חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
1 \ 4
נמחקו
נוספו
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי יוהאנסבורג

יוהאנסבורג JOHANNESBURG

הגדולה בערי דרום-אפריקה.


יוהאנסבורג נוסדה ב-1886 עם גילוי מרבצי הזהב בסביבה. ראשוני היישוב היהודי היו בעיקר יוצאי אנגליה ומרכז-אירופה אבל בעקבותיהם הגיעו מיד מהגרים ממזרח-אירופה, בפרט מליטא, שנעשו עד מהרה רוב מניינה של הקהילה; תוך שלוש שנים, מ-1896, גדלה האוכלוסיה היהודית כמעט כפליים, לכדי 12-10,000 נפש.

מראשיתו התבלט היישוב היהודי בפיתוח העיר כמרכז חיי המסחר, התעשיה והכספים במדינה, ובמימשל המקומי. הראשון בשורה ארוכה של ראשי- עיר יהודיים ביוהאנסבורג היה הארי גראומן (1910). היהודים גם תרמו לאין ערוך לחיי התרבות בעיר.

בין שתי מלחמות-העולם פעל שם תיאטרון אידי עם שרה סילביה כשחקנית ראשית. בית- הכנסת הראשון הוקם ב-1888; בין רבני הקהילה היו י' הרץ (לימים רב ראשי של חבר-העמים הבריטי), י"ל לאנדאו, ל"י רבינוביץ ו-מ' קאספר, מושאל פרידמן ויצחק קוסובסקי.

ב-1952 כיהן מוריס איזאקס (MAURICE ISAACS) כשופט שלום ראשי של יוהנסבורג, הוא נודע בפעילותו בענייני הקהילה היהודית בעיר.

בשנת 1964 היה מספר תושבי יוהאנסבורג 1,030,000. ב- 1969 התגוררו בה, לפי האומדן, 60,000 יהודים - הקהילה הגדולה ביותר ובה מחצית יהודי המדינה.

עם ריבוי הפרברים בעיבורה של העיר גדל מספר בתי-הכנסת ל-31, ביניהם 4 רפורמיים. בפיקוח ועד החינוך היהודי בדרום-אפריקה פועלים ביוהאנסבורג בית-מדרש למורים, שני בתי-ספר יסודיים ושני תיכונים, 30 תלמודי-תורה חלקיים, בית-תינוקות ו-16 גני- ילדים. "ישיבה" (שנוסדה ב-1951) הפכה להיות מוסד חינוכי שמקיף 500 תלמידים מגיל הגן ועד לתיכון. ב-1969 נוסד בית-ספר "מנורה" לבנות. לעדה הפרוגרסיבית שלושה בתי-ספר עבריים ובאוניברסיטה המקומית הייתה מחלקה ללשון עברית. יהודים בולטים בסגל- ההוראה ובציבור הסטודנטים, ובמקצועות החופשיים. בעיר מופיעים ארבעה שבועונים ושלושה ירחונים יהודיים, ושוכנים בה המוסדות המרכזיים של יהדות דרום-אפריקה (הגדולים שבהם ועד שליחי הקהילות, ההסתדרות הציונית וועד החינוך הארצי). המרכז הציוני שהוקם ב- 1958 נעשה למוקד תרבותי חשוב בעיר ובסביבה.

ברבע האחרון של המאה העשרים עזבו יהודים את דרום אפריקה, רבים עלו לישראל. בשנת 1997 ישבו בדרום אפריקה כולה 92,000 יהודים; 55,000 מהם ביוהאנסבורג.
סוג מקום:
עיר
מספר פריט:
155692
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
South African writer, essayist and novelist

Jacobson was born in Johannesburg, South Africa, of a Lithuanian mother and a Latvian father. He was educated Kimberley Boys' High School and the University of Witwatersrand, Johannesburg. He settled in England in 1958 where he first taught in a Jewish school, and later became Professor of English literature at University College, London. His writing first appeared in the American Jewish Monthly “Commentary”, after which he became a frequent attributer to many British and American journals. An acute observer of the human condition he was preoccupied with two major issues: the moral implications of Apartheid in South Africa, and the problem of Jewish identity in the modern world. His first two novels “The trap” and “A Dance in the Sun” were published in 1955 and 1956 and dealt with the day-to-day relationships between blacks and whites in South Africa. “The Evidence of Love”, published in 1960, deals with an inter-racial love affair, “The Beginners”, written at the height of his powers, is a family saga set in South Africa, England and Eastern Europe. Many of his collections of published short stories, such as “A Long Way from London” and “The Zulu and the Zeide” (1958, 1959) also deal with Jewish and South African themes. He has written in all 20 books, his last two “The Electronic Elephant: A Southern African Journey” (1994) and “Heshel's Kingdom” (1998), like most of his work are based on his own life experiences and combine history with private memoir and impressions from his journeys in southern Africa and Lithuania respectively.
נגן קלידים של מוסיקת רוק. נולד ביוהנסבורג, דרום אפריקה ושמו מייקל יובוביץ (Eubowitz), והתחיל בקריירה כנגן ג'אז. בסוף שנות ה-60 הקים כמה וכמה הרכבים וניהל אותם (ביניהם Earth Band). מתכונת נגינתם הייתה סינתזה של רוק וג'אז, ונודעה לה השפעה רבה על האופי של מוסיקת רוק. נגינתו כסולן בכלי קלידים תרמה לשילובם במסגרת מוסיקת הרוק.
נחמיאס, עדנה , מלחינה. נולדה ביוהנסבורג וגדלה בדרום-אפריקה. בגיל 22 עלתה לישראל. היא נישאה וילדה שתי בנות. זמן-מה אחר כך התגרשה, וב-1981 היגרה לארצות-הברית כדי להתאחד עם משפחתה, שעקרה לשם מדרום-אפריקה. מ-1989 פעלה בהתנדבות במסגרת הקהילה היהודית ובית הכנסת. בין השאר, ערכה את תפילות מעריב, השתתפה בקבלת שבת וקראה בתורה בשחרית של שבת. כמו כן, הייתה חברה במקהלת בית הכנסת ובמקהלת סן דייגו.
בשנים 1992-1990 חיברה עדנה נחמיאס 27 נעימות יהודיות, בהשראת סדנה למוסיקה יהודית בהדרכת הקלרניתן גיורא פיידמן שהשתתפה בה.
ב-1994 בריאותה התחילה להתדרדר כתוצאה ממחלות קשות. עדנה נחמיאס נפטרה בסאן סיטי, קליפורניה, ארצות-הברית.
Kessel, Jerrold (1945-2011), television journalist born in Johannesburg, South Africa, who emigrated to Israel at the age of 17. He studied history, English literature and librarianship at the Hebrew University of Jerusalem. In the late 1960s he became Middle East correspondent for several newspapers including the "Wall Street Journal", "The Economist", the "Guardian" and the "Jewish Chronicle". A keen sportsman, in 1981 he was appointed sports editor and then news editor of "The Jerusalem Post".

From 1990 to 2003 Kessel was Jerusalem correspondent for CNN. His success in this position led to him being sent to cover events not only throughout the Middle East, but also in France, Turkey and Kenya. After leaving CNN he began to produce independent television programmes. Kessel wrote a book about football and until shortly before his death wrote a regular sports column for the Israeli daily "Haaretz".
אידלזון, אברהם צבי 1882-1938)) , מוסיקולוג ומלחין. נולד בפילצבורג, ליד ליבאו, לטביה. למד חזנות ואחר כך השלים את לימודיו בקניגסברג, בקונסרבטוריון שטרן בברלין ובאקדמיה של לייפציג. אחרי תקופה קצרה כחזן ברגנסבורג (1905-1903) וביוהנסבורג, דרום-אפריקה (1906-1905) התיישב בשנת 1906 בירושלים, ושימש כחזן וכמורה בבית המדרש למורים.
בירושלים ייחד את זמנו לאיסוף וללימוד המורשת המוסיקלית של הקהילות היהודיות השונות. בשנת 1909 קיבל מלגת מחקר מן האקדמיה למדעים בווינה ובזכותה הצטייד בפונוגראף. מחקרו הסתכם בעשרת הכרכים של "אוצר נגינות ישראל" (1932-1914). בעת מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא התורכי בעזה. הוא שב לעבודת המחקר שלו בשנת 1919. בשנת 1924 קטלג את אוסף בירנבאום למוסיקה יהודית עבור ההיברו יוניון קולג' בסינסינטי, והרצה שם על מוסיקה יהודית. משנת 1930 התדרדר מצבו הבריאותי ומ-1934 נעשה מוגבל באופן בלתי הפיך. בשנת 1937 הצטרף למשפחתו ביוהנסבורג ושם נפטר.
אידלזון נחשב למייסדה של המוסיקולוגיה היהודית ולחלוץ באתנומוסיקולוגיה. יותר מאלף ההקלטות שלו נעשו בתנאים של בדידות תרבותית. הוא היה גם חלוץ במחקר השוואתי של טעמי המקרא, המקאמאת של המזרח הקרוב והאלמנטים השכיחים במסורת המוסיקלית הליטורגית של יהודים ונוצרים. כמו כן, חיבר את הספר "מוסיקה יהודית בהתפתחותה ההיסטורית" (1929); "ליטורגיה יהודית" (1932); "צלילי הארץ" (1913/22), ספר השירים העברי הראשון שהודפס בארץ-ישראל; "הטקסים של היהדות" (1929). כן פרסם את "שירי תימן" (1930), אנתולוגיה של שירים תימניים. שיריו (וביניהם משמר הירדן; טקסט: נ"ה אימבר) היו נפוצים מאוד בקרב בני שתי העליות הראשונות. באופרה שלו, יפתח (1922), שהייתה הראשונה שנכתבה בארץ-ישראל, עשה שימוש בחומרים שנאספו ב"אוצר המוסיקה היהודית". היא הוצגה בירושלים. השיר המפורסם הבה נגילה, שאת מילותיו כתב, הוא עיבוד של ניגון חסידי שרשם.
Gluckman, Henry (1893-? ), South African physician and politician, the only Jew to have held a cabinet position in the Union of South Africa. From 1938 to 1958 he represented a section of Johannesburg in the South African parliament. Largely on account of his work as chairman of the government health services commission from 1942-1944, he was appointed minister of health and housing in General Smuts' 1945 government. He held the position for three years. Gluckman chaired the Central Health Services and Hospitals Coordinating Council 1943-45, he served in the South African medical corps in both world wars and was vice president of the Jewish ex-serviceman's league.

Gluckman was an executive member of the Jewish Board of Deputies and vice president of the Zionist Federation. He was a member of the Board of Governors of the Hebrew University in Jerusalem and life President of the South African Friends of the University.
משורר. נולד בפוניבש, ליטא. במלחמת העולם הראשונה נמלט עם משפחתו לרוסיה. בשובו לליטא היה חבר בקבוצת המשוררים "וילנה הצעירה". ב-1927 השתקע בדרום-אפריקה ושם היה עורכו של הירחון היידי "דער יידישער אקספרס" שפורסם ביוהנסבורג בשנים 1942-1934.
ספר שיריו הראשון, לידער און פואמס (1931), ראה אמנם אור בדרום-אפריקה, אך הוא משקף את חיי היהודים בליטא. שירתו המאוחרת עוסקת בנושאים דרום-אפריקניים. בולטים בין שיריו אפשר, המבוסס ברובו על חוויות אוטוביוגרפיות, ודאס לעטצטע קאפיטל. שניהם ראו אור ב-1947. נפטר ביוהנסבורג, דרום-אפריקה.
מראה מבחוץ של בית הכנסת פוסווהל,
יוהנסבורג, דרום אפריקה, שנות ה- 1980
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות ועד השליחים של דרום אפריקה, יוהנסבורג)
ספרייה של בית האבות היהודי ויטוואטרסראנד,
יוהנסבורג, דרום אפריקה, שנות ה-1960
(מתוך תערוכת בית התפוצות: "היהודים בדרום אפריקה", 1983)
בית הכנסת "עמנואל",
יוהנסבורג, דרום אפריקה, שנות ה-1980
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות ועד השליחים של דרום אפריקה, יוהנסבורג)
נשים יהודיות משתתפות בתחרות באולינג למטרות צדקה,
יוהנסבורג, דרום אפריקה, שנות ה-1980
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות ועד השליחים של דרום אפריקה, יוהנסבורג)
משורר. נולד בפוניבש, ליטא. במלחמת העולם הראשונה נמלט עם משפחתו לרוסיה. בשובו לליטא היה חבר בקבוצת המשוררים "וילנה הצעירה". ב-1927 השתקע בדרום-אפריקה ושם היה עורכו של הירחון היידי "דער יידישער אקספרס" שפורסם ביוהנסבורג בשנים 1942-1934.
ספר שיריו הראשון, לידער און פואמס (1931), ראה אמנם אור בדרום-אפריקה, אך הוא משקף את חיי היהודים בליטא. שירתו המאוחרת עוסקת בנושאים דרום-אפריקניים. בולטים בין שיריו אפשר, המבוסס ברובו על חוויות אוטוביוגרפיות, ודאס לעטצטע קאפיטל. שניהם ראו אור ב-1947. נפטר ביוהנסבורג, דרום-אפריקה.
Kessel, Jerrold (1945-2011), television journalist born in Johannesburg, South Africa, who emigrated to Israel at the age of 17. He studied history, English literature and librarianship at the Hebrew University of Jerusalem. In the late 1960s he became Middle East correspondent for several newspapers including the "Wall Street Journal", "The Economist", the "Guardian" and the "Jewish Chronicle". A keen sportsman, in 1981 he was appointed sports editor and then news editor of "The Jerusalem Post".

From 1990 to 2003 Kessel was Jerusalem correspondent for CNN. His success in this position led to him being sent to cover events not only throughout the Middle East, but also in France, Turkey and Kenya. After leaving CNN he began to produce independent television programmes. Kessel wrote a book about football and until shortly before his death wrote a regular sports column for the Israeli daily "Haaretz".
אידלזון, אברהם צבי 1882-1938)) , מוסיקולוג ומלחין. נולד בפילצבורג, ליד ליבאו, לטביה. למד חזנות ואחר כך השלים את לימודיו בקניגסברג, בקונסרבטוריון שטרן בברלין ובאקדמיה של לייפציג. אחרי תקופה קצרה כחזן ברגנסבורג (1905-1903) וביוהנסבורג, דרום-אפריקה (1906-1905) התיישב בשנת 1906 בירושלים, ושימש כחזן וכמורה בבית המדרש למורים.
בירושלים ייחד את זמנו לאיסוף וללימוד המורשת המוסיקלית של הקהילות היהודיות השונות. בשנת 1909 קיבל מלגת מחקר מן האקדמיה למדעים בווינה ובזכותה הצטייד בפונוגראף. מחקרו הסתכם בעשרת הכרכים של "אוצר נגינות ישראל" (1932-1914). בעת מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא התורכי בעזה. הוא שב לעבודת המחקר שלו בשנת 1919. בשנת 1924 קטלג את אוסף בירנבאום למוסיקה יהודית עבור ההיברו יוניון קולג' בסינסינטי, והרצה שם על מוסיקה יהודית. משנת 1930 התדרדר מצבו הבריאותי ומ-1934 נעשה מוגבל באופן בלתי הפיך. בשנת 1937 הצטרף למשפחתו ביוהנסבורג ושם נפטר.
אידלזון נחשב למייסדה של המוסיקולוגיה היהודית ולחלוץ באתנומוסיקולוגיה. יותר מאלף ההקלטות שלו נעשו בתנאים של בדידות תרבותית. הוא היה גם חלוץ במחקר השוואתי של טעמי המקרא, המקאמאת של המזרח הקרוב והאלמנטים השכיחים במסורת המוסיקלית הליטורגית של יהודים ונוצרים. כמו כן, חיבר את הספר "מוסיקה יהודית בהתפתחותה ההיסטורית" (1929); "ליטורגיה יהודית" (1932); "צלילי הארץ" (1913/22), ספר השירים העברי הראשון שהודפס בארץ-ישראל; "הטקסים של היהדות" (1929). כן פרסם את "שירי תימן" (1930), אנתולוגיה של שירים תימניים. שיריו (וביניהם משמר הירדן; טקסט: נ"ה אימבר) היו נפוצים מאוד בקרב בני שתי העליות הראשונות. באופרה שלו, יפתח (1922), שהייתה הראשונה שנכתבה בארץ-ישראל, עשה שימוש בחומרים שנאספו ב"אוצר המוסיקה היהודית". היא הוצגה בירושלים. השיר המפורסם הבה נגילה, שאת מילותיו כתב, הוא עיבוד של ניגון חסידי שרשם.
Gluckman, Henry (1893-? ), South African physician and politician, the only Jew to have held a cabinet position in the Union of South Africa. From 1938 to 1958 he represented a section of Johannesburg in the South African parliament. Largely on account of his work as chairman of the government health services commission from 1942-1944, he was appointed minister of health and housing in General Smuts' 1945 government. He held the position for three years. Gluckman chaired the Central Health Services and Hospitals Coordinating Council 1943-45, he served in the South African medical corps in both world wars and was vice president of the Jewish ex-serviceman's league.

Gluckman was an executive member of the Jewish Board of Deputies and vice president of the Zionist Federation. He was a member of the Board of Governors of the Hebrew University in Jerusalem and life President of the South African Friends of the University.
נחמיאס, עדנה , מלחינה. נולדה ביוהנסבורג וגדלה בדרום-אפריקה. בגיל 22 עלתה לישראל. היא נישאה וילדה שתי בנות. זמן-מה אחר כך התגרשה, וב-1981 היגרה לארצות-הברית כדי להתאחד עם משפחתה, שעקרה לשם מדרום-אפריקה. מ-1989 פעלה בהתנדבות במסגרת הקהילה היהודית ובית הכנסת. בין השאר, ערכה את תפילות מעריב, השתתפה בקבלת שבת וקראה בתורה בשחרית של שבת. כמו כן, הייתה חברה במקהלת בית הכנסת ובמקהלת סן דייגו.
בשנים 1992-1990 חיברה עדנה נחמיאס 27 נעימות יהודיות, בהשראת סדנה למוסיקה יהודית בהדרכת הקלרניתן גיורא פיידמן שהשתתפה בה.
ב-1994 בריאותה התחילה להתדרדר כתוצאה ממחלות קשות. עדנה נחמיאס נפטרה בסאן סיטי, קליפורניה, ארצות-הברית.
Goldreich, Arthur (1929-2011), professor of architecture, abstract painter and anti-Apartheid activist in South Africa. He grew up in Pietersberg in the Northern Transvaal, moved to Israel in 1948 as a Mahal volunteer, fought with the Palmach during the War of Independence, and then returned to South Africa in 1954, where he became well known as one of the country's most successful artists.

In 1955, he won South Africa's Best Young Painter Award for his figures in black and white. Goldreich was political active with the anti-Apartheid movement. In 1962 he was a key suspect in the clandestine operations of the anti-Apartheid underground. He, together with lawyer Harold Wolpe, had used South African Communist Party funds to buy the Lillies farm in Rivonia, north of Johannesburg. Goldreich with his family lived as the tenant of the farm while permitting the underground leadership of the banned African National Congress to meet there secretly. Nelson Mandela hid there, posing as a gardener. Goldreich and Wolpe had also helped to locate sabotage sites for the military arm of the ANC. After a raid in 1963, 17 ANC members, including Goldreich and Wolpe were arrested. Before they could be tried the two broke out of a Johannesburg jail and fled to Swaziland disguised as priests to avoid being identified by the potentially pro-South African British colonial authorities (At the time Swaziland was not yet independent).

Goldreich then returned to Israel where he became a leading figure in the Bezalel Academy in Jerusalem. In 1966 he became the head of the academy's Industrial and Environmental Design Department, and helped transform it into an internationally recognized center for design, He found the architecture department at Jerusalem's renowned Bezalel Academy, from where he saw architecture and planning evolve as tools for territorial expansion after the 1967 war. He became very critical of Israel's settlement policy. The Israeli governments, he said, was more interested in territory than peace.
נגן קלידים של מוסיקת רוק. נולד ביוהנסבורג, דרום אפריקה ושמו מייקל יובוביץ (Eubowitz), והתחיל בקריירה כנגן ג'אז. בסוף שנות ה-60 הקים כמה וכמה הרכבים וניהל אותם (ביניהם Earth Band). מתכונת נגינתם הייתה סינתזה של רוק וג'אז, ונודעה לה השפעה רבה על האופי של מוסיקת רוק. נגינתו כסולן בכלי קלידים תרמה לשילובם במסגרת מוסיקת הרוק.
South African writer, essayist and novelist

Jacobson was born in Johannesburg, South Africa, of a Lithuanian mother and a Latvian father. He was educated Kimberley Boys' High School and the University of Witwatersrand, Johannesburg. He settled in England in 1958 where he first taught in a Jewish school, and later became Professor of English literature at University College, London. His writing first appeared in the American Jewish Monthly “Commentary”, after which he became a frequent attributer to many British and American journals. An acute observer of the human condition he was preoccupied with two major issues: the moral implications of Apartheid in South Africa, and the problem of Jewish identity in the modern world. His first two novels “The trap” and “A Dance in the Sun” were published in 1955 and 1956 and dealt with the day-to-day relationships between blacks and whites in South Africa. “The Evidence of Love”, published in 1960, deals with an inter-racial love affair, “The Beginners”, written at the height of his powers, is a family saga set in South Africa, England and Eastern Europe. Many of his collections of published short stories, such as “A Long Way from London” and “The Zulu and the Zeide” (1958, 1959) also deal with Jewish and South African themes. He has written in all 20 books, his last two “The Electronic Elephant: A Southern African Journey” (1994) and “Heshel's Kingdom” (1998), like most of his work are based on his own life experiences and combine history with private memoir and impressions from his journeys in southern Africa and Lithuania respectively.
Industrialist

Born in Seda, he was taken to South Africa in 1913. He studied and practiced law in Johannesburg. In 1935 he settled in Israel and became prominent in various enterprises. Geri was chairman of the board of directors of Africa-Palestine Investments, the Ata Textile Company, the Israel Land Development Company and other concerns. Although not a member of any political party, he served as Israel's Minister of Commerce and Industry, 1950-51.

Menahem Zvi Kaddari (born Schwarz) (1925-2011), Hebrew scholar and linguist, born in Mezőkövesd, Hungary to Joshua and Shoshana Schwarz. He received his high school education in Miskolc and Ungvar (now Uzhorod, in Ukraine)). After immigrating to Israel in 1947, he studied at the Hebrew University, Jerusalem, receiving his doctorate in 1955 for a thesis on “The Grammar of the Aramaic of the Zohar.”  Kaddari lectured at the Hebrew University from 1958 to 1960 and in 1963 was appointed senior lecturer at Bar-Ilan University at Ramat Gan, and head of the Department of Hebrew and Semitic languages there. In 1966, he was appointed associate professor. From 1968 to 1970 he was dean of Bar-Ilan’s Faculty of Humanities, Social Sciences, and Jewish Studies, and in 1970 he became full professor of Hebrew. He was appointed consultant-member of the Hebrew Language Academy in 1967. Kaddari was rector of the Bar-Ilan University from 1971 to 1975 and in 1976 was rotating chairman of the Committee of Heads of the Israeli Universities. Kaddari also taught at UCLA (1967) and the University of Leeds, U.K. (1978). He was appointed visiting professor and head of the Hebrew Department of the University of the Witwatersrand in Johannesburg, South Africa, and lectured there between 1979-1981. Kaddari received the Israel Prize in 1999. His  major fields of research included Aramaic, Hebrew syntax, biblical and rabbinic Hebrew, and, mainly, modern Hebrew. One of his special interests was in defining the principles underlying the process of the internal organization of today's language.

Kaddari’s publications include: The Grammar of the Aramaic of the Zohar (Heb., 1957); “The Aramaic Antiochus Scroll,” in Bar-Ilan, Sefer ha-Hashanah, I (1963), 81-105; II (1964), 178-214; Semantic Fields in the Language of the Dead Sea Scrolls (Heb., 1968); Medieval Heritage in Modern Hebrew (Heb., 1970) and Studies in Biblical Hebrew Syntax (Heb., 1976).

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי יוהאנסבורג
יוהאנסבורג JOHANNESBURG

הגדולה בערי דרום-אפריקה.


יוהאנסבורג נוסדה ב-1886 עם גילוי מרבצי הזהב בסביבה. ראשוני היישוב היהודי היו בעיקר יוצאי אנגליה ומרכז-אירופה אבל בעקבותיהם הגיעו מיד מהגרים ממזרח-אירופה, בפרט מליטא, שנעשו עד מהרה רוב מניינה של הקהילה; תוך שלוש שנים, מ-1896, גדלה האוכלוסיה היהודית כמעט כפליים, לכדי 12-10,000 נפש.

מראשיתו התבלט היישוב היהודי בפיתוח העיר כמרכז חיי המסחר, התעשיה והכספים במדינה, ובמימשל המקומי. הראשון בשורה ארוכה של ראשי- עיר יהודיים ביוהאנסבורג היה הארי גראומן (1910). היהודים גם תרמו לאין ערוך לחיי התרבות בעיר.

בין שתי מלחמות-העולם פעל שם תיאטרון אידי עם שרה סילביה כשחקנית ראשית. בית- הכנסת הראשון הוקם ב-1888; בין רבני הקהילה היו י' הרץ (לימים רב ראשי של חבר-העמים הבריטי), י"ל לאנדאו, ל"י רבינוביץ ו-מ' קאספר, מושאל פרידמן ויצחק קוסובסקי.

ב-1952 כיהן מוריס איזאקס (MAURICE ISAACS) כשופט שלום ראשי של יוהנסבורג, הוא נודע בפעילותו בענייני הקהילה היהודית בעיר.

בשנת 1964 היה מספר תושבי יוהאנסבורג 1,030,000. ב- 1969 התגוררו בה, לפי האומדן, 60,000 יהודים - הקהילה הגדולה ביותר ובה מחצית יהודי המדינה.

עם ריבוי הפרברים בעיבורה של העיר גדל מספר בתי-הכנסת ל-31, ביניהם 4 רפורמיים. בפיקוח ועד החינוך היהודי בדרום-אפריקה פועלים ביוהאנסבורג בית-מדרש למורים, שני בתי-ספר יסודיים ושני תיכונים, 30 תלמודי-תורה חלקיים, בית-תינוקות ו-16 גני- ילדים. "ישיבה" (שנוסדה ב-1951) הפכה להיות מוסד חינוכי שמקיף 500 תלמידים מגיל הגן ועד לתיכון. ב-1969 נוסד בית-ספר "מנורה" לבנות. לעדה הפרוגרסיבית שלושה בתי-ספר עבריים ובאוניברסיטה המקומית הייתה מחלקה ללשון עברית. יהודים בולטים בסגל- ההוראה ובציבור הסטודנטים, ובמקצועות החופשיים. בעיר מופיעים ארבעה שבועונים ושלושה ירחונים יהודיים, ושוכנים בה המוסדות המרכזיים של יהדות דרום-אפריקה (הגדולים שבהם ועד שליחי הקהילות, ההסתדרות הציונית וועד החינוך הארצי). המרכז הציוני שהוקם ב- 1958 נעשה למוקד תרבותי חשוב בעיר ובסביבה.

ברבע האחרון של המאה העשרים עזבו יהודים את דרום אפריקה, רבים עלו לישראל. בשנת 1997 ישבו בדרום אפריקה כולה 92,000 יהודים; 55,000 מהם ביוהאנסבורג.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
Menahem Zvi Kaddari
גרי, יעקב
גולדרייך, ארתור
פראם, דוד
גלוקמן, הנרי
אידלזון, אברהם צבי
קסל, ג'רולד
נחמיאס, עדנה
מאן, מנפרד
ג`ייקובסון, דן

Menahem Zvi Kaddari (born Schwarz) (1925-2011), Hebrew scholar and linguist, born in Mezőkövesd, Hungary to Joshua and Shoshana Schwarz. He received his high school education in Miskolc and Ungvar (now Uzhorod, in Ukraine)). After immigrating to Israel in 1947, he studied at the Hebrew University, Jerusalem, receiving his doctorate in 1955 for a thesis on “The Grammar of the Aramaic of the Zohar.”  Kaddari lectured at the Hebrew University from 1958 to 1960 and in 1963 was appointed senior lecturer at Bar-Ilan University at Ramat Gan, and head of the Department of Hebrew and Semitic languages there. In 1966, he was appointed associate professor. From 1968 to 1970 he was dean of Bar-Ilan’s Faculty of Humanities, Social Sciences, and Jewish Studies, and in 1970 he became full professor of Hebrew. He was appointed consultant-member of the Hebrew Language Academy in 1967. Kaddari was rector of the Bar-Ilan University from 1971 to 1975 and in 1976 was rotating chairman of the Committee of Heads of the Israeli Universities. Kaddari also taught at UCLA (1967) and the University of Leeds, U.K. (1978). He was appointed visiting professor and head of the Hebrew Department of the University of the Witwatersrand in Johannesburg, South Africa, and lectured there between 1979-1981. Kaddari received the Israel Prize in 1999. His  major fields of research included Aramaic, Hebrew syntax, biblical and rabbinic Hebrew, and, mainly, modern Hebrew. One of his special interests was in defining the principles underlying the process of the internal organization of today's language.

Kaddari’s publications include: The Grammar of the Aramaic of the Zohar (Heb., 1957); “The Aramaic Antiochus Scroll,” in Bar-Ilan, Sefer ha-Hashanah, I (1963), 81-105; II (1964), 178-214; Semantic Fields in the Language of the Dead Sea Scrolls (Heb., 1968); Medieval Heritage in Modern Hebrew (Heb., 1970) and Studies in Biblical Hebrew Syntax (Heb., 1976).

Industrialist

Born in Seda, he was taken to South Africa in 1913. He studied and practiced law in Johannesburg. In 1935 he settled in Israel and became prominent in various enterprises. Geri was chairman of the board of directors of Africa-Palestine Investments, the Ata Textile Company, the Israel Land Development Company and other concerns. Although not a member of any political party, he served as Israel's Minister of Commerce and Industry, 1950-51.
Goldreich, Arthur (1929-2011), professor of architecture, abstract painter and anti-Apartheid activist in South Africa. He grew up in Pietersberg in the Northern Transvaal, moved to Israel in 1948 as a Mahal volunteer, fought with the Palmach during the War of Independence, and then returned to South Africa in 1954, where he became well known as one of the country's most successful artists.

In 1955, he won South Africa's Best Young Painter Award for his figures in black and white. Goldreich was political active with the anti-Apartheid movement. In 1962 he was a key suspect in the clandestine operations of the anti-Apartheid underground. He, together with lawyer Harold Wolpe, had used South African Communist Party funds to buy the Lillies farm in Rivonia, north of Johannesburg. Goldreich with his family lived as the tenant of the farm while permitting the underground leadership of the banned African National Congress to meet there secretly. Nelson Mandela hid there, posing as a gardener. Goldreich and Wolpe had also helped to locate sabotage sites for the military arm of the ANC. After a raid in 1963, 17 ANC members, including Goldreich and Wolpe were arrested. Before they could be tried the two broke out of a Johannesburg jail and fled to Swaziland disguised as priests to avoid being identified by the potentially pro-South African British colonial authorities (At the time Swaziland was not yet independent).

Goldreich then returned to Israel where he became a leading figure in the Bezalel Academy in Jerusalem. In 1966 he became the head of the academy's Industrial and Environmental Design Department, and helped transform it into an internationally recognized center for design, He found the architecture department at Jerusalem's renowned Bezalel Academy, from where he saw architecture and planning evolve as tools for territorial expansion after the 1967 war. He became very critical of Israel's settlement policy. The Israeli governments, he said, was more interested in territory than peace.
משורר. נולד בפוניבש, ליטא. במלחמת העולם הראשונה נמלט עם משפחתו לרוסיה. בשובו לליטא היה חבר בקבוצת המשוררים "וילנה הצעירה". ב-1927 השתקע בדרום-אפריקה ושם היה עורכו של הירחון היידי "דער יידישער אקספרס" שפורסם ביוהנסבורג בשנים 1942-1934.
ספר שיריו הראשון, לידער און פואמס (1931), ראה אמנם אור בדרום-אפריקה, אך הוא משקף את חיי היהודים בליטא. שירתו המאוחרת עוסקת בנושאים דרום-אפריקניים. בולטים בין שיריו אפשר, המבוסס ברובו על חוויות אוטוביוגרפיות, ודאס לעטצטע קאפיטל. שניהם ראו אור ב-1947. נפטר ביוהנסבורג, דרום-אפריקה.
Gluckman, Henry (1893-? ), South African physician and politician, the only Jew to have held a cabinet position in the Union of South Africa. From 1938 to 1958 he represented a section of Johannesburg in the South African parliament. Largely on account of his work as chairman of the government health services commission from 1942-1944, he was appointed minister of health and housing in General Smuts' 1945 government. He held the position for three years. Gluckman chaired the Central Health Services and Hospitals Coordinating Council 1943-45, he served in the South African medical corps in both world wars and was vice president of the Jewish ex-serviceman's league.

Gluckman was an executive member of the Jewish Board of Deputies and vice president of the Zionist Federation. He was a member of the Board of Governors of the Hebrew University in Jerusalem and life President of the South African Friends of the University.
אידלזון, אברהם צבי 1882-1938)) , מוסיקולוג ומלחין. נולד בפילצבורג, ליד ליבאו, לטביה. למד חזנות ואחר כך השלים את לימודיו בקניגסברג, בקונסרבטוריון שטרן בברלין ובאקדמיה של לייפציג. אחרי תקופה קצרה כחזן ברגנסבורג (1905-1903) וביוהנסבורג, דרום-אפריקה (1906-1905) התיישב בשנת 1906 בירושלים, ושימש כחזן וכמורה בבית המדרש למורים.
בירושלים ייחד את זמנו לאיסוף וללימוד המורשת המוסיקלית של הקהילות היהודיות השונות. בשנת 1909 קיבל מלגת מחקר מן האקדמיה למדעים בווינה ובזכותה הצטייד בפונוגראף. מחקרו הסתכם בעשרת הכרכים של "אוצר נגינות ישראל" (1932-1914). בעת מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא התורכי בעזה. הוא שב לעבודת המחקר שלו בשנת 1919. בשנת 1924 קטלג את אוסף בירנבאום למוסיקה יהודית עבור ההיברו יוניון קולג' בסינסינטי, והרצה שם על מוסיקה יהודית. משנת 1930 התדרדר מצבו הבריאותי ומ-1934 נעשה מוגבל באופן בלתי הפיך. בשנת 1937 הצטרף למשפחתו ביוהנסבורג ושם נפטר.
אידלזון נחשב למייסדה של המוסיקולוגיה היהודית ולחלוץ באתנומוסיקולוגיה. יותר מאלף ההקלטות שלו נעשו בתנאים של בדידות תרבותית. הוא היה גם חלוץ במחקר השוואתי של טעמי המקרא, המקאמאת של המזרח הקרוב והאלמנטים השכיחים במסורת המוסיקלית הליטורגית של יהודים ונוצרים. כמו כן, חיבר את הספר "מוסיקה יהודית בהתפתחותה ההיסטורית" (1929); "ליטורגיה יהודית" (1932); "צלילי הארץ" (1913/22), ספר השירים העברי הראשון שהודפס בארץ-ישראל; "הטקסים של היהדות" (1929). כן פרסם את "שירי תימן" (1930), אנתולוגיה של שירים תימניים. שיריו (וביניהם משמר הירדן; טקסט: נ"ה אימבר) היו נפוצים מאוד בקרב בני שתי העליות הראשונות. באופרה שלו, יפתח (1922), שהייתה הראשונה שנכתבה בארץ-ישראל, עשה שימוש בחומרים שנאספו ב"אוצר המוסיקה היהודית". היא הוצגה בירושלים. השיר המפורסם הבה נגילה, שאת מילותיו כתב, הוא עיבוד של ניגון חסידי שרשם.
Kessel, Jerrold (1945-2011), television journalist born in Johannesburg, South Africa, who emigrated to Israel at the age of 17. He studied history, English literature and librarianship at the Hebrew University of Jerusalem. In the late 1960s he became Middle East correspondent for several newspapers including the "Wall Street Journal", "The Economist", the "Guardian" and the "Jewish Chronicle". A keen sportsman, in 1981 he was appointed sports editor and then news editor of "The Jerusalem Post".

From 1990 to 2003 Kessel was Jerusalem correspondent for CNN. His success in this position led to him being sent to cover events not only throughout the Middle East, but also in France, Turkey and Kenya. After leaving CNN he began to produce independent television programmes. Kessel wrote a book about football and until shortly before his death wrote a regular sports column for the Israeli daily "Haaretz".
נחמיאס, עדנה , מלחינה. נולדה ביוהנסבורג וגדלה בדרום-אפריקה. בגיל 22 עלתה לישראל. היא נישאה וילדה שתי בנות. זמן-מה אחר כך התגרשה, וב-1981 היגרה לארצות-הברית כדי להתאחד עם משפחתה, שעקרה לשם מדרום-אפריקה. מ-1989 פעלה בהתנדבות במסגרת הקהילה היהודית ובית הכנסת. בין השאר, ערכה את תפילות מעריב, השתתפה בקבלת שבת וקראה בתורה בשחרית של שבת. כמו כן, הייתה חברה במקהלת בית הכנסת ובמקהלת סן דייגו.
בשנים 1992-1990 חיברה עדנה נחמיאס 27 נעימות יהודיות, בהשראת סדנה למוסיקה יהודית בהדרכת הקלרניתן גיורא פיידמן שהשתתפה בה.
ב-1994 בריאותה התחילה להתדרדר כתוצאה ממחלות קשות. עדנה נחמיאס נפטרה בסאן סיטי, קליפורניה, ארצות-הברית.
נגן קלידים של מוסיקת רוק. נולד ביוהנסבורג, דרום אפריקה ושמו מייקל יובוביץ (Eubowitz), והתחיל בקריירה כנגן ג'אז. בסוף שנות ה-60 הקים כמה וכמה הרכבים וניהל אותם (ביניהם Earth Band). מתכונת נגינתם הייתה סינתזה של רוק וג'אז, ונודעה לה השפעה רבה על האופי של מוסיקת רוק. נגינתו כסולן בכלי קלידים תרמה לשילובם במסגרת מוסיקת הרוק.
South African writer, essayist and novelist

Jacobson was born in Johannesburg, South Africa, of a Lithuanian mother and a Latvian father. He was educated Kimberley Boys' High School and the University of Witwatersrand, Johannesburg. He settled in England in 1958 where he first taught in a Jewish school, and later became Professor of English literature at University College, London. His writing first appeared in the American Jewish Monthly “Commentary”, after which he became a frequent attributer to many British and American journals. An acute observer of the human condition he was preoccupied with two major issues: the moral implications of Apartheid in South Africa, and the problem of Jewish identity in the modern world. His first two novels “The trap” and “A Dance in the Sun” were published in 1955 and 1956 and dealt with the day-to-day relationships between blacks and whites in South Africa. “The Evidence of Love”, published in 1960, deals with an inter-racial love affair, “The Beginners”, written at the height of his powers, is a family saga set in South Africa, England and Eastern Europe. Many of his collections of published short stories, such as “A Long Way from London” and “The Zulu and the Zeide” (1958, 1959) also deal with Jewish and South African themes. He has written in all 20 books, his last two “The Electronic Elephant: A Southern African Journey” (1994) and “Heshel's Kingdom” (1998), like most of his work are based on his own life experiences and combine history with private memoir and impressions from his journeys in southern Africa and Lithuania respectively.
נשים יהודיות משתתפות תחרות באולינג למטרות צדקה, יוהנסבורג, דרום אפריקה, שנות ה-1980
בית הכנסת "עמנואל", יוהנסבורג, דרום אפריקה, שנות ה-1980
בספרייה של בית האבות היהודי ויטוואטרסראנד, יוהנסבורג, דרום אפריקה, שנות ה-1960
מראה מבחוץ של בית הכנסת פוסווהל, יוהנסבורג, דרום אפריקה, שנות ה- 1980
נשים יהודיות משתתפות בתחרות באולינג למטרות צדקה,
יוהנסבורג, דרום אפריקה, שנות ה-1980
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות ועד השליחים של דרום אפריקה, יוהנסבורג)
בית הכנסת "עמנואל",
יוהנסבורג, דרום אפריקה, שנות ה-1980
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות ועד השליחים של דרום אפריקה, יוהנסבורג)
ספרייה של בית האבות היהודי ויטוואטרסראנד,
יוהנסבורג, דרום אפריקה, שנות ה-1960
(מתוך תערוכת בית התפוצות: "היהודים בדרום אפריקה", 1983)
מראה מבחוץ של בית הכנסת פוסווהל,
יוהנסבורג, דרום אפריקה, שנות ה- 1980
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות ועד השליחים של דרום אפריקה, יוהנסבורג)
פראם, דוד
גלוקמן, הנרי
אידלזון, אברהם צבי
משורר. נולד בפוניבש, ליטא. במלחמת העולם הראשונה נמלט עם משפחתו לרוסיה. בשובו לליטא היה חבר בקבוצת המשוררים "וילנה הצעירה". ב-1927 השתקע בדרום-אפריקה ושם היה עורכו של הירחון היידי "דער יידישער אקספרס" שפורסם ביוהנסבורג בשנים 1942-1934.
ספר שיריו הראשון, לידער און פואמס (1931), ראה אמנם אור בדרום-אפריקה, אך הוא משקף את חיי היהודים בליטא. שירתו המאוחרת עוסקת בנושאים דרום-אפריקניים. בולטים בין שיריו אפשר, המבוסס ברובו על חוויות אוטוביוגרפיות, ודאס לעטצטע קאפיטל. שניהם ראו אור ב-1947. נפטר ביוהנסבורג, דרום-אפריקה.
Gluckman, Henry (1893-? ), South African physician and politician, the only Jew to have held a cabinet position in the Union of South Africa. From 1938 to 1958 he represented a section of Johannesburg in the South African parliament. Largely on account of his work as chairman of the government health services commission from 1942-1944, he was appointed minister of health and housing in General Smuts' 1945 government. He held the position for three years. Gluckman chaired the Central Health Services and Hospitals Coordinating Council 1943-45, he served in the South African medical corps in both world wars and was vice president of the Jewish ex-serviceman's league.

Gluckman was an executive member of the Jewish Board of Deputies and vice president of the Zionist Federation. He was a member of the Board of Governors of the Hebrew University in Jerusalem and life President of the South African Friends of the University.
אידלזון, אברהם צבי 1882-1938)) , מוסיקולוג ומלחין. נולד בפילצבורג, ליד ליבאו, לטביה. למד חזנות ואחר כך השלים את לימודיו בקניגסברג, בקונסרבטוריון שטרן בברלין ובאקדמיה של לייפציג. אחרי תקופה קצרה כחזן ברגנסבורג (1905-1903) וביוהנסבורג, דרום-אפריקה (1906-1905) התיישב בשנת 1906 בירושלים, ושימש כחזן וכמורה בבית המדרש למורים.
בירושלים ייחד את זמנו לאיסוף וללימוד המורשת המוסיקלית של הקהילות היהודיות השונות. בשנת 1909 קיבל מלגת מחקר מן האקדמיה למדעים בווינה ובזכותה הצטייד בפונוגראף. מחקרו הסתכם בעשרת הכרכים של "אוצר נגינות ישראל" (1932-1914). בעת מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא התורכי בעזה. הוא שב לעבודת המחקר שלו בשנת 1919. בשנת 1924 קטלג את אוסף בירנבאום למוסיקה יהודית עבור ההיברו יוניון קולג' בסינסינטי, והרצה שם על מוסיקה יהודית. משנת 1930 התדרדר מצבו הבריאותי ומ-1934 נעשה מוגבל באופן בלתי הפיך. בשנת 1937 הצטרף למשפחתו ביוהנסבורג ושם נפטר.
אידלזון נחשב למייסדה של המוסיקולוגיה היהודית ולחלוץ באתנומוסיקולוגיה. יותר מאלף ההקלטות שלו נעשו בתנאים של בדידות תרבותית. הוא היה גם חלוץ במחקר השוואתי של טעמי המקרא, המקאמאת של המזרח הקרוב והאלמנטים השכיחים במסורת המוסיקלית הליטורגית של יהודים ונוצרים. כמו כן, חיבר את הספר "מוסיקה יהודית בהתפתחותה ההיסטורית" (1929); "ליטורגיה יהודית" (1932); "צלילי הארץ" (1913/22), ספר השירים העברי הראשון שהודפס בארץ-ישראל; "הטקסים של היהדות" (1929). כן פרסם את "שירי תימן" (1930), אנתולוגיה של שירים תימניים. שיריו (וביניהם משמר הירדן; טקסט: נ"ה אימבר) היו נפוצים מאוד בקרב בני שתי העליות הראשונות. באופרה שלו, יפתח (1922), שהייתה הראשונה שנכתבה בארץ-ישראל, עשה שימוש בחומרים שנאספו ב"אוצר המוסיקה היהודית". היא הוצגה בירושלים. השיר המפורסם הבה נגילה, שאת מילותיו כתב, הוא עיבוד של ניגון חסידי שרשם.
קסל, ג'רולד
נחמיאס, עדנה
מאן, מנפרד
ג`ייקובסון, דן
Kessel, Jerrold (1945-2011), television journalist born in Johannesburg, South Africa, who emigrated to Israel at the age of 17. He studied history, English literature and librarianship at the Hebrew University of Jerusalem. In the late 1960s he became Middle East correspondent for several newspapers including the "Wall Street Journal", "The Economist", the "Guardian" and the "Jewish Chronicle". A keen sportsman, in 1981 he was appointed sports editor and then news editor of "The Jerusalem Post".

From 1990 to 2003 Kessel was Jerusalem correspondent for CNN. His success in this position led to him being sent to cover events not only throughout the Middle East, but also in France, Turkey and Kenya. After leaving CNN he began to produce independent television programmes. Kessel wrote a book about football and until shortly before his death wrote a regular sports column for the Israeli daily "Haaretz".
נחמיאס, עדנה , מלחינה. נולדה ביוהנסבורג וגדלה בדרום-אפריקה. בגיל 22 עלתה לישראל. היא נישאה וילדה שתי בנות. זמן-מה אחר כך התגרשה, וב-1981 היגרה לארצות-הברית כדי להתאחד עם משפחתה, שעקרה לשם מדרום-אפריקה. מ-1989 פעלה בהתנדבות במסגרת הקהילה היהודית ובית הכנסת. בין השאר, ערכה את תפילות מעריב, השתתפה בקבלת שבת וקראה בתורה בשחרית של שבת. כמו כן, הייתה חברה במקהלת בית הכנסת ובמקהלת סן דייגו.
בשנים 1992-1990 חיברה עדנה נחמיאס 27 נעימות יהודיות, בהשראת סדנה למוסיקה יהודית בהדרכת הקלרניתן גיורא פיידמן שהשתתפה בה.
ב-1994 בריאותה התחילה להתדרדר כתוצאה ממחלות קשות. עדנה נחמיאס נפטרה בסאן סיטי, קליפורניה, ארצות-הברית.
נגן קלידים של מוסיקת רוק. נולד ביוהנסבורג, דרום אפריקה ושמו מייקל יובוביץ (Eubowitz), והתחיל בקריירה כנגן ג'אז. בסוף שנות ה-60 הקים כמה וכמה הרכבים וניהל אותם (ביניהם Earth Band). מתכונת נגינתם הייתה סינתזה של רוק וג'אז, ונודעה לה השפעה רבה על האופי של מוסיקת רוק. נגינתו כסולן בכלי קלידים תרמה לשילובם במסגרת מוסיקת הרוק.
South African writer, essayist and novelist

Jacobson was born in Johannesburg, South Africa, of a Lithuanian mother and a Latvian father. He was educated Kimberley Boys' High School and the University of Witwatersrand, Johannesburg. He settled in England in 1958 where he first taught in a Jewish school, and later became Professor of English literature at University College, London. His writing first appeared in the American Jewish Monthly “Commentary”, after which he became a frequent attributer to many British and American journals. An acute observer of the human condition he was preoccupied with two major issues: the moral implications of Apartheid in South Africa, and the problem of Jewish identity in the modern world. His first two novels “The trap” and “A Dance in the Sun” were published in 1955 and 1956 and dealt with the day-to-day relationships between blacks and whites in South Africa. “The Evidence of Love”, published in 1960, deals with an inter-racial love affair, “The Beginners”, written at the height of his powers, is a family saga set in South Africa, England and Eastern Europe. Many of his collections of published short stories, such as “A Long Way from London” and “The Zulu and the Zeide” (1958, 1959) also deal with Jewish and South African themes. He has written in all 20 books, his last two “The Electronic Elephant: A Southern African Journey” (1994) and “Heshel's Kingdom” (1998), like most of his work are based on his own life experiences and combine history with private memoir and impressions from his journeys in southern Africa and Lithuania respectively.
נחמיאס, עדנה
נחמיאס, עדנה , מלחינה. נולדה ביוהנסבורג וגדלה בדרום-אפריקה. בגיל 22 עלתה לישראל. היא נישאה וילדה שתי בנות. זמן-מה אחר כך התגרשה, וב-1981 היגרה לארצות-הברית כדי להתאחד עם משפחתה, שעקרה לשם מדרום-אפריקה. מ-1989 פעלה בהתנדבות במסגרת הקהילה היהודית ובית הכנסת. בין השאר, ערכה את תפילות מעריב, השתתפה בקבלת שבת וקראה בתורה בשחרית של שבת. כמו כן, הייתה חברה במקהלת בית הכנסת ובמקהלת סן דייגו.
בשנים 1992-1990 חיברה עדנה נחמיאס 27 נעימות יהודיות, בהשראת סדנה למוסיקה יהודית בהדרכת הקלרניתן גיורא פיידמן שהשתתפה בה.
ב-1994 בריאותה התחילה להתדרדר כתוצאה ממחלות קשות. עדנה נחמיאס נפטרה בסאן סיטי, קליפורניה, ארצות-הברית.
נחמיאס, עדנה
נחמיאס, עדנה , מלחינה. נולדה ביוהנסבורג וגדלה בדרום-אפריקה. בגיל 22 עלתה לישראל. היא נישאה וילדה שתי בנות. זמן-מה אחר כך התגרשה, וב-1981 היגרה לארצות-הברית כדי להתאחד עם משפחתה, שעקרה לשם מדרום-אפריקה. מ-1989 פעלה בהתנדבות במסגרת הקהילה היהודית ובית הכנסת. בין השאר, ערכה את תפילות מעריב, השתתפה בקבלת שבת וקראה בתורה בשחרית של שבת. כמו כן, הייתה חברה במקהלת בית הכנסת ובמקהלת סן דייגו.
בשנים 1992-1990 חיברה עדנה נחמיאס 27 נעימות יהודיות, בהשראת סדנה למוסיקה יהודית בהדרכת הקלרניתן גיורא פיידמן שהשתתפה בה.
ב-1994 בריאותה התחילה להתדרדר כתוצאה ממחלות קשות. עדנה נחמיאס נפטרה בסאן סיטי, קליפורניה, ארצות-הברית.