מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:00:30

לי קוראים יוסי סקיף,

או יותר נכון יוסף סקיף

נולדתי בסוריה, בעיר חאלב

להורים שלי קראו להם ג'מיל סקיף

ולאמא שלי קראו הלנסקף סקיף

אנחנו עלינו לארץ בשנת 1962 ואני נולדתי,

כך אומרים בערך, בחודש אוגוסט 1951.

מאחר שאין תעודת זהות מסודרת אז

יודעים פחות או יותר מתי נולדתי

00:01:00

וכפי שאמרתי, קוראים לי יוסי או

יותר נכון בחאלב קראו לי יוזף

ובצעירותי הילדים

קראו לי ז'וג'ו

אז מי שירצה לדעת איך קוראים לי

בחאלב, בחאלב קוראים ז'וג'ו סקף,

לא קשור בכלל לעובדה שקוראים לי יוסי

סקיף, אין לזה שום זיקה לעניין.

אני מגיע ממשפחה של

סנדלרים, אבא שלי היה סנדלר

00:01:30

ולכן קראו לנו סקף בגלל העובדה שבערבית

'סקפטי', זה אדם שמתקן נעליים

אגב, יש קונוטציה בעברית, אושכפי הוא רצען.

אז כך שיש קשר בשפה השמית

בין שני השמות הללו

ולסבא שלי מצד אבי קראו אוזה

סקף, סבתי קראו סדי סקף

00:02:00

סבי מצד אמא שלי קראו לו

יהושוע אשכנזי מבית החולה

ולסבתי מצד אמא שלי קראו

שמחה אשכנזי מבית אחורון

זו בערך השושלת פחות או יותר

שאני יודע על המשפחה שלי

מעבר לזה מאחר שהייתי די

צעיר כך שלא יכולתי להגיע

בעץ שורשים הזה למקום יותר גבוה, יותר גבוה

בעץ ולדעת מה הסבא רבא שלי וכיוצא בזה.

00:02:30

הסבא שלי מצד אבא שלי, היה בעצם אפשר

לומר, ממה שאני זוכר ממה שסיפרו עליו

היה פייטן בבית כנסת, קראו לזה

זמר יותר מאשר פייטן וכאשר

הובילו חתן מהבית שלו לבית הכנסת

אז הגיעו הזמרים והובילו אותו

00:03:00

כי אין צורך, חתונה בחאלב היא לא

נראית כמו שאנחנו מכירים אותה היום פה

אולם וריקודים

וכולי וכיוצא בזה.

בחאלב החתונה הייתה דיי צנועה

וחילקו בסך הכל שני דברים.

אני אגיד את זה בערבית ואחר כך

נעבור לעברית, קראו לזה בלאבס

זו הסוכרייה הזאתי, הצבעונית, שבתוכה יש

שקד והשתייה בדרך כלל הייתה אשרב לוז

 

00:03:30

שזה היה בעצם מיץ או תרכיז של שקדים וזה

בעצם מה שהגישו, אולי הגישו עוד איזה

ממתק, ריבה, זה פחות

או יותר מה שהיה.

רוב החתונות בימים שאני

זוכר התנהלו בבתי הספר

בשעות אחר הצהריים, דיי מצומצמות,

זה לא שירים וריקודים,

אבל לפני זה בתקופה יותר קדומה

 

00:04:00

החתונה התנהלה בעיקר, עיקר החתונה הייתה

בשבת חתן, איך שאנחנו קוראים לזה

וכפי שאמרתי קודם לכן, סבי היה

בין הפייטנים והזמרים ולכן

הוא שלח את אבי ללמוד לנגן על עוד ואני

תכף אדבר גם על הורים של אבא שלי.

פורטים עם המפרט הזה, בדרך כלל

זו הייתה נוצה של נשר או של עיט

00:04:30

ופורטים על 12 מיתרים, הסיבה לכך שקוראים

לו עוד, בגלל שהוא קל מאוד במשקל

ותיבת התהודה שלו היא כזאת שפשוט

אפשר להרגיש את התהודה מתחת לעוד

ואומרים בערבית עודה, עודה זה בעצם

השריג של הענף, החלק הכי הכי קל

00:05:00

ולכן, עוד, זה מהמקום הזה, ככל שהעוד

יותר קל תיבת התהודה יותר טובה ובעצם

השמיעה והסאונד הרבה יותר טובים.

-אתה יודע לנגן? -אני למדתי לנגן

לצערי הגדול מפאת הזמן,

הפסקתי, אבל אחי מנגן

הוא גר במקסיקו,

הוא מנגן על עוד.

אחי היותר צעיר, מנגן על

כינור, על עוד ועל דרבוקה

00:05:30

בכך שאנחנו בעצם גדלנו

בבית דיי מוזיקלי

שבערב שבת אחרי שאנחנו אוכלים

ארוחת ערב, יושבים עם כולם

כשאחי מבקש מאבא שלי 'עידו

זגנוט', כלומר, לתת לו סוג של

סוג של כיוון או סוג של באלאנס

ומהבאלאנס הקטן הזה היינו מגיעים

לשירים, כי אבי ניגן בעצם בלי תווים

ולעומת זאת, אחי ניגן עם תווים.

00:06:00

אז כך שבעניין הזה, של העוד, הוא היה

בעצם מרכז החיים ביום שישי, בארוחת ערב

ואני כמובן המשכתי עם הדבר הזה והבן שלי

מנגן, רועי, הוא מנגן על גיטרה מצוין

ואחרי זה תוכלו לגשת לחדר המוזיקלי שלי ושם

תוכלו לראות את כל הגיטרות של הבן שלי

מגיבסון לס פול ואקוסטית

וכל מיני דברים כאלה

00:06:30

העוד הזה נבנה כמו שאתם

רואים, בשנת 1900.

אם מסתכלים פנימה רואים שהוא

נבנה בביירות בשנת 1900

וזה אחד

זו אחת המזכרות היחידות

שנשארו במשפחה שלי

החלק הפנימי שלה, החלק

החיצוני הזה זה חידוש, אבל

החלק החיצוני הזה, היפיוף הזה עם כל

הריבועים וצריך להסתכל מקרוב ולראות

00:07:00

איזו מלאכת מחשבת עשו שריבוע אחרי

ריבוע, כדי לבנות את העיגול הזה

ולכן, זה מזכרת שלעולם

נשארת אצלי בבית.

למעשה אני גדלתי בבית, במירכאות

כפולות ומכופלות, דיי עשיר.

אבי היה איש עבודה מסור, עבד הרבה מאוד שעות

ובעצם אפשר לומר שאנחנו גדלנו עם כפית של זהב

00:07:30

כי לאבי הייתה חנות

בתוך השוק, במרכז השוק

חנות דיי דומיננטית, עכשיו אם אנחנו

לוקחים טיפה אחורנית בהיסטוריה

צריך לזכור שבעצם סנדלר, נגר, רפד,

מסגר, אלו היו מקצועות נדרשים בעצם

כי רוב האנשים לא

קנו נעליים חדשות,

לרוב רובם תיקנו נעליים ולכן

לאבי הייתה המון המון עבודה.

00:08:00

המיקום של החנות שלו היה מיקום מאוד

מאוד טוב, שהוא במרכז השוק, חנות ענקית

חלק ממנה הוא השכיר למישהו

שהייתה לו חנות ירקות

ובגין העובדה שאולי גם איש מקצוע מעולה,

אז בעצם הייתה לו עבודה ללא גבולות

ולכן זה אפשר לנו לגדול בעצם בבית, לי

בעצם, האחים שלי פחות אבל לי באופן אישי

00:08:30

אני גדלתי במה שנקרא בערבית 'חוש', חוש זה

סוג של בית ערבי, מה שאנחנו קוראים לו פה

כן, עם פאטיו פנימית

וחדרים מסביב

וכניסה אחת, צריך לזכור שהחלונות של

הבית פונים פנימה לתוך הפאטיו ולא החוצה

כן וזה להגן על הבית

ולהגן על הבנות

ולנו היו, אפילו בבית היה לנו בריכת

שחייה קטנה במרכז הפאטיו, שאבי

00:09:00

בנה לנו עם מישהו

בשם, מישהו ארמני

שהוא בנה לנו את הבריכה הזאת

במרכז החוש, במרכז הבית

שכונה יהודית? -אנחנו גרנו

בשכונה יהודית במה שנקרא 'בלד'

תכף אני אסביר טיפה מה ההבדל בין בלד לבין

ג'אבילי אני אתן לכם קצת רקע שתדעו מה ההבדל

די קרוב לבית הכנסת, בית הכנסת הכי

מפורסם בבלד, בית כנסת "בית נשיא"

00:09:30

שבעצם שמה היינו מתפללים.

קצת על הבית שלי: אני לא גדלתי בבית

דתי-חרדי כמו שאנחנו קוראים לזה היום

וניואנס קטן רק בכדי

לסבר את האוזן, אז בעצם

אנחנו לא הסתובבנו בחאלב

עם כיפות על הראש,

כלומר כאשר הגעתי לישראל וראיתי

אנשים מסתובבים עם כיפות על הראש

זה היה די מוזר כי בחאלב לא מסתובבים

עם כיפות על הראש, כשמתפללים

שמים עדוסה, עדוסה

זו כיפה כזו שחורה

00:10:00

ורק בשעת התפילה וזה כדי להיטמע ולא להיות

אאוטסיידר או חיצון כזה במקום של סביבה גדולה

שהיא רוב רובה עוינת, אז לכן גם

אגב, שינו את השמות כדי להטמיע

את היהדות שלנו בתוך הקהילה הזו, בתוך האזור

של המוסלמים, כלומר לאחי משה קראו מוסא

00:10:30

כן ושמות, איבריהם, אוקיי ושמות עבדאללה

שזה עובדיה ובעצם דיי סירסו את השמות

כדי שהדבר הזה לא ייצור איזשהו

אנטגוניזם כלפי יהודים.

עכשיו, אנחנו בעצם גרנו דיי קרוב ל-"בית

נשיא", מרחק הליכה של אולי 30 שניות

הגזמתי, 30 שניות זה קצת קרוב, נגיד

בואו נאמר, 2 בלוקים והיינו בבית כנסת

00:11:00

ח'ארה זה שכונה ולכן אנחנו גרנו ח'ארה,

זה הח'ארה ... זה משהו גדול

ודיי קרוב למאפיה מצד אחד ומכבסה מצד

שני, אני בהמשך אני גם אדבר טיפה

איש שהייתה לו מכבסה, שברבות הימים

הסתבר לנו שהוא היה איש מוחבארת

איש שהעביר אינפורמציה לשלטונות

על היהודים שהסתובבו בסביבה

00:11:30

וכפי שאמרתי בתחילה, אני גדלתי ביחסית,

במירכאות בבית שהוא לא כל כך דתי

אפשר היה לומר שאחים

שלי לא היו הכי דתיים

בקהילה -כמה אחים הייתם? -אנחנו 7 אחים

בבית, אני הצעיר שביניהם, מעליי יש

שלוש אחיות ושלושה אחים אנחנו מתחילים במוסא,

משה אח שלי הגדול שנמצא היום בברוקלין

אחריו שעיה, שנמצא

היום במקסיקו.

אחריו אדוארד, שגר היום בחולון

00:12:00

אחרי זה מגיעה צילי,

אחותי שגרה היום בפנמה

ואחרי זה שמחה אחותי שגרה בחולון ואתי

אחותי שגרה בחולון ואני הצעיר שבמשפחה.

כך שבעניין הזה של לבוא ולומר

שאנחנו מאוד מאוד דתיים

לא, ביחס לקהילת חאלב אבל

ביחס לישראל מאוד מאוד דתיים.

במה התבטא הדתיות?

 

00:12:30

קודם כל, בואי נאמר ששמירת

שבת או ילד יהודי שגדל בחאלב

היום שלו, אני אתאר את היום שלו את ההתנהלות

שלו ולאחר מכן אני אתאר את יום השבת שלו.

ההתנהלות שלו מתחילה

בזה שהוא התחיל בבוקר.

אם זה סליחות אז הולכים בבוקר לסליחות,

אם זה בקשות אז הולכים בבוקר לבקשות

חוזרים הביתה, אוכלים לאחר

מכן הולכים לבית הספר

00:13:00

ערבית)

בבית הספר מתפללים -בית ספר יהודי?

-בית ספר יהודי, מורים יהודים

לומדים בבית הספר מהבוקר עד לאחר תפילת

ערבית, כמו שאנחנו אומרים היום,

אתם אומרים מעריב,

תפילת ערבית ולאחר

מכן חוזרים הביתה.

די דומה למה שעושים היום

בש"ס כזה, לוקחים את הילדים ולאחר

מכן מחזירים אותם בסוף היום הביתה

00:13:30

והדבר הזה מטמיע בתוכך את

היכולת ללמוד הרבה תורה.

אני בבית הספר למדתי במקביל

ערבית, קרוא וכתוב, עברית,

רש"י וצרפתית, כלומר

ילד בגיל צעיר לומד בעצם

במקביל 4 שפות, במקביל

עכשיו, במה עוד

מתבטאת הדת שלנו:

בואי נאמר, אני אתן איזה ניואנס קטן

נגיד בואי נאמר, ניקח ערב ט' באב.

00:14:00

אז אנחנו בערב ט' באב כילדים היינו

מתכוננים מראש, דהיינו היינו מכינים מראש

את הסנדלים שעשויים מקרטונים

והולכים לבית הכנסת ומתפללים

כאשר אנחנו יושבים על הרצפה

חוזרים הביתה, לא מדליקים אור

כבר משרישים בתוכנו שבגיל

10 כן, צריכים להתחיל לצום.

כלומר, זה דבר שהוא

תהליך שנבנה לאט לאט,

00:14:30

עכשיו אני אתן עוד איזושהי דוגמא נוספת

כדי שהדבר הזה יסגור איזשהו מעגל מסוים.

בואי נאמר שגרת לימודים

של ילד יהודי.

בוא נתחיל נאמר, לקראת ראש השנה

זכרו לקראת ראש השנה, לומדים את כל תפילת

ראש השנה בבית הספר, לומדים את התפילה.

לא מתפללים אבל לומדים את התפילה,

לומדים את הנעימות של התפילה, אוקיי?

00:15:00

לאחר מכן, לומדים את התפילה של יום כיפור,

לומדים את התפילה של סוכות, אוקיי?

כלומר, לומדים את התפילות

בבית הספר וזה נשאר מוטמע8

סיימנו ללמוד את התפילות בבית הספר נאמר

עד סוכות, החג הבא שהוא מגיע, ט"ו בשבט.

מסוכות, ט"ו בשבט

וט"ו בשבט, אך הוא נקרא ט"ו בשבט יש אצל

החאלבים נוהג שנקרא בשם: אשד כרימט.

00:15:30

אשד כרימט זה אומר עשרת הדיברות,

כאשר בכל אחד ואחד מהדיבר

הפתיחה היא הדיבר עצמו, כבד את אביך

ואת אמך או שאל תחמוד וכיוצא בזה

והמשך הטקסט, הטקסט ההמשך שמתאר

את מה שהם רוצים לומר בניואנס הראשוני הוא

בעצם כתוב בעברית אבל הקריאה היא בערבית.

00:16:00

כלומר, נאמר כתוב כבד

את אביך ואת אמך

(ערבית)

זה כתוב אבל הטקסט עצמו כתוב

בעברית, אבל ההגהה היא בערבית

ואנחנו כילדים היינו צריכים

לדעת את כל עשרת הדיברות

כאן ברשותכם אני רוצה לומר

משהו חשוב באופן אישי עליי

00:16:30

התהליך הזה של קריאת העשרת

הדיברות הוא נעשה בבית הכנסת

בונים במה

ו-"מוכרים" את הדיברות האלה, כלומר,

כל דיבר מוציאים אותו למכירה כאשר יש

אנשים קוראים לזה עכשיו 'מכרז',

אחד מוסיף עד שמישהו זוכה.

אחי

משה, קנה לי דיבר, מה זאת אומרת קנה לי דיבר?

הוא קנה דיבר

00:17:00

ואני בתור ילד העלו

אותי על הבמה הזאת

ואני קראתי את כל

הדיבר הזה בעל פה

כאות הוקרה מצד אחי שעשיתי

את זה כל כך טוב ויפה

הוא קנה לי טבעת, אני

אראה לכם תכף את הטבעת.

זאת אומרת, תראו את ההשתלשלות איך

אנחנו קשורים בעצם כל הזמן עם הדת

סיימנו ט"ו בשבט

00:17:30

אחר כך חנוכה, לא היה מה ללמוד כל כך הרבה

כי חנוכה הוא לא חג שהוא כל כך, הוא לא דתי

מבחינתנו, הדבר היחידי שאני

זוכר זה שאספנו רק נרות

אבל, אנחנו למדנו את

כל מגילת אסתר בעל פה

ויהי בימי אחשוורוש הוא אחשוורוש -התחפשתם?

-סליחה? -התחפשתם? -לא

שוב, לא יצאנו לאיזשהו אנטי מול

המוסלמים כדי לא לעורר שנאה, אוקיי?

00:18:00

לאחר פורים היה תהליך גדול מאוד

של מי זוכה במכרז לעיצוב מצות

בקהילה והמצות נקנו בקילו והיה

חלק מיוחד שאמא שלי זיכרונה לברכה

הציבה בתוך המצות, התהליך בכלל של הגעלת

כלים ובכלל בסופו של דבר צריך להבין

שהקהילה היא מאוד מאוד סגורה ושומרת על

עצמה, כלומר היא בעצם כלואה בתוך עצמה

00:18:30

זה לא גטו, צריך להבדיל זה לא גטו,

מי שמספר שזה גטו זה לא נכון.

היא מבחינה חברתית היא סגורה, אבל

יש הרבה הרבה תקשורת עם המוסלמים

אז היא הציבה לעצמה חדר ואנחנו

התחלנו לאכול את כל הקטניות, את כל

החמץ מה שנקרא, מאכלי חמץ

בערך מחנוכה עד שהגענו לערב

פסח, שבערב פסח לא היה כלום

00:19:00

הכל היה כשר, כל הכשר צריך להבין, כשר ש...

מה שאנחנו עושים

ככה גם חיפוש החמץ בפינות

ואנחנו למדנו את ההגדה

של פסח בעל פה.

זאת אומרת, אני היום

בגילי המופלג, כן?

"מופלג", אוקיי? עד היום אני זוכר

ואני יודע בעל פה חלק גדול מהתפילה

00:19:30

חלק גדול ממגילת רות

חלק גדול ממגילת אסתר, את

ההגדה של פסח כמעט בעל פה

וזה בגין העובדה שבעצם כל, שוב, הגענו

עכשיו לפסח, למדנו את ההגדה של פסח

סיימנו פסח, מגיעים לשבועות, בשבועות

אנחנו לומדים ומתרגמים את מגילת רות,

כי קוראים אותה, שבועות,

00:20:00

קוראים את מגילת רות וחוזרים חלילה שוב

ראש השנה, כיפור, סוכות וכך הלאה.

אז ככה, ככלל, ילדים לומדים כיתב,

כיתב זה בעצם סוג של בית ספר

שלומדים בו את הדברים הבסיסיים.

לאחר מכן, אי אפשר ללמוד בחאלב

באוניברסיטה, זאת אומרת, זה כמעט שואף לאפס

ילד יהודי לא מגיע לאוניברסיטה,

בודדים מגיעים לאוניברסיטאות

00:20:30

כלומר, אפשר לומר אחד או

שניים, רוב רובם ממשיכים ללמוד

בג'אמיליאה, ששם הייתה סוג

של ישיבה אצל חכם ינדוב

ששם למדו, אצלו ומי שלא הלך

ללמוד, אז מן הסתם יצא לעבוד.

הבנות? -לגבי הבנים, זה לגבי

הבנות, מה זה יצא לעבוד?

כמו כל קהילה יהודית

יש שושלת, כלומר,

00:21:00

כאשר האבא עובד במקצוע מסוים הילדים

בדרך כלל ממשיכים בשושלת שלו

במקרה של המשפחה שלי, אז שני האחים שלי

התאחדו ביחד יחד עם מישהו שהוא היה חייט

יוסף קילזים

והם ביחד החליטו לפתוח

סוג של בית חרושת

לייצור חזיות ותחתונים שם העסיקו

בנות יהודיות, עכשיו בואו נחזור חזרה

קצת לגבי מה למדו הבנות: הבנות כמעט ולא

הגיעו לאוניברסיטאות ולא הגיעו בכלל לישיבה

00:21:30

בדרך כלל, בסוף הלימודים

שלהן, למדו תפילה

או שהלכו לעבוד.

תפילה זה מקצוע שהוא בעצם משתווה,

כלומר אין היום אי אפשר לבוא ולומר

שילדה חאלבית לא יודעת לתפור, היא חייבת

לדעת לתפור ואחים שלי לקחו את הבנות האלה

והעסיקו אותן אצלנו בבית חרושת,

הבית חרושת שלהם היה מתחת (ערבית)

00:22:00

זה כמו שמיים, חלק שנגיד, בוא נאמר,

בקונוטציה של עזרגה, מקום מאוד מאוד מרכזי

בקולנוע מאוד חדש שהציג בפעם

הראשונה סרטים בצבע ולא שחור לבן

ומתחת לזה באנדרגראונד למטה

היה הבית חרושת שבו ייצרו.

כתוצאה מזה גם הם נסעו לדמשק

ואני נסעתי איתם לדמשק

00:22:30

והייתי שם בקמע שלהם, כדי ליצור תקשורת

בין יהדות חאלב לבין יהדות דמשק.

הנסיעה בין חאלב לדמשק

ארכה כשמונה שעות

עם חניות ומקומות שאנחנו

מכירים אותם היום: חמה, חומס,

בכל פעם האוטובוס הגיע, עצר, אנשים ירדו

ועלו ואני הספקתי להיות בדמשק פעמיים.

בפעם הראשונה, התארחנו אצל משפחת

חמואר, בגלל שהם שרים עם האחים שלי

00:23:00

בפעם השנייה אני הגעתי לשם

בנסיבות די לא נעימות

כי אחותי סלי התגרשה והגירושין

התקיימו אך ורק בדמשק.

כלומר, בחאלב היה תהליך שבו ניסו לגשר ביניהם

וכאשר תהליך הגישור נכשל, היו צריכים לנסוע

לדמשק ושם היא התגרשה

00:23:30

ולכן אני הייתי יחד עם אמא שלי בדמשק

ביום שהיא התגרשה וזכור לי היטב

אפילו ישבתי באותו יום

וראיתי את התהליך עצמו.

אני מכיר בדיוק את הקטע

הזה של נסיעה לדמשק.

עכשיו, זה בעצם המשפחה שלי, קצת

על אמא שלי: אישה מאוד מיוחדת,

אני רוצה להזכיר אותה,

היא הגיעה מטורקיה

00:24:00

מאזור שנקרא בשם קילז, קילז זה מה שאנחנו

שומעים עליו היום, יש קשר לכורדים

טורקים, חאלב ואמא שלי

דיברה שלוש שפות.

דיברה כורדית, דיברה טורקית,

דיברה ערבית -איך קראו לה?

לאמא שלי קראו הלן.

צריך לזכור שאמא שלי

בישלה אוכל טורקי

00:24:30

ולכן אני לדוגמא, כאשר

אני מדבר עם אחותי

יכול להיות משפט שהוא מורכב

מחמש שפות במכה אחת, דוגמא:

שלון קחתי, בערבית,

קימקימה בטורקית, אוקיי?

את נוסעת היום, בערבית:

(ערבית)

מתישהו היום? אנחנו

מגיעים עכשיו גם לאנגלית.

זאת אומרת, אם מישהו יושב הוא

יחשוב שאנחנו שני משוגעים

הוא לא יבין בכלל מה אנחנו

מדברים אחד עם השני

00:25:00

אבל יש, צריך לזכור, שבחאלב יש סוג

של דיבור, סוג של דו שיח שבקהילה

ויש דו שיח פנימי של הבית עצמו.

כלומר, יש דו שיח ביני ובין אחותי

שרק אנחנו מבינים אחד את השני

ויש דו שיח שכל הקהילה מבינה אחת

את השנייה -אז באיזה לשון דיברתם?

אנחנו בבית דיברנו בערבית

00:25:30

אוקיי? וכשאמא שלי התרגזה אז

היא גם אמרה משהו בטורקית

אז האוכל שאכלנו בבית

הוא אוכל טורקי חאלבי.

יהודי דמשק הבינו אתכם בשפה? -לא,

הבינו אותנו זה כמו שאת אומרת, נאמר

אפשר להבין אבל הקונטקסט הוא לא בדיוק אותו

דבר, הניב עצמו הוא לא אותו דבר, למשל

00:26:00

את הדמשקאים אומרים, כזה ארוך

כמו, זה ארוך, אצלנו זה יותר קצר

ושוב צריך לזכור דבר אחד:

הדו שיח הפנימי של הבית

הוא דו שיח שהוא פנימי בגלל שאמא שלי

דיברה איתנו גם בטורקית וחלק מזה בכורדית

ואתם לא תאמינו, כשעלינו לארץ בדרך

לעלייה שלנו המיוחדת מאוד שעשינו

היא השתמשה בשפות

הללו, היא השתמשה בזה

00:26:30

ולכן, צריך לזכור שאני בתור

ילד הייתי חשוף להמון שפות.

לבוש שלנו, לא לבוש יהודי

מה שאנחנו מכירים פה בארץ.

כלומר,

למשל, אבא שלי קנה לי בגדים

במקום שנקרא בשם באתא

שזה מקום די יוקרתי

אם אנחנו מדברים

טיפה על הבית שלי

00:27:00

ועל אבי אז אבא שלי בכל ערב כשהוא הגיע

הביתה הוא הביא איתו משהו לילדים.

זאת אומרת, אנחנו ציפינו

לבואו בתור ילדים קטנים

ואמא שלי בעצם הכינה הכל בבית ולכן הבנות

היו סביבה, שהן עזרו לה בעבודות הבית.

00:27:30

חיג'אב לבשו? -ממש לא, לבוש אירופאי לכל

דבר וסליחה על ההתנשאות, אבא שלי קנה לי

חליפת מלחים עם כובע

שהיא היחידה, אנחנו היינו שני ילדים

בכל חאלב שהסתובבו בחליפת המלחים הזו

אני ועוד ילד מוסלמי.

זה הכל.

00:28:00

צריך לזכור שאבי ביחס לקהילה היה די

מודרני, אני דיברתי על העוד, כן?

אבי שילם בשנות החמישים המוקדמות למורה

פרטי שבא ולימד את האחים שלי נגינה.

זה די דומה לגביר, מה שאנחנו מכירים, זאת

אומרת אנחנו היינו משפחה די עשירה, אומרים

00:28:30

מה שאחים שלי מספרים, שאבי הרוויח בערך פי 7

יותר משכורת קונבנציונאלית שהייתה מקובלת שם.

יש עוד משהו שזכור לך מחיי הקהילה שלכם?

-חיי הקהילה דיי התרכזו בבית כנסת.

הקהילה עצמה, צריך לזכור, הייתה די

מחולקת, אנחנו דיברנו על באלאד וג'אמיליה

 

00:29:00

באלאד זה, אם אנחנו נעשה איזושהי

השוואה בין ירושלים העתיקה

אוקיי? העיר העתיקה, העיר באלאד, אוקיי?

ג'אמיליה, ג'אמאל, יופי, בואו נאמר

היציאה מהעיר אל הבתים

המשותפים, בבניינים המשותפים

אז הג'אמיליה הייתה יחסית

באופן יחסי יותר אריסטוקרטית

00:29:30

כי שם אנשים גרו בבניינים

ולא בבתים חוש כזאתי.

עכשיו, המורה שלי היו לי

שני מורים שאני זוכר אותם.

מורה שלימד אותנו, מה שאנחנו

קוראים קרוא וכתוב או

קראו לו בשם סרדן

אחאם סרדן

00:30:00

והיה לי מורה נוסף שלימד קצת טבע, מה

שאנחנו קוראים טבע וקצת מתמטיקה וחשבון

קראו לו סטז רביע

אלה שני מורים שבעצם השאירו

אצלי איזשהו חותם, אוקיי?

צריך לזכור שאולי

על פניו נשמע היום

00:30:30

שחיי היהודים בחאלב

בשנות החמישים היו

לא כל כך גדולים אז בואו נעשה

פה איזושהי הפרדה מסוימת

אוקיי? החיים הנורמטיביים הרגילים

הם היו חיים טובים מאוד.

זאת אומרת, שכנות טובה מאוד, כלומר אמא שלי

יכלה לשלוח אותי שהשכנה תשמור עלי, אוקיי?

00:31:00

או שאבא שלי קראו לו "חוואג'ה", לתת

לו מקום של כבוד, כלומר כל האנשים שוק

קראו לו בשם חוואג'ה ג'מיל, זאת

אומרת, היה מקום של כבוד או

נאמר להלוות סירים, להלוות אוכל

00:31:30

הקטע הזה שבו יחסי השכנות עם הערבים היו די

טובים, חברים שלי היו ערבים מוסלמים לכל דבר

וחלק גדול מהם, בואו נאמר,

שבמידה מסוימת שמרו עלינו.

כך שאי אפשר לבוא ולומר

שהייתה התנכלות כלפי היהודים.

יתרה מכך

00:32:00

כשאמא שלי רצתה לעשות משהו היא

נעזרה בשכנות המוסלמיות שמסביבנו

נכון שגרו בחאלת' אל יהוד

אבל היה איזשהו תהליך שבו

היהודים עזבו את חאלת' אל יהוד, חלקם

עברו לג'אמיליה, חלקם ברחו לישראל

ובמקומם נכנסו מוסלמים.

אם אפשר להוסיף משהו

מבחינת התהליך ההיסטורי

00:32:30

השינוי הראדיקלי שהחל ביחסים הגרועים בין

המוסלמים לבין היהודים החל כאשר הייתה

סוג של פליטים שברחו מישראל

בעקבות מלחמת השחרור

יותר נכון פלסטינאים, שאנחנו קוראים להם

היום פליטים פלסטינאיים שהם החלו לקנות

00:33:00

או לשכור מקומות שבתוך השכונה והם באו

כבר עם איזשהו סטריאוטיפ של יהודים,

של אנשים לא טובים.

החיים הנורמטיביים היו די טובים, אני

אתן עוד איזשהו ניואנס קטן בעניין הזה:

אנחנו כמשפחה ואני כילד

הלכנו לשמוע ולראות מופע של

אחד הזמרים, אז זמר בחאלב

00:33:30

שהיום הוא גם בארצות הברית

טוב, שנייה יעלה

לי השם שלו בראש

בבריכה

לזמר קראו בשם סבאח פאחרי

וסבאח פאחרי הופיע

בבריכה יחד במוצאי שבת

כשרוב האוכלוסייה הייתה מורכבת

מוסלמים, נוצרים וארמנים.

כלומר, אי אפשר לבוא ולומר שמנעו מאיתנו

דברים מסוימים , קשה להגיד את זה.

אבל,

00:34:00

כאשר פרצה, היה מבצע, מבצע סיני

היה המון סוער שעבר בתוך השכונה וכדי לשמור

עלינו סגרו את בית הספר ולא אפשרו לנו לצאת

ומבחוץ שמענו קריאות: איטבח

אל יהוד ועליהום וכיוצא בזה.

אבל, זה הדבר הזה

נמוג אחרי יום אחד

00:34:30

עכשיו, כפי שאמרתי היחסים היו מצוינים,

אפשר לקחת למקום שהיחסים היו גרועים מאוד

ואני רוצה לספר סיפור

שהוא אישי שלי

ואני ילד בגיל, אם

ההערכה שלי גסה, 8-9

חוזר בשעות הצהריים

מבית הספר חזרה הביתה.

00:35:00

בדרך אני עובר במקום שנקרא בשם מעשיתה ושם

נמצאים עגלונים שמביאים מרכולתם למכור בשוק

ואחד מהם מכר זערור, זערור זה בעצם סוג

של פרי שהוא חימם לי כזה, מה זה חינמי?

זה הפרי של ההדס, זה לא אומר שמגדלים

אותו זה משהו שלא עץ שמגדלים ומוכרים.

זאת אומרת הם עוברים בשיח,

עוברים באיזשהו מקום

00:35:30

קוטפים ושמים על עגלה שעשויה מעץ,

אין חמור אין סוס, סוג של הדון כזה

אוקיי? הוא שם את הדבר הזה וכשאני

עובר והוא התחיל להרביץ לי

ואני ילד, עכשיו אני עם שיער לבן אבל

בצעירותי הייתי ילד די בלונדיני

והוא ידע שאני יהודי

והוא היכה בי

והדבר הכי גרוע

שאני זוכר, שאף אחד

00:36:00

מכל אותם רוכלים שעמדו

לא הציל אותי וההוא

איש גדול ממדים

ומכה בי ומכה בי

ויהודי, יהודי, יהודי

ובעצם

על הדבר הזה, זה מה שחרוט, אני לא יודע

איך בסוף הצלחתי לברוח ויצאתי משם.

אבל, אני חייב לציין את האחים שלי

שאם אנחנו מדברים עליהם היום,

שלושתם, אפשר לומר, אסירי ציון.

00:36:30

אח שלי משה היה עצור

בכלא, בגין העובדה

שהוא הלך לראות שדה תעופה, כלומר היה לנו

תחום מסוים שאסור היה לנו לצאת ממנו

אבל כאשר הוא הגיע לשדה התעופה להביא או

לעזור למישהו, עצרו אותו והוא היה עצור.

אח שלי, שעיה

שהיה גם ציוני בנפש, הצליח לברוח

מסוריה לביירות יחד עם יוסי קרזים

00:37:00

ובביירות הוא לשם לדודים שלי, אבל הוא

התגעגע, בחור צעיר בגיל 17-18, הביתה

חזר ביוזמתו לחאלב,

נעצר וישב בכלא אל-מאזה

אחד מבתי הסוהר הנוקשים ביותר

ועשו לו קרחת וכל מיני סיפורים דיי

מזוויעים ובעזרת המון המון כסף של הקהילה

הצלחנו לשחרר אותו.

אח שלי היותר צעיר, אדוארד

00:37:30

התחבר למישהו

ובמירכאות כפולות "עבדו"

עליו, יחד עם חבר של רודי

הם היו אמורים לברוח ולהגיע

למעבר הגבול עם טורקיה

אבל נפלו על מישהו אחר, לקח מהם את הכסף, עשה

סיבוב בתוך חאלב והחזיר אותם חזרה למשטרה

וגם הוא היה כלוא, גם אותו

כלאו בבית סוהר באל-מאזה

וגם הוא ישב הרבה שנים

00:38:00

והרבה שנים, הגזמתי,

אני זוכר שהוא ישב

בבית סוהר, אני לא יכול לומר שזה שנים

אבל הוא ישב תקופה בבית סוהר ושוב

המון כספים של הקהילה, המון כספים של אבא

שלי, שוחד בלי הכרה עד ששחררו אותו.

כך שהנושא הזה של הציונות

היה בבית כל הזמן.

לא דיברו עליו

לא יצא בקולי קולות -היה רדיו?

00:38:30

היה רדיו, הרדיו זה הדבר

הכי דומיננטי שהיה בבית

ואני מניח שהרבה אנשים

דיברו על הרדיו חוץ ממני

כי הרדיו בעצם היה לב ליבו,

לב ליבה של הציונות בבית.

זה לשמוע את החדשות

בערבית כי עברית לא הבנו

של 'קול ישראל' הנה עכשיו כולי רועד

כזה, אוקיי? אפשר לראות את זה במצלמה

שהשערות שלי סומרות

כי זה בעצם היה הכמיהה לישראל

00:39:00

ו... -מכתבים מהארץ?

לא, הם עלו לארץ, לא, מאחר

שדודים שלי גרו בארגנטינה

אז לפעמים הגיעו

מכתבים מארגנטינה, אבל

מכתבים של אמא שלי לשליח סוכנות

שיש בטורקיה, בסליחה

בעיר בשם סקנדרון, היה

תקשורת ביניהם, מכתבים

00:39:30

שליח הסוכנות, שמוש,

שהייתה לו חנות בסקנדרון

בשוק הקטן, קוצ'וצ'קצ'ו והוא בעצם

שהציל אותנו כשהגענו לישראל.

אבל בואי נעשה ניואנס קטן, אוקיי? אנחנו היום

לוקחים, מסתכלים על העיתון וזורקים לפח.

כן? ילד יהודי שרואה פיסת

נייר שעליה כתוב משהו בעברית

00:40:00

הוא לוקח את זה ושומר את זה ומנשק את זה

ולוקח את זה לליבו כי זה משהו שקושר אותו

ליהדות, משהו שקושר אותו לישראל

ואם את שואלת אותי לגבי רדיו ומה

חולם ילד יהודי בגיל כל כך צעיר?

קיבוץ, אז תשאלי אותי איך אני יודע

קיבוץ בגיל 10, בגיל 9, בגיל 8?

זה מטפטף לאט, לאט, לאט

00:40:30

והכמיהה שלי בעלייה שלי מחאלב

לישראל היא להגיע ולחיות בקיבוץ.

איך ברחתם?

אז,

אז קודם כל, הליך הבריחה שלנו היה ממש

יוצא דופן באופן כללי לגבי יהדות חאלב.

ממש ממש יוצא דופן.

כי

00:41:00

העוגן בבית, של הציונות, של הלעבור

מחאלב לישראל - היא אמא שלי.

אבי היה אדם מכובד

עבד, הרוויח, היה לו

טוב, אנשים כיבדו אותו.

זאת אומרת, לא הייתה

לו בשום מקום

חשיבה לעבור לישראל, זה

לא עלה על הפרק אף פעם.

אף פעם זה לא עלה על הפרק.

00:41:30

אבל מי זו שדחפה כל הזמן הייתה?

אמא שלי.

עכשיו

אמא שלי ראתה את הנולד כי אני רוצה לומר

משהו חשוב מאוד איך זה קהילה של חאלבים.

צריך לזכור שלהתחתן בחאלב זה

תהליך מאוד מאוד מורכב לבנות.

כי הקהילה היא סגורה

כולם מכירים את כולם

ואם ברגע שבו עברת

00:42:00

את הסבב הזה, בעצם הסיכוי

שלך להינשא שואף לאפס.

אין חידוש מולד.

הקהילה סגורה, הכרת 50 איש, מתוך ה-50

עם אף אחד לא התחתנת, נגמר הסיפור ולכן

היו הרבה בנות שהגיעו

לגיל בגרות ולא התחתנו

והיו הרבה בנות צעירות מאוד, בנות

17, שהתחתנו עם גברים בני 40

כי בעצם הקהילה היא סגורה.

00:42:30

אמא שלי ראתה את הנולד

ומאחר שהיה לה כל הזמן את הדחף

הזה לשלוח קדימה לשלוח קדימה

שלחה את שתי האחיות שלי ואת אחי

עם מבריחים שהיו ידועים בקהילה

צריך לזכור שבתקופה ההיא, השלטון די העלים

עין מבריחה ונטישה של יהודים מסוריה, מחאלב.

00:43:00

כי לחאלבים היו המון, היה המון רכוש,

נכסים ולכן העלימו עין בצורה יזומה

בצורה יזומה, צריך לזכור

את זה, די העלימו עין.

המעבר בין חאלב לטורקיה

ארך לילה, כלומר יצאו בסביבות

הצהריים-אחר הצהריים המאוחרים, או ב-6

00:43:30

והגיעו לטורקיה למקום מבטחים

בסביבות השעה 10-11 בלילה.

ולכן מאחר שאמא שלי זכרה, ידעה, שזה

מה שהולך להיות עם הבנות שלה, הצעירות

אז היא שלחה את שתי האחיות

שלי, את צילי ואת שמחה

ואת אח שלי אדוארד,

שישמור עליהן

והם יצאו בעצם עם הקבוצה שהייתה ידועה,

00:44:00

להערכתי, אני בתור ילד

קשה לי להגיד את זה אבל

היום בדיעבד אני רואה את זה, להערכתי,

די ביוזמה ודי בשליחה בעצימת עין

של השלטונות בסוריה.

אלא מה התוצאה הייתה,

כאשר שתי האחיות שלי

ואחי ברחו לישראל

המעקב אחרי המשפחה שלי הפך להיות

הרבה יותר צמוד ואנחנו היינו בעצם

00:44:30

מפוקחים ומנוטרים

יום-יום, שעה-שעה

ולכן שני האחים שלי נאלצו בכל יום

ללכת ולחתום במשטרה שהם נמצאים.

אמא שלי לא וויתרה על הרעיון והמשיכה להיות

בתקשורת כל הזמן עם אותו שליח סוכנות

שישב בסקנדרון

00:45:00

והיא יזמה את הבריחה שלנו שהיא אאוטסיידרית

כזאתי, כלומר, לא דרך אותם אנשים ידועים

אלא עם מבריח שבדיעבד מסתבר שהוא היה

מבריח במסלול הברחת סמים ולא בני אדם.

אוקיי? ולכן, הבריחה שלנו

הייתה משם מאוד יוצאת דופן.

00:45:30

אם בממוצע, לוקח כמה שעות לעבור לצד השני,

לנו לקח בערך סדר גודל של שבוע ומעלה.

כשאנחנו עוברים במקומות שאנחנו שומעים

עליהם בתקשורת, על ראקה והאזור.

תן לנו נקודות ציון איך

ברחתם ככה ממקום למקום?

אנחנו בעצם עזבנו, אני זוכר בתור ילד,

צריך לזכור שהיום אולי נשמע לאנשים

שזה הזוי

00:46:00

אבל, אבא שלי, האחים שלי, אמא שלי,

סגרנו את הדלת של הבית וידענו

שלא חוזרים אף פעם, לעולם לא.

אז שואלים אותי: אין לך תמונות?

לא

כי אמא שלי קרעה את כל התמונות

שלנו כדי שלא יזהו אותנו

והתמונות היחידות שיש לנו במשפחה זה

תמונות שהגיעו דרך אנשים אחרים אלינו.

אז יצאתי ילד עם אבא שלי

00:46:30

למקום מפגש שקבענו עם אותו מבריח, כל אחד

יצא מנקודה אחרת, זאת אומרת אבא שלי יצא

מהעבודה שלו.

אמא שלי, אני ואחותי יצאנו

מהבית, לבושים בגדים רגילים

אין שום דבר עלינו, כלום, מכנסיים

קצרים, נעליים, חולצה וזהו.

האחים שלי יצאו מהנקודה, כל אחד

מהעבודה שלו ונסענו בטראמבאי

אותה חשמלית, לנקודת הציון.

שם פגשנו מישהו

00:47:00

שהוא הסיע אותנו למקום

לצערי הגדול, אותו מקום היה, הוא עצר שם,

הוריד אותנו מהאוטו, שדד את אבא שלי

והשאיר אותנו שם והלך.

למזלנו הטוב, כן?

היה לו חבר שראה את הנולד וידע שיש לו

ונכס ביד, יהודים רוצים לברוח, נכס

00:47:30

כלכלי מאוד מאוד טוב והוא ידע שאם

הוא יביא אותנו לאותו מקום מבטחים

הוא יקבל סכום מאוד מאוד גבוה

ואז, עם שחר הוא הגיע

ונסענו עם ג'יפ,

מכונית שנתקעה בדרך

ולא היה לנו מים

ועברנו לילה, יום

ולילה, עד שלמחרת היום

00:48:00

הצלחנו להגיע לכפר טורקי

שאותו בחור הכיר את ראש הכפר

ושיכן אותנו אצלו

בבית, עד חשכה.

אוקיי? עברנו משם,

אנחנו בעצם עברנו

בדיוק לקצה השני, מי שיסתכל על המפה יראה,

שהגבול של חאלב עם סקנדרון הוא בצד הזה

אנחנו נסענו לכיוון

אל-ראקה, דיר אזור

00:48:30

גזרתם אורפא, בכלל לצד השני של

המפה ודרך אחרי שחצינו את נהר הפרת

באזור שבערך גובל יחד עם עיראק

שם, באזור הזה, עברנו לטורקיה וכאשר

עברנו לטורקיה לאזור של ראס נען

עשינו את כל הדרך עד סקנדרון

ואמרתי קודם לכן שאותו מבריח ידע שאנחנו נכס

אסטרטגי בשבילו, שיביא לו המון המון כסף

00:49:00

ואני חושב שהסיפור של העלייה של כל אחד

ואחד שהוא מגיע לישראל, הוא סיפור מיוחד

אז כל אחד הוא רואה את הייחודיות שלו

ואני רואה את זה כדבר מאוד ייחודי.

אמא שלי, בגלל שהיה לה

תקשורת עם אותו שליח סוכנות

עכשיו צריך לזכור זה לא מכתב שהוא מגיע

זה לא כזה דבר, שפעם ב, שולחים

דרך מישהו שמגיעים דרך משהו,

 

00:49:30

שהיא קוראת את זה כזה בשקט-בשקט

והיא ידעה שלאיש הזה יש חנות בשוק

כמו שאמרתי קודם לכן,

בשוק הקטן בסקנדרון

ואנחנו מגיעים לשם, צריך לזכור שאנחנו

יצאנו מחאלב נאמר ביום רביעי או חמישי

ואנחנו מטיילים בתוך סוריה-חאלב כזה

שבוע וחצי, אוקיי? ואנחנו מגיעים עכשיו

לסקנדרון, סוף סוף, באותו

ג'יפ, ג'יפ שהוא עשה

00:50:00

את כל הנסיעה מאזור גזרתם אורפא

והגיע לסקנדרון, עכשיו יום שישי

החנויות נסגרות כי אנשים

ערבים הולכים להתפלל.

למזלנו, עם המון המון מזל אנחנו

מגיעים לשם בסביבות השעה 2-3.

אותו בחור, אותו שמעו

שצריך לסגור, בשישי שבת

בדקות האחרונות אנחנו מצליחים לאתר אותו

בתוך השוק עצמו ואנחנו מגיעים אליו.

00:50:30

אותו שליח סוכנות שמוסווה כאדם

שיש לו שם חנות לבגדים ובדים

לוקח אותנו לבית מלון,

משכן אותנו בבית מלון,

אמא שלי זיכרונה לברכה לכבוד

האירוע, מאחר שהיא דיברה טורקית

אז היא ירדה למטה וקנתה ערק

ושתינו ושמחה גדולה מאוד

שורר בתוכנו

ולקראת השעה 12 מגיע

איש הסוכנות היהודית

00:51:00

אומר חברים, תתארגנו, מה זה תתארגנו?

אין לנו כלום, אנחנו עם בגדים, אוקיי?

אנחנו יורדים למטה,

מחכות לנו 2 מוניות

שלוקחות אותנו

מסקנדרון לאיסטנבול.

הנסיעה היא ארוכה מאוד, מאוד מאוד ארוכה,

עניין של הרבה מאוד שעות

אני זוכר שיצאנו בלילה

והגענו לאיסטנבול

לקראת שעות הצהריים

00:51:30

וקורה מקרה שאנחנו

מגיעים לתוך איסטנבול

ואנחנו מאבדים מהמונית, מונית אחת מאבדת

את השנייה, עכשיו אין פלאפונים כלומר,

אנחנו לא יודעים איפה אנחנו נמצאים, מונית

אחת נוסעת והשנייה לא יודעת לאן לנסוע

ומתחילים להסתובב ולהסתובב עד שכנראה

שהכוח העליון שעזר לנו כל הזמן

נזכר שאנחנו צריכים לחיות עוד

והוא משווע לתפילות שלנו ובאחת

הכיכרות מוצאים אחד את השני

00:52:00

ומשכנים אותנו במלון

שנקרא בשם גימפאלאס.

דרכונים?

אין.

במלון הזה שנקרא בשם גימפאלאס,

אנחנו מקבלים ארוחת בוקר, עבור

אחי התחתן בסוריה

עם אשתו, טולה, זיכרונה לברכה

זוג, אמא שלי ואבא שלי,

עליהם השלום, ארבעה אנשים

אח שלי שעיה, חמישה

00:52:30

אחותי אתי, אסתר, שישה

ואני - שבעה אנשים.

מקבלים חדר גדול, מיטות

מברזל ומקבלים פעם ביום

לחם, ריבה וחמאה, זה מה יש.

מקבלים סכום מסוים

מהסוכנות כדי לקנות אוכל.

אנחנו מדברים, כבר אנחנו נמצאים עכשיו

בשנת 1962 חודשים, אם אני לא טועה, יולי.

כי באוגוסט הגענו לישראל

00:53:00

אמא שלי, שידעה טורקית ואני נראיתי ילד

אירופאי ולמטה הייתה חנות מכולת כזאתי

הייתה מלמדת אותי מה ללכת לקנות, בטורקית

ולכן אני יודע קצת טורקית, הייתה אומרת לי:

(טורקית)

תביא כזה דבר וכזה דבר, הייתה

אומרת לי תחזור אחריי, מלמדת אותי

ואני הייתי הולך למטה ועומד בתור

וקונה כי האחים שלי לא ידעו

00:53:30

אמא שלי לא רצתה לרדת למטה

כי זה היה די מסוכן, אוקיי?

ולכן, ילד קטן, בא לקנות לחם, אמא שלחה,

מדבר טורקית זה פחות, סליחה, פחות יוצא דופן

ולכן אני יודע קצת טורקית

בגלל שאמא שלי לימדה אותי.

אני רוצה לספר משהו קטן על מה זה ילד

בטורקיה, בחו"ל, במקום שהוא לא מכיר.

הייתה לי כמיהה כל הזמן בכדורגל, אני

אהבתי כדורגל, אחים שלי שיחקו כדורגל

00:54:00

ואני שומע כשירדתי למטה, אני שומע שאון

של כדורגל, מן סוג כזה של המולת רעש כזאת

סאונד של כדורגל ואני הולך

בתור ילד בעקבות הרעש הזה

ואני הולך והולך והולך ולא רואה

מגרש וממשיך ללכת ולא רואה מגרש

ובסוף אני מגיע למקום שנקרא בשם בוספורס,

הבוספור זה המקום שבו נפתחים הגשרים

00:54:30

והיה רעש והשאון שהיה זה רעש הגלים שהגיע

לאוזניים שלי, שאני חשבתי שזה כדורגל.

אם תשאלי אותי איך חזרתי

היום חזרה לבית מלון,

אין לי מושג, כנראה

שאותו אחד הציל אותי שם

נזכר בי והחזיר אותי חזרה.

לעניין איך עלינו לישראל, ובכן

הסוכנות עשתה איזשהו תרגיל הסחה, שוב

ביוזמה ובשידול והמון

המון שוחד, אוקיי?

00:55:00

ששילמו לממשלת טורקיה ובעצם עשו

לנו סוג של הסוואה כזו, זאת אומרת

על פניו, אנחנו ישראלים שבאנו לבקר

באיסטנבול ואנחנו חוזרים חזרה

ואז, צילמו אותנו והוציאו לנו

דרכונים ישראלים, אוקיי?

00:55:30

ואנחנו ישבנו באותו מלון במשך חודש, למה?

כי לא כמו שהיום יש טיסות כל חמש דקות

היינו צריכים לחכות

שתגענה עוד קבוצות נוספות

של חאלבים שברחו בדרך המקובלת, כמו

שאמרתי קודם בעצימת עין של השלטון

וכדי שיהיו מספיק אנשים כדי שישלחו מטוס

מישראל ולהחזיר אותו בחזרה לסוריה.

00:56:00

לי קוראים יוסי, או יוסף,

על שמו של חבר טוב של אבי

שהוא בעצם

היה איש ערירי ולכן אבי כדי לתת

לו מקום של כבוד, קרא לי על שמו.

עכשיו, אנחנו מגיעים לישראל

ומגיעים -איך הגעתם? -עם מטוס

אנחנו עכשיו תיירים לכל דבר

יש לנו דרכונים של

טורקיה, הכל בסדר.

00:56:30

נוחתים בלוד בלילה, ישנים לילה אחד ולמחרת

מפנים אותנו לצריפים, לצריף באשקלון.

אם נחזור טיפה אחורנית,

האחיות שלי שהגיעו לישראל

הגיעו לדוד שלי שגר היה פה בחולון, שהוא

שכר להן דירה, שתי האחיות שלי ואחי

ואנחנו לא רצינו לגור באותו צריף באשקלון,

האחים שלי עזבו נסיעה והגענו לחולון

00:57:00

יש דברים מסוימים שחרוטים

שקשה לך להתעלם מהם.

אנחנו מגיעים לישראל ונמצאים בבית

של האחים שלי בחולון, רחוב גאולים 1

אחותי צילי הייתה בעבודה, אף

אחד לא אמר לה שאנחנו הגענו.

היא פותחת את הדלת ורואה את כולם מול

העיניים שלה, היה קטע שבו היא התעלפה.

00:57:30

פשוט התעלפה, היא לא האמינה שההורים שלה

מגיעים והיא בשום מושג היא לא תיארה לעצמה.

אנחנו מגיעים לישראל ואמי עליה השלום,

שולחת אותי ללמוד בבית ספר 'חנקין'.

עושים לי מבדק, או סוג של בחינה

אני יודע לדבר עברית אבל אני מדבר עברית

כמו שכתוב בתורה: ויאמר, וילך ואבו.

אז ואני מתחיל להשתלב

בתוך בית הספר.

00:58:00

עושים לי בחינה בחשבון וכיוצא

בזה ואני, מגלים שאני,

הידע שלי מעל הממוצע, משלבים

אותי לכיתה ה', בית ספר 'חנקין'

אני מסיים שם עד כיתה ח'

ובעזרת חבר

שהוא הדליק אותי, אפשר לומר

אני לומד בבית ספר

למקצועות תעופה

00:58:30

בבית ספר של תעשייה

אווירית, במשך 4 שנים

משנת 1967, אני מסיים את

הלימודים שלי בשנת 1970

מתגייס לחיל האוויר

ובחיל האוויר

לאחר הטירונות אני עובר

מבחני בדיקה, מבחנים

מבחני התאמה להדרכה בבית

הספר 'הטכני' ומשם אני משולב

00:59:00

כמדריך בבית ספר 'הטכני'

של חיל האוויר.

איך המשפחה בכלל משתלבת בארץ?

המשפחה שלי בארץ, אבא שלי

קונה צריף, אפשר להגדיר

את זה צריף, איזשהו

מכולה כזאתי קטנה מעץ

תולה שלט קטן, סדנה,

מקבל כל מיני תיקונים

ואבא שלי עובד

בתור סנדלר בישראל

ויחסית מתפרנס בסדר.

 

00:59:30

תחושה של עולים חדשים?

תחושה היא, בואי נאמר, טובה-רעה

כי תראי,

אבי היה במעמד מאוד מאוד גבוה

כשהוא הגיע לישראל זה החזיר אותו

במנהרת הזמן המון שנים אחורה.

אבל, אי אפשר לומר שהבית שלי

היה בית עני, כי אבא שלי עבד

01:00:00

ואבא שלי פירנס מהמקצוע בכבוד

האחות שלי די מהר התחתנו

האחים שלי די מהר התחתנו

כך שבעניין הזה

ההתאקלמות הכלכלית לא הייתה לנו

שום בעיה אנחנו גרנו בבית די טוב.

כל אדם שמגיע בגיל מבוגר לישראל

הוא מוותר

01:00:30

על המון דברים, לטובת

העתיד של הילדים שלו.

כלומר

מולדת היא לעולם תישאר

מולדת, זה לא יעזור

ועד היום

כשאני מדבר עם האחים

שלי, עם אחותי

או אז כשדיברתי עם אבא שלי, כן?

הדבר הזה בא לידי ביטוי בכך שעדיין השתמרו

אותם טעמים אבל לא אותו דבר כמו בחאלב.

01:01:00

למשל?

למשל, אתן לך דוגמא

יש סוג מסוים של מאכל מסוים

אוקיי? קרבידג'

אוקיי? אין דבר כזה בישראל.

אין חיה כזאתי.

אוקיי? נאטף.

נאטף זה סוג מסוים של עלי חלווה

מתוקים, אין דבר כזה אז תמיד

01:01:30

מנסים לייצר משהו דומה, די קרוב, אני אדבר

למצלמה שהיא תדע, שרק לפני 3 ימים אחותי שמחה

שלחה לי גבינה

שקוראים לה בערבית:

(ערבית)

זה סוג של מוצרלה שעושים אותה

בבית, קלועה בתור צמה, אוקיי?

והיא אומרת לי: תשמע, הנה

אני עכשיו אחרי מאתיים שנה

(ערבית)

אם יש את זה בארץ,

01:02:00

אז אני צריך להוריד את הכובע בפני

אלה שעשו, אז, אבל זאת אומרת, תראי

עד, את שואלת אותי אם יש איזשהם

קשרים, תמיד יש זיקה למקום.

ככל שאדם יותר מבוגר - השורשיות שלו

יותר חזקה, לי פחות מאשר לאחות שלי

אוקיי? ולאבא שלי אני מניח שהיה הרבה פחות,

עכשיו את שאלת אותי שאלה מאוד חשובה, בסדר?

הייתי הרבה שנים בקבע, אני

גימלאי של חיל האוויר

01:02:30

ואני שוב כזה מתרגש, העמדתי דורות רבים של

טכנאים, סיימתי את התפקיד שלי בחיל האוויר

בשנת 1992, בינואר

1992 השתחררתי.

הייתי קצין הדרכה של בית

ספר 'אורט' בתל-נוף

סיימתי תואר ראשון בחינוך

אני הנדסאי מכונות

אני מורה בכיר

רישיון הוראה, אני מורה נהיגה

היום אבל במשך כל השנים

01:03:00

לימדתי במקביל

בבתי ספר תיכוניים

אני מתנדב בבית הקשיש פעם בשבוע, לעשות

טוב לאנשים, שמונה שנים ברציפות

ואני אומר שהעשייה של

אדם היא עשייה תמידית

וכאן שאלה שהיא מאוד חשובה

לי להגיד, לומר אותה.

שואלים אותי תמיד הילדים שלי:

אבא, מה אין לך כאילו, מה?

ואני תמיד אומר להם:

אני נולדתי בגיל 10

זאת אומרת

01:03:30

צריך להבין שהמון דברים נעלמו

מבחינה חברתית

אבל, מבחינת הטעמים, הריחות, הדרכים,

אותן סמטאות - זה דבר שנשמר.

אני קורא וכותב ערבית.

אני מדבר ערבית מושלמת, בכמה

ניבים: פלסטינאית, חאלבית.

זאת אומרת

01:04:00

אי אפשר לבוא ולהגיד מצד אחד,

שחכתי ומצד שני אני קשור

ואני רוצה לומר שמהי

ציונות בשבילי?

ציונות בשבילי היא

להקים בית בישראל

להביא לידי הצלחה

של המון דורות.

איך אתה מרגיש עם המפעל

הזה שאנחנו היום עושים?

אני חושב, ש...

01:04:30

זה אחד המפעלים הכי חשובים

שנעשו אי פעם, עבור

אנשים שכמונו.

כי

מחד,

אנחנו ישראלים, לכל דבר.

מאידך, אנחנו שומרים

בתוכנו על איזושהי גחלת

שככל שעובר הזמן אותה גחלת

הולכת ורוצה לפרוץ החוצה

 

01:05:00

ורוצה לבוא ולהגיד לילדים שלי, לנכדים

שלי, אני אומר לכם בכנות הכי גמורה:

הילדים שלי, הנכדים שלי, החברים

הקרובים שלי, המשפחה הגדולה יותר

מצפים בכיליון

עיניים לראות ולשמוע

את התהליך הזה שאתם עשיתם כעת.

כי כשאני אלך לעולמי,

מה יישאר כאן?

01:05:30

ישראל היא מדינה חדשה,

מחד, אבל היא שורשית ועמוקה.

העם היהודי הוא עם שהוא משתרש וטומע בתוכו

המון, כמו שאמר אחד העם באחד המאמרים שלו:

עבר ועתיד, ללא עבר, עם

לא יכול להתקיים לעתיד.

יש לך קשר עם קהילת חאלב היום?

יש לי קשר, תראי

01:06:00

עם אלה שבארץ?

אלה שבארץ, פחות

כי שוב, חלק גדול מהחברים שלי

חלקם עברו לגור בארצות הברית וכאן אני

אומר להם, אני בא אליהם בטענה גדולה

גם לאחים שלי, לזה

שגר במקסיקו, פנמה

ארצות הברית ובעיקר

לזה שגר במקסיקו

ליבי ליבי, אחי,

(ערבית)

01:06:30

עד שהגעת לפה, עברת תלאות כל כך

הרבה, ישבת בכלא, שילמת מחיר כבד.

נו מה? אז מה עשינו

שאתה לא גר פה?

השאלה הזאתי, אני שואל אותו תמיד,

אני אומר לו: אז מה יצא מזה?

זאת הציונות, אם אתה בא

לכאן ואתה מקים משפחה

והילדים שלי, שיהיו בריאים,

כולם הלכו לאוניברסיטאות

אשתי עובדת במשרד הביטחון

01:07:00

אנחנו, המשפחה שלי

הצרה והקטנה שלי

של אשתי דינה

שהיא עובדת במשרד הביטחון, השנה היא

פורשת אחרי 47 שנים בתוך משרד הביטחון

אני שירתי בצה"ל

קרוב ל-25 שנה.

הבן שלי רועי, שיהיה בריא, שירת בחיל

התותחנים 3 שנים, הבת שלי כדור המשך, הילה

שירתה בחיל האוויר.

הבת שלי רותם

שירתה בחיל האוויר, כולם סיימו

01:07:30

המון שירות למען המדינה.

אני אפתיע אותך

מאוד אפילו.

אני שומע יותר פריד אל אטרש

מאשר

כוורת.

פרדוקס נכון?

אבל, אני גם שר לאחותי

אוקיי? והיא מתקנת אותי לפעמים, היא אומרת לי

תשמע, אתה לא בדיוק כמו שהוא שר, זאת אומרת

01:08:00

אני עדיין רואה סרטים בערבית,

שחור לבן, עשרות פעמים.

זה נראה די פרדוקסלי, נכון?

אבל זה משהו שלא עובר ממך.

למשל

אמרתי פריד אל אטרש, סאפי,

אוקיי? אני פחות שומע את אום כולתום, היא

יותר לאנשים יותר מבוגרים ממני, כן?

עבד אל חלים יש לו שיר שנקרא 'הולולו'

שתרגם אותו שלומי סרנגה, אוקיי?

01:08:30

שאלת אותי לגבי משפטים, שיש.

פתגמים -פתגמים

מהבית, שאתה זוכר, אמא שלך

הייתה אומרת -כן, כמובן שיש.

אמא שלי הייתה אישה מאוד מיוחדת, היא

בעצם הייתה מחנכת אותנו בדרך שנקראה

ארוך וקצר ואני אומר לה ארוך וקצר, בהתחלה

הייתה מספרת סיפור, שבסופו יש מוסר השכל

01:09:00

ולאט לאט הייתה מצמצמת את הסיפור

עד שהיה נשאר בסוף מילה אחת

ולכן

אמא הייתה מספרת סיפור

ארוך-ארוך, סליחה

שבסופו היה מילה אחת - סלסלה.

סלסלה בטורקית, זה בשבילך.

אז עכשיו, אם היא הייתה רוצה להעביר

לי מסר מסוים היא הייתה אומרת: סלסלה

ואני הייתי יודע בדיוק

מה היא מתכוונת

01:09:30

באיזה קונוטציה, בהקשר שיש בין הסיפור

למעשה של היום, לתוצאה הסופית.

כלומר, היא לא הייתה חייבת לספר את

כל הסיפור על מנת להגיד 'סלסלה'.

איך אנחנו מסיימים?

אנחנו מסיימים

בעובדה הפשוטה והיא:

אני מבקש שהדבר הזה יובא, יוטמע,

יושרש כי גברתי, ציפיתי ליום הזה

ריגשתי את כל המשפחה שלי

01:10:00

אני אגיד משהו בקריצת עין, אני שועל קרבות

ותיק, אני מדבר עם המצלמה ומראיינים,

זה לא חדש לי.

אבל, יקירתי

בתיה

ויקיריי

המפעל הזה והפרויקט הזה והשרה שממונה

על זה, אם לא תביאו את זה לתודעה שלנו

שכל אחד יפיץ את זה

בתוך המשפחה האישית שלו

אנחנו בעצם הפסדנו והחמצנו

את המטרה של כל הפרויקט הזה

01:10:00

כי אם זה יישאר סגור וסגור

אז בעצם

עשינו מעשה שאין לו שום תפוצה ואם את

אחראית על תפוצות ישראל, אז מה הפצנו?

תודה רבה לך.

תודה רבה לכם.

יוסי סקיף

מראיינ/ת -
אורך הסרטון:
01:05:32
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
חלב
,
סוריה
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש