חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי האשץ'

האשץ' HOSZCSA

(בפי היהודים האשט)


עיירה בנפת רובנה (ROVNO) אוקראינה. מ-1920 ועד למלחמת העולם השנייה (1939-1945) הייתה בשטח פולין, ואחרי המלחמה עד 1991 חלק מברית המועצות.


האשט שוכנת על גדת הנהר הורין (HORIN), סמוך לכביש רובנה - ז'יטומיר - קייב. יהודים באו למקום כנראה במחצית השנייה של המאה ה-16 והיו מסופחים בענייני דת והלכה לקהילת אוסטראה (OSTROG). הם עזבו את המקום בפרעות ת"ח ות"ט (1668, מרד הקוזקים בהנהגת בוגדן חמיילניצקי), ואחריהן שבו ושיקמו את יישובם. מס גולגולת בסך 140 זהובים, שהוטל עליהם בשנת 1700, מעיד שכמה יהודים ישבו אז במקום.

בשנות ה-60 למאה ה-19 הייתה העיירה כולה בנוייה בעץ, ב-32 בתים ישבו אז כ-300 יהודים, בית הכנסת היחיד היה גם הוא של עץ, והעיירה סבלה משרפות תכופות. באותה עת היה מספר התושבים הנוצרים במקום 428.

ב-1915, בימי מלחמת העולם הראשונה, הייתה האשט בתוך אזורי הלחימה, ויהודים רבים פונו ממנה. הם חזרו לפני מהפכת אוקטובר (1917) ובכדי שלא להפגע במלחמת האזרחים, הקימו ועד ציבורי לתשלום כופר-נפש ואירגון של צעירים יהודים להגנה עצמית.

יהודים נפגעו בפרעות בימי שלטונו של פטלורה (SEMION PETLURA, מדינאי אוקראיני, 1879 - 1926) ובכפרים הסמוכים להאשט נרצחו אז כמה יהודים, אך דווקא החיילים הפולנים, שכבשו את האזור ב-1920, התעללו ביהודי העיירה.

שלושה בתי כנסת היו בהאשט, העתיק ביותר היה בית הכנסת הגדול, שנבנה במאה ה-17; בבית המדרש הגדול קיימו אסיפות, הרצאות ואירועים ציבוריים אחרים, בית הכנסת השלישי היה למעשה בית תפילה קטן.

עשרות משפחות יהודיות שגרו בכפרים סביב האשט היו קשורות לעיירה בשרותי דת וקהילה.

בשנים 1900 - 1904 כיהן כרב העיירה ר' יוסף למדן, ציוני ומשכיל, ואחריו כיהן ר' צבי יהודה לייב רבינוביץ, הוא נספה עם קהילתו בשואה.


עוד משנת 1495 הייתה לעיירה זכות לירידים שנתיים; היהודים הראשונים שם התפרנסו כסוחרים זעירים וכבעלי מלאכה והשתתפו גם בירידים שבועיים בהאשט ובישובי הסביבה.

בין שתי מלחמות העולם השתכן צבא פולני רב באזור והיה מקור פרנסה עיקרי לסוחרים ולבעלי המלאכה היהודים. ואכן מצבה הכלכלי של הקהילה השתפר באותה תקופה.

בן הקהילה, הנדבן אברהם מאזר מארצות הברית, הקים בשנת 1925 קופת גמילות חסדים. בשנת 1928 הקים ארגון בעלי מלאכה יהודים את "בנק בעלי מלאכה" שהיה למעשה, גם הוא, קופת גמילות חסדים. ארגון בעלי המלאכה היהודים שהוקם ב-1927 פעל, בנוסף לעזרה הדדית, גם להשגת תעודות אומן ממלכתיות לחבריו והכניס מנציגיו למוסדות הציבור.

בהאשט היו גם כמה סוחרים יהודים גדולים וכן בעלי טחנות קמח יהודים.


כבר בראשית המאה ה-20 החלה התעוררות ציונית בהאשט. בשנת 1904 נוסדה בעיירה ספרייה עברית ציבורית, בהשפעת הרב למדן, הציוני, ובתמיכת "חברת מפיצי השכלה". הספרייה הייתה מרכז לפעילות ציונית - לאומית. מלחמת העולם הראשונה קטעה פעילות זאת והיא התחדשה רק לאחריה.

בשנת 1917 נוסד גן ילדים עברי וב-1929 צורף בית הספר העברי לרשת "תרבות", ב-1935 למדו בו כ-120 תלמידים, ובשעות הערב נתקיימו שעורי עברית למבוגרים.

בתקופת השלטון הפולני נוסדו בהאשט, לאחר "צעירי ציון", "הציונים הכלליים", "פועלי ציון", "ציונים סוציאליסטים" (צ"ס), "המזרחי" ו"התנועה הציונית הרויזיוניסטית".

מבין תנועות הנוער הציוניות הוקם ב-1920 סניף של "החלוץ", ב-1923 - של "השומר הצעיר" ובשנת 1930 "גורדוניה", ו"ביתר".


ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בהאשט קרוב ל-1,300 יהודים.


תקופת השואה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) התרכזו בהאשט, הסמוכה לגבול הסובייטי, פליטים יהודים רבים, בדרכם לתוך ברית המועצות. בהתאם להסכם עם הגרמנים (הסכם ריבנטרופ מולוטוב) השתלטה ברית המועצות על כל האזורים המזרחיים של פולין והאשט היתה ברפובליקה הסובייטית של אוקראינה.

ב-1940 הקימו השלטונות הסובייטים בית חולים בהאשט, ובו ניתן טיפול לאוכלוסיה כולה.

ב-29 ביוני 1941, שבוע אחרי המתקפה הגרמנית על ברית המועצות, הפציץ חיל האויר הגרמני את העיירה, הרס בתים רבים ו-165 יהודים נהרגו.

ב-4 ביולי 1941 נכנסו הגרמנים לעיירה. מיד החלו חטיפות יהודים לעבודות כפייה. עשרה יהודים מתוך 40 שנלקחו לתיקון הגשר שעל הנהר נורו בידי חיילים גרמנים.

היהודים רוכזו בגיטו באזור אחד של העיירה, אזור בתי הכנסת, חוייבו לענוד סימן זהוי ומונה עליהם יודנראט (מועצת יהודים מטעם) בן שבעה חברים. צעירי הגיטו ניסו להתארגן למרי ולבריחה המונית, אך לא הצליחו. כעבור כשנה החלו הגרמנים בהשמדה שיטתית של יהודי האשט. בשלוש אקציות (פעולות חיסול) ריכזו שוטרים אוקראינים בפיקודם של חיילים גרמנים קבוצות של יהודים ורצחו אותם בסביבות העיירה. ב-ד' בסיון תש"ב, 20 במאי 1942, נרצחו 400 יהודים; ב-י"ד בתשרי תש"ג, 25 בספטמבר 1942, נרצחו 350 יהודים וב-ה' בכסלו תש"ג, 14 בנובמבר 1942, נרצחו 123 יהודים. 20 יהודים בעלי מקצועות נדרשים לגרמנים הושארו בעיירה והוחזקו במעין מחנה עבודה, משלא מצאו בהם עוד חפץ רצחו הגרמנים גם אותם, על ידי שוטרי העזר האוקראינים, ב-י"ד בתמוז תש"ג, 17 ביולי 1943.

במהלך האקציות הצליחו כמה יהודים לברוח ולמצוא מסתור אצל משפחות אוקראיניות ופולניות. באקציה השלישית ברחו 17 יהודים.


האשט שוחררה ב-18 בינואר 1944. עשרים ושניים יהודים שהצליחו להסתתר עד תום המלחמה חזרו לעיירה או לעיר רובנו, אך בגלל איבת האוקראינים ובגלל הרצון לחיות בין יהודים, שבו לפולין במסגרת הרפטריאציה (חזרת הפולנים למולדתם, שגבולה המזרחי, עם ברית המועצות, הועתק מערבה.) והיגרו למדינות המערב. כארבעים יהודים, מאלה שנמלטו עם נסיגת הצבא האדום ב-1941, שרדו גם הם אך לא שבו להאשט אלא לפולין, ומשם המשיכו לדרכם.

ב-1942 היה קשר מכתבים בין פליטי האשט בברית המועצות ליוצאי הקהילה בארץ ישראל. באותה השנה הוקם ארגון יוצאי האשט בישראל והוא פועל בשיתוף עם הארגון בארצות הברית SOCIETY OF HOSHT, שהוקם בתום מלחמת העולם הראשונה (1918). בעזרת הארגון בארצות הברית הונצחו יהודי האשט בשני ספרי יזכור, האחד בעברית והאחר ביידיש.

עצמות של קרבנות השואה מקהילת האשט, שהוצאו מקבר האחים בכפר סימונוב והובאו לישראל ב-1957 בידי יצחק גולוד, ניצול שואה, נטמנו בבית העלמין בקרית שאול. על הקבר הקים ארגון יוצאי האשט בישראל, בעזרת הארגון האמריקאי, מצבת זכרון. במקום נערכים מדי שנה טכסי הזכרון לקדושי קהילת האשט.
סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
148521
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי האשץ'
האשץ' HOSZCSA

(בפי היהודים האשט)


עיירה בנפת רובנה (ROVNO) אוקראינה. מ-1920 ועד למלחמת העולם השנייה (1939-1945) הייתה בשטח פולין, ואחרי המלחמה עד 1991 חלק מברית המועצות.


האשט שוכנת על גדת הנהר הורין (HORIN), סמוך לכביש רובנה - ז'יטומיר - קייב. יהודים באו למקום כנראה במחצית השנייה של המאה ה-16 והיו מסופחים בענייני דת והלכה לקהילת אוסטראה (OSTROG). הם עזבו את המקום בפרעות ת"ח ות"ט (1668, מרד הקוזקים בהנהגת בוגדן חמיילניצקי), ואחריהן שבו ושיקמו את יישובם. מס גולגולת בסך 140 זהובים, שהוטל עליהם בשנת 1700, מעיד שכמה יהודים ישבו אז במקום.

בשנות ה-60 למאה ה-19 הייתה העיירה כולה בנוייה בעץ, ב-32 בתים ישבו אז כ-300 יהודים, בית הכנסת היחיד היה גם הוא של עץ, והעיירה סבלה משרפות תכופות. באותה עת היה מספר התושבים הנוצרים במקום 428.

ב-1915, בימי מלחמת העולם הראשונה, הייתה האשט בתוך אזורי הלחימה, ויהודים רבים פונו ממנה. הם חזרו לפני מהפכת אוקטובר (1917) ובכדי שלא להפגע במלחמת האזרחים, הקימו ועד ציבורי לתשלום כופר-נפש ואירגון של צעירים יהודים להגנה עצמית.

יהודים נפגעו בפרעות בימי שלטונו של פטלורה (SEMION PETLURA, מדינאי אוקראיני, 1879 - 1926) ובכפרים הסמוכים להאשט נרצחו אז כמה יהודים, אך דווקא החיילים הפולנים, שכבשו את האזור ב-1920, התעללו ביהודי העיירה.

שלושה בתי כנסת היו בהאשט, העתיק ביותר היה בית הכנסת הגדול, שנבנה במאה ה-17; בבית המדרש הגדול קיימו אסיפות, הרצאות ואירועים ציבוריים אחרים, בית הכנסת השלישי היה למעשה בית תפילה קטן.

עשרות משפחות יהודיות שגרו בכפרים סביב האשט היו קשורות לעיירה בשרותי דת וקהילה.

בשנים 1900 - 1904 כיהן כרב העיירה ר' יוסף למדן, ציוני ומשכיל, ואחריו כיהן ר' צבי יהודה לייב רבינוביץ, הוא נספה עם קהילתו בשואה.


עוד משנת 1495 הייתה לעיירה זכות לירידים שנתיים; היהודים הראשונים שם התפרנסו כסוחרים זעירים וכבעלי מלאכה והשתתפו גם בירידים שבועיים בהאשט ובישובי הסביבה.

בין שתי מלחמות העולם השתכן צבא פולני רב באזור והיה מקור פרנסה עיקרי לסוחרים ולבעלי המלאכה היהודים. ואכן מצבה הכלכלי של הקהילה השתפר באותה תקופה.

בן הקהילה, הנדבן אברהם מאזר מארצות הברית, הקים בשנת 1925 קופת גמילות חסדים. בשנת 1928 הקים ארגון בעלי מלאכה יהודים את "בנק בעלי מלאכה" שהיה למעשה, גם הוא, קופת גמילות חסדים. ארגון בעלי המלאכה היהודים שהוקם ב-1927 פעל, בנוסף לעזרה הדדית, גם להשגת תעודות אומן ממלכתיות לחבריו והכניס מנציגיו למוסדות הציבור.

בהאשט היו גם כמה סוחרים יהודים גדולים וכן בעלי טחנות קמח יהודים.


כבר בראשית המאה ה-20 החלה התעוררות ציונית בהאשט. בשנת 1904 נוסדה בעיירה ספרייה עברית ציבורית, בהשפעת הרב למדן, הציוני, ובתמיכת "חברת מפיצי השכלה". הספרייה הייתה מרכז לפעילות ציונית - לאומית. מלחמת העולם הראשונה קטעה פעילות זאת והיא התחדשה רק לאחריה.

בשנת 1917 נוסד גן ילדים עברי וב-1929 צורף בית הספר העברי לרשת "תרבות", ב-1935 למדו בו כ-120 תלמידים, ובשעות הערב נתקיימו שעורי עברית למבוגרים.

בתקופת השלטון הפולני נוסדו בהאשט, לאחר "צעירי ציון", "הציונים הכלליים", "פועלי ציון", "ציונים סוציאליסטים" (צ"ס), "המזרחי" ו"התנועה הציונית הרויזיוניסטית".

מבין תנועות הנוער הציוניות הוקם ב-1920 סניף של "החלוץ", ב-1923 - של "השומר הצעיר" ובשנת 1930 "גורדוניה", ו"ביתר".


ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בהאשט קרוב ל-1,300 יהודים.


תקופת השואה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) התרכזו בהאשט, הסמוכה לגבול הסובייטי, פליטים יהודים רבים, בדרכם לתוך ברית המועצות. בהתאם להסכם עם הגרמנים (הסכם ריבנטרופ מולוטוב) השתלטה ברית המועצות על כל האזורים המזרחיים של פולין והאשט היתה ברפובליקה הסובייטית של אוקראינה.

ב-1940 הקימו השלטונות הסובייטים בית חולים בהאשט, ובו ניתן טיפול לאוכלוסיה כולה.

ב-29 ביוני 1941, שבוע אחרי המתקפה הגרמנית על ברית המועצות, הפציץ חיל האויר הגרמני את העיירה, הרס בתים רבים ו-165 יהודים נהרגו.

ב-4 ביולי 1941 נכנסו הגרמנים לעיירה. מיד החלו חטיפות יהודים לעבודות כפייה. עשרה יהודים מתוך 40 שנלקחו לתיקון הגשר שעל הנהר נורו בידי חיילים גרמנים.

היהודים רוכזו בגיטו באזור אחד של העיירה, אזור בתי הכנסת, חוייבו לענוד סימן זהוי ומונה עליהם יודנראט (מועצת יהודים מטעם) בן שבעה חברים. צעירי הגיטו ניסו להתארגן למרי ולבריחה המונית, אך לא הצליחו. כעבור כשנה החלו הגרמנים בהשמדה שיטתית של יהודי האשט. בשלוש אקציות (פעולות חיסול) ריכזו שוטרים אוקראינים בפיקודם של חיילים גרמנים קבוצות של יהודים ורצחו אותם בסביבות העיירה. ב-ד' בסיון תש"ב, 20 במאי 1942, נרצחו 400 יהודים; ב-י"ד בתשרי תש"ג, 25 בספטמבר 1942, נרצחו 350 יהודים וב-ה' בכסלו תש"ג, 14 בנובמבר 1942, נרצחו 123 יהודים. 20 יהודים בעלי מקצועות נדרשים לגרמנים הושארו בעיירה והוחזקו במעין מחנה עבודה, משלא מצאו בהם עוד חפץ רצחו הגרמנים גם אותם, על ידי שוטרי העזר האוקראינים, ב-י"ד בתמוז תש"ג, 17 ביולי 1943.

במהלך האקציות הצליחו כמה יהודים לברוח ולמצוא מסתור אצל משפחות אוקראיניות ופולניות. באקציה השלישית ברחו 17 יהודים.


האשט שוחררה ב-18 בינואר 1944. עשרים ושניים יהודים שהצליחו להסתתר עד תום המלחמה חזרו לעיירה או לעיר רובנו, אך בגלל איבת האוקראינים ובגלל הרצון לחיות בין יהודים, שבו לפולין במסגרת הרפטריאציה (חזרת הפולנים למולדתם, שגבולה המזרחי, עם ברית המועצות, הועתק מערבה.) והיגרו למדינות המערב. כארבעים יהודים, מאלה שנמלטו עם נסיגת הצבא האדום ב-1941, שרדו גם הם אך לא שבו להאשט אלא לפולין, ומשם המשיכו לדרכם.

ב-1942 היה קשר מכתבים בין פליטי האשט בברית המועצות ליוצאי הקהילה בארץ ישראל. באותה השנה הוקם ארגון יוצאי האשט בישראל והוא פועל בשיתוף עם הארגון בארצות הברית SOCIETY OF HOSHT, שהוקם בתום מלחמת העולם הראשונה (1918). בעזרת הארגון בארצות הברית הונצחו יהודי האשט בשני ספרי יזכור, האחד בעברית והאחר ביידיש.

עצמות של קרבנות השואה מקהילת האשט, שהוצאו מקבר האחים בכפר סימונוב והובאו לישראל ב-1957 בידי יצחק גולוד, ניצול שואה, נטמנו בבית העלמין בקרית שאול. על הקבר הקים ארגון יוצאי האשט בישראל, בעזרת הארגון האמריקאי, מצבת זכרון. במקום נערכים מדי שנה טכסי הזכרון לקדושי קהילת האשט.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי