים של סבא,

כי סבא לא יכול היה.... של אבא שלה, כי

אבא שלה לא יכול היה. אמרתי לה, "תשמעי,

שלחו אותך לשם, למצוא לך שידוך."

היא אומרת, "לא, מה פתאום!

לא יעשו דבר כזה, מה פתאום".

01:12:58

אמרתי לה, "תגידי, היה מצב כזה שאמרו לך,

"הנה, הבן דוד הזה ואת, אולי תהיו ביחד?""

היא אומרת, "כן, אבל זה לא שייך" אמרתי,

"כן, אבל זה כן שייך, כי זה זה".

אז המשכתי להטריד אותה. היה דבר אחר,

שהיה חזק מאוד ב... הרי

אבא שלי חיזר אחריה מאוד,

אבל היה מקובל שהאשה תביא נדוניה.

01:13:24

וסבתא שלי אמרה, "אני נותנת

את האשה, ומקבלת גבר וזהו.

אין נדוניה, תחלמו על זה."

ואבא שלו, הרי לא, הוא היה...

בלי אבא, כן? רק אמא. והאחים אמרו, "אין

דבר כזה". הגדולים, כן, הבחור אומר לו,

"אין דבר כזה. הם

יתנו לך נדוניה."

והם... על זה כמעט נקרעה החבילה.

01:13:50

יש אירוע מסוים, אמיתי,

שהם באו לאמא שלי, האחים,

האחים הגדולים של אבא ואבא, לבית

של אמא, כאילו, לסגור עניינים,

ואז הם אמרו, "ומה עם הנדוניה?"

אז היא אמרה, "נדוניה - אין. ולא תהיה".

אז הם אומרים, "אם אין נדוניה,

אז לא תהיה חתונה."

01:14:17

אז אחרי זה אבא שלי היה... מישהו שם

מהאחים, היה לו... היה פרגמטי כזה, אמר,

זה בקהיר, דרך אגב,

אמר, "אולי, לא תהיה נדוניה,

אז גם בכתובה ירשמו 'אפס'".

כאילו... וזהו. בא לציון גואל.

"מה?! אתם תכתבו לבת שלי 'אפס' על הכתובה?

אין חתונה!"

01:14:46

אין חתונה, אין חתונה.

זהו, נפרדו.

ואבא שלי, מה... פעם ראשונה

שהוא בא לאחים שלו ואומר,

"מה... אין דבר כזה!

מה זה אין חתונה?"

אנחנו... אז בואו... עשו סולחה, אז אמרו,

"הבעיה היא לא שאנחנו לא רצינו לכתוב",

זאת אומרת, כשאנחנו כותבים בכתובה,

אז חלק מהכסף הולך לרשויות,

אתה צריך להפריש אחוזים

מסכום הכתובה לרשויות.

הוא אומר, "אה, זאת הייתה הבעיה

שלכם?" זה כמובן לא היה נכון.

01:15:16

"זאת הבעיה שלכם?" אומרים,

"כן, זאת הבעיה שלנו".

חשבו שיורידו מעצמם. בסדר.

"אני אשלם לרשויות, אבל אתם

תרשמו ככה וככה וככה"...

"אני אשלם את ה..." וככה

התחילה השרשרת הזאת.

ככה, לסיום, יש לך איזה...

עוד איזה משהו שלא נגענו בו?

תראה, הכל כתוב בספרים. זה...

01:15:41

פה, בספר הזה. התרגום לאנגלית עשה

נפלאות מפני שהוא יצר את הקשר...

הוא יצר את הקשר עם

המשפחה באוסטרליה, בצרפת,

באנגליה, בבלגיה, ואת

המשפחה המורחבת.

פתאום גילתה... הכירה

את המשפחה שלנו, ואז,

01:16:08

כשהתחילו טיולים, נסיעות,

ביקורים הדדיים, איתם,

והספר הזה הוא בעצם, הוא

לא רק הסיפור שלנו.

אחד הדברים שגיליתי, ואני אומר, אני התחלתי

לכתוב, לא ידעתי מה אני הולך לכתוב.

כשגמרתי לכתוב את זה, הראשונה

שאמרה לי "אתה כתבת היסטוריה",

השני שהתקשר אלי היה מישהו יהודי מעיראק.

אתם הולכים עכשיו לפגוש יהודי מעיראק.

הוא אומר, "תשמע, אתה

סיפרת את הסיפור שלי".

"וואלה, סיפרתי? איך סיפרתי?"

הוא אומר, "אהלן וסהלן,

01:16:38

הצלחות, התנכלויות, גירוש."

זה הסיפור שלנו. אמרתי לו, "וואלה,

באמת?" אחר כך צלצל אלי עוד מישהו,

הרבה התקשרו אלי, הרבה מכתבים.

הרבה אימיילים. ממש, טלפונים.

התקשר אלי, אומר, "סיפרת את הסיפור שלי".

"אה, אתה מאלכסנדריה?" "לא".

"אה, אתה מבגדד?"

"לא, אני מאלג'יר".

"סיפרת את הסיפור שלי." גם הסיפור שלו!

אמרתי, מה, סיפרתי את הסיפור שלו?

אז סיפרתי בעצם את הסיפור של כל

יהודי ארצות... מגורשי ארצות האסלם.

01:17:08

אמרתי, "דבר אחד מטריד אותי".

פתאום בדיעבד, אתה אומר,

אוקיי, היינו שם, חיינו שם.

האם הייתה הכתובת על הקיר?

האם יכולנו לדעת שהנה, ביום מן

הימים, המולדת שלנו תתהפך עלינו?

ואנחנו פתאום לא נהיה

שייכים ויתנכלו אלינו.

האם הכתובת הייתה על הקיר?

ואז פתחתי את התנ"ך.

בספר בראשית טו כתוב:

01:17:33

"ידוע תדע כי גר יהיה

זרעך בארץ לא להם

ועבדום וענו", ואחר כך יצאו.

זה כל הסיפור.

כתוב שם!

"ידוע תדע כי גר, יהיה זרעך"...

היינו גר בארץ זרה.

"ועבדום" - עבדנו,

שירתנו אותם וזה.

"וענו" - עינו אותנו.

"ואחר כך יצאו", יצאנו.

זה היה הסיפור. עכשיו,

הוא לא כתב 'מצרים'.

מי שקורא את פרק טו,

חושב על פרעה, על מצרים.

הוא לא כתב 'מצרים'!

"בארץ לא להם".

01:18:03

וזה הסיפור שלנו מבריאת העולם.

ארץ לא לנו.

אנחנו שם, ועכשיו... לידיה

ואני נסענו לברלין, לא עלינו.

מיטב האנשים שהנחו אותנו,

צעירים, נראים כמוך בדיוק,

בחורים... יופי של... זקופים,

דיברו איתנו, הסבירו לנו בדיוק, "הנה,

פה המצבה הזאת, ופה הייתה הרכבת הזאת,

01:18:30

ופה היה האסון הזה, ופה

היה הפוגרום הזה..."

ואתה אומר לו, "מאיפה אתם

בארץ?" "לא, אנחנו גרים פה."

"מה זאת אומרת, אתם גרים

פה?" "היגרנו לגרמניה."

"יש לנו זכויות,

פה סבא שלנו היה."

ואתה אומר, רגע אחד...

הגלויות לא נגמרות.

בכל מקום שתראה יהודי, הוא נמצא באחת

הפאזות... מצבי הצבירה של הגלות.

01:18:57

או ב"אהלן וסהלן", או בהצלחה, או

בההתנכלויות, זאת אומרת, עכשיו ב...

הורסים בתי קברות בצרפת, פתאום אותה

משפחה שיחד איתנו גורשה ממצרים,

הלכה לקהיר... לצרפת,

לפריז, אנחנו באנו לישראל.

הם עשו את סיבוב הגלות השני

שלהם, ועכשיו הם באים לארץ.

כי מה שקרה להם...

אין, זו המתכונת.

01:19:24

תבוא, אהלן וסהלן, תצליח, תצליח עוד

יותר, יתנכלו אליך, ובסופו של דבר...

זה קיצור תולדות עם ישראל.

אברהם... תודה רבה רבה רבה.

אני מספר את זה לילדים.

ממש, לילדי כיתה ו'.

באוניברסיטאות, בתיכון,

איפה שאני רק יכול.

מפני שהכתובת על הקיר בפרק טו.

תודה רבה לכם.

אברהם בר אב

מראיינ/ת -
אורך הסרטון:
01:20:24
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
קהיר
,
מצרים
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש

שמי היום אברהם בר-אב.

בן-טאטה...

שם במצרים. אלבר בן-טאטה.

נולדתי אלבר בן-טאטה.

כשעלינו לארץ גם הייתי אלבר

בן-טאטה, אבל מהר מאוד...

זה נהיה 'אברהם בן-טאטה'.

כשהגעתי ל...

להיות כתב "במחנה נח"ל",

בשום פנים ואופן לא הסכימו להדפיס

'בן-טאטה' בתור שם הכתב של המאמר.

כתבו 'ב. ט. אברהם'.

אמרתי, "למה אתם עושים לי את זה?"

הם אמרו, "תביא לנו שם עברי...

נפרסם אותו."

אז היה... בן-טאטה, בן-טאטה...

בר-אב.

בסדר. ומאז זה 'בר-אב'.

וחשבתי שזה רק יהיה שם עט,

בסופו של דבר, זה נכנס

לתעודת הזהות, וגם אחי...

אתם בעצם מקהיר, אבל

המשפחות לא הגיעו מקהיר?

המשפחות הגיעו לקהיר. זאת אומרת,

ההורים שלי נולדו בקהיר כבר.

אבל הסבים שלי מצד אבא,

מגיעים מתטואן, מרוקו.

מה השמות שלהם?

אלבר, זה היה סבא שלי.

איש יפה עיניים, עיניים כחולות.

מת מאוד צעיר. גם אבא

שלי מת מאוד צעיר.

והם היגרו מתטואן לקהיר,

שהייתה ארץ האפשרויות הבלתי

מוגבלות לאנשים. הם היו...

משפחה אמידה מאוד.

עסקי טקסטיל, כותנה, בדים...

עסקים ש...

חובקים זרועות עולם, גם לאירופה.

עד היום יש לנו...

משפחה במנצ'סטר שבעבר,

הם שכרו, זאת אומרת, הבדים

שנוצרו מהכותנה של מצרים,

הגיעו למנצ'סטר והיו להם גם קשרים כאלה.

משפחה אמידה.

הם גם נראים ככה בצילומים של המשפחה.

הם נראים...

אבא, חליפת שלושה חלקים...

ארבעה חלקים, אפילו,

טוב, שלושה חלקים. ארבעה חלקים

זה כשהוא מביא את אשתו.

והילדים, כולם, אבא שלי עם

חליפות, כולם לבושים יפה.

כעבור... בתמונות הבאות כבר היה להם

שרוול עם סרט שחור, כי אבא כבר לא היה.

נפטר. ואז המשפחה התקיימה...

מהמתנות שהוא נתן לאשתו.

לאשתו ויקטוריה.

סבתא שלי היא ויקטוריה.

לבית מראצ'י,

ש'מראצ'י' זו השושלת ש...

שהיו בה בנים, חכמים, שכתבו

אנשי תורה ממש גדולים.

שכתבו, חקרו את

הזוהר וכתבו ספרים.

והיום, לא מזמן, הודפס הספר הזה.

זה נקרא "אדרא רבא ואדרא זוטה" של

"אמת ליעקב". למה "אמת ליעקב"?

כי קראו לו יעקב מראצ'י.

בעצם הוא היה... הוא היה מקובל?

-הוא היה מקובל, כן.

אז זה צד אבא.

צד אמא...

סבא רבא שלי ואשתו, סולטנה,

סלומון וסולטנה. עלו מפלובדיב.

מפלובדיב. אה... לקהיר.

סבתא שלי הייתה אז בת עשר.

סבתא פורטונה.

הם חיו בקהיר.

סבא שלי באותו זמן

גם חי בפלובדיב.

והוא היה חייל בצבא הבולגרי.

בתור חייל בצבא הבולגרי

באיזושהי מלחמה שם, מול הסרבים.

והוא החליט שזה לא בשבילו

והוא ברח משדה הקרב.

ואיכשהו, הוא פילס את

דרכו והגיע לקהיר.

הגיע לקהיר, הגיע

כדייר משנה לבית...

של סבתא סולטנה וסבא-רבא סלומון.

סבתא-רבתא סולטנה וסבא-רבא סלומון.

והיא, הייתה לה בת חמודה, בת 14.

וזה הגיע הזמן באמת...

למצוא לה חתן. באמת הגיע

גם בחור בן 29, בסך הכל.

וחיתנו אותם.

והיא בת 14. בגיל 15 כבר נולד

הדוד שלי, מואיז. זה דוד מגניב.

ובגיל 16 נולדה אמא שלי, סופי.

אז סבא סלומון, זה הסבא

שגם לו קוראים סלומון,

זה שערק מהצבא. בחור יפה, גבוה.

אני שאלתי אותו תמיד, עניין

אותי, "במלחמה, במלחמה"...

אז עוד לא ידעתי מה זו מלחמה.

"איך, איך אתה הסתדרת במלחמה?"

היה לו חוש הומור מדהים.

הוא היה עושה לי הצגות. הוא היה עושה

הצגות, הוא היה עושה לי ככה בפנים...

כל הזמן היה עושה לי כזה,

משעשע אותי בכל מיני דברים.

אני, הייתה לי בעיה, שלא...

לא אכלתי מספיק לטעמם של ההורים.

הייתי רזה. ואז, רזה

זה כמעט גזר דין מוות.

אם אתה רזה, חיידק

קטן יפיל אותך וזהו.

והוא, הייתה לו דרך

לגרום לכך שאני אוכל.

היה מכין לעצמו צלחת יפה. עורך

לעצמו, ככה, לחמניית שומשום...

וקצת גבינת קשקבל וקצת עגבנייה

וקצת זה, ומסדר את זה יפה בצלחת,

ומתיישב לאכול. הייתי מגיע

אליו, "מה אתה אוכל?

גם אני רוצה." -"בבקשה, תאכל גם אתה."

-זאת אומרת, הייתה לו איזו דרך...

היה באמת סבא מגניב. אני

זוכר שעשה לי עפיפונים,

גם כשהגענו לארץ. היו

לו ידיים טובות.

הוא... עלינו לארץ בשנת 49'.

בספטמבר. -לפני שעליתם לארץ, אני רוצה

אולי להתמקד בתקופה של קהיר, ש...

כמו שאמרת לי לפני כן, זה בעצם

1909-1949, בסה"כ 40 שנים. -כן.

ההורים שלך נולדים כמצרים.

כן. -התפיסה שלהם היא תפיסה... -כמובן,

יהודים. זה לא... לא דיברו ערבית בבית.

עד היום אני לא יודע

ערבית, לא למדתי ערבית.

אנחנו דיברנו צרפתית, אנחנו היינו

'פרנסוואים' כאלה, זאת אומרת, היינו...

מין ישות הזוייה. זאת

אומרת, חיינו במצרים,

ראינו בה המולדת שלנו. אני

התייחסתי למצרים, אם היית...

מנסה להעליב אותה, הייתי

מיד קם להגן עליה.

ואף על פי כן, לא התלבשנו כמוהם.

לא אכלנו... זאת אומרת,

אכלנו, כן, לפעמים את ה...

את הפול. אבל...

התלבשנו אחרת לגמרי,

דיברנו צרפתית,

למדנו תרבות צרפת,

היסטוריה של צרפת.

דקלומים... הדקלומים הראשונים

שלי בתור ילד בגן, בצרפתית.

שום דבר לא בערבית.

ערבית זו הייתה השפה...

של לדבר עם המשרתים. כי היו לנו,

ברוך השם, ארבעה משרתים בבית.

משרת לכל תפקיד.

וקצת במכולת, וקצת בכרכרה...

קצת, כמה מילים פה, כמה מילים שם. אבל לא...

אנחנו לא דיברנו ערבית.

אבל ההורים שלך ידעו ערבית? -בקושי.

זאת אומרת, הם לא, נניח, אבא שלי...

אני חושב... בקושי ידע

לקרוא עיתון בערבית.

גם הם... הם התנהלו לגמרי בצרפתית.

לגמרי.

דיברו צרפתית משובחת.

גם קראנו עיתונים בצרפתית.

גם כתבו עליו בעיתון בצרפתית. אבא

שלי היה פעיל בקרן קיימת לישראל.

איך הם הכירו? אבא

שלי היה מזכיר של...

K.K.L. זה "קרן קיימת לישראל".

האפשרות של צעירים יהודים

לבלות הייתה או...

עם צעירים נוצרים. נוצרים גויים,

או... ושם, זו הייתה

חברה שהיו גם באים...

זה כתוב, הכל, ברומן הזה.

כל הסיפור שלנו בקהיר מסופר ברומן

הזה, "רחוב שיח חאמזה 17, קהיר".

זה רחוב... -זה הרחוב שגרתם בו?

רחוב בלב לבה של קהיר.

זאת אומרת, בכלל, כל המשפחה

שלנו, גרנו בלב לבה של קהיר.

וכמו שקהיר הייתה בלב שלנו...

ממש. פינתובה דיזנגובה ארלוזרובה.

שם גרו היהודים, כל המשפחה שלנו.

סיפור אהבה. אני מכור לסיפורי אהבה.

-כן. ואז הוא היה...

ואמא שלי, יום אחד החליטה,

במקום לבלות שם בנשפים...

היה מין דבר כזה, נשפים,

שהיו מתלבשים יפה,

עם עקבים ועם שמלות שסבתא שלי תפרה.

סבתא שלי הייתה...

חייטת, ממש. "הוט קוטור".

ממש זה.

והיא הייתה הולכת שמלות יפות, והיא

אמרה, במקום ללכת לשם, לנשפים האלה,

אני אלך ל-K.K.L. ושם היא

פגשה בחור יפהפה, צעיר...

יפה וזה. המזכיר של החבורה הזאת.

ולאט לאט נוצרו קשרים ביניהם.

והוא חיזר אחריה. אמא שלי היא...

בן אדם, גם מבחינת אישיות, מאוד

מאוד כריזמטית, מאוד מאוד מושכת,

והיא לא כל כך נענתה

לחיזורים שלו בהתחלה.

אבל הוא היה מאוד עקבי ולא וויתר.

ושאלתי אותה יום אחד, "למה

בכל זאת בחרת בו?" היא אמרה,

"הוא הוכיח שהוא באמת אוהב אותי". זאת

אומרת, היא לא חיפשה את מי היא תאהב,

אלא, היא אמרה, "אם הוא כל כך אוהב

אותי, אז מגיע לו שאני אהיה שלו".

ואכן, ב-2 באפריל, 1939,

התקיימה החתונה שלהם בבית

הכנסת של אסמאעיליה בקהיר.

אני לא הייתי בחתונה. -לא היית בחתונה.

-לא...

ובאיזה גיל הם התחתנו?

אני מנסה לעשות חשבון. היא נולדה

ב-18', וב-39' הייתה החתונה...

תשאיר את זה למתמטיקאים שיגידו באיזה גיל.

אבא שלי בעשר שנים יותר מבוגר ממנה.

באותו זמן זה לא היה משנה. אחר

כך, כשהגענו לארץ והוא חלה...

אז זה כבר כן נתן את אותותיו.

והיא הייתה זאת שעל כתפיה...

העול של הבית. סופי. סופי היא...

נשאיר... נשאיר את זה

עוד במצרים, אוקיי?

מה... מה היו השמות שלהם?

סופי זאת אמא, ועד

היום, הנינים שלה,

נקראים... הנינות שלה נקראות 'סופי'.

שם שני, 'סופי'.

בדיוק עכשיו... עכשיו נולדה לנו בדיוק...

נולדה לה עכשיו נינה. היא כבר לא חיה.

נולדה נינה. היא קוראת

לעצמה 'נעמי סופי'.

הנכד שלה... הנין שלה, ש...

אח שלו,

של בנימין,

הוא נקרא 'יוסף'. 'יוסף' זה האותיות 'סופי'.

זאת אומרת, כולם...

מחפשים את הקרבה הזאת לאשה

הזאת שהיא הייתה באמת....

ידעה ליצור קשר עם הנכדים.

זאת אומרת, ברגע ש...

קודם היינו אנחנו, הילדים. ברגע שהתחילו

הנכדים, ברגע שדפק נכד בדלת, היא עזבה הכל,

והיא הייתה בשבילו לגמרי.

ואבא? -ואבא, הוא...

אהב אותם מאוד.

מה השם? -הנרי. -הנרי

זה השם המקורי?

כן. כשעלינו לתורה,

אז אני אמרתי 'ברוך',

כי זה, היה לו גם שם כזה, 'ברוך'.

אבל הוא לא... 'הנרי' זה... 'הונרי',

או 'הנרי', 'הנרי' זה בעברית...

והוא עבד, הוא היה

פקיד בחברת "של",

שזה התברר כיתרון כשעלינו

לארץ, כי גם בארץ,

ב-49', הייתה חברה

כזאת שנקראת "של",

והוא בעצם עשה רילוקיישן

באותו תפקיד.

יש לי מפה של העיר.

אתה רואה שם... היום קוראים

לרחוב הזה 'הוד השרוואי'.

איך אני יודע? כי יש לי חבריים

בפייסבוק, חברים מקהיר,

ואמרתי להם, "שיח חאמזה,

שיח חאמזה", הם אומרים לי,

"הו, שיח חאמזה של פעם.

היום זה 'הוד השרוואי'."

שאלתי איפה זה. זה במרחק הליכה.

זה בין המוזיאון,

לבין ארמון המלך. במרחק

הליכה מכיכר א-תחריר,

ב... ממש, ממש במרכז.

גרנו ב... עכשיו אני זוכר,

מה שאני זוכר, כילד,

שגרנו עם משפחות נוצריות.

אולי גם ערבים. מה

שאני זוכר מאוד, ב...

בחיים שלנו בקהיר, זה הבית הפתוח.

זו הייתה אולי הדרך של הסבים שלי, גם

אמא שלי הייתה מעורבת בעניין הזה,

לתת משהו לקהילה

שבתוכה אנחנו חיים.

בתוך הבית שלנו, שנקרא 'בית

פתוח', היו הרבה חיילים בריטים.

מתארחים.

אחד מהם התחתן בסופו של דבר עם

הדודה שלי, עם אחות של אמא.

היו באים ויוצאים, שותים

והולכים, אין שום... הבית פתוח.

תמיד מקום לעוד, להלין מישהו.

אפילו האיש הזה, חוסני, שאחר

כך התעלל במשפחה, מוסלמי,

בן אדם גם שרמנטי, אבל בעצם...

פושע. עבריין.

הוא גם היה אצלנו בהתחלה

כאורח של דוד שלי, מואיז,

ואחר כך הוא התחיל לחזר

באלימות אחרי הדודה שלי,

הדודה שלי סוזי. וכשהיא

לא כל כך רצתה אותו,

כי היא ראתה שהוא עבריין,

וזה כבר היה בתקופה שהיהודים

היו במצב לא כל כך טוב,

שנת 42', מלחמת העולם, היהודים

כבר היו במצב של דאגה.

אל-עלמיין והגרמנים מתקרבים.

והוא כפה את עצמו עליה.

ואיים על המשפחה.

היום שלו היה כל כך... אלים,

שהיא מהר מהר התחתנה עם החייל, ה...

עם ג'ימי,

החייל האנגלי שהיה

בין האורחים שלנו,

וברחה איתו ללונדון.

זה לא... הוא לא הפסיק לאיים

על המשפחה אחרי שהיא נעלמה.

בינתיים, ב-45' נגמרה

המלחמה, אבל מהר מאוד,

התחילה המלחמה של 48'.

אנחנו שלושה.

אני הבכור, אברהם.

שלום זה אחי הקטן.

הוא נולד בדיוק ב-48'.

ואחותי נולדה ב-45'.

אחותי באמצע. -אתה

יכול לתאר לי את הבית?

-כן! -דיברת רק על "בית פתוח", אבל...

-לא, זה... אני מדבר כרגע על...

על דברים שקרו בבית. אבל

מבחינת הבית, זה היה בית גדול.

היו בו שבעה חדרים.

היה בו... זאת אומרת, הוא היה בקומת

קרקע, הייתה גם מין גינה כזאת,

בגלל שהוא בקומת קרקע,

הייתה מין גינה, עם עץ,

שניסיתי לזרוק עליו את הפגיון, היה לנו

פגיון קישוט כזה, על הקיר, פגיון,

וניסיתי, כמו טרזן, ככה

לתקוע, זה לא, הוא תמיד...

נחבט בעץ ונפל על הדשא.

מה שאני זוכר, שמאחורה,

הייתה יציאה מהמטבח,

הייתה יציאה לחצר אחורית,

ששם היה לנו מין לול קטן,

שנתן לנו ביצים. היו איזה

ארבע, חמש תרנגולות.

והייתה חומה.

עכשיו, אני... איך

אני יודע שהיה חצץ?

כי אני זוכר את עצמי ילד קטן.

אני חושב בן 6...

חופן בשתי ידיים כמות של חצץ

שיכולתי לחפון בשתי ידיים.

מרים את הידיים מאחורי

העורף, וזורק מעבר לחומה.

לא קורה שום דבר. עוד פעם, חופן.

וזורק מעבר לחומה.

בפעם השלישית, פתאום אני רואה

רגליים של סולם מהצד השני,

ויוצא לי שם איזה איש אחד שדיבר ערבית,

שאני לא הייתי ממש מומחה בזה וגם...

מרוב בהלה, גם לא... ולי

בדיוק היה חופן, ככה, ביד.

אז עזבתי את זה, ככה, לאט לאט,

והאבנים נפלו לי, ככה, מאחורי הגב...

את זה אני זוכר. עכשיו,

והתרנגולות אני זוכר, למה?

כי אחד הדברים שגיליתי,

זו דרך להגביר את ההטלה.

אם אתה מבהיל את התרנגולות, אז מה שיש

להן בבטן, הן מוציאות באותו רגע.

אז אתה מבהיל אותן חזק, אז מיד יש לך...

מה שיש להן בורח להן החוצה, הביצה.

ובסוף... והייתי מוציא

להן עוד ביצה ועוד ביצה,

בסוף כבר יצאו ביצים בלי קליפה בכלל.

שהן עוד לא היו מוכנות,

מבחינת הביצים.

היו לי 'נני', כאלה

משרתות ערביות.

יש לי גם תמונות.

ויש... היו שתיים. אחת נעימה כזאת.

אתה גם רואה את זה בתמונה,

שהיא מחזיקה אותי בעדינות.

הייתי ילד עדין כזה, רזה מאוד,

תמיד עם קפוצ'ון, תמיד לבוש עם מעיל,

פחדו עליי, שאני לא אקבל איזו מחלה,

והיא מחזיקה אותי,

היא מתכופפת אליי.

והאחרת, שהיא ככה זקופה, והולכת,

זו תמונה של צלם רחוב בקהיר.

וגוררת אותי, ואני שם עם ה...

עם ה... -שתיהן היו ערביות?

-מה? כן, כן.

סבתא שלי גידלה את מרסל וקמי,

שתי יתומות כנראה, יהודיות,

שהיא לימדה אותן תפירה.

הן גם עזרו קצת ב...

אבל זה כל הזמן הייתה את הנטייה לעזור.

לעזור, לעזור.

אחת הנשים שעזרו להן,

הייתה מאדאם מונה.

גם כן יהודיה? -לא. היא לא... לא,

אנחנו לא... לאו דווקא יהודים.

מאדאם מונה.

מאדאם מונה הייתה

אשתו של קצין במשטרה,

שהתחתן על פניה עם אשה

אחרת, והיה מכה אותה.

וכל פעם שהיא הייתה באה

עם פנס בעין, וזה, הייתה...

באה לספר לסבתא שלי, וסבתא שלי, הן הכירו

דרך זה שסבתא שלי הייתה התופרת שלה,

אז זאת הייתה משפחה אמידה והם באו

אליה שתחייט להם איזה שמלה יפה,

וככה הכירו והיא

הייתה באה כבת בית.

למה אני מספר את הדבר הזה? כי ברגע ש...

כי אביה היה ב-K.K.L.

יש לי... ברגע שיצא הספר,

הראשונה שהתקשרה אלי זו היסטוריונית.

רות קמחי,

שהיא כתבה את "ציונות בצל הפירמידות".

היא צלצלה אלי, אני לא הכרתי אותה. היא

אמרה לי, "תשמע, אתה כתבת היסטוריה".

אמרתי לה, "כן?" היא אומרת, "תשמע, ואם

זה נכון מה שכתבת, וזה, השמות האלה"...

כי אני כתבתי בשמות הנכונים. לא... אני לא

עשיתי שמות אחרים. ממש, בשמות הנכונים.

"אם זה נכון, אז אני אמצא

בארכיון של הסוכנות, אני אמצא...

מסמכים."

ואכן, היא מצאה שני מכתבים, ושלחה לי אותם.

מרגשים ביותר.

מכתבים של מה?

של תקשורת בין אבא

שלי כמזכיר ה-K.K.L,

והסוכנות היהודית,

או ה-K.K.L בישראל.

במכתב אחד אני זיהיתי מייד את החתימה

שלו, הנרי בן-טאטה, כן? באלכסון כזה,

בכתב יד, הוא חתם.

ובמכתב השני היו שתי חתימות:

הנרי בן-טאטה וסטלה בסן.

עכשיו, סטלה בסן...

היא הייתה החברה שלו לפני אמא.

ושם הם הכירו אחד את השני.

עכשיו, היא לא רצתה אותו,

כי כיוון שאבא שלו נפטר,

ואמא שלו הייתה אלמנה,

לא היה להם מספיק כסף...

בשביל... להיות שווים את האשה

הזאת שהייתה באמת אשה...

עכשיו, לגבי הספר, אני הרי כתבתי

אחד לאחד, אבל אותה לא הכרתי.

כיוון שלא הכרתי אותה,

חוץ מהשם, שידעתי,

אז התפרעתי עליה. מה, והיא

עוד הייתה מתחרה של אמא שלי?

ועשיתי דמות יפהפיה, ממש מדהימה.

כשהספר כבר התחיל לעשות סיבוב

בהוצאות לאור, פתאום...

גיליתי שיש עיתון שנקרא 'יזראל',

יצא בצרפתית, 'יזראל',

יצא בצרפתית בקהיר, עד 1939,

ואפשר ל... הוא נסרק,

על ידי הגר הלל, בתו של השר הלל,

הוא נסרק על ידי אוניברסיטת

תל אביב ואפשר לחפש.

אז חיפשתי 'הנרי בן-טאטה'.

וואלה, הנה, אבא שלי עשה זה...

אבא שלי עשה זה. -מה

זה "אבא שלי עשה זה"?

הוא היה... הוא נתן

הרצאות בנושא ה...

גאולת קרקע.

השתתף בכל מיני כנסים. תרם כספים.

דרך אגב, גם אמא שלי תרמה כספים. זאת

אומרת, אני יכול להגיד למי ש...

אם אתה מכיר אנשים ממצרים אני אחפש אותם,

רואים בדיוק, וגם רואים כמה הם תרמו.

ממש, הופיע בעיתון. הכל היה גלוי.

אף אחד לא הסתיר במצרים.

מצרים של שנת 1938, הכל היה גלוי.

הציונות הייתה גלויה.

שלטים, K.K.L.

שום בעיה. יין של ראשון

לציון, לא הייתה שום בעיה,

להיות יהודי בקהיר. זה היה בסדר.

ואז אמרתי, "סטלה בסן".

ושם הופיעה אשה, אשת לפידות!

מן אורה נמיר כזאת,

מן גולדה מאיר כזאת,

ואני התעללתי בה. היא

הייתה שרלילה...

לא קטנה בסיפור. אני

הייתי צריך עלילה,

אני הייתי צריך עסיסיות. הכנסתי מה שהכנסתי.

אמרתי, "מה אני אעשה עכשיו?"

מה נעשה? כל הסיפור הוא

אנשים שאני במכיר, ברובם,

היו גם כאלה שהייתי צריך

להמציא, כי הכרתי רק את השם.

והנה יש לי את הסיפור הזה,

ואני יודע מי היא ו... אמיתית!

לא ידעתי מה לעשות.

מה אתה היית עושה?

אני החלפתי את השם

והשארתי את הדמות.

אז קוראים לה 'דורה' והכל בסדר.

והיא עדיין... אבל היא דמות אמיתית, זאת

אומרת, היא דמות שיכולה הייתה להיות,

אשה כזאת. בוודאי לא ציונית,

בוודאי לא אכפת לה ממה שקורה

במצרים זה היה... באותה תקופה זו דמות שכן

יכולה... -בהחלט, בהחלט, כן. קודם כל,

היא... היו דמות כאלה.

דיברתי עם רות, רות קמחי

הזאת, שחקרה את הציונות,

את מי מינו,

כממונים על הנושא הציוני בקהיר?

מי נבחר?

נבחרו כאלה שידעו to appease, ככה...

להרגיע.

עזבו, ציונות? בסדר. אנחנו

פה צריכים לחיות...

עם הסביבה. בואו, תרגיעו,

אל תקפצו בראש, להנמיך...

לא להיות... לא להגזים

בפעילות הציונית,

כי אנחנו צריכים לחיות עם האנשים האלה.

מי יודע מה יהיה מחר?

והמחר הזה, שנת 48',

למחרת, מלחמת פרוץ... הכרזת המדינה,

לקחו את אבא שלי. פשוט נעלם.

אותו ואת אחיו.

עכשיו, איך הוא נעלם? הוא ניסה...

להעלים עיתונים. את אותם עיתונים,

היום אני מבין שזה אותם עיתונים כי הכל

היה כתוב שם. מי נבחר למזכירויות,

השונות, לפעילויות, לשומר...

לעברי הצעיר,

כמה קולות כל אחד קיבל? מה כל אחד עשה?

כמה תרם?

באיזה ישיבות הוא השתתף? באיזה כנסים? איזה

פעילויות הוא עשה, איזה טיולים הוא ארגן?

הכל היה כתוב בעיתונים האלה.פ

אז ברגע שהשתנו...

השתנתה מערכת היחסים

כלפי היהודים,

הוא ניסה להשמיד את זה.

הדרך להשמיד הייתה לשרוף. ולשרוף בקיץ זה...

ארובה פתאום...

מי מדליק לך תנור? התחילו

דרך השירותים לתלוש,

וזה. גרמו לסתימה בביוב המרכזי.

גרמו לסתימה בביוב המרכזי, פתחו את

הביוב, ראו קטעי עיתונים, ראו...

כתוב 'יזראל, יזראל',

מגן דוד ומילים בעברית,

דפקו להם בדלת, זה ש... לא היה מה... לא

הייתה סיבה להסתיר, זה כבר היה אבוד.

"בואו איתנו", והם נעלמו.

ואז נכנסת לתמונה

אותה גברת מונה הזאת,

שהייתה בת בית אצלנו, ובאמת,

סבתא הקשיבה לה וכן הלאה.

היא כתובה בספר.

יש שם סצינה מאוד מצחיקה,

כשהיא מגיעה עם פנס בעין ושן

שבורה ומבקשים ממנה שתעזור.

עכשיו, איך היא יכולה לעזור

אם בעלה קצין משטרה?

היא אומרת, "איך אני יכולה? איך אני יכולה?"

אמרה, "תראה, האישה בהריון", זאת אומרת,

אמא שלי אז הייתה בהריון

עם אחי הקטן, שלום,

"את חייבת לדעת איפה הוא ולהגיד לנו איפה

הוא", אז היא אמרה, "כן, אני יודעת, הוא...

בכלא המרכזי של קהיר."

"אז תסדרי לנו פגישה איתו.

דברי עם בעלך."

אז... "אני לא יכולה, הוא

ירביץ לי, הוא זה"...

סבא שלי אומר לה, "תגידו לה",

זאת אומרת, הוא לא יודע ערבית,

"תגידו לה, שאם צריך לשלם למישהו,

שיגידו לנו, אנחנו

נשלם, רק שיתנו לנו."

אז היא אומרת, "לא, אם אתם רוצים

לשלם, זה משהו אחר. אז גם בעלי יכול,

כי הוא מבין, יש לו

קשרים, הוא יכול גם כן."

"אם אתם מתכוונים לשלם,

אז דברו איתי, זה בסדר."

ואכן סידרו את הפגישה הזאת.

והיא... הפגישה הזאת מתוארת.

אני לא נכחתי בפגישה הזאת,

מפני שהייתי באותו זמן בערך בן 7,

קודם כל, אני חוויתי את כל העניין

הזה, שאבא שלך פתאום נלקח.

איך זה, מה... מה אתה זוכר? -מה שאני

זוכר, אני זוכר ש... אבא שלי פתאום נעלם,

הייתה דאגה עצומה בבית, הבינו

שכנראה קרה משהו עם השלטונות.

עם מי יכולתי לחלוק את החוויה

הזאת, אם לא עם המשרת?

משרת ערבי.

ואני, עם הערבית ה... קצת ערבית שידעתי,

"בסגנה אבויה, בסגנה" וזה וזה,

התחלתי לשתף אותו במה שאני יודע.

אוי אוי אוי!

אני משתף את האויב בסודות המשפחה.

אז גיליתי שגם סבתא

שלי יודעת להרביץ.

אז זה היה מקובל להרביץ, זה לא היה... צביטה,

זאת אומרת, בעיקר צביטות, זה צביטה...

מכחילה בזרוע, זה היה הסטנדרט.

מה זה חטפתי מכות... היא תפסה אותי

בזרוע, הייתי קל, לא הייתה לה שום בעיה,

וגם הייתה לה זרוע חזקה.

תלשה אותי מהדיאלוג

המשעשע שהיה לי עם המשרת,

הכניסה אותי לחדר, זרקה

אותי על הבטן ו...

אמרה לי כל מיני

דברים שאני לא זוכר,

שלא צריך לדבר עם האנשים

האלה על הדברים האלה.

אבל זה... זה אני זוכר. אני גם

זוכר שהלכתי לבקר אותו בכלא.

כמה זמן הוא היה בכלא? -שנה וחצי.

הוא לא היה בכלא, הוא היה במין...

מחנה מעצר במדבר.

שמחנה מעצר ש... -זה מחנה שנקרא אקסטביי.

יהודים ציונים...

בתוך המחנה הזה היו שלושה.

שלושה... שלוש קבוצות:

היו ציונים, היו

קומוניסטים, שגם זה היה...

באיסור מוחלט. והיו האחים המוסלמים.

באותו קמפוס.

אבל בנפרד. היה מאהל כזה,

מאהל כזה ומאהל כזה. אוהלים.

ואנחנו באנו לשם לבקר. זה היה כזה...

מין הפנינג כזה. אתה בא, מטייל. במדבר.

ומגיעים לשם. ואני קצת התאכזבתי. "מה? הוא לא

באיזה בית סוהר? לא קושרים לו את הידיים?"

סתם, מסתובב, עם מכנסיים קצרים,

וחולצה פתוחה בתוך אוהל, והוא

גם קיבל אותנו מאוד יפה.

יש שם תיאור מדויק של הביקור הזה,

זאת אומרת, זה עלילתי, זה

רומן, זה לא כזה תיעודי,

זה גם תיעודי, אבל

זה בעיקר סיפור.

ואני הייתי שואל שאלות.

שואל שאלות בלתי נלאה.

-עיתונאי בתור ילד. -מה?

עיתונאי עוד בתור ילד. -יותר גרוע מעיתונאי,

זה כמעט קלפטע. זה כמעט קלפטע...

שואל שאלות, שואל שאלות. ובספר

מתוארת השאלה, אנחנו יוצאים משם,

ואני לא מבין, הרי הסוהרים

התנהגו באמת בידידותיות כלפינו,

לא איימנו עלינו. היה

להם רובה, אבל לא.

ואז אנחנו נוסעים ואנחנו בתוך הרכבת,

אחרי שנסענו באוטובוס לחזור הביתה,

ברכבת. ואז אני...

כשבא הקונדוקטור לכרטס לה

את הכרטיס, אני אומר לה,

"ציונים זה טוב או זה רע?"

בדיוק כשההוא עומד שם,

עם המדים שלו וזה.

אז היא אומרת, "צריך לתת לך

על הפה בגלל דברים כאלה".

דבר נוסף שאני זוכר מבחינת

היחסים יהודים-ערבים באותו זמן,

שהלכתי... אה, כשבא מטוס להפציץ.

ישראלי. אני לא יודע מה זה, פייפר, לא

יודע מה. אולי יזרוק רימון, לא יודע.

לקהיר. ומיד, זה... אזעקה, ו...

ואז אני שואל את אמא, "מה את מעדיפה?

שיפציץ ויילך בשלום,

או שלא יפציץ ויחזור?" את כל

האפשרויות, שהיא תבחר מה...

מה כדאי, שלא יפילו

אותו, שכן יפילו אותו.

היא אומרת לי, "צריך להרביץ לך על הפה

על דיבורים כאלה. אתה ילד יהודי,

בקהיר, צריך לדעת מה

לדבר ואיך לדבר."

ובאמת, למחרת או כעבור כמה

ימים, אני הולך ברחוב,

וניגש אלי איזה נער. כנראה לפי

הלבוש הוא הבין שאני לא שייך.

תפס אותי בחולצה ואומר לי,

איסמכ הא, איסמכ

הא זה "מה שמך?"

אז אני, בלי להניד עפעף,

אמרתי לו "ברהים".

מאיפה בא לי ה'ברהים' הזה?

מעולם לא קראו לי 'ברהים'.

קראו לי 'אלבר'.

אולי שמעתי פעם 'אברהם', אבל 'ברהים'?

בשום אופן לא.

ושחזרתי הביתה, וסיפרתי

לך, כך וכך קרה,

אמרו, "זה ילד יהודי!

ככה, יודע להתנהג".

זה הישרדות, ככה צריך

לחיות, ככה צריך.

עוד דבר שאני זוכר מאבא שלי

מהתקופה הזאת, נולד אחי.

הפעלנו כל מיני קשרים,

שהוא יגיע לברית.

ואכן, הוא הגיע לברית.

מה זה הגיע לברית?

עם שני שומרים מלווים.

שני שומרים, חיילים.

עם רובים. אני חושב,

זה רובי צ'כי כזה.

ואני מיד התעניינתי ברובים.

והם באים ויושבים שם, מכבדים

אותם וזה, ואבא שלי יושב שם ו...

לא עניין אותי אבא שלי,

עניין אותי הרובים,

ומה, יש כדורים באמת? מה, באמת

אתם תירו בו אם הוא יברח?

כל מיני שאלות ש... זה, אומרים,

מה, אנחנו... הוא לא יברח.

הם לא אמרו, "אנחנו לא נירה בו", אמרו "הוא

לא יברח, יש לו משפחה עכשיו, יש לו זה"...

אז התפתחה שיחה כזאת עם החיילים

שאני זוכר עד היום את ה...

הכדורים המבריקים האלה, היפים. הם

מאוד הלהיבו אותי, הכדורים, והרובה,

והאפשרות ללחוץ על

ההדק, שתצא ירייה.

ואיפה הברית מתרחשת, אתה זוכר?

-בבית. -בבית. -בבית.

זאת אומרת, באותה תקופה, לא

הולכים לבית כנסת לעשות...

הולכים לבית כנסת, לא בהכרח.

-לא, בריתות ו...

הולכים לבית כנסת.

לא היינו מאוד מאוד... רצו להכניס אותי

לתלמוד תורה, כי למדתי בבית ספר צרפתי.

(?)

והיו עוד ילדים יהודים, בבית ספר הצרפתי?

אבל... גם, כן. גם בן

דודי היה, באותה כיתה.

מסתבר שהייתי שובב גדול.

זאת אומרת...

כתבתי גם על העניין הזה של הילדות שלי בקהיר.

סיפורים קצרים.

אחד הסיפורים מספר, וזה אמיתי,

שאני לא יודע למה. ותהרוג אותי,

אני ממש לא יודע למה עשיתי את זה,

אני גירדתי את הצבע

השחור מהשולחן,

ואספתי את הצבע בתוך

איזה גביע כזה של נייר,

וכל פעם שהמורה לערבית לימד אותנו,

הרי למדנו ערבית כשפה זרה, לא...

לא הייתה שפת ההוראה, בערבית.

הוא לימד אותנו והיה עובר לידי

בין הטורים, שפכתי עליו את הצבע.

שפכתי עליו את הצבע פעם, פעמיים,

שלוש, ארבע, והוא הפסיק ללכת,

התיישב על הקתדרה שלו,

מתחת לקתדרה היה סל אשפה,

גירדתי עוד פעם אחת את

השולחן, לקחתי עוד,

מנה של פיח. הלכתי, היה

מנהג כזה לזרוק את הניירות,

כשיש לך ניירות, לזרוק בסל

של המורה, כי היה רק סל אחד,

הלכתי, שפכתי את הצבע על

המכנסיים שלו וזרקתי את הנייר.

ואז אחד הילדים התחיל לצחוק.

איטלקי, אני זוכר, איטלקי גדול.

אומר, "למה אתה צוחק?" התחיל, "מה

פתאום באמצע השיעור מישהו צוחק?"

הוא אומר, "כי אתה עובר

וזה, וזורקים עליך וזה"...

הוא לא רצה להגיד מי,

אבל המורה היה חכם.

כנראה אחר כך היה

במוח'אבראת של מצרים.

אמר, "כולם לעשות ככה עם הידיים".

להניח את הידיים על השולחן ככה.

וכולם מניחים את הידיים על השולחן ככה, ואני

מנסה לנקות את שאריות הצבע שהיו לי שם.

נו... אני זוכר את שתי הסטירות

הראשונות, אחר כך התעלפתי.

אז היה מקובל להרביץ.

בית ספר זה היה...

אחד הסיפורים שלי

שאני מספר, על כל...

על כל סוגי העונשים, שכל מורה

הביא איתו את הערכה שלו.

אם זה סטירה, אם זה... -גם המורים האירופאים?

-בעיקר המורים האירופאים! ההוא היה...

הוא היה המורה הערבי היחיד שהיה שם.

בוודאי. היה מורה לאנגלית שהיה

מצליף עם סרגל שטוח על ה...

על השוק.

היה מורה ל... מורה אחר, שהיה...

עמידה בפינה, היו לה כמה פורמטים:

עם הפנים לקיר, זה פורמט אחד. עם הפנים

לכיתה, זה פורמט אחר, שאתה יכול גם להקשיב.

על הברכיים - פורמט שלישי. על

הברכיים עם חומוס, עם שעועית,

שמים לך שעועית, שאתה תשב

על הברכיים זה יכאב לך.

אז בסיפור אני מספר שהיה אחד שכל פעם...

והייתה לו קופסה עם השעועית,

היה נותן לך את הקופסה, "תשים לך לבד את ה...

תשים לך לבד את הזה ותשב".

מה, הוא לא ישים לך, לא יתכופף.

והמנהל, את זה אני זוכר, היה טקס של

חלוקה, הלימודים היו מאוד חזקים.

המנהל בדק שיעור...

אה, ציונים בהתנהגות.

מי שהיה לו פחות מ'טוב מאוד'

בהתנהגות, היה חוטף משיכה ב... פה.

עכשיו, הוא היה נמוך.

מיסייה דיוקמנן.

והיו תלמידים כבר בגיל הזה,

שמונה, תשע, שהיו גבוהים מדי.

אז הוא אמר להם, "תשבו, עמדו על הברכיים",

היו עומדים על הברכיים והוא מושך להם ב...

באיזה שלב אתה לומד לדבר עברית?

האם האבא הציוני בעצם לימד אתכם?

אבא לא היה בבית כמעט. הוא לא...

הוא לא היה מעורב בגידול הילדים.

הוא היה איש טוב מדי.

איש רך מדי, לטעמה של אמא.

היה צריך להיות קצת יותר קשוח

עם הדבר הזה שנקרא ילדים.

אני אספר איזה קטע.

יום אחד אני מצאתי מיל.

מיל... הייתה איזו גנות,

גרנו ליד איזה מדרחוב,

הלכתי ברגל עד סוף

המדרחוב, הייתה מכולת.

ושאלתי את המוכר כמה מסטיקים

אני יכול לקנות בחצי גרוש.

היה לי מיל. מיל זה בדיוק חמישית.

הוא אומר לי, "שניים".

אמרתי לו, "יאללה, בסדר".

הוא נתן לי שני מסטיקים,

שמתי לו את המיל וברחתי.

באתי הביתה,

נתתי אחד, מסטיק, לאחותי,

ויקי, ואחד, מסטיק, לי,

ישבנו מתחת לשולחן, הייתה מפה, ישבנו

מתחת לשולחן, המפה הסתירה אותנו,

ולעסנו...

מסטיק.

לעסנו ולעסנו, עד

שפתאום, המפה מתרוממת,

הפנים של אמא.

"מה אתם עושים שם?"

"לועסים מסטיק."

גם אמא שלי יודעת לשאול שאלות.

"מאיפה היה לך מסטיק?" "קניתי."

"מאיפה היה לך כסף?"

"מצאתי." "כמה כסף מצאת?"

"מיל."

"במיל אחד קנית שני מסטיקים?" "כן." היא

אומרת, "לא יכול להיות." "בואי איתי לחנות."

התלבשה. היא הייתה בבגדי בית.

התלבשה, נעלי עקב, תיק שחור,

לקחה, ואני לא רציתי,

ללכת, אבל אמא אומרת

תבוא, אז תבוא, אין לא.

באתי לשם.

היא שואלת את המוכר, "תגיד לי,

אתה מכרת לילד הזה שני מסטיקים?

במיל?" הוא אומר, "לא, בחצי גרוש."

היא אומרת, "אבל הוא נתן לך מיל."

הוא אומר לה, "לא, לא. את יודעת מה?

אני לא שמתי לב."

אוקיי. פתחה את הארנק,

הוציאה עוד ארבעה מיל,

שיהיה חצי גרוש, והיא נתנה לו.

אומר לה, "לא, עזבי, גברת, מה..."

מה זה היה בשבילי, שיעור?

לא לשקר!

לא לשקר. אין, אני

לא משקר עד היום.

זה... זה אמא.

חינוך... מאוד קשה.

אז סיפרתי על זה. עכשיו,

נספר על... שאלת על העברית.

לא דיברנו עברית בכלל.

אלה פרקי אבות.

פרקי אבות.

עם חותמת של אבא שלי. אבא שלי, על

כל ספר שהוא קנה, שהיה לו, שלו,

הייתה חותמת אדומה, 'הנרי

בן-טאטה', חותם על הספר.

הספר הזה הוא פרקי אבות.

כתוב דף אחד בעברית. הוא

כבר ידע את האותיות,

ודף אחד בצרפתית, תרגום.

כל ספרי התפילה שלנו,

היו דף אחד בעברית,

והדף המקביל בצרפתית.

ככה היו ספרי התפילה שלנו.

-וככה גם אתם למדתם?

לא. אנחנו לא למדנו עברית בכלל.

יום אחד, ההורים שלי

הרגישו בחוסר הזה של...

היהדות באורח החיים של הבן שלהם.

לקחו אותי לבית כנסת.

הפגישו אותי עם הרבי,

ואמרו, "הוא ילמד אותך עברית.

ילמד אותך תורה".

אני הסתכלתי על הרבי. הייתה

לו קערה של סוכריות בצד אחד,

ושוט מצד שני.

ואני הסתכלתי... הוא נתן לי

סוכריה ואני הסתכלתי על השוט.

ואמרו לי, "נו, מה אתה אומר?" אמרתי, "לא.

אני לא רוצה." ולא למדתי עברית.

אבא שלי נלקח למחנה מעצר הזה,

הוא שם היה עם חברים ציונים,

הוא סיפר לי שב...

היהודים, הציונים, היו

הרבה יותר מקורבים

לש"ג, לשומרים,

לסוהרים, ששמרו עליהם,

כי הם היו מקבלים חבילות והיו מארחים

אותם, זאת אומרת, הייתה הרבה...

דינמיקה חברתית ביניהם.

לעומת הקשר הלא מוצלח בין

האחים המוסלמים לבין הסוהרים.

ויום אחד הוא סיפר,

כשהיינו שם בביקור,

שהסוהרים אמרו להם,

"תדעו לכם שהלילה,

האחים המוסלמים

מתכוונים להתקיף אתכם."

"לבוא מהמאהל שלהם אליכם

בלילה, אז תהיו מוכנים."

עכשיו, אלה כבר היו עם

קצת ציונות בורידים,

הכינו להם אמבוש,

הוא אומר, "הרבצנו

להם עם גרביים."

איך מרביצים עם גרביים, אתה יודע?

שמים בזה קופסת שימורים ואז

אתה מרביץ כמו עם אלה.

והתחפשו להם עם

סדינים והבריחו אותם,

והייתה חגיגה גדולה וניצחון גדול.

באמת, הסוהרים שיתפו פעולה עם היהודים.

כנגד...

האחים המוסלמים.

המלחמה נגמרה.

לא סיפרתי על ההטרדות של אותו

חוסני, שקודם הטריד את ה...

זה כתוב, הכל כתוב בסיפור הזה.

מכיוון שרוב עלילותיו הציוניות,

במרכאות, של אבא, היו בעיתון,

אז כל מה שצריך לעשות זה לקחת

את העיתון, לגזור קטעים,

עם השם שלו, לעשות מזה תיק פלילי,

ובמקום שהוא ייצא אחרי שנה

וחצי, הוא יישב אחרי עשר שנים.

אז הוא בא לאמא שלי ואומר,

"יש לי עכשיו תיק. אני לא עוד מסרתי אותו.

אבל אם אתם לא תעשו מה שאני רוצה,

אני מוסר, תראו", כתוב פה שהוא תרם

כך וכך עצים, כתוב פה שהוא...

עשה ככה, שהוא עשה ככה.

בעצם יש פה איזה תיק פלילי,

שאם אתם לא תתנהגו יפה כלפי... אז

אמרנו "מה זה להתנהג יפה?", הוא אמר,

"יש כל מיני אופציות" אני לא אפרט

כרגע את האופציות שהוא העמיד.

אבל אחת האופציות היא להשאיר

לו את הדברים אחרי שנעוף משם.

זאת אומרת, בסופו של

דבר כולכם תעופו מכאן.

באמת, כעבור שנה וחצי,

היה כבר... נגמרה המלחמה.

אבא שלי היה אמור להשתחרר

מהכלא, או מהמעצר,

על תנאי שהוא עוזב את מצרים לצמיתות.

זאת אומרת שכל המשפחה,

זאת אומרת, לא יהיה מצב שאבא יעזוב

ואנחנו נישאר, אין מצב כזה.

אנשים אומרים לי, "תשמע, אתם עזבתם מרצון".

אני אומר, "מה זה עזבנו מרצון?"

את אבא שלי גירשו. מה

נעשה, נישאר במצרים?

ואבא שלנו ישלח לנו מכתבים מאיטליה או מצרפת?

מה נעשה? אז עזבנו.

אז ברגע שאמרו שיש את האופציה הזאת,

מיד אמא שלי עשתה... הכל מתואר בספר.

הלכה ועשתה את מה שצריך

בשביל לקבל כרטיסים,

ונסענו באונייה "אספריה",

אונייה יוונית,

נסענו מקהיר לברינדיזי, איטליה,

שם כבר ידעו, כבר

התארגנו לקבל אותנו,

היינו בבית ספר לקציני ים,

בית ספר כזה שלידיה אחר

כך בסוף ימיה כמורה,

לימדה בבית ספר לקציני ים.

יש שם ממש בית ספר לקציני ים. -כמה

זמן היית שם? -היינו שם חודש.

בבית ספר לקציני ים.

זאת אומרת, הייתה... היינו שם בטרנזיט,

היינו שם במעבר, לא היינו בשביל...

בשביל להישאר שם.

ואני זוכר שם ברכבת באיטליה,

שרו שיר עברי, פעם ראשונה,

"הלך לקיבוץ כדי לאכול,

ראה בחורה, שכח את הכל. לה לה לה..."

זה שיר שאני זוכר וקל... -וזו בשבילך

פעם ראשונה שאתה שומע שיר בעברית?

היה השיר הראשון הראשון הראשון ששמעתי, זה

"הבאתי שלום עליכם", לא "הבאנו שלום עליכם",

כשנפרדנו מבית הסוהר,

מהמעצר של אבא,

התרחקנו וכל האסירים

עמדו לאורך הג