חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי ואלגה

ואלגה VALGA

בגרמנית: WALK

עיר גבול על גבול לאטוויה, על הנהר פדל ,PEDEL אסטוניה.


ראשיתה של ואלגה כפר קטן בשם פדל, הנזכר לראשונה בסוף המאה ה- 13. למעמד של עיר זכתה ב- 1584, ובשנת 1783 הייתה לעיר נפה. בשנת 1920 חולקה העיר בין לאטוויה לאסטוניה. מאז ועד 1940 השתייך רוב שטחה של העיר לאסטוניה העצמאית. משנת 1940 עד סוף דצמבר 1991 הייתה אסטוניה רפובליקה בברית המועצות.

הקהילה היהודית בוואלגה נוסדה בשנת 1859 בידי שלושה חיילים יהודים ששוחררו מצבא הצאר ניקולאי ה-I. יהודים נוספים הצטרפו אליהם, נקנה ספר תורה ונתקיימו תפילות בציבור באחת הדירות. המלמד שהובא למקום שימש גם כשוחט. קודש בית עלמין ווהוחל נהול פנקס ה"חברה קדישא" ב- 1869. באותה עת התמנה רב הקהילה הראשון, הרב ליכטנשטיין.

בשנת 1871 הותקן בית כנסת בביתו של הנדבן יוסף שיין. אחרי מותו עבר המבנה לבעלות הקהילה ומעזבונו הוקמה קופת גמילות חסדים.

בשנת 1881 מנתה הקהילה 339 יהודים, 8% מתושבי העיר. באותה שנה הצהירו רוב אנשי הקהילה על יידיש כשפת אם. בשנת 1914 חיו בוואלגה 784 יהודים, אך מספרם היחסי באוכלוסייה ירד ל- 4%. אחרי כינון אסטוניה העצמאית בשנת 1920, חלה ירידה נוספת במספר יהודי העיר והם מנו כמחצית מניינם ערב מלחמת העולם הראשונה.

משנת 1926 הוקם לצד ועד הקהילה מינהל תרבות, שפעל בתאום עם המערכת האוטונומית היהודית באסטוניה. במועצת התרבות הארצית היו לקהילת ואלגה שני נציגים.

תחילה למדו ילדי היהודים ב"חדרים". מראשית המאה ה- 20 החלו לבקר בבתי ספר כלליים. באסטוניה הריבונית הוקמו במקום (בתמיכת העירייה) גן ילדים ובית ספר יהודי, והשפה העברית נקבעה כשפת ההוראה. בית הספר (היחיד בכל ערי השדה של אסטוניה) שימש מרכז תרבות של הקהילה. באכסנייתו הוקמה ספרייה ומועצת התרבות קיימה בו קורסים לעברית, לתנ"ך, להיסטוריה יהודית, כמוכן נערכו בבניין נשפים של הקהילה.

מגמת הירידה במספר יהודי המקום נמשכה גם בשנות השלושים. רבים עקרו לבירה טאלין או היגרו לארצות שמעבר לים.

למעלה משליש יהודי מקום התפרנסו ממסחר. האחרים היו תעשיינים, פועלים, זבנים, מורים, פקידים, בעלי מלאכה ובעלי מקצועות חופשיים. בבעלות יהודים היו חמש חברות. מצבם הכלכלי של אנשי הקהילה היה טוב בדרך כלל, ו- 15 מהם היו בעלי בתים. ב- 1935 קיבלו תשע משפחות יהודיות סעד באמצעות "אגודת הנשים".

אחרי מהפכת 1917 החלה פעילות צבורית מוגברת בקרב הקהילה. בוואלגה כיהן ועד 500 החיילים היהודים, ששירתו בארמיה ה- 12 של הצבא הרוסי. ברשותם היה בית דפוס. ביזמת ועד החיילים נפתח במקום סניף "פועלי ציון", הוקם ועד עירוני של ההסתדרות הציונית. יהודים מקומיים הקימו סניף של הבונד, וחבר מפלגה זאת נבחר כנציג במועצת העיר.

במלחמת העצמאות של אסטוניה (1918 - 1920) לחמו 24 צעירים יהודים מוואלגה בשורות צבא אסטוניה.

בין שתי מלחמות העולם פעלו בעיר אגודת מכבי, סניף החלוץ, יידישער יוגנט פארבאנד (ברית נוער יהודי בלתי מפלגתי), מועדון לתרבות אידיש על שם י"ל פרץ ואגודת "ליכט" (אור) - ארגון תרבות של בעלי השקפות שמאלניות. סניף השומר הצעיר נצ"ח נפתח בשנת 1932.

בשנת 1939 חיו בוואלגה כ- 50 משפחות יהודיות.


תקופת השואה

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, נכנס הצבא האדום לאסטוניה, ובקיץ 1940 הונהג שלטון סובייטי במקום. פעילות צבורית יהודית הופסקה בהדרגה ומוסדות הקהילה פורקו.

עם מתקפת גרמניה על ברית המועצות (22 ביוני 1941), נמלטו יהודים לפנים ברית המועצות. היהודים שנותרו בעיר נרצחו במשך הקיץ או במשך הסתיו של אותה השנה בידי הגרמנים ובידי משתפי פעולה אסטונים.
סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
145673
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
LICHTENSTEIN, LICHTENSZTAJN

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

השם ליכטנשטיין יכול להיות קשור בשמה של העיירה ליכטנשטיין בסכסוניה, מזרח גרמניה.בחלק מן המקרים, כשם משפחה יהודי, ליכטנשטיין נגזר מליכט. ליכט היא מילה גרמנית שפירושה "אור". כשם משפחה יהודי אפשר שזה תרגום של השם העברי מאיר. בתקופת התלמוד, תלמידים חכמים אשר הצטיינו בחשיבה בהירה וביאור סוגיות נקראו בכינוים "מאיר", "אורי", "יאיר" או בשמות הארמיים נהוראי, נהור ושרגא.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי ליכטנשטיין כוללים את הרב הלל ליכטנשטיין (1891-1815), הידוע גם בכינוי ל"ש, מן המתנגדים החריפים ביותר לאמציפציה הפוליטית של היהודים; את הבנקאי האמריקאי יליד גרמניה ולטר ליכטנשטיין (1964-1880), המו"ל של "ניו איטרנשיונל אנסיקלופדיה"; ואת הסוחר והמנהיג הקהילתי לאו ס. ליכטנשטיין, יליד רוסיה אשר חי בניו זילנד במאה ה-20.
PERETZ

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה, כאשר במקרה זה הוא ממקור מקראי. פרץ הוא שם פרטי ממקור מקראי. פרץ הוא אחד מהתאומים שתמר ילדה ליהודה.מַה-פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, פָּרֶץ. וְאַחַר יָצָא אָחִיו, אֲשֶׁר עַל-יָדוֹ הַשָּׁנִי; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, זָרַח" (בראשית ל"ח כ"ט). פרץ הוא שם משפחה פטרונימי הנפוץ בקרב יהודי ספרד ויהודי אשכנז כאחד.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי פרץ כוללים את אברהם פרץ (1833-1771), מראשוני המשכילים ברוסיה ואחד ממנהיגי הקהילה היהודית; את השמורר היידיש יצחק לייב פרץ (1915-1852); ובמאה ה-20 את המשפטן והשופט הישראלי יליד גרמניה משה פרץ; ואת הפוליטיקאי הישראלי אמיר פרץ (יליד מרוקו, בשנת 1952).
ילדי בית הספר היהודי בהצגת "המרגלים"
בנשף חנוכה, ואלגה, אסטוניה, 1934
בשורה העליונה, ראשון מימין מנהל בית הספר י. בחמט.
בשורה התחתונה, הילד השלישי מימין - אלחנן זק"ש,
היום (1998) עורך הביטאון היהודי "השחר" בטאלין, אסטוניה.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אלחנן זק"ש, אסטוניה)

טאלין TALLINN

במקורות היהודיים רעוואל, בגרמנית REVAL, ברוסית REVEL.

בירת אסטונה. עיר נמל במפרץ הפיני.


טאלין נוסדה ב- 1219 בידי דנים, במקום יישוב אסטוני עתיק בשם לינדניסה LINDANISE, במרכז איזור רוולה REVELA. ב- 1346 מכרו הדנים את האיזור למסדר האבירים הטאוטוני מגרמניה. אבירי המסדר הטאוטוני ניצרו את תושבי המקום והשתרשה בו התרבות הגרמנית. מ- 1561 שלטו באיזור השוודים, עד שהובסו ב- 1710 מידי פטר הגדול, והעיר סופחה לרוסיה.

ב- 1918 הייתה טאלין לבירת אסטוניה העצמאית. מקיץ 1940 עד סוף שנת 1991 הייתה אסטוניה רפובליקה בברית המועצות.

“יהודי חסות" וסוחרים יהודים מעטים חיו ברוואל למן המאה ה- 14, על אף איסור התיישבות יהודים בגלילות באיזור הים הבאלטי באותה התקופה. בשנת 1742, עם גירוש יהודי רוסיה בפקודת הצארינה יליזווטה פטרובנה, גורשו גם יהודי טאלין (אז "ראוול").

סוחרים יהודים החלו לשוב לעיר בשנות השמונים למאה ה- 18, קידשו בית עלמין במקום ושכרו מורה לילדיהם. בהשפעת סוחרים מקומיים, שחששו מתחרות, נאסר על יהודים להשתקע בעיר ולקבל אזרחות; ובעקבות צו גירוש משנת 1804 נשארו יהודים מעטים בטאלין.

קהילה חדשה נוסדה בשנות השלושים למאה ה- 19 על-ידי יהודים "קאנטוניסטים", משוחררי צבא הצאר. השתדלן יעקב קוקלינסקי KUKLINSKY, מאישיה הבולטים של הקהילה, פעל להשבת הקאנטוניסטים ליהדות. ב- 1844 הותר לגדר את בית העלמין ולהקים בו בית טהרה. ב- 1846 הורשו לפתוח בית כנסת. חברה קדישא נוסדה ב- 1856. באותה עת מנתה הקהילה 50 - 60 משפחות. משנת 1865 הצטרפו למשפחות הקאנטוניסטים (שלא היו בקיאים ביהדות), יהודים שומרי מסורת מקהילות "תחום המושב". בשנת 1870 הוקם בית כנסת נוסף ושנתיים לאחר מכן נפתח מקווה. את אבן הפינה לבית הכנסת הגדול הניחו ב- 1883.

בעקבות גירוש יהודים, שלא היו בידיהם תעודות מתאימות ואחרי הגירה לארצות הברית בגלל התפרצויות אנטישמיות, הצטמצמה הקהילה מ- 963 נפש ב- 1881, ל- 647 בשנת 1887. בשנים הראשונות לא קיבלו ילדי הקהילה חינוך יהודי. "חדרים" פעלו לזמן קצר בשנות השישים והשבעים למאה ה- 19. בשנות השמונים נעשה המוסד החינוכי "תלמוד תורה" "לחדר מתוקן", שבו למדו גם לימודי חול ובמשך תקופה קצרה פעל במקום בית ספר עממי פרטי. האמידים שלחו את ילדיהם לבתי ספר כלליים או לישיבות בליטא. חדר פרטי שנהייה לבית ספר עבר בתחילת המאה ה- 20 לרשות הקהילה. ב- 1913 נפתח בעיר בית ספר עממי יהודי בשפה הרוסית, בו לימדו גם עברית.

באותה שנה חיו בטאלין 1,100 יהודים בתוך 116,132 תושבי העיר.

ב- 1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, מצאו מקלט בטאלין כ- 2,000 יהודים, שגורשו מקורלאנד השתקעו בעיר. בית כנסת קטן נוסף נבנה עבורם, ושני החזנים שימשו גם כשוחטים. אחרי המלחמה, בשנת 1918, עזבו רוב הפליטים את העיר ומספר היהודים ירד ל- 1,523 ( 1.4 אחוזים באוכלוסייה הכללית).

ב- 1919, אחרי כינון עצמאות באסטוניה, נבחרה מועצת קהילה. בתקופה זו עבר בית הספר לרשות הקהילה, ונקרא בשם "עבריה", הוקם גן ילדים פרטי בעברית ונפתחה גימנסיה יהודית. בבניין בן שלוש קומות, שהוקם ב- 1923 עבור הגימנסיה, התקיימו רוב האירועים הציבוריים של הקהילה. ב- 1926, במסגרת האוטונומיה התרבותית הלאומית למיעוטים (בעקבות הכרזת מאפייב MAAPAEV ב- 24 בפברואר 1918) הוקמה "מועצת תרבות" באסטוניה. המועצה החליטה, ששפת הלימוד במוסדות החינוך היהודיים בעבור בהדרגה מרוסית לעברית. היידישיסטים בטאלין לא השלימו עם ההחלטה ובשנת 1928 הונח הייסוד להקמת בית ספר וגן ילדים ביידיש, בהנהלת ה"יידישע שול ארגאניזאציע" (יש"א) ארגון המורים ובתי הספר ביידיש. תביעתם לקבלת תמיכה ממוסודת האוטונומיה נענתה בחיוב. בכל תקופת אסטוניה העצמאית למדו ילדים יהודים גם בבתי ספר כלליים. בעיר פעל חוג ללימוג תורה "עין יעקב".

מוסדות הסעד של הקהילה היהודית כללו "צדקה גדולה", "הכנסת אורחים" ו"ועד נשים". ברשות הקהילה היו ספרייה ציבורית וארכיון היסטורי שניהל ד"ר נתן גנש GENS.

עתונים יהודיים, שיצאו לאור בטאלין, שימשו אמצעי בידי מנהיגי הקהילה להסברת מצב היהודים למלחמה באנטישמיות.

כרב הקהילה האחרון בטאלין כיהן ד"ר חיים אבא גומר GOMER.


היהודים הראשונים, שהצטרפו למשפחות החיילים והתיישבו בטאלין, היו בעלי מלאכה ובעלי השכלה. התיישבות סוחרים יהודים בעיר הותרה מאוחר יותר. התבססות כלכלית של יהודי טאלין האפשרה רק אחרי שנת 1876, כשהורשו לרכוש נכסי מקרקעין בכל חלקי העיר. בנק קואופרטיבי יהודי נוסד ב- 1922.

בשנת 1935 עסקו 28.7 אחוזים מיהודי טאלין במסחר, כ- 24 אחוזים התפרנסו כפקידים וזבנים, 16 כפועלים, כ- 12 אחוזים היו בעלי מלאכה, כ- 11 אחוזים בעלי מקצועות חופשיים ויתרם תעשיינים ובעלי בתים. בית חרושת לטכסטיל היה בבעלות יהודי.

בשנת 1938, בעקבות הרעה במצב הכלכלי של הקהילה, צירף איגוד הסוחרים היהודים לשורותיו גם בעלי מלאכה ותעשיינים יהודים. האיגוד קיים קורסים מקצועיים והקים לשכת עבודה.


צעירים יהודים מטאלין השתתפו בפעילות המהפכנית ב- 1905. אחרי כשלון המהפכה ומחשש לפרעות ביהודים, התארגנו להגנה עצמית. רובם הצטרפו אחר כך למפלגה הסוציאל- דמוקראטית האסטונית ומיעוטם לסניף הבונד.

עם הקמת הצבא האסטוני אחרי מלחמת העולם הראשונה, התגייסו צעירים יהודים ל"באטאליון התלמידים" של טאלין.

בנובמבר 1918 הוקם בטאלין "ועד לאומי פוליטי" יהודי, שתבע מהממשלה האסטונית הזמנית לנקוט צעדים נגד התופעות האנטישמיות. הוועד איגד בתוכו את הארגונים היהודיים השונים. בראשו עמד גרגורי אייזנשטאט AISENSTADT, לימים ראש המועצה הארצית של מוסדות האוטונומיה.

הפעילות הציונית בעיר החלה בשנות ה- 80 של המאה ה- 19, כשחברי "חובבי ציון" הקימו את "חברת תמיכת פועלים בארץ ישראל" לימים "אגודה ציונית".ההסתדרות הציונית התארגנה בעיר אחרי הקונגרס הציוני הראשון (1897) ופעילותה התבטאה בהפצת שקלים ומכירת בולי הקרן הקיימת לישראל.

בין שתי מלחמות העולם פעלו בעיר בעיקר שלוש מפלגות ציוניות: הציונים הכלליים, המפלגה הציונית הסוציאליסטית והמפלגה הציונית הרוויזיוניסטית. תלמידי בתי ספר (ציונים ברובם) הקימו ב- 1919 "חוג נוער יהודי להשכלה עצמית" וב- 1923 הוחלט להקים סניף של "התחיה". ב- 1926 התארגן "החלוץ" וחבריו קיבלו הכשרה חקלאית אצל איכרים בסביבה. בשנות ה- 30 פעלו בעיר תנועות הנוער הציוניות: בית"ר, השומר הצעיר-נצ"ח והרצליה.

אגודה לספרות ולדראמה בשם "ביאליק פאראיין" (אגודת ביאליק) נוסדה ב- 1918. רוב חבריה היו יידישיסטים, אנטי-ציונים. בבניין האגודה הייתה ספרייה עשירה, התקיימו הרצאות, ערכו עתון בעל-פה ונשפי ספרות. אגודת "ליכט" (אור), שנוסדה ב- 1927, הייתה מעוזם של האינטלקטואלים השמאלנים ואוהדי הקומוניזם; גם לאגודה זו היו ספרייה וחוג לדראמה. חברי שתי האגודות שיתפו פעולה נגד הציונים בקהילה ונגד הוראה בלשון העברית בבתי הספר.

המשכילים הנוטים להתבוללות ייסדו את ה"קלוב יהודי".

מועדון מכבי נפתח ב- 1921, במסגרתו פעלה קבוצת כדורגל.


בשנת 1936 חיו בטאלין קרוב ל- 2,200 יהודים.


תקופת השואה

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, נכנס הצבא האדום לאסטוניה, ובקיץ 1940 הונהג שלטון סובייטי במקום.

יהודים השתלבו במשטר החדש והועסקו במוסדות ממלכתיים. במהלך הסובייטיזציה הולאמו מפעלים ובתי עסק, פורקו הארגונים היהודיים ובוצעו מאסרים בקרב הפעילים.

ב- 14 ביוני 1941 היגלו השלטונות הסובייטים לעומקי ברית המועצות כמה מאות יהודים, שהוגדרו בידיהם "אזרחים בלתי מהימנים".

אחרי פרוץ מלחמת גרמניה - ברית המועצות (22 ביוני 1941), התנדבו יהודים ליחידות הגנה שהתארגנו בטאלין. עם פינוי תושבי טאלין נמלטו למעלה ממחצית היהודים לעומקי ברית המועצות. מהם התגייסו גברים לצבא האדום.

ב- 28 באוגוסט 1941, בעת כיבוש טאלין בידי הצבא הגרמני, נותרו בעיר כ- 1,000 יהודים, רובם מקומיים, מיעוטם פליטים ממקומות אחרים. ימים אחדים אחרי הכיבוש הוטלו על היהודים גזרות והגבלות. בסיוע ה"הגנה העצמית" האסטונית "אומאקאייטסה" OMAKAITSE אסרו הגרמנים מאות יהודים, רובם גברים, וכלאו אותם בבית הסוהר המרכזי בעיר. שאר היהודים הובאו למחנה שהוקם בהארקו HARKU. הכשרים לעבודה, בני 16 עד 60, הועסקו בעבודות כפייה, בעיקר בחקלאות ובכריית כבול. יהודים מיישובי הסביבה הובאו למחנה, ונרצחו במקום.

מאמצע ספטמבר עד 19 בדצמבר 1941 נלקחו 610 יהודים מבית הסוהר למחנות הריכוז קאברנמה KABERNEEME וקאלווי-ליווה KALEVI-LIIVA ונרצחו. קבוצת נשים יהודיות עם ילדיהן, שהועברו מהארקו לפסקוב PSKOV, מחוץ לאסטוניה, הוצאו להורג שם בפברואר 1942. מסתיו 1942 הובאו לטאלין ולמחנות בסביבתה, יהודים מטרזיינשטאדט, מווילנה, מקובנו, מגיטו ריגה ומטראנסילווניה. עם נסיגת הגרמנים בשנת 1944, הובלו שרידי יושבי המחנות באסטוניה למחנה שטוטהוף שבגרמניה.


ב- 22 בספטמבר 1944, עם שיחרור טאלין בידי הצבא האדום, נמצאו שם חמישה יהודים. אחרי המלחמה חזרו כ- 1,500 יהודים מהקהילה המקורית לטאלין. אליהם הצטרפו יהודים שחיו לפני המלחמה בערי השדה של אסטוניה ויהודים מחלקיה השונים של ברית המועצות.

בית העלמין היהודי שופץ והורחב, והוקמה בו מצבת זכרון, ומדי שנה התקיימה במקום אזכרה לזכר הניספים בשואה. במקום בית הכנסת שנהרס, העמידו השלטונות לרשות הקהילה מבנה ובו הותקן בית תפילה. חברה קדישא שבה לפעול והועסק שוחט. עם חידוש החיים היהודיים, התקיימו נשפי ספרות ביידיש, "הלהקה היהודית" העלתה הצגות תיאטרון ופעלה תזמורת.

בשנת 1959 מנתה הקהילה בטאלין 3,714 יהודים, בתוך אוכלוסייה של 281,363 נפש.

אחרי מלחמת ששת הימים (1967) עלו כ- 400 יהודים מטאלין לישראל.

באביב 1988 נוסדה בטאלין "אגודת תרבות יהודית". מטרות האגודה היו חקר תולדות עם ישראל ומורשתו, לימוד השפות יידיש ועברית, ואירגון הרצאות ופעולות תרבות.

אחרי שנת 1989 עלו עוד כמה מאות יהודים מאסטוניה לישראל.

בשנת 1997 חיו 3,000 יהודים באסטוניה כולה, רובם התגוררו בטאלין.

האפסאלו HAPSALU

במקורות היהודיים: האפסיל, בגרמנית: HAPSAL.


עיר קייט סמוך לשפת הים הבאלטי, אסטוניה.

בשנים 1918 - 1940 השתייכה העיר לאסטוניה העצאית. מקיץ 1940 עד סוף שנת 1991 הייתה אסטוניה רפובליקה בברית המועצות.

בשנת 1863 התגוררו בהאפסיל שמונה יהודים. במקום היה בית עלמין יהודי ובשנות השמונים של המאה ה- 19 היה גם בית כנסת. בפנקס ה"חברה קדישא" המקומי משנת 1866, רשומים שמות של נדבנים מהערים פטרבורג, שטוקהולם, הלסינקי, ריגה ודווינסק.

בגלל עזיבה לערים הגדולות והגירה לארצות שמעבר לים, לא גדל מספר היהודים בהאפסיל. ב- 1922 חיו במקום תשעה יהודים ובשנת 1936 ירד מספרם לששה. בחודשי הקיץ נהגו לפקוד את העיר נופשים יהודים ממקומות שונים.

בבחירות לקונגרס הציוני בשנת 1925 הצביעו בהאפסאלו 21 יהודים, ב- 1929 השתתפו בבחירות 25 ובשנת 1934 רק תשעה. בשנים האחרונות התחלקו קולותיהם בין רשימת "ארץ ישראל העובדת" לבין רשימת המפלגה הציונית רוויזיוניסטית "הצה"ר".


תקופת השואה

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, נכנס הצבא האדום לאסטוניה, ובקיץ 1940 הונהג שלטון סובייטי במקום. ב- 22 ביוני 1941 תקפה גרמניה את ברית המועצות. אין בידינו ידיעות על יהודים שישבו בהאפסאלו באותה העת.

Estonia

Eesti Vabariik - Republic of Estonia

A country in northern Europe, member of the European Union (EU). Until 1991 Estonia was part of the Soviet Union.

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 1,900 out of 1,300,000 (0.19%).  Main Jewish organization:

The Jewish Community of Estonia
Phone: 372 6623034
Email: community@jewish.ee
Website: www.jewish.ee

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי ואלגה
ואלגה VALGA

בגרמנית: WALK

עיר גבול על גבול לאטוויה, על הנהר פדל ,PEDEL אסטוניה.


ראשיתה של ואלגה כפר קטן בשם פדל, הנזכר לראשונה בסוף המאה ה- 13. למעמד של עיר זכתה ב- 1584, ובשנת 1783 הייתה לעיר נפה. בשנת 1920 חולקה העיר בין לאטוויה לאסטוניה. מאז ועד 1940 השתייך רוב שטחה של העיר לאסטוניה העצמאית. משנת 1940 עד סוף דצמבר 1991 הייתה אסטוניה רפובליקה בברית המועצות.

הקהילה היהודית בוואלגה נוסדה בשנת 1859 בידי שלושה חיילים יהודים ששוחררו מצבא הצאר ניקולאי ה-I. יהודים נוספים הצטרפו אליהם, נקנה ספר תורה ונתקיימו תפילות בציבור באחת הדירות. המלמד שהובא למקום שימש גם כשוחט. קודש בית עלמין ווהוחל נהול פנקס ה"חברה קדישא" ב- 1869. באותה עת התמנה רב הקהילה הראשון, הרב ליכטנשטיין.

בשנת 1871 הותקן בית כנסת בביתו של הנדבן יוסף שיין. אחרי מותו עבר המבנה לבעלות הקהילה ומעזבונו הוקמה קופת גמילות חסדים.

בשנת 1881 מנתה הקהילה 339 יהודים, 8% מתושבי העיר. באותה שנה הצהירו רוב אנשי הקהילה על יידיש כשפת אם. בשנת 1914 חיו בוואלגה 784 יהודים, אך מספרם היחסי באוכלוסייה ירד ל- 4%. אחרי כינון אסטוניה העצמאית בשנת 1920, חלה ירידה נוספת במספר יהודי העיר והם מנו כמחצית מניינם ערב מלחמת העולם הראשונה.

משנת 1926 הוקם לצד ועד הקהילה מינהל תרבות, שפעל בתאום עם המערכת האוטונומית היהודית באסטוניה. במועצת התרבות הארצית היו לקהילת ואלגה שני נציגים.

תחילה למדו ילדי היהודים ב"חדרים". מראשית המאה ה- 20 החלו לבקר בבתי ספר כלליים. באסטוניה הריבונית הוקמו במקום (בתמיכת העירייה) גן ילדים ובית ספר יהודי, והשפה העברית נקבעה כשפת ההוראה. בית הספר (היחיד בכל ערי השדה של אסטוניה) שימש מרכז תרבות של הקהילה. באכסנייתו הוקמה ספרייה ומועצת התרבות קיימה בו קורסים לעברית, לתנ"ך, להיסטוריה יהודית, כמוכן נערכו בבניין נשפים של הקהילה.

מגמת הירידה במספר יהודי המקום נמשכה גם בשנות השלושים. רבים עקרו לבירה טאלין או היגרו לארצות שמעבר לים.

למעלה משליש יהודי מקום התפרנסו ממסחר. האחרים היו תעשיינים, פועלים, זבנים, מורים, פקידים, בעלי מלאכה ובעלי מקצועות חופשיים. בבעלות יהודים היו חמש חברות. מצבם הכלכלי של אנשי הקהילה היה טוב בדרך כלל, ו- 15 מהם היו בעלי בתים. ב- 1935 קיבלו תשע משפחות יהודיות סעד באמצעות "אגודת הנשים".

אחרי מהפכת 1917 החלה פעילות צבורית מוגברת בקרב הקהילה. בוואלגה כיהן ועד 500 החיילים היהודים, ששירתו בארמיה ה- 12 של הצבא הרוסי. ברשותם היה בית דפוס. ביזמת ועד החיילים נפתח במקום סניף "פועלי ציון", הוקם ועד עירוני של ההסתדרות הציונית. יהודים מקומיים הקימו סניף של הבונד, וחבר מפלגה זאת נבחר כנציג במועצת העיר.

במלחמת העצמאות של אסטוניה (1918 - 1920) לחמו 24 צעירים יהודים מוואלגה בשורות צבא אסטוניה.

בין שתי מלחמות העולם פעלו בעיר אגודת מכבי, סניף החלוץ, יידישער יוגנט פארבאנד (ברית נוער יהודי בלתי מפלגתי), מועדון לתרבות אידיש על שם י"ל פרץ ואגודת "ליכט" (אור) - ארגון תרבות של בעלי השקפות שמאלניות. סניף השומר הצעיר נצ"ח נפתח בשנת 1932.

בשנת 1939 חיו בוואלגה כ- 50 משפחות יהודיות.


תקופת השואה

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, נכנס הצבא האדום לאסטוניה, ובקיץ 1940 הונהג שלטון סובייטי במקום. פעילות צבורית יהודית הופסקה בהדרגה ומוסדות הקהילה פורקו.

עם מתקפת גרמניה על ברית המועצות (22 ביוני 1941), נמלטו יהודים לפנים ברית המועצות. היהודים שנותרו בעיר נרצחו במשך הקיץ או במשך הסתיו של אותה השנה בידי הגרמנים ובידי משתפי פעולה אסטונים.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

אסטוניה
האפסאלו
טאלין

Estonia

Eesti Vabariik - Republic of Estonia

A country in northern Europe, member of the European Union (EU). Until 1991 Estonia was part of the Soviet Union.

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 1,900 out of 1,300,000 (0.19%).  Main Jewish organization:

The Jewish Community of Estonia
Phone: 372 6623034
Email: community@jewish.ee
Website: www.jewish.ee

האפסאלו HAPSALU

במקורות היהודיים: האפסיל, בגרמנית: HAPSAL.


עיר קייט סמוך לשפת הים הבאלטי, אסטוניה.

בשנים 1918 - 1940 השתייכה העיר לאסטוניה העצאית. מקיץ 1940 עד סוף שנת 1991 הייתה אסטוניה רפובליקה בברית המועצות.

בשנת 1863 התגוררו בהאפסיל שמונה יהודים. במקום היה בית עלמין יהודי ובשנות השמונים של המאה ה- 19 היה גם בית כנסת. בפנקס ה"חברה קדישא" המקומי משנת 1866, רשומים שמות של נדבנים מהערים פטרבורג, שטוקהולם, הלסינקי, ריגה ודווינסק.

בגלל עזיבה לערים הגדולות והגירה לארצות שמעבר לים, לא גדל מספר היהודים בהאפסיל. ב- 1922 חיו במקום תשעה יהודים ובשנת 1936 ירד מספרם לששה. בחודשי הקיץ נהגו לפקוד את העיר נופשים יהודים ממקומות שונים.

בבחירות לקונגרס הציוני בשנת 1925 הצביעו בהאפסאלו 21 יהודים, ב- 1929 השתתפו בבחירות 25 ובשנת 1934 רק תשעה. בשנים האחרונות התחלקו קולותיהם בין רשימת "ארץ ישראל העובדת" לבין רשימת המפלגה הציונית רוויזיוניסטית "הצה"ר".


תקופת השואה

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, נכנס הצבא האדום לאסטוניה, ובקיץ 1940 הונהג שלטון סובייטי במקום. ב- 22 ביוני 1941 תקפה גרמניה את ברית המועצות. אין בידינו ידיעות על יהודים שישבו בהאפסאלו באותה העת.
טאלין TALLINN

במקורות היהודיים רעוואל, בגרמנית REVAL, ברוסית REVEL.

בירת אסטונה. עיר נמל במפרץ הפיני.


טאלין נוסדה ב- 1219 בידי דנים, במקום יישוב אסטוני עתיק בשם לינדניסה LINDANISE, במרכז איזור רוולה REVELA. ב- 1346 מכרו הדנים את האיזור למסדר האבירים הטאוטוני מגרמניה. אבירי המסדר הטאוטוני ניצרו את תושבי המקום והשתרשה בו התרבות הגרמנית. מ- 1561 שלטו באיזור השוודים, עד שהובסו ב- 1710 מידי פטר הגדול, והעיר סופחה לרוסיה.

ב- 1918 הייתה טאלין לבירת אסטוניה העצמאית. מקיץ 1940 עד סוף שנת 1991 הייתה אסטוניה רפובליקה בברית המועצות.

“יהודי חסות" וסוחרים יהודים מעטים חיו ברוואל למן המאה ה- 14, על אף איסור התיישבות יהודים בגלילות באיזור הים הבאלטי באותה התקופה. בשנת 1742, עם גירוש יהודי רוסיה בפקודת הצארינה יליזווטה פטרובנה, גורשו גם יהודי טאלין (אז "ראוול").

סוחרים יהודים החלו לשוב לעיר בשנות השמונים למאה ה- 18, קידשו בית עלמין במקום ושכרו מורה לילדיהם. בהשפעת סוחרים מקומיים, שחששו מתחרות, נאסר על יהודים להשתקע בעיר ולקבל אזרחות; ובעקבות צו גירוש משנת 1804 נשארו יהודים מעטים בטאלין.

קהילה חדשה נוסדה בשנות השלושים למאה ה- 19 על-ידי יהודים "קאנטוניסטים", משוחררי צבא הצאר. השתדלן יעקב קוקלינסקי KUKLINSKY, מאישיה הבולטים של הקהילה, פעל להשבת הקאנטוניסטים ליהדות. ב- 1844 הותר לגדר את בית העלמין ולהקים בו בית טהרה. ב- 1846 הורשו לפתוח בית כנסת. חברה קדישא נוסדה ב- 1856. באותה עת מנתה הקהילה 50 - 60 משפחות. משנת 1865 הצטרפו למשפחות הקאנטוניסטים (שלא היו בקיאים ביהדות), יהודים שומרי מסורת מקהילות "תחום המושב". בשנת 1870 הוקם בית כנסת נוסף ושנתיים לאחר מכן נפתח מקווה. את אבן הפינה לבית הכנסת הגדול הניחו ב- 1883.

בעקבות גירוש יהודים, שלא היו בידיהם תעודות מתאימות ואחרי הגירה לארצות הברית בגלל התפרצויות אנטישמיות, הצטמצמה הקהילה מ- 963 נפש ב- 1881, ל- 647 בשנת 1887. בשנים הראשונות לא קיבלו ילדי הקהילה חינוך יהודי. "חדרים" פעלו לזמן קצר בשנות השישים והשבעים למאה ה- 19. בשנות השמונים נעשה המוסד החינוכי "תלמוד תורה" "לחדר מתוקן", שבו למדו גם לימודי חול ובמשך תקופה קצרה פעל במקום בית ספר עממי פרטי. האמידים שלחו את ילדיהם לבתי ספר כלליים או לישיבות בליטא. חדר פרטי שנהייה לבית ספר עבר בתחילת המאה ה- 20 לרשות הקהילה. ב- 1913 נפתח בעיר בית ספר עממי יהודי בשפה הרוסית, בו לימדו גם עברית.

באותה שנה חיו בטאלין 1,100 יהודים בתוך 116,132 תושבי העיר.

ב- 1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, מצאו מקלט בטאלין כ- 2,000 יהודים, שגורשו מקורלאנד השתקעו בעיר. בית כנסת קטן נוסף נבנה עבורם, ושני החזנים שימשו גם כשוחטים. אחרי המלחמה, בשנת 1918, עזבו רוב הפליטים את העיר ומספר היהודים ירד ל- 1,523 ( 1.4 אחוזים באוכלוסייה הכללית).

ב- 1919, אחרי כינון עצמאות באסטוניה, נבחרה מועצת קהילה. בתקופה זו עבר בית הספר לרשות הקהילה, ונקרא בשם "עבריה", הוקם גן ילדים פרטי בעברית ונפתחה גימנסיה יהודית. בבניין בן שלוש קומות, שהוקם ב- 1923 עבור הגימנסיה, התקיימו רוב האירועים הציבוריים של הקהילה. ב- 1926, במסגרת האוטונומיה התרבותית הלאומית למיעוטים (בעקבות הכרזת מאפייב MAAPAEV ב- 24 בפברואר 1918) הוקמה "מועצת תרבות" באסטוניה. המועצה החליטה, ששפת הלימוד במוסדות החינוך היהודיים בעבור בהדרגה מרוסית לעברית. היידישיסטים בטאלין לא השלימו עם ההחלטה ובשנת 1928 הונח הייסוד להקמת בית ספר וגן ילדים ביידיש, בהנהלת ה"יידישע שול ארגאניזאציע" (יש"א) ארגון המורים ובתי הספר ביידיש. תביעתם לקבלת תמיכה ממוסודת האוטונומיה נענתה בחיוב. בכל תקופת אסטוניה העצמאית למדו ילדים יהודים גם בבתי ספר כלליים. בעיר פעל חוג ללימוג תורה "עין יעקב".

מוסדות הסעד של הקהילה היהודית כללו "צדקה גדולה", "הכנסת אורחים" ו"ועד נשים". ברשות הקהילה היו ספרייה ציבורית וארכיון היסטורי שניהל ד"ר נתן גנש GENS.

עתונים יהודיים, שיצאו לאור בטאלין, שימשו אמצעי בידי מנהיגי הקהילה להסברת מצב היהודים למלחמה באנטישמיות.

כרב הקהילה האחרון בטאלין כיהן ד"ר חיים אבא גומר GOMER.


היהודים הראשונים, שהצטרפו למשפחות החיילים והתיישבו בטאלין, היו בעלי מלאכה ובעלי השכלה. התיישבות סוחרים יהודים בעיר הותרה מאוחר יותר. התבססות כלכלית של יהודי טאלין האפשרה רק אחרי שנת 1876, כשהורשו לרכוש נכסי מקרקעין בכל חלקי העיר. בנק קואופרטיבי יהודי נוסד ב- 1922.

בשנת 1935 עסקו 28.7 אחוזים מיהודי טאלין במסחר, כ- 24 אחוזים התפרנסו כפקידים וזבנים, 16 כפועלים, כ- 12 אחוזים היו בעלי מלאכה, כ- 11 אחוזים בעלי מקצועות חופשיים ויתרם תעשיינים ובעלי בתים. בית חרושת לטכסטיל היה בבעלות יהודי.

בשנת 1938, בעקבות הרעה במצב הכלכלי של הקהילה, צירף איגוד הסוחרים היהודים לשורותיו גם בעלי מלאכה ותעשיינים יהודים. האיגוד קיים קורסים מקצועיים והקים לשכת עבודה.


צעירים יהודים מטאלין השתתפו בפעילות המהפכנית ב- 1905. אחרי כשלון המהפכה ומחשש לפרעות ביהודים, התארגנו להגנה עצמית. רובם הצטרפו אחר כך למפלגה הסוציאל- דמוקראטית האסטונית ומיעוטם לסניף הבונד.

עם הקמת הצבא האסטוני אחרי מלחמת העולם הראשונה, התגייסו צעירים יהודים ל"באטאליון התלמידים" של טאלין.

בנובמבר 1918 הוקם בטאלין "ועד לאומי פוליטי" יהודי, שתבע מהממשלה האסטונית הזמנית לנקוט צעדים נגד התופעות האנטישמיות. הוועד איגד בתוכו את הארגונים היהודיים השונים. בראשו עמד גרגורי אייזנשטאט AISENSTADT, לימים ראש המועצה הארצית של מוסדות האוטונומיה.

הפעילות הציונית בעיר החלה בשנות ה- 80 של המאה ה- 19, כשחברי "חובבי ציון" הקימו את "חברת תמיכת פועלים בארץ ישראל" לימים "אגודה ציונית".ההסתדרות הציונית התארגנה בעיר אחרי הקונגרס הציוני הראשון (1897) ופעילותה התבטאה בהפצת שקלים ומכירת בולי הקרן הקיימת לישראל.

בין שתי מלחמות העולם פעלו בעיר בעיקר שלוש מפלגות ציוניות: הציונים הכלליים, המפלגה הציונית הסוציאליסטית והמפלגה הציונית הרוויזיוניסטית. תלמידי בתי ספר (ציונים ברובם) הקימו ב- 1919 "חוג נוער יהודי להשכלה עצמית" וב- 1923 הוחלט להקים סניף של "התחיה". ב- 1926 התארגן "החלוץ" וחבריו קיבלו הכשרה חקלאית אצל איכרים בסביבה. בשנות ה- 30 פעלו בעיר תנועות הנוער הציוניות: בית"ר, השומר הצעיר-נצ"ח והרצליה.

אגודה לספרות ולדראמה בשם "ביאליק פאראיין" (אגודת ביאליק) נוסדה ב- 1918. רוב חבריה היו יידישיסטים, אנטי-ציונים. בבניין האגודה הייתה ספרייה עשירה, התקיימו הרצאות, ערכו עתון בעל-פה ונשפי ספרות. אגודת "ליכט" (אור), שנוסדה ב- 1927, הייתה מעוזם של האינטלקטואלים השמאלנים ואוהדי הקומוניזם; גם לאגודה זו היו ספרייה וחוג לדראמה. חברי שתי האגודות שיתפו פעולה נגד הציונים בקהילה ונגד הוראה בלשון העברית בבתי הספר.

המשכילים הנוטים להתבוללות ייסדו את ה"קלוב יהודי".

מועדון מכבי נפתח ב- 1921, במסגרתו פעלה קבוצת כדורגל.


בשנת 1936 חיו בטאלין קרוב ל- 2,200 יהודים.


תקופת השואה

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, נכנס הצבא האדום לאסטוניה, ובקיץ 1940 הונהג שלטון סובייטי במקום.

יהודים השתלבו במשטר החדש והועסקו במוסדות ממלכתיים. במהלך הסובייטיזציה הולאמו מפעלים ובתי עסק, פורקו הארגונים היהודיים ובוצעו מאסרים בקרב הפעילים.

ב- 14 ביוני 1941 היגלו השלטונות הסובייטים לעומקי ברית המועצות כמה מאות יהודים, שהוגדרו בידיהם "אזרחים בלתי מהימנים".

אחרי פרוץ מלחמת גרמניה - ברית המועצות (22 ביוני 1941), התנדבו יהודים ליחידות הגנה שהתארגנו בטאלין. עם פינוי תושבי טאלין נמלטו למעלה ממחצית היהודים לעומקי ברית המועצות. מהם התגייסו גברים לצבא האדום.

ב- 28 באוגוסט 1941, בעת כיבוש טאלין בידי הצבא הגרמני, נותרו בעיר כ- 1,000 יהודים, רובם מקומיים, מיעוטם פליטים ממקומות אחרים. ימים אחדים אחרי הכיבוש הוטלו על היהודים גזרות והגבלות. בסיוע ה"הגנה העצמית" האסטונית "אומאקאייטסה" OMAKAITSE אסרו הגרמנים מאות יהודים, רובם גברים, וכלאו אותם בבית הסוהר המרכזי בעיר. שאר היהודים הובאו למחנה שהוקם בהארקו HARKU. הכשרים לעבודה, בני 16 עד 60, הועסקו בעבודות כפייה, בעיקר בחקלאות ובכריית כבול. יהודים מיישובי הסביבה הובאו למחנה, ונרצחו במקום.

מאמצע ספטמבר עד 19 בדצמבר 1941 נלקחו 610 יהודים מבית הסוהר למחנות הריכוז קאברנמה KABERNEEME וקאלווי-ליווה KALEVI-LIIVA ונרצחו. קבוצת נשים יהודיות עם ילדיהן, שהועברו מהארקו לפסקוב PSKOV, מחוץ לאסטוניה, הוצאו להורג שם בפברואר 1942. מסתיו 1942 הובאו לטאלין ולמחנות בסביבתה, יהודים מטרזיינשטאדט, מווילנה, מקובנו, מגיטו ריגה ומטראנסילווניה. עם נסיגת הגרמנים בשנת 1944, הובלו שרידי יושבי המחנות באסטוניה למחנה שטוטהוף שבגרמניה.


ב- 22 בספטמבר 1944, עם שיחרור טאלין בידי הצבא האדום, נמצאו שם חמישה יהודים. אחרי המלחמה חזרו כ- 1,500 יהודים מהקהילה המקורית לטאלין. אליהם הצטרפו יהודים שחיו לפני המלחמה בערי השדה של אסטוניה ויהודים מחלקיה השונים של ברית המועצות.

בית העלמין היהודי שופץ והורחב, והוקמה בו מצבת זכרון, ומדי שנה התקיימה במקום אזכרה לזכר הניספים בשואה. במקום בית הכנסת שנהרס, העמידו השלטונות לרשות הקהילה מבנה ובו הותקן בית תפילה. חברה קדישא שבה לפעול והועסק שוחט. עם חידוש החיים היהודיים, התקיימו נשפי ספרות ביידיש, "הלהקה היהודית" העלתה הצגות תיאטרון ופעלה תזמורת.

בשנת 1959 מנתה הקהילה בטאלין 3,714 יהודים, בתוך אוכלוסייה של 281,363 נפש.

אחרי מלחמת ששת הימים (1967) עלו כ- 400 יהודים מטאלין לישראל.

באביב 1988 נוסדה בטאלין "אגודת תרבות יהודית". מטרות האגודה היו חקר תולדות עם ישראל ומורשתו, לימוד השפות יידיש ועברית, ואירגון הרצאות ופעולות תרבות.

אחרי שנת 1989 עלו עוד כמה מאות יהודים מאסטוניה לישראל.

בשנת 1997 חיו 3,000 יהודים באסטוניה כולה, רובם התגוררו בטאלין.
ילדי בית הספר היהודי בהצגת "המרגלים", ואלגה, אסטוניה, חנוכה 1934
ילדי בית הספר היהודי בהצגת "המרגלים"
בנשף חנוכה, ואלגה, אסטוניה, 1934
בשורה העליונה, ראשון מימין מנהל בית הספר י. בחמט.
בשורה התחתונה, הילד השלישי מימין - אלחנן זק"ש,
היום (1998) עורך הביטאון היהודי "השחר" בטאלין, אסטוניה.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אלחנן זק"ש, אסטוניה)
פרץ
ליכטנשטיין
PERETZ

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה, כאשר במקרה זה הוא ממקור מקראי. פרץ הוא שם פרטי ממקור מקראי. פרץ הוא אחד מהתאומים שתמר ילדה ליהודה.מַה-פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, פָּרֶץ. וְאַחַר יָצָא אָחִיו, אֲשֶׁר עַל-יָדוֹ הַשָּׁנִי; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, זָרַח" (בראשית ל"ח כ"ט). פרץ הוא שם משפחה פטרונימי הנפוץ בקרב יהודי ספרד ויהודי אשכנז כאחד.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי פרץ כוללים את אברהם פרץ (1833-1771), מראשוני המשכילים ברוסיה ואחד ממנהיגי הקהילה היהודית; את השמורר היידיש יצחק לייב פרץ (1915-1852); ובמאה ה-20 את המשפטן והשופט הישראלי יליד גרמניה משה פרץ; ואת הפוליטיקאי הישראלי אמיר פרץ (יליד מרוקו, בשנת 1952).
LICHTENSTEIN, LICHTENSZTAJN

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

השם ליכטנשטיין יכול להיות קשור בשמה של העיירה ליכטנשטיין בסכסוניה, מזרח גרמניה.בחלק מן המקרים, כשם משפחה יהודי, ליכטנשטיין נגזר מליכט. ליכט היא מילה גרמנית שפירושה "אור". כשם משפחה יהודי אפשר שזה תרגום של השם העברי מאיר. בתקופת התלמוד, תלמידים חכמים אשר הצטיינו בחשיבה בהירה וביאור סוגיות נקראו בכינוים "מאיר", "אורי", "יאיר" או בשמות הארמיים נהוראי, נהור ושרגא.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי ליכטנשטיין כוללים את הרב הלל ליכטנשטיין (1891-1815), הידוע גם בכינוי ל"ש, מן המתנגדים החריפים ביותר לאמציפציה הפוליטית של היהודים; את הבנקאי האמריקאי יליד גרמניה ולטר ליכטנשטיין (1964-1880), המו"ל של "ניו איטרנשיונל אנסיקלופדיה"; ואת הסוחר והמנהיג הקהילתי לאו ס. ליכטנשטיין, יליד רוסיה אשר חי בניו זילנד במאה ה-20.