חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
1 \ 4
נמחקו
נוספו
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי טורינו

טורינו TORINO

עיר על גדות הנהר פו בצפון-מערב איטליה, בירת מחוז פיימונטה (PIEMONTE). בעבר בירת דוכסות סאבויה ומלכות סרדיניה.


עדות ראשונה לנוכחות יהודים בעיר נרשמה בידי ההגמון מכסימוס (MAXIMUS) מטורינו במאה השביעית לספירה. אין ראיות נוספות על המצאות יהודים במקום עד 1424, עת הבנקאי היהודי הצרפתי אליאס אלאמאני (ALAMANNI) התיישב בעיר עם משפחתו, ובעקבותיו קבוצה קטנה נוספת של בנקאים יהודים. מ-1425 נאלצו להתגורר בשטח מוגבל והוטל עליהם פיקוח על שיעורי הריבית שגבו.

בשנת 1430 חוקק חוק על-ידי הדוכס אמאדיאוס (AMADEUS) ה-8 מסאבויה, שהסדיר את עניני המגורים של היהודים, בתי הכנסת, השיפוט האזרחי והפלילי, והיחסים עם הנוצרים. בנוסף כפה החוק על הגברים היהודים לענוד אות-קלון. במשך ארבע מאות השנים הבאות תורגם חוק זה על-ידי השליטים השונים של בית סאבויה, פעם לקולה ופעם לחומרה.

ב-1560 ושוב ב-1566 הכריז הדוכס עמנואל פיליברט (PHILIBERT) על גירוש יהודי טורינו. אולם הגזרות בוטלו הודות להתערבות אישים בעלי-השפעה, ותמורת כופר שנתי של 20,000 פלורינים.

משנת 1561 ניתנה בידי אפוטרופוס (CONSERVATORE) הסמכות החוקית על היהודים בעיר, והוא אף יצג אותם במקרים מסויימים. בין השנים 1626-1603 בחר הדוכס בעצמו את האפוטרופוס מבין הסנאטורים. לאחר מכן הוא נבחר על-ידו מתוך רשימה בת 3 סנאטורים שהוגשה על-ידי הקהילה. צ'רלס עמנואל ה-1 (1580-1630) איפשר קיום המונופול שהוענק למלווי-בריבית היהודים. הוא דחה דרישותיו של החשמן קרלו בורומיאו (BORROMEO) לגירוש היהודים והקמת גיטו בטורינו. רוב היהודים עסקו בהלוואות בריבית, ומבחינה כלכלית שיתפו פעולה עם הדוכסים מבית סאבויה ונתנו להם הלוואות גדולות. תשעה בנקים יהודים פעלו בטורינו בשנת 1664 בשנת 1662 נוסדה בעיר אגודת תלמוד תורה.

בשנת 1679 ציוותה מריה ג'יאובנה מ-נמור (NEMOURS), הדוכסית השלטת והאפוטרופסית מטעם הדוכס ויקטור אמאדאוס ה-2, לקבץ את 750 יהודי טורינו במבנה אחד, ששימש בעבר כבית חולים לקבצנים. ב-1702 חיו בטורינו 800 יהודיO. ב-1720 העביר ויקטור אמאדאוס ה-2 את ספרי החוקים היהודיים, שנאספו על-ידי אבותיו, אל הספריה של אוניברסיטת טורינו. (הם הושמדו כמעט כולם בשריפה בתחילת המאה ה-20.) בשנים 1723 ו-1729 נחקקו חוקים חדשים על-ידי ויקטור אמאדאוס ה-2, אשר למעשה היו חזרה על אלה משנת 1430. על היהודים נאסר להחזיק בנכסי דלא נידיי והם הוכרחו לגור בגיטו. למרות היותם סוחרי-בדים (כותנה ומשי) חלה הרעה במצבם הכלכלי. אין עדות שהם מחו על כך. נהפוך הוא. מספר היהודים גדל לכ-1,500 נפש ב-1780. ניתן להסיק מזה שמצבם של היהודים היה טוב יותר בטורינו מאשר בשאר חלקי איטליה, הן בעטיו של שגשוג יחסי וליברליות גדולה יותר מצד המלך צ'רלס עמנואל הEMMANUEL) 3-). עם המהפכה הצרפתית והסיפוח אל צרפת ב-1798 נהנו יהודי טורינו מחופש גדול יותר ולא נאלצו עוד להתגורר בגיטו.

בעקבות תבוסתו של נפוליון בשנת 1814 החזיר ויקטור עמנואל ה-1 לתוקפם חלק מההגבלות הקודמות. היהודים הוחזרו לגיטו אך לא נאלצו לשאת את אות-הקלון. בינתיים גברה רוח החירות, ונשמעו קולותיהם של ג'יאוברטי (GIOBERTI), פרנשי (FRANCHI), מאפוני (MAFFONI), רומאנ'וזי (ROMAGNOSI), קאטאניאו (CATTANEO), רוברטו (ROBERTO) ודה אסליו (D'AZEGLIO) למען אמנציפציה של היהודים. לבסוף העניק ב-29 במארס 1848 המלך צ'רלס אלברט (ALBERT) ליהודים אמנציפציה מלאה ושחרור מהגיטו. המשפחות היהודיות העשירות נטשו את הגיטו. פיימונטה נעשתה למוקד תנועת האיחוד האיטלקי ולסמל של האמנציפציה היהודית, ויהודים נמשכו היהודים לטורינו. בשנת 1840 מנתה קהילת טורינו 3,200 נפש, ב-1871 חיו בה 4,500 יהודים וב-1931 4,040. בעידודם של לליו קאנטוני (CANTONI LELIO), רבה של טורינו והמשורר דוד לוי, השתתפו יהודי טורינו בתנועת ה- RISORGIMENTO ("תקומה", תנועת התעוררות אוסטריה). ב-1852 מינה המלך ויקטור עמנואל השני את קאוור (CAVOUR), אוהד היהודים, לראש הממשלה. קאוור נעזר ביהודים; איזק ארטום (ARTOM) היה מזכירו וג'יאקומו דינה, מנהלו של העתון L'OPINIONE, תמך
במדיניותו של קאוור. בשנת 1880 הושלמה בניית בית הכנסת המרכזי בעיר.

בין האישים בעלי שעור-קומה בטורינו במאה השנים האחרונות היו: א"ס ארטום (ARTOM), ר' באקי (BACHI), ס' פואה (FOA) ו-ב' טראצ'יני (TERRACINI) מומחה להסטוריה ולדיאלקט של יהודי פיימונטה. נכבדים אחרים הראויים לציון: ג' בולאפי (BOLAFFI), מ' פאלקו (FALCO), ק' ו-פ' לוי (LEVI), א' מומיליאנו (MOMIGLIANO), א' ארטום וא' טראצ'יני (U. TERRACINI).

מבין הרבנים שנולדו או פעלו בטורינו היו נתנאל בן שבתאי הדני (HADANI) במאה ה-16; יוסף קאלבו (CALVO), דניאל בן יוסף קאלבו, יוסף בן מיכאל ראוונה (RAVENNA) במאה ב-17; יהשוע קולון (COLON), איזק פורמיג'יני (FORMIGGINI), אברהם סמסון בן יעקב הלוי פוביני (FUBINI), מיכאל סלומון יונה (JONAH), גבריאל פונטרמולי (PONTREMOLI), יעקב בן יהושע בנציון סגרה (SEGRE), אברהם בן יהושע סגרה, דניאל ואלאברגה (VALABREGA) במאה ה-18; אברהם קולונה (COLOGNA), פליצ'ה באקי (BACHI), אליה אהרן לאטס (LATTES), שמואל סלומון אולפר (OLPER), ישעיהו פואה (FOA), לליו דללה טורה (DELLA TORRE), סבאטו גראציאדו טרבס (TREVES), ג'יזפה לאטס (LATTES) וסמואל גירון (GHIRON) במאה ה-19. ובמאה ה-20: ג'אקומו בולפיו (BOLAFFIO), דריו דיסנ'י (DISEGNI) שיסד את בית הספר לרבנים על שם מרגוליס וסרג'יו יוסף סיירה (SIERRA).

פסיקתו של הרב אולפר (OLPER) בשנת 1865 לקצר את "תקופת האבל" גרמה לפלוגתא בין רבני איטליה. פסיקה זו בוצעה בטורינו בלבד ורק עד תחילת המאה ה-20. לפסיקה של אולפר התנגד ג'יספה פואה, שהיה הרב הראשי של טורינו מ-1880 עד ראשית המאה ה-20.

בית דפוס עברי פעל בטורינו במאה ה-18. במאה ה-20 הוציאה החברה הגראפית מארייטי (MARIETTI) בהדרכתו של הרב דסנ'י (DESEGNI) את התנ"ך וכמה מחזורים עם תרגום לאיטלקית ובהדרכתו של ר. בונפיל (BONFIL) הגדה לפסח.

שלשה מבין הסופרים והמשוררים האיטלקים הבולטים במאה ה-20 קארלו לוי, פרימו לוי ונטליה גינזבורג, חיו זמן מה בטורינו.


תקופת השואה

אחרי כניעת איטליה הפאשיסטית לבנות הברית בספטמבר 1943, כבשו הגרמנים את האיזור.

הנאצים גרשו 875 יהודים מטורינו ומרכזים אחרים בתוך הקהילה. אחדים הצליחו לברוח ומצאו מקלט בעמקים של פיימונטה ואאוסטה (AOSTA), מקומות שבהם הכנסיות הוולדזיות (VALDESE) הושיטו עזרה ליהודים. למרות זאת היו ארועים טראגיים, כגון רציחתו של אטורה אובאצה (ETTORE OVAZZA), עורכו לשעבר של עתון יהודי, ובני משפחתו. יהודים מטורינו לקחו חלק פעיל במאבק לשחרור איטליה מידי הגרמנים. אחדים מהם נהרגו, כמו עמנואל ארטום וסרג'יו דיאנה (DIENA). רדיפת הגרמנים את היהודים באיזור נמשכה עד היום האחרון וב-25 באפריל 1945, יום השחרור, נהרגו ששה יהודים בקרבת קוניאו (CUNEO).


בתום מלחמת העולם השנייה שרדו 2,885 יהודים בטורינו, בנוסף לפליטים רבים, ששוכנו באופן ארעי באיזורים הסמוכים. בעטיו של שיעור תמותה גדול (לעומת שיעור לידה נמוך) מנתה האוכלוסיה היהודית של טורינו בשנת 1970 בערך 2,000 נפש. מוסדות החינוך כללו בית ספר ללימודים מתקדמים בעברית, גן ילדים, בית ספר יסודי ובית ספר תיכון. מוסדות אחרים כללו בית אבות ובית יתומים.

מכון הקונגרס היהודי העולמי מתעד 1,600 יהודים בטורינו בשנת 1997. (באיטליה כולה נרשמו אז 35,000 יהודים). בסוף שנת 1998 המשיך להופיע כתב העת NOTIZIARIO, בטאון הקהילה היהודית בטורינו.
סוג מקום:
עיר
מספר פריט:
145366
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:

Mario Falco (1884-1943), jurist, born in Turin, Italy. Falco was an expert in canon and ecclesiastical law who lectured at the universities of Macerata, Parma and Milan. In 1924 he was appointed professor of law in Milan and held the position until he was dismissed in accordance with the anti-Semitic laws of 1938. Most of his writings were concerned with canon law. An active Zionist, he was involved in Jewish affairs both in the communities where he lived and also on a national level. He was a member of the Italian government committee set up in 1930 to draft a law to regulate the Jewish community.

מלחין. נולד בטורינו, איטליה. למד בווינה ובפראג, ושם עורר דבוז'ק את התעניינותו במוסיקה עממית. יצירתו ריקודים מפיאמונטה לתזמורת הושמעה לראשונה בניצוחו של טוסקניני. סיניגליה הלחין גם מוסיקה קלה למחזהו של גולדוני Le baruffe chiozzotte (1907). ברבות מיצירותיו שילב נעימות מפיאמונטה, מחוז הולדתו. לאחר מותו התפרסמו שישה כרכים של נעימות עממיות בעריכתו. נפטר בטורינו משבץ בעת שנמלט מן המשטרה הפאשיסטית.
Biologist

He studied at the university of his native Turin, Italy, and then in Paris. After the Germans took over France in 1940 he went to the USA and taught at Columbia University (1940-42), Indiana University (1943-50), the University of Illinois (1950-59), and was professor of microbiology (from 1964 of biology) at the Massachusetts Institute of Technology (MIT) from 1959. His researches during WW2 proved that genetic mutations could occur in viruses that infect bacteria, a discovery that won him the 1969 Nobel Prize in medicine. From 1972 to 1985, he directed the Center for Cancer Research at MIT.

ריטה לוי-מונטלצ'יני (1909-2012), ניורולוגית, כלת פרס נובל לרפואה לשנת 1986, נולדה בטורינו, איטליה. סיימה את לימודיה באוניברסיטת טורינו והמשיכה לעבוד במקום. ב-1939, עם פרסום חוקי הגזע נאסר עליה להמשיך את מחקריה באוניברסיטה. היא המשיכה את מחקרה במעבדה מאולתרת בביתה. את תוצאות המחקר הזה פרסמה בבלגיה. ב-1947 עברה לאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, מיזורי, ועבדה בשיתוף עם פרופסור ויקטור המבורגר. ב-1977 שבה לאיטליה ומונתה לראש המחלקה לביולוגיה של התא במכון למחקר מדעי ברומא.

לוי, פרימו (1919-1987), מדען וסופר, נולד בטורינו, איטליה, בנו של מהנדס אזרחי, חבר בקהילה יהודית מתבוללת שקיבל חינוך יהודי מועט. לוי סיים את לימודיו בכימיה באוניברסיטת טורינו בשנת 1941 בתקופה בה היו הגבלות על יהודים להתפרנס מעיסוקם.

ב- 1943 לוי הצטרף לפרטיזנים אנטי פשיסטים, נתפס וגורש לאושוויץ. לקראת סוף מאסר של עשרה החודשים ועל סף מותו, נבחר לוי לעבוד במעבדה באושוויץ הקשורה למאמץ המלחמה הגרמני. מאורע זה הציל את חייו ולאחר המלחמה חזר לטורינו, שם הפך לסמכות בציפוי תיל קרמיקה.

לוי כתב ספרים בהשראת חוויותיו באושוויץ ובעיקר ידועה יצירת המופת שלו: "הזהו אדם". הספר הבא שלו "ההפוגה" תאר את האודיסיאה שלו בחזרה הביתה אחרי שהמלחמה הסתיימה. בספרו "הטבלה המחזורית" הוא השתמש בכל אחד מיסודות כימיים למטרות ספרותיות. לוי זכה לשבחים בינלאומיים בספרות איטלקית והעולמית ונתפס כאחד הסופרים הגדולים בנושאי שואה.
את חייו סיים בהתאבדות, ככל הנראה כתוצאה מהתקף קשה של דיכאון.

Beppo Levi (1875–1961), Italian/Argentine mathematician and expert in physics, history and philosophy born in Torino, Italy. Levi studied in Torino University and obtained his PhD degree in 1896 when he was 21. The same year he was appointed Assistant Professor. In 1901 he became Professor at the University of Piacenza and in 1928 Professor of Mathematics at the University of Bologna. Soon afterwards, when Mussolini came to power in Italy, Levi was dismissed from his positions in accordance with the anti-Semitic laws which had been passed.

He emigrated to Argentina, where he headed the Mathematics Institute at the Universidad Nacional de Rosario. In 1940 Levi founded "Mathematicae Notae", the first mathematical journal in Argentina. His research produced a number of important internationally recognized developments in his field.

בית הכנסת בטורינו בעת ביקורו של יורש העצר,
הנסיך אומברטו מסבויה.
טורינו, איטליה, 23 לאוקטובר, 1931.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות מירלה גוס)
תמונת מחזור של בית הספר היהודי בטורינו.
טורינו, איטליה, 1910.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות ג'ובנה לוצטו איו)
משפחת פלקו.
טורינו, איטליה, ספטמבר 1915.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות גרציאלה דנון)
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי טורינו
טורינו TORINO

עיר על גדות הנהר פו בצפון-מערב איטליה, בירת מחוז פיימונטה (PIEMONTE). בעבר בירת דוכסות סאבויה ומלכות סרדיניה.


עדות ראשונה לנוכחות יהודים בעיר נרשמה בידי ההגמון מכסימוס (MAXIMUS) מטורינו במאה השביעית לספירה. אין ראיות נוספות על המצאות יהודים במקום עד 1424, עת הבנקאי היהודי הצרפתי אליאס אלאמאני (ALAMANNI) התיישב בעיר עם משפחתו, ובעקבותיו קבוצה קטנה נוספת של בנקאים יהודים. מ-1425 נאלצו להתגורר בשטח מוגבל והוטל עליהם פיקוח על שיעורי הריבית שגבו.

בשנת 1430 חוקק חוק על-ידי הדוכס אמאדיאוס (AMADEUS) ה-8 מסאבויה, שהסדיר את עניני המגורים של היהודים, בתי הכנסת, השיפוט האזרחי והפלילי, והיחסים עם הנוצרים. בנוסף כפה החוק על הגברים היהודים לענוד אות-קלון. במשך ארבע מאות השנים הבאות תורגם חוק זה על-ידי השליטים השונים של בית סאבויה, פעם לקולה ופעם לחומרה.

ב-1560 ושוב ב-1566 הכריז הדוכס עמנואל פיליברט (PHILIBERT) על גירוש יהודי טורינו. אולם הגזרות בוטלו הודות להתערבות אישים בעלי-השפעה, ותמורת כופר שנתי של 20,000 פלורינים.

משנת 1561 ניתנה בידי אפוטרופוס (CONSERVATORE) הסמכות החוקית על היהודים בעיר, והוא אף יצג אותם במקרים מסויימים. בין השנים 1626-1603 בחר הדוכס בעצמו את האפוטרופוס מבין הסנאטורים. לאחר מכן הוא נבחר על-ידו מתוך רשימה בת 3 סנאטורים שהוגשה על-ידי הקהילה. צ'רלס עמנואל ה-1 (1580-1630) איפשר קיום המונופול שהוענק למלווי-בריבית היהודים. הוא דחה דרישותיו של החשמן קרלו בורומיאו (BORROMEO) לגירוש היהודים והקמת גיטו בטורינו. רוב היהודים עסקו בהלוואות בריבית, ומבחינה כלכלית שיתפו פעולה עם הדוכסים מבית סאבויה ונתנו להם הלוואות גדולות. תשעה בנקים יהודים פעלו בטורינו בשנת 1664 בשנת 1662 נוסדה בעיר אגודת תלמוד תורה.

בשנת 1679 ציוותה מריה ג'יאובנה מ-נמור (NEMOURS), הדוכסית השלטת והאפוטרופסית מטעם הדוכס ויקטור אמאדאוס ה-2, לקבץ את 750 יהודי טורינו במבנה אחד, ששימש בעבר כבית חולים לקבצנים. ב-1702 חיו בטורינו 800 יהודיO. ב-1720 העביר ויקטור אמאדאוס ה-2 את ספרי החוקים היהודיים, שנאספו על-ידי אבותיו, אל הספריה של אוניברסיטת טורינו. (הם הושמדו כמעט כולם בשריפה בתחילת המאה ה-20.) בשנים 1723 ו-1729 נחקקו חוקים חדשים על-ידי ויקטור אמאדאוס ה-2, אשר למעשה היו חזרה על אלה משנת 1430. על היהודים נאסר להחזיק בנכסי דלא נידיי והם הוכרחו לגור בגיטו. למרות היותם סוחרי-בדים (כותנה ומשי) חלה הרעה במצבם הכלכלי. אין עדות שהם מחו על כך. נהפוך הוא. מספר היהודים גדל לכ-1,500 נפש ב-1780. ניתן להסיק מזה שמצבם של היהודים היה טוב יותר בטורינו מאשר בשאר חלקי איטליה, הן בעטיו של שגשוג יחסי וליברליות גדולה יותר מצד המלך צ'רלס עמנואל הEMMANUEL) 3-). עם המהפכה הצרפתית והסיפוח אל צרפת ב-1798 נהנו יהודי טורינו מחופש גדול יותר ולא נאלצו עוד להתגורר בגיטו.

בעקבות תבוסתו של נפוליון בשנת 1814 החזיר ויקטור עמנואל ה-1 לתוקפם חלק מההגבלות הקודמות. היהודים הוחזרו לגיטו אך לא נאלצו לשאת את אות-הקלון. בינתיים גברה רוח החירות, ונשמעו קולותיהם של ג'יאוברטי (GIOBERTI), פרנשי (FRANCHI), מאפוני (MAFFONI), רומאנ'וזי (ROMAGNOSI), קאטאניאו (CATTANEO), רוברטו (ROBERTO) ודה אסליו (D'AZEGLIO) למען אמנציפציה של היהודים. לבסוף העניק ב-29 במארס 1848 המלך צ'רלס אלברט (ALBERT) ליהודים אמנציפציה מלאה ושחרור מהגיטו. המשפחות היהודיות העשירות נטשו את הגיטו. פיימונטה נעשתה למוקד תנועת האיחוד האיטלקי ולסמל של האמנציפציה היהודית, ויהודים נמשכו היהודים לטורינו. בשנת 1840 מנתה קהילת טורינו 3,200 נפש, ב-1871 חיו בה 4,500 יהודים וב-1931 4,040. בעידודם של לליו קאנטוני (CANTONI LELIO), רבה של טורינו והמשורר דוד לוי, השתתפו יהודי טורינו בתנועת ה- RISORGIMENTO ("תקומה", תנועת התעוררות אוסטריה). ב-1852 מינה המלך ויקטור עמנואל השני את קאוור (CAVOUR), אוהד היהודים, לראש הממשלה. קאוור נעזר ביהודים; איזק ארטום (ARTOM) היה מזכירו וג'יאקומו דינה, מנהלו של העתון L'OPINIONE, תמך
במדיניותו של קאוור. בשנת 1880 הושלמה בניית בית הכנסת המרכזי בעיר.

בין האישים בעלי שעור-קומה בטורינו במאה השנים האחרונות היו: א"ס ארטום (ARTOM), ר' באקי (BACHI), ס' פואה (FOA) ו-ב' טראצ'יני (TERRACINI) מומחה להסטוריה ולדיאלקט של יהודי פיימונטה. נכבדים אחרים הראויים לציון: ג' בולאפי (BOLAFFI), מ' פאלקו (FALCO), ק' ו-פ' לוי (LEVI), א' מומיליאנו (MOMIGLIANO), א' ארטום וא' טראצ'יני (U. TERRACINI).

מבין הרבנים שנולדו או פעלו בטורינו היו נתנאל בן שבתאי הדני (HADANI) במאה ה-16; יוסף קאלבו (CALVO), דניאל בן יוסף קאלבו, יוסף בן מיכאל ראוונה (RAVENNA) במאה ב-17; יהשוע קולון (COLON), איזק פורמיג'יני (FORMIGGINI), אברהם סמסון בן יעקב הלוי פוביני (FUBINI), מיכאל סלומון יונה (JONAH), גבריאל פונטרמולי (PONTREMOLI), יעקב בן יהושע בנציון סגרה (SEGRE), אברהם בן יהושע סגרה, דניאל ואלאברגה (VALABREGA) במאה ה-18; אברהם קולונה (COLOGNA), פליצ'ה באקי (BACHI), אליה אהרן לאטס (LATTES), שמואל סלומון אולפר (OLPER), ישעיהו פואה (FOA), לליו דללה טורה (DELLA TORRE), סבאטו גראציאדו טרבס (TREVES), ג'יזפה לאטס (LATTES) וסמואל גירון (GHIRON) במאה ה-19. ובמאה ה-20: ג'אקומו בולפיו (BOLAFFIO), דריו דיסנ'י (DISEGNI) שיסד את בית הספר לרבנים על שם מרגוליס וסרג'יו יוסף סיירה (SIERRA).

פסיקתו של הרב אולפר (OLPER) בשנת 1865 לקצר את "תקופת האבל" גרמה לפלוגתא בין רבני איטליה. פסיקה זו בוצעה בטורינו בלבד ורק עד תחילת המאה ה-20. לפסיקה של אולפר התנגד ג'יספה פואה, שהיה הרב הראשי של טורינו מ-1880 עד ראשית המאה ה-20.

בית דפוס עברי פעל בטורינו במאה ה-18. במאה ה-20 הוציאה החברה הגראפית מארייטי (MARIETTI) בהדרכתו של הרב דסנ'י (DESEGNI) את התנ"ך וכמה מחזורים עם תרגום לאיטלקית ובהדרכתו של ר. בונפיל (BONFIL) הגדה לפסח.

שלשה מבין הסופרים והמשוררים האיטלקים הבולטים במאה ה-20 קארלו לוי, פרימו לוי ונטליה גינזבורג, חיו זמן מה בטורינו.


תקופת השואה

אחרי כניעת איטליה הפאשיסטית לבנות הברית בספטמבר 1943, כבשו הגרמנים את האיזור.

הנאצים גרשו 875 יהודים מטורינו ומרכזים אחרים בתוך הקהילה. אחדים הצליחו לברוח ומצאו מקלט בעמקים של פיימונטה ואאוסטה (AOSTA), מקומות שבהם הכנסיות הוולדזיות (VALDESE) הושיטו עזרה ליהודים. למרות זאת היו ארועים טראגיים, כגון רציחתו של אטורה אובאצה (ETTORE OVAZZA), עורכו לשעבר של עתון יהודי, ובני משפחתו. יהודים מטורינו לקחו חלק פעיל במאבק לשחרור איטליה מידי הגרמנים. אחדים מהם נהרגו, כמו עמנואל ארטום וסרג'יו דיאנה (DIENA). רדיפת הגרמנים את היהודים באיזור נמשכה עד היום האחרון וב-25 באפריל 1945, יום השחרור, נהרגו ששה יהודים בקרבת קוניאו (CUNEO).


בתום מלחמת העולם השנייה שרדו 2,885 יהודים בטורינו, בנוסף לפליטים רבים, ששוכנו באופן ארעי באיזורים הסמוכים. בעטיו של שיעור תמותה גדול (לעומת שיעור לידה נמוך) מנתה האוכלוסיה היהודית של טורינו בשנת 1970 בערך 2,000 נפש. מוסדות החינוך כללו בית ספר ללימודים מתקדמים בעברית, גן ילדים, בית ספר יסודי ובית ספר תיכון. מוסדות אחרים כללו בית אבות ובית יתומים.

מכון הקונגרס היהודי העולמי מתעד 1,600 יהודים בטורינו בשנת 1997. (באיטליה כולה נרשמו אז 35,000 יהודים). בסוף שנת 1998 המשיך להופיע כתב העת NOTIZIARIO, בטאון הקהילה היהודית בטורינו.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מריו פלקו

Mario Falco (1884-1943), jurist, born in Turin, Italy. Falco was an expert in canon and ecclesiastical law who lectured at the universities of Macerata, Parma and Milan. In 1924 he was appointed professor of law in Milan and held the position until he was dismissed in accordance with the anti-Semitic laws of 1938. Most of his writings were concerned with canon law. An active Zionist, he was involved in Jewish affairs both in the communities where he lived and also on a national level. He was a member of the Italian government committee set up in 1930 to draft a law to regulate the Jewish community.

סיניגליה, ליאונה
מלחין. נולד בטורינו, איטליה. למד בווינה ובפראג, ושם עורר דבוז'ק את התעניינותו במוסיקה עממית. יצירתו ריקודים מפיאמונטה לתזמורת הושמעה לראשונה בניצוחו של טוסקניני. סיניגליה הלחין גם מוסיקה קלה למחזהו של גולדוני Le baruffe chiozzotte (1907). ברבות מיצירותיו שילב נעימות מפיאמונטה, מחוז הולדתו. לאחר מותו התפרסמו שישה כרכים של נעימות עממיות בעריכתו. נפטר בטורינו משבץ בעת שנמלט מן המשטרה הפאשיסטית.
Luria, Salvador Edward
Biologist

He studied at the university of his native Turin, Italy, and then in Paris. After the Germans took over France in 1940 he went to the USA and taught at Columbia University (1940-42), Indiana University (1943-50), the University of Illinois (1950-59), and was professor of microbiology (from 1964 of biology) at the Massachusetts Institute of Technology (MIT) from 1959. His researches during WW2 proved that genetic mutations could occur in viruses that infect bacteria, a discovery that won him the 1969 Nobel Prize in medicine. From 1972 to 1985, he directed the Center for Cancer Research at MIT.
ריטה לוי-מונטלצ'יני

ריטה לוי-מונטלצ'יני (1909-2012), ניורולוגית, כלת פרס נובל לרפואה לשנת 1986, נולדה בטורינו, איטליה. סיימה את לימודיה באוניברסיטת טורינו והמשיכה לעבוד במקום. ב-1939, עם פרסום חוקי הגזע נאסר עליה להמשיך את מחקריה באוניברסיטה. היא המשיכה את מחקרה במעבדה מאולתרת בביתה. את תוצאות המחקר הזה פרסמה בבלגיה. ב-1947 עברה לאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, מיזורי, ועבדה בשיתוף עם פרופסור ויקטור המבורגר. ב-1977 שבה לאיטליה ומונתה לראש המחלקה לביולוגיה של התא במכון למחקר מדעי ברומא.

לוי, פרימו
לוי, פרימו
לוי, פרימו (1919-1987), מדען וסופר, נולד בטורינו, איטליה, בנו של מהנדס אזרחי, חבר בקהילה יהודית מתבוללת שקיבל חינוך יהודי מועט. לוי סיים את לימודיו בכימיה באוניברסיטת טורינו בשנת 1941 בתקופה בה היו הגבלות על יהודים להתפרנס מעיסוקם.

ב- 1943 לוי הצטרף לפרטיזנים אנטי פשיסטים, נתפס וגורש לאושוויץ. לקראת סוף מאסר של עשרה החודשים ועל סף מותו, נבחר לוי לעבוד במעבדה באושוויץ הקשורה למאמץ המלחמה הגרמני. מאורע זה הציל את חייו ולאחר המלחמה חזר לטורינו, שם הפך לסמכות בציפוי תיל קרמיקה.

לוי כתב ספרים בהשראת חוויותיו באושוויץ ובעיקר ידועה יצירת המופת שלו: "הזהו אדם". הספר הבא שלו "ההפוגה" תאר את האודיסיאה שלו בחזרה הביתה אחרי שהמלחמה הסתיימה. בספרו "הטבלה המחזורית" הוא השתמש בכל אחד מיסודות כימיים למטרות ספרותיות. לוי זכה לשבחים בינלאומיים בספרות איטלקית והעולמית ונתפס כאחד הסופרים הגדולים בנושאי שואה.
את חייו סיים בהתאבדות, ככל הנראה כתוצאה מהתקף קשה של דיכאון.
בפו לוי

Beppo Levi (1875–1961), Italian/Argentine mathematician and expert in physics, history and philosophy born in Torino, Italy. Levi studied in Torino University and obtained his PhD degree in 1896 when he was 21. The same year he was appointed Assistant Professor. In 1901 he became Professor at the University of Piacenza and in 1928 Professor of Mathematics at the University of Bologna. Soon afterwards, when Mussolini came to power in Italy, Levi was dismissed from his positions in accordance with the anti-Semitic laws which had been passed.

He emigrated to Argentina, where he headed the Mathematics Institute at the Universidad Nacional de Rosario. In 1940 Levi founded "Mathematicae Notae", the first mathematical journal in Argentina. His research produced a number of important internationally recognized developments in his field.

בית הכנסת בטורינו בעת ביקורו של הנסיך אומברטו מסבויה, 1931
בית הכנסת בטורינו בעת ביקורו של יורש העצר,
הנסיך אומברטו מסבויה.
טורינו, איטליה, 23 לאוקטובר, 1931.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות מירלה גוס)
תמונת מחזור של בית הספר היהודי בטורינו, טורינו, איטליה, 1910
תמונת מחזור של בית הספר היהודי בטורינו.
טורינו, איטליה, 1910.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות ג'ובנה לוצטו איו)
משפחת פלקו, טורינו, איטליה, 1915
משפחת פלקו.
טורינו, איטליה, ספטמבר 1915.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות גרציאלה דנון)