חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי טאמפה

טמפה

Tampa

עיר מרכזית הממוקמת בחוף המערבי של פלורידה, ארה"ב.

בטמפה קיימת קהילה יהודית מגוונת ופעילה. על פי העיתונות היהודית המקומית, אזור מפרץ טמפה הוא ביתם של למעלה מ-45,000 יהודים, וכוללת 37 בתי כנסת, 2 פדרציות, 2 ארגונים משותפים, 2 סוכנויות שירות למשפחות, בית ספר אחד ו-7 גני ילדים.

תצוגת אוסף כלי נשק במצודת הומר האסטרלי, שנוהל על ידי המשמר הלאומי של פלורידה משנת 1941 עד 2004, הועברה לניהולה של משפחת בריאן גלזר JCC, ונפתחה ב- 8 בדצמבר 2016.

המרכז הקהילתי משרת את צרכי החינוך, התרבות והבריאות של טמפה, ומציע תוכניות לגיל הרך, ומשמש גם מרכז לאוכלוסייה המבוגרת. האקדמיה הלל, שנוסדה בשנת 1970, משמשת כיום כבית ספר יהודי, שבו לומדים כמעט 200 תלמידים בחטיבות היסוד ובחטיבות הביניים. שירותי המשפחה היהודית בטמפה מספקים תכנות וסיוע "התואמים את הערכים היהודיים" לאנשים ולמשפחות נזקקות.

במהלך העשור השני של המאה ה-21 גדלה האוכלוסייה היהודית בדרום טמפה באופן משמעותי. החל משנת 2011 אוכלוסיית היהודים הגדולה ביותר הייתה בשכונת פינלאס, עם 26,135 יהודים, ואחריה הילסבורו עם 23,000, ופאסקו עם 8,400 יהודים.

 

היסטוריה

ברישומים מהמאה ה-16 טמפה מוזכרת כאחד מהמקומות בהם ביקר הכובש הספרדי הרננדו דה סוטו; מספר אזכורים מתייחסים ל-"Juetas" (יהודים מומרים) והתנהלותם עם האינדיאנים המקומיים.

התושבת היהודית הקבועה הראשונה הייתה כנראה אמלין קוונץ מיליי (Emmaline Quentz Miley), שהגיעה לטמפה בשנת 1846 עם בעלה הלא יהודי. אך קהילה יהודית הוקמה רק כ-40 שנה לאחר מכן, כאשר תעשיית הסיגרים החלה להתפתח בעיר. משפחות גלוגובסקי, מאס, קאוניץ, בראש, אופנהיימר, וולף ווהל (Glogowski, Maas, Kaunitz, Brash, Oppenheimer, Wolf, and Wohl) היו בין המשפחות היהודיות הראשונות שהתיישבו בטמפה ותרמו לפיתוח המסחר בעיר. ואכן, הרמן גלוגובסקי כיהן כראש העיר במשך ארבע קדנציות, משנת 1886 עד 1894. רבים מהיהודים שהגיעו לטמפה בסוף המאה ה-19 היו סוחרים שבאו מג'ורג'יה ומדרום קרוליינה.

בשנת 1894 חיו בטמפה מספיק יהודים כדי לארגן קהילה חדשה, שערי צדק (למרות שהקהילה החלה כאורתודוקסית, היא הפכה בסופו של דבר לרפורמית והצטרפה לאיחוד הקהילות העבריות האמריקאיות בשנת 1903). קהילת "רודף שלום" הוקמה בשנת 1904 והייתה אורתודוקסית במשך שנים רבות לפני שהפכה לקהילה שמרנית. קהילת בית ישראל נוסדה בשנת 1917 כבית ספר עברי חופשי (לימים כנסת ישראל). התאחדות הצעירים העברים של טמפה (YMHA) נוסדה בשנת 1906 (לאחר מלחמת העולם השנייה היא הפכה למרכז הקהילתי היהודי). סניף טמפה של המועצה הלאומית לנשים יהודיות הוקם על ידי שרה בראש (Sarah Brash) בשנת 1924.

כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה (1918-1914), טמפה הייתה ביתהּ של הקהילה היהודית השנייה בגודלה בפלורידה. הקהילה היהודית הייתה פעילה מאוד בחיי התרבות ובחיי האזרחים של העיר. אישים בולטים בתקופה זו כללו את סול "המלוח" פיישמן (Feischman), שהחל לעבוד כשדרן ספורט ברדיו בשנת 1928 לפני שעבר לטלוויזיה ב-1957, בעודו כותב במדורי ספורט ב"טמפה טריביון". בתקופה זו החל הארי כהן כהונה של 30 שנים כשופט ברצף (1965-1935) והרב דוד זילונקה, רב הקהילה שערי צדק, החל ללמד באוניברסיטת טמפה עם פתיחתה בשנת 1931 (בשנת 1963 הוא הפך לראש המחלקה ללימודי דת). בתקופה שבין המלחמות הוקם סניף מקומי של "הדסה", כמו גם סניף של נוער "בני ברית".

לאחר מלחמת העולם השנייה (1945-1939) הקהילה המשיכה לגדול ולהתפתח. בשנות השבעים הוקמו מספר קהילות חדשות, ביניהן בית עם, קול עמי, בית המקדש דוד, המרכז הקהילתי היהודי של סאן סיטי, וצעירי ישראל. בית הספר הילל שירת את צרכי החינוך של הנוער היהודי בעיר, והוקמו מספר בתי אבות לשירות הקשישים היהודים.

יהודי טמפה היו גם פעילים פוליטית. דר' ריצ'רד הודס נבחר לבית הנבחרים של פלורידה בשנת 1968; בשנת 1975 נשא נאום תמיכה במועמדותו של ג'ימי קרטר בוועידה הדמוקרטית בפלורידה. סנדרה וורשה פרידמן נבחרה למועצת העיר בשנת 1974, ובשנת 1986 הפכה לאשה הראשונה שכיהנה כראש עיריית טמפה.

בשנת 1970 חיו בטמפה כ-5,200 יהודים. בתחילת המאה ה-21 מספרם גדל לכ-25,000 איש.

סוג מקום:
עיר
מספר פריט:
142760
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:

סדרים וסיגרים - תולדות היהודים בטמפה

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, כאשר הם בורחים מגיוס חובה ורדיפות באירופה, מהגרים הגיעו יהודים לטמפה. הם התיישבו לרוב בחלקה המערבי של טמפה ובייבור סיטי, בחוף המערבי של פלורידה, ארה"ב. היהודים הקימו עסקים קמעונאיים כדי לתמוך בביקוש שנוצר עקב התפתחותה המהירה של תעשיית הסיגרים במקום. בני משפחה הגיעו אחד אחר השני לטמפה בחיפוש אחר חיים טובים יותר. הסרט התיעודי בן 71 הדקות בוחן מגוון נושאים, כולל ההתגברות על מכסות על הגירה יהודית, האתגר של שמירת הקשרים משפחתיים, התבוללות תרבותית, ההתמודדות עם האנטישמיות והאפליה ועליית כוחן של הנשים בפוליטיקה בטמפה ובמקומות אחרים. 

במשך למעלה משלושה עשורים בתעשיית הקולנוע והווידיאו, ברברה רוזנטל קידמה פרויקטים מחנכים, מעוררים השראה ומוסיפים ידע בנושאים חשובים. כישוריה של רוזנטל באו לידי ביטוי במגוון תחומים - כמפיקה, במאית, כותבת, עורכת, מספרת, עורכת אודיו וכמלחינה של מוזיקה לסרטים. סרטה של רוזנטל, "סדרים וסיגרים - תולדות היהודים בטמפה" משנת 2019 הוא סיפור על גיוון וחיפוש אחר החלום האמריקאי.

המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי, באדיבותה של ברברה רוזנטל.  

St. Petersburg

A city in Pinellas County, Florida, USA. 

Nine years after St. Petersburg became a town in 1892, Henry Schutz emigrated from Germany and opened up a dry goods store, becoming the first Jew in town. Soon, others dribbled in to St. Petersburg and Tarpon Springs.

By the time of the great Florida land boom in the 1920s, there were about 10 Jewish families. Most found the closest Jews across the bay in Tampa. By 1923, the first temple was formed in St. Petersburg.

Nineteen years later, the Army opened an airfield for pilot training and local Jews welcomed Jewish soldiers with public Shabbat dinners and Passover seders. There were also many Jewish doctors at the large Bay Pines Veterans Hospital. By the end of the war, there were about 1,500 Jews living in town.

While anti-Semitism was not unknown, Jews steadily became significant members of the community. Today, for example, the second-term mayor of St. Petersburg is Rick Kriseman. In 1998, The Florida Holocaust Museum moved to downtown St. Petersburg.

The surrounding Pinellas County and greater Tampa region has a large Jewish population, second in the state only to the West Palm Beach to Miami area on the Atlantic Coast.
Most permanent Jewish residents have resettled in the Tampa Bay region from the Northeast and the Midwest, and the Jewish population swells in the winter with thousands of part-time resident “snowbird” Jews from the United States and Canada who enjoy the climate and amenities.

St. Petersburg and Pinellas County have about 27,000 full-time resident Jews (2.85% of the population). Tampa and Hillsborough County across the bay are nearly 2% Jewish with about 23,500 in the population and another 8,400 Jews (1.8% of the population) live in Pasco County to the north of Pinellas and Hillsborough counties. There are 34 synagogues and other Jewish religious institutions in the region.

Pinellas County is home to the Gulf Coast Jewish Family Services, which dates to 1960, a Jewish day school, a Jewish center in Clearwater and the TOP Jewish Foundation. It has 11 Jewish congregations, including three Conservative, two Orthodox and one independent.
Pinellas also has at least three groceries who cater to those who keep kosher, a fairly large Jewish housing complex for the aged and a biweekly Jewish newspaper called The Jewish Press of Pinellas County.

The easiest way to get a sampling of Jewish life for observant Jews in St. Petersburg and vicinity is to consult the Chabad of St. Petersburg guide to Jewish life in the area found at chabadsp.com.

Jeffrey and Virginia Orenstein are travel writers from Sarasota, Florida.

מיאמי Miami

שטח עירוני הכולל את הערים מיאמי, מיאמי-ביץ', ועוד 24 יישובים עירוניים; בדרום פלורידה, ארצות-הברית.

היהודים הראשונים התיישבו באזור בסוף המאה ה- 19, רובם היו חנוונים. ב-1912 היה מספרם 75, ואיזידור כהן, אחד משלושת הוותיקים במקום, הקים את בית-הכנסת הראשון "בני-ציון". בית הכנסת התארגן מחדש ב-1917 בשם "בית דוד". כעבור חמש שנים הוקם בית- הספר היהודי הראשון. ב-1922 פרשה הקבוצה הרפורמית וייסדה את "היכל ישראל", שהיה בית-הכנסת היפה ביותר בסביבה, עד להגירה הגדולה. ערב מלחמת-העולם השנייה (1939) ואחריה, היו באיזור ארבעה בתי-כנסת.

בסוף שנות העשרים הוקמו סניפים של "בני-ברית", "הדסה", "חוג הפועלים" וארגונים אחרים, וכן אגודה ציונית.

ב-1930 מנה היישוב היהודי 3,500 נפש, ביניהם היו עורכי-דין וקבלני בניין רבים שמצאו כר נרחב לפעולתם באיזור המתפתח במהירות. המשבר בעסקי הקרקעות ב- 1926 הביא לאיחוד קרנות העזרה היהודית ב-1938.

ישבו אז במיאמי, בעיקר במיאמי- ביץ', כ-7,500 יהודים. "המרכז היהודי", שהוקם באותם הימים (לימים "היכל עמנואל"), הקיף ב-1970 יותר מ-1,200 משפחות.

בימי מלחמת-העולם השנייה הוקמה עדת "ברית שלום" למשרתים בצבא. בסוף שנות השישים היתה זאת עדה ליבראלית שכללה אלף משפחות ויותר. ב-1944 נוסדה לשכת החינוך היהודית. באותו הזמן פעלו במיאמי רבתי ארבעה בתי-ספר יהודיים; בסוף שנות השישים הגיע מספרם ל-42, ולמדו בהם יותר מ-11,700 תלמיד. מוסדות הנוער היהודי ימה"א ויווה"א, הקיפו אז יותר מ-6,000 חבר. מועצת הנשים היהודיות סייעה לאלפי פליטים יהודים בקובה.

ב-1976 נאמד מספר היהודים במקום ב-225,000 - מן הקהילות הגדולות ביותר ביבשת, "בירת המגביות של יהדות אמריקה".

עיקר עסוקם של יהודי המקום הוא בענף התיירות המתרכז במיאמי-ביץ', שכ- -%85 מתושביה יהודים. רוב בתי-המלון במקום בבעלות או בהנהלה יהודית. הענף השני בחשיבותו ביישוב היהודי במיאמי הוא ענף הבנייה והעיסוק בנכסי מקרקעין, לרבות קרנות הלוואה וחסכון הכרוכים בו. אחריו באים שירותים ומסחר קמעוני, ש-%40 מהם בידי יהודים. מלבד אלה רבים בקרב היהודים בעלי-המקצועות החופשיים, עובדי ציבור, מנהלי חשבונות, יצרנים בענפי הסידקית, הריהוט והנייר.

המעבר לפרברים החדשים והמשופרים, שהתרחש בשנות הששים והשבעים בעיקר בקרב זוגות צעירים, השתקף גם בריבוי בתי-כנסת במקומות החדשים. בצפון מיאמי-ביץ' היו בשנות השבעים לא פחות משבעה בתי כנסת, והגדול בהם "בית תורה" הקיף 665 משפחות. בית הכנסת הרפורמי "בית עם" בדרום-מערב מיאמי החזיק בית-ספר דתי עם של 1,200 תלמידים. ועדת "בית-דוד", שמנתה יותר מ-750 משפחות, הקימה בית-ספר נוסף לילדי הפרברים. במטרופולין כולה רשומות 46 עדות מוכרות, מלבד "מניינים" ובתי- כנסת לעת מצוא. חיי הציבור היהודי מתנהלים סביב בתי-הכנסת, יותר מאשר סביב סניפי הארגונים המקומיים והארציים. גילם הממוצע של תושבי מיאמי-ביץ' בשנות השבעים היה 61, והאיזור כולו התחבב ביותר על יהודים בגיל הפרישה ברחבי אמריקה. בתי- חולים קיימים הורחבו, וכך גם מושב- הזקנים היהודי שנוסד בכספי תורם לא-יהודי ב-1944.

השימוש ביידיש רווח בריכוזם הישנים, קיימים בית-ספר ביידיש ובראדיו משודרת תכנית ביידיש. לעיתון היהודי המקומי באנגלית "גואיש פלורידיאן" (משנת 1927), בעריכת פרד שוחט, תפוצה של 18,000 בערך.

ריבוי המהגרים באיזור גרם להקמת "לאנדסמאנשאפטן" של יוצאי שיקאגו, דטרויט, סט. לואיס וערים אחרות באמריקה, הם מתרכזים סביב בתי-הכנסת ויש להם מוסדות משלהם.

האיזור כולו הוא מרכז חשוב לפעולה ציונית ולתמיכה במגביות הלאומיות. ל"הדסה" בלבד היו בשנת 1971 8,500 חברים רשומים, כמו-כן פעלו במקום שבע קבוצות של "המזרחי" ותשעה סניפים של "נשים למען החלוץ". למגבית המאוחדת של 1967 תרמו לא פחות מ- 17,000 מיהודי המקום, ואיגרות- הערך הישראליות שרכשו אותה השנה הסתכמו ב-6,300,000 דולאר; לא מעטים מיהודי מיאמי רבתי השקיעו בבתי-מלון ובקידוחי נפט בישראל.

יהודים שימשו כראשי-העיר וחברי המועצה העירונית, בעיקר במיאמי-ביץ', והשתלבו בחיים המדיניים בפלורידה כולה.

בשנת 1997 חיו במיאמי רבתי 535,000 יהודים.

United States of America (USA)

A country in North America

Estimated Jewish population in 2018: 5,700,000 out of 325,000,000 (1.7%). United States is the home of the second largest Jewish population in the world. 

Community life is organized in more than 2,000 organizations and 700 federations. Each of the main religious denominators – Orthodox, Conservative, Reform, and Reconstructionist – has its own national association of synagogues and rabbis. 

American cities (greater area) with largest Jewish populations in 2018:

New York City, NY: 2,000,000
Los Angeles, CA: 662,000
Miami, FL: 555,000
Philadelphia, PA: 275,000
Chicago, IL: 294,000
Boston, MA: 250,000
San Francisco, CA: 304,000
Washington, DC & Baltimore, MY: 217,000

States with largest proportion of Jewish population in 2018 (Percentage of Total Population):

New York: 8.9
New Jersey: 5.8
Florida: 3.3
District of Columbia: 4.3
Massachusetts: 4.1
Maryland: 4
Connecticut: 3.3
California: 3.2
Pennsylvania: 2.3
Illinois: 2.3

נייפלס

Naples

עיר במפרץ מקסיקו במחוז קולייר בדרום מערב פלורידה, ארצות הברית.

המאה ה-21

על פי מחקר דמוגרפי שערכה הפדרציה היהודית של נייפלס רבתי בשנת 2017 בשיתוף עם אוניברסיטת ברנדייס, ההערכה היא שהקהילה היהודית בנייפלס רבתי מורכבת מ-5,250 משקי בית עם 8,800 יחידנים מתוכם 4,500 משקי בית עם 7,750 יחידנים המתגוררים במחוז קולייר. האחרים גרים במחוזות סמוכים אך קשורים עם ארגון יהודי אחד לפחות באזור נייפלס. רוב חברי הקהילה היהודית הם גמלאים אמידים, הנמשכים לאזור על ידי האקלים, וכמעט שני שלישים הם מעל גיל 60. כשני חמישים ממשקי הבית הם תושבים עונתיים עם בית נוסף במקומות אחרים, אם כי מתוכם שני שלישים רואים בנייפלס את מקום מגוריהם העיקרי. רק 400 משקי בית יהודיים כוללים ילדים, מתוכם כ-300 מגדלים את ילדיהם כיהודים.

מוזיאון השואה ומרכז החינוך כהן, בדרום מערב פלורידה, הוקמו בנייפלס בשנת 2001. ייחודם בכך שהם החלו כתערוכה בכיתה בחטיבת הביניים של נייפלס שהקימו תלמידים ומורים בשם "מתוך האפר". כיום יש בה למעלה מ-1,000 מוצגים על מלחמת העולם השנייה וחפצי שואה.

מקומות תפילה יהודיים כוללים את המרכז היהודי של חב"ד בנייפלס, בית התקווה השוויונית השמרנית ושתי קהילות רפורמיות: מקדש השלום של נייפלס ובית הקהילה היהודית בנייפלס. הפדרציה היהודית של נייפלס רבתי פעילה, היא תומכת במגוון תכניות, ומקדמת בניית מרכז תרבותי.

היסטוריה

העיר נייפלס נוסדה בשנת 1886. בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 היהודים לא התקבלו בעיר בברכה. בשנת 1962 הוקם המרכז הקהילתי היהודי של מחוז קולייר על ידי מספר משפחות יהודיות יחד עם סוחרי נדל"ן העוסקים בפיתוח שטחים גדולים. תפילות, פגישות ואירועים חברתיים התקיימו במקומות שונים. המרכז הקהילתי קיבל את ספר התורה הראשון שלו בשנת 1965, שנתרם על ידי אורח ומשפחתו כהכרת תודה לקהילה שארגנה עבורו מניין כדי שיוכל לומר קדיש.

שר החוץ של פלורידה העניק זיכיון, למרכז הקהילתי היהודי של קולייר, בשנת 1966. בשנת 1975 קודש הבניין, ומספר החברים במרכז כלל 57 משפחות. בשנת 1972 הוקם בית ספר דתי ובו שמונה תלמידים. בשנת 1980 שונה שם המרכז למקדש שלום, וב-1993 המרכז הצטרף רשמית לתנועה הרפורמית. בניין חדש קודש בשנת 1991, אז נמנו 330 חברים במרכז. כיום יש במרכז למעלה מ-700 משפחות, 150 תלמידי בית ספר דתי ו-170 תלמידי גן.

הקהילה היהודית בנייפלס פתחה בית כנסת רפורמי בשנת 1998. בית הכנסת הרפורמי נועד לתת מענה לצרכים הרוחניים של בוגרים.

סרסוטה

Sarasota

עיר במחוז סרסוטה, פלורידה, ארצות הברית.

המאה ה-21

בשנת 2001 מנתה האוכלוסייה היהודית בסרסוטה כ-12,200 תושבי קבע, בתוספת 3,300 תושבים עונתיים. עד שנת 2019, על פי מחקר דמוגרפי שערך מרכז כהן למדעי היהדות המודרנית באוניברסיטת ברנדייס, מספר התושבים היהודים עלה ב-86%, כפול משיעור הגידול באוכלוסיית האזור. באותה עת היו 17,100 משקי בית יהודיים שכללו 25,400 מבוגרים יהודים ו-3,400 ילדים יהודים. הקהילה נעשתה צעירה יותר כשהגיל החציוני ירד מ-69 ל-64 ומספר הילדים הכפיל את עצמו. מבין הילדים, 25% למדו בגן ילדים יהודי, ו-10% מגילאי בית ספר נרשמו לתוכנית חינוכית יהודית כלשהי. הפדרציה היהודית של סרסוטה-מאנאטה מונה במדריך שלה 13 קהילות, החל בקהילה יהודית הומניסטית ועד חב"ד. יש בית ספר יהודי קטן, בית הספר הקהילתי הרשורין-שיף (Hershorin-Schiff), המציג את עצמו ככולל, מתקדם ופלורליסטי, שמקבל בברכה את בני כל הדתות.

היסטוריה

סרסוטה נוסדה בשנת 1855. האירוע הראשון בעל עניין יהודי הקשור לעיר היה בשנת 1865, כאשר יהודה פ' בנימין, מזכיר המדינה של הקונפדרציה, הסתתר שם במשך מספר שבועות לאחר תבוסת הדרום במלחמת האזרחים. לאחר מכן הוא נמלט לאנגליה שם הפך לעורך דין מצליח.

העיר התפתחה באיטיות בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. היהודים הראשונים באזור התיישבו בארקדיה, 40 קילומטרים פנימה בפלורידה. סיימון רוזין, הרוכל, הגיע לשם ב-1905 ופתח חנות סדקית (dry goods). פיליפ ה' לוי הוא היהודי הראשון שידוע כי הקים את ביתו בסרסוטה. הוא פתח עסק לביגוד קמעונאי בשנת 1913 והיה פעיל בחיים האזרחיים. כאשר הצטרפו 20 יהודים להקמת מרכז קהילתי יהודי בשנת 1925, לוי מונה לנשיא הקהילה הראשון. בשנת 1927 החלה הקהילה בבניית בית כנסת על חלקת אדמה שנתרמה על ידי העיר. ג'ון רינגלינג, יזם הקרקס שבאותה עת העביר את מטה החורף של האחים רינגלינג ברנום וקרקס ביילי לסרסוטה, למרות שאינו יהודי, תרם את התרומה הגדולה ביותר לקרן הבנייה. לבית הכנסת החדש ניתן השם "בית שלום" והוא נפתח בזמן לתפילות ראש השנה בשנת 1928. בתחילת 1930 קיבל ג'וזף אידלסון, חבר מייסד של הקהילה, קרקע במתנה מהעיר, עבור בית קברות יהודי.

בשנות הארבעים של המאה ה-20 בית הכנסת "בית שלום" ניסה להכיל חברים אורתודוקסים, שמרנים ורפורמים. אולם בשנות החמישים החלו הקבוצות השונות להתפצל. מניין אורתודוקסי נוסד בבית פרטי. סיעה ליברלית עזבה והקימה קהילה רפורמית, "טמפל עמנואל", בשנת 1956. היא קיבלה אישור מאיגוד הקהילות העבריות האמריקאיות בשנת 1957 והקימה בניין בשנת 1961.

אחדים מיהודי המקום מצאו עבודה בקרקס רינגלינג כליצנים ואקרובטים. ג'ק ארל (נולד ג'ייקוב ראובן ארליך) גר זמן-מה בסרסוטה כשהופיע כענק. גובהו היה 259 סנטימטרים, והוא שיחק גם בקבוצת הכדורסל "סרסוטה ג'וניור" במהלך עונת 1933-1932.

רוב המתיישבים היהודים עסקו במסחר או הקימו עסקים, למרות שחלקם עסקו בנדל"ן ובחקלאות.

ב-1930, במרכז העיר סרסוטה היו מכבסות, מאפייה, מכולת, חנות רהיטים, חייט, חנות לבגדי גברים, חנות לבגדי נשים ושתי חנויות כלבו בבעלות יהודית ומופעלת על ידי יהודים.

לאחר מלחמת העולם השנייה הקהילה גדלה כאשר יהודים, שנמשכו על ידי האקלים, עברו לאזור לעבוד או לפרוש, כתושבי חורף במשרה מלאה או במשרה חלקית. יהודים ותיקים אחדים, שהוצבו בקרבת מקום במהלך המלחמה, התיישבו גם הם בעיר. סוחרי קרקעות יהודים מילאו תפקיד בהתפתחות האזור.

יהודים היו פעילים בחיים האזרחיים והתרבותיים של סרטוגה ותרמו למוסדות ולתוכניות לא יהודיים רבים. דוד כהן, שכיהן כראש העיר היהודי הראשון של סרטוגה מ-1964 עד 1966, היה מעורב רבות בפיתוח התזמורת הסימפונית של החוף המערבי בפלורידה.

קהילה יהודית ושירותים חברתיים הוקמו בהדרגה.

בשנת 1959 אורגנה מועצת הקהילה היהודית בסרסוטה. בשנת 1980, היא שינתה את שמה לפדרציה היהודית של סרטוגה, ובשנת 1982 הפכה לפדרציה היהודית של סרטוגה-מאנטי (Saratoga-Manatee).

העיתון היהודי הראשון באזור, הכרוניקל (the Chronicle), החל לצאת לאור בשנת 1971. לשכת שירות למשפחה היהודית הוקמה בשנת 1984.

בין 1975 ל-1987 האוכלוסייה היהודית הוכפלה מ-4,200 ל-8,400, והמשיכה לצמוח במשך שנות התשעים של המאה ה-20.

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי טאמפה

טמפה

Tampa

עיר מרכזית הממוקמת בחוף המערבי של פלורידה, ארה"ב.

בטמפה קיימת קהילה יהודית מגוונת ופעילה. על פי העיתונות היהודית המקומית, אזור מפרץ טמפה הוא ביתם של למעלה מ-45,000 יהודים, וכוללת 37 בתי כנסת, 2 פדרציות, 2 ארגונים משותפים, 2 סוכנויות שירות למשפחות, בית ספר אחד ו-7 גני ילדים.

תצוגת אוסף כלי נשק במצודת הומר האסטרלי, שנוהל על ידי המשמר הלאומי של פלורידה משנת 1941 עד 2004, הועברה לניהולה של משפחת בריאן גלזר JCC, ונפתחה ב- 8 בדצמבר 2016.

המרכז הקהילתי משרת את צרכי החינוך, התרבות והבריאות של טמפה, ומציע תוכניות לגיל הרך, ומשמש גם מרכז לאוכלוסייה המבוגרת. האקדמיה הלל, שנוסדה בשנת 1970, משמשת כיום כבית ספר יהודי, שבו לומדים כמעט 200 תלמידים בחטיבות היסוד ובחטיבות הביניים. שירותי המשפחה היהודית בטמפה מספקים תכנות וסיוע "התואמים את הערכים היהודיים" לאנשים ולמשפחות נזקקות.

במהלך העשור השני של המאה ה-21 גדלה האוכלוסייה היהודית בדרום טמפה באופן משמעותי. החל משנת 2011 אוכלוסיית היהודים הגדולה ביותר הייתה בשכונת פינלאס, עם 26,135 יהודים, ואחריה הילסבורו עם 23,000, ופאסקו עם 8,400 יהודים.

 

היסטוריה

ברישומים מהמאה ה-16 טמפה מוזכרת כאחד מהמקומות בהם ביקר הכובש הספרדי הרננדו דה סוטו; מספר אזכורים מתייחסים ל-"Juetas" (יהודים מומרים) והתנהלותם עם האינדיאנים המקומיים.

התושבת היהודית הקבועה הראשונה הייתה כנראה אמלין קוונץ מיליי (Emmaline Quentz Miley), שהגיעה לטמפה בשנת 1846 עם בעלה הלא יהודי. אך קהילה יהודית הוקמה רק כ-40 שנה לאחר מכן, כאשר תעשיית הסיגרים החלה להתפתח בעיר. משפחות גלוגובסקי, מאס, קאוניץ, בראש, אופנהיימר, וולף ווהל (Glogowski, Maas, Kaunitz, Brash, Oppenheimer, Wolf, and Wohl) היו בין המשפחות היהודיות הראשונות שהתיישבו בטמפה ותרמו לפיתוח המסחר בעיר. ואכן, הרמן גלוגובסקי כיהן כראש העיר במשך ארבע קדנציות, משנת 1886 עד 1894. רבים מהיהודים שהגיעו לטמפה בסוף המאה ה-19 היו סוחרים שבאו מג'ורג'יה ומדרום קרוליינה.

בשנת 1894 חיו בטמפה מספיק יהודים כדי לארגן קהילה חדשה, שערי צדק (למרות שהקהילה החלה כאורתודוקסית, היא הפכה בסופו של דבר לרפורמית והצטרפה לאיחוד הקהילות העבריות האמריקאיות בשנת 1903). קהילת "רודף שלום" הוקמה בשנת 1904 והייתה אורתודוקסית במשך שנים רבות לפני שהפכה לקהילה שמרנית. קהילת בית ישראל נוסדה בשנת 1917 כבית ספר עברי חופשי (לימים כנסת ישראל). התאחדות הצעירים העברים של טמפה (YMHA) נוסדה בשנת 1906 (לאחר מלחמת העולם השנייה היא הפכה למרכז הקהילתי היהודי). סניף טמפה של המועצה הלאומית לנשים יהודיות הוקם על ידי שרה בראש (Sarah Brash) בשנת 1924.

כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה (1918-1914), טמפה הייתה ביתהּ של הקהילה היהודית השנייה בגודלה בפלורידה. הקהילה היהודית הייתה פעילה מאוד בחיי התרבות ובחיי האזרחים של העיר. אישים בולטים בתקופה זו כללו את סול "המלוח" פיישמן (Feischman), שהחל לעבוד כשדרן ספורט ברדיו בשנת 1928 לפני שעבר לטלוויזיה ב-1957, בעודו כותב במדורי ספורט ב"טמפה טריביון". בתקופה זו החל הארי כהן כהונה של 30 שנים כשופט ברצף (1965-1935) והרב דוד זילונקה, רב הקהילה שערי צדק, החל ללמד באוניברסיטת טמפה עם פתיחתה בשנת 1931 (בשנת 1963 הוא הפך לראש המחלקה ללימודי דת). בתקופה שבין המלחמות הוקם סניף מקומי של "הדסה", כמו גם סניף של נוער "בני ברית".

לאחר מלחמת העולם השנייה (1945-1939) הקהילה המשיכה לגדול ולהתפתח. בשנות השבעים הוקמו מספר קהילות חדשות, ביניהן בית עם, קול עמי, בית המקדש דוד, המרכז הקהילתי היהודי של סאן סיטי, וצעירי ישראל. בית הספר הילל שירת את צרכי החינוך של הנוער היהודי בעיר, והוקמו מספר בתי אבות לשירות הקשישים היהודים.

יהודי טמפה היו גם פעילים פוליטית. דר' ריצ'רד הודס נבחר לבית הנבחרים של פלורידה בשנת 1968; בשנת 1975 נשא נאום תמיכה במועמדותו של ג'ימי קרטר בוועידה הדמוקרטית בפלורידה. סנדרה וורשה פרידמן נבחרה למועצת העיר בשנת 1974, ובשנת 1986 הפכה לאשה הראשונה שכיהנה כראש עיריית טמפה.

בשנת 1970 חיו בטמפה כ-5,200 יהודים. בתחילת המאה ה-21 מספרם גדל לכ-25,000 איש.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
שוורצמר-לנגייל, יוזף
סדרים וסיגרים - תולדות היהודים בטמפה

סדרים וסיגרים - תולדות היהודים בטמפה

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, כאשר הם בורחים מגיוס חובה ורדיפות באירופה, מהגרים הגיעו יהודים לטמפה. הם התיישבו לרוב בחלקה המערבי של טמפה ובייבור סיטי, בחוף המערבי של פלורידה, ארה"ב. היהודים הקימו עסקים קמעונאיים כדי לתמוך בביקוש שנוצר עקב התפתחותה המהירה של תעשיית הסיגרים במקום. בני משפחה הגיעו אחד אחר השני לטמפה בחיפוש אחר חיים טובים יותר. הסרט התיעודי בן 71 הדקות בוחן מגוון נושאים, כולל ההתגברות על מכסות על הגירה יהודית, האתגר של שמירת הקשרים משפחתיים, התבוללות תרבותית, ההתמודדות עם האנטישמיות והאפליה ועליית כוחן של הנשים בפוליטיקה בטמפה ובמקומות אחרים. 

במשך למעלה משלושה עשורים בתעשיית הקולנוע והווידיאו, ברברה רוזנטל קידמה פרויקטים מחנכים, מעוררים השראה ומוסיפים ידע בנושאים חשובים. כישוריה של רוזנטל באו לידי ביטוי במגוון תחומים - כמפיקה, במאית, כותבת, עורכת, מספרת, עורכת אודיו וכמלחינה של מוזיקה לסרטים. סרטה של רוזנטל, "סדרים וסיגרים - תולדות היהודים בטמפה" משנת 2019 הוא סיפור על גיוון וחיפוש אחר החלום האמריקאי.

המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי, באדיבותה של ברברה רוזנטל.  

סנט פטרסבורג, פלורידה

St. Petersburg

A city in Pinellas County, Florida, USA. 

Nine years after St. Petersburg became a town in 1892, Henry Schutz emigrated from Germany and opened up a dry goods store, becoming the first Jew in town. Soon, others dribbled in to St. Petersburg and Tarpon Springs.

By the time of the great Florida land boom in the 1920s, there were about 10 Jewish families. Most found the closest Jews across the bay in Tampa. By 1923, the first temple was formed in St. Petersburg.

Nineteen years later, the Army opened an airfield for pilot training and local Jews welcomed Jewish soldiers with public Shabbat dinners and Passover seders. There were also many Jewish doctors at the large Bay Pines Veterans Hospital. By the end of the war, there were about 1,500 Jews living in town.

While anti-Semitism was not unknown, Jews steadily became significant members of the community. Today, for example, the second-term mayor of St. Petersburg is Rick Kriseman. In 1998, The Florida Holocaust Museum moved to downtown St. Petersburg.

The surrounding Pinellas County and greater Tampa region has a large Jewish population, second in the state only to the West Palm Beach to Miami area on the Atlantic Coast.
Most permanent Jewish residents have resettled in the Tampa Bay region from the Northeast and the Midwest, and the Jewish population swells in the winter with thousands of part-time resident “snowbird” Jews from the United States and Canada who enjoy the climate and amenities.

St. Petersburg and Pinellas County have about 27,000 full-time resident Jews (2.85% of the population). Tampa and Hillsborough County across the bay are nearly 2% Jewish with about 23,500 in the population and another 8,400 Jews (1.8% of the population) live in Pasco County to the north of Pinellas and Hillsborough counties. There are 34 synagogues and other Jewish religious institutions in the region.

Pinellas County is home to the Gulf Coast Jewish Family Services, which dates to 1960, a Jewish day school, a Jewish center in Clearwater and the TOP Jewish Foundation. It has 11 Jewish congregations, including three Conservative, two Orthodox and one independent.
Pinellas also has at least three groceries who cater to those who keep kosher, a fairly large Jewish housing complex for the aged and a biweekly Jewish newspaper called The Jewish Press of Pinellas County.

The easiest way to get a sampling of Jewish life for observant Jews in St. Petersburg and vicinity is to consult the Chabad of St. Petersburg guide to Jewish life in the area found at chabadsp.com.

Jeffrey and Virginia Orenstein are travel writers from Sarasota, Florida.

מיאמי
מיאמי Miami

שטח עירוני הכולל את הערים מיאמי, מיאמי-ביץ', ועוד 24 יישובים עירוניים; בדרום פלורידה, ארצות-הברית.

היהודים הראשונים התיישבו באזור בסוף המאה ה- 19, רובם היו חנוונים. ב-1912 היה מספרם 75, ואיזידור כהן, אחד משלושת הוותיקים במקום, הקים את בית-הכנסת הראשון "בני-ציון". בית הכנסת התארגן מחדש ב-1917 בשם "בית דוד". כעבור חמש שנים הוקם בית- הספר היהודי הראשון. ב-1922 פרשה הקבוצה הרפורמית וייסדה את "היכל ישראל", שהיה בית-הכנסת היפה ביותר בסביבה, עד להגירה הגדולה. ערב מלחמת-העולם השנייה (1939) ואחריה, היו באיזור ארבעה בתי-כנסת.

בסוף שנות העשרים הוקמו סניפים של "בני-ברית", "הדסה", "חוג הפועלים" וארגונים אחרים, וכן אגודה ציונית.

ב-1930 מנה היישוב היהודי 3,500 נפש, ביניהם היו עורכי-דין וקבלני בניין רבים שמצאו כר נרחב לפעולתם באיזור המתפתח במהירות. המשבר בעסקי הקרקעות ב- 1926 הביא לאיחוד קרנות העזרה היהודית ב-1938.

ישבו אז במיאמי, בעיקר במיאמי- ביץ', כ-7,500 יהודים. "המרכז היהודי", שהוקם באותם הימים (לימים "היכל עמנואל"), הקיף ב-1970 יותר מ-1,200 משפחות.

בימי מלחמת-העולם השנייה הוקמה עדת "ברית שלום" למשרתים בצבא. בסוף שנות השישים היתה זאת עדה ליבראלית שכללה אלף משפחות ויותר. ב-1944 נוסדה לשכת החינוך היהודית. באותו הזמן פעלו במיאמי רבתי ארבעה בתי-ספר יהודיים; בסוף שנות השישים הגיע מספרם ל-42, ולמדו בהם יותר מ-11,700 תלמיד. מוסדות הנוער היהודי ימה"א ויווה"א, הקיפו אז יותר מ-6,000 חבר. מועצת הנשים היהודיות סייעה לאלפי פליטים יהודים בקובה.

ב-1976 נאמד מספר היהודים במקום ב-225,000 - מן הקהילות הגדולות ביותר ביבשת, "בירת המגביות של יהדות אמריקה".

עיקר עסוקם של יהודי המקום הוא בענף התיירות המתרכז במיאמי-ביץ', שכ- -%85 מתושביה יהודים. רוב בתי-המלון במקום בבעלות או בהנהלה יהודית. הענף השני בחשיבותו ביישוב היהודי במיאמי הוא ענף הבנייה והעיסוק בנכסי מקרקעין, לרבות קרנות הלוואה וחסכון הכרוכים בו. אחריו באים שירותים ומסחר קמעוני, ש-%40 מהם בידי יהודים. מלבד אלה רבים בקרב היהודים בעלי-המקצועות החופשיים, עובדי ציבור, מנהלי חשבונות, יצרנים בענפי הסידקית, הריהוט והנייר.

המעבר לפרברים החדשים והמשופרים, שהתרחש בשנות הששים והשבעים בעיקר בקרב זוגות צעירים, השתקף גם בריבוי בתי-כנסת במקומות החדשים. בצפון מיאמי-ביץ' היו בשנות השבעים לא פחות משבעה בתי כנסת, והגדול בהם "בית תורה" הקיף 665 משפחות. בית הכנסת הרפורמי "בית עם" בדרום-מערב מיאמי החזיק בית-ספר דתי עם של 1,200 תלמידים. ועדת "בית-דוד", שמנתה יותר מ-750 משפחות, הקימה בית-ספר נוסף לילדי הפרברים. במטרופולין כולה רשומות 46 עדות מוכרות, מלבד "מניינים" ובתי- כנסת לעת מצוא. חיי הציבור היהודי מתנהלים סביב בתי-הכנסת, יותר מאשר סביב סניפי הארגונים המקומיים והארציים. גילם הממוצע של תושבי מיאמי-ביץ' בשנות השבעים היה 61, והאיזור כולו התחבב ביותר על יהודים בגיל הפרישה ברחבי אמריקה. בתי- חולים קיימים הורחבו, וכך גם מושב- הזקנים היהודי שנוסד בכספי תורם לא-יהודי ב-1944.

השימוש ביידיש רווח בריכוזם הישנים, קיימים בית-ספר ביידיש ובראדיו משודרת תכנית ביידיש. לעיתון היהודי המקומי באנגלית "גואיש פלורידיאן" (משנת 1927), בעריכת פרד שוחט, תפוצה של 18,000 בערך.

ריבוי המהגרים באיזור גרם להקמת "לאנדסמאנשאפטן" של יוצאי שיקאגו, דטרויט, סט. לואיס וערים אחרות באמריקה, הם מתרכזים סביב בתי-הכנסת ויש להם מוסדות משלהם.

האיזור כולו הוא מרכז חשוב לפעולה ציונית ולתמיכה במגביות הלאומיות. ל"הדסה" בלבד היו בשנת 1971 8,500 חברים רשומים, כמו-כן פעלו במקום שבע קבוצות של "המזרחי" ותשעה סניפים של "נשים למען החלוץ". למגבית המאוחדת של 1967 תרמו לא פחות מ- 17,000 מיהודי המקום, ואיגרות- הערך הישראליות שרכשו אותה השנה הסתכמו ב-6,300,000 דולאר; לא מעטים מיהודי מיאמי רבתי השקיעו בבתי-מלון ובקידוחי נפט בישראל.

יהודים שימשו כראשי-העיר וחברי המועצה העירונית, בעיקר במיאמי-ביץ', והשתלבו בחיים המדיניים בפלורידה כולה.

בשנת 1997 חיו במיאמי רבתי 535,000 יהודים.

ארה"ב ארצות הברית של אמריקה

United States of America (USA)

A country in North America

Estimated Jewish population in 2018: 5,700,000 out of 325,000,000 (1.7%). United States is the home of the second largest Jewish population in the world. 

Community life is organized in more than 2,000 organizations and 700 federations. Each of the main religious denominators – Orthodox, Conservative, Reform, and Reconstructionist – has its own national association of synagogues and rabbis. 

American cities (greater area) with largest Jewish populations in 2018:

New York City, NY: 2,000,000
Los Angeles, CA: 662,000
Miami, FL: 555,000
Philadelphia, PA: 275,000
Chicago, IL: 294,000
Boston, MA: 250,000
San Francisco, CA: 304,000
Washington, DC & Baltimore, MY: 217,000

States with largest proportion of Jewish population in 2018 (Percentage of Total Population):

New York: 8.9
New Jersey: 5.8
Florida: 3.3
District of Columbia: 4.3
Massachusetts: 4.1
Maryland: 4
Connecticut: 3.3
California: 3.2
Pennsylvania: 2.3
Illinois: 2.3

נייפלס

נייפלס

Naples

עיר במפרץ מקסיקו במחוז קולייר בדרום מערב פלורידה, ארצות הברית.

המאה ה-21

על פי מחקר דמוגרפי שערכה הפדרציה היהודית של נייפלס רבתי בשנת 2017 בשיתוף עם אוניברסיטת ברנדייס, ההערכה היא שהקהילה היהודית בנייפלס רבתי מורכבת מ-5,250 משקי בית עם 8,800 יחידנים מתוכם 4,500 משקי בית עם 7,750 יחידנים המתגוררים במחוז קולייר. האחרים גרים במחוזות סמוכים אך קשורים עם ארגון יהודי אחד לפחות באזור נייפלס. רוב חברי הקהילה היהודית הם גמלאים אמידים, הנמשכים לאזור על ידי האקלים, וכמעט שני שלישים הם מעל גיל 60. כשני חמישים ממשקי הבית הם תושבים עונתיים עם בית נוסף במקומות אחרים, אם כי מתוכם שני שלישים רואים בנייפלס את מקום מגוריהם העיקרי. רק 400 משקי בית יהודיים כוללים ילדים, מתוכם כ-300 מגדלים את ילדיהם כיהודים.

מוזיאון השואה ומרכז החינוך כהן, בדרום מערב פלורידה, הוקמו בנייפלס בשנת 2001. ייחודם בכך שהם החלו כתערוכה בכיתה בחטיבת הביניים של נייפלס שהקימו תלמידים ומורים בשם "מתוך האפר". כיום יש בה למעלה מ-1,000 מוצגים על מלחמת העולם השנייה וחפצי שואה.

מקומות תפילה יהודיים כוללים את המרכז היהודי של חב"ד בנייפלס, בית התקווה השוויונית השמרנית ושתי קהילות רפורמיות: מקדש השלום של נייפלס ובית הקהילה היהודית בנייפלס. הפדרציה היהודית של נייפלס רבתי פעילה, היא תומכת במגוון תכניות, ומקדמת בניית מרכז תרבותי.

היסטוריה

העיר נייפלס נוסדה בשנת 1886. בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 היהודים לא התקבלו בעיר בברכה. בשנת 1962 הוקם המרכז הקהילתי היהודי של מחוז קולייר על ידי מספר משפחות יהודיות יחד עם סוחרי נדל"ן העוסקים בפיתוח שטחים גדולים. תפילות, פגישות ואירועים חברתיים התקיימו במקומות שונים. המרכז הקהילתי קיבל את ספר התורה הראשון שלו בשנת 1965, שנתרם על ידי אורח ומשפחתו כהכרת תודה לקהילה שארגנה עבורו מניין כדי שיוכל לומר קדיש.

שר החוץ של פלורידה העניק זיכיון, למרכז הקהילתי היהודי של קולייר, בשנת 1966. בשנת 1975 קודש הבניין, ומספר החברים במרכז כלל 57 משפחות. בשנת 1972 הוקם בית ספר דתי ובו שמונה תלמידים. בשנת 1980 שונה שם המרכז למקדש שלום, וב-1993 המרכז הצטרף רשמית לתנועה הרפורמית. בניין חדש קודש בשנת 1991, אז נמנו 330 חברים במרכז. כיום יש במרכז למעלה מ-700 משפחות, 150 תלמידי בית ספר דתי ו-170 תלמידי גן.

הקהילה היהודית בנייפלס פתחה בית כנסת רפורמי בשנת 1998. בית הכנסת הרפורמי נועד לתת מענה לצרכים הרוחניים של בוגרים.

סרסוטה

סרסוטה

Sarasota

עיר במחוז סרסוטה, פלורידה, ארצות הברית.

המאה ה-21

בשנת 2001 מנתה האוכלוסייה היהודית בסרסוטה כ-12,200 תושבי קבע, בתוספת 3,300 תושבים עונתיים. עד שנת 2019, על פי מחקר דמוגרפי שערך מרכז כהן למדעי היהדות המודרנית באוניברסיטת ברנדייס, מספר התושבים היהודים עלה ב-86%, כפול משיעור הגידול באוכלוסיית האזור. באותה עת היו 17,100 משקי בית יהודיים שכללו 25,400 מבוגרים יהודים ו-3,400 ילדים יהודים. הקהילה נעשתה צעירה יותר כשהגיל החציוני ירד מ-69 ל-64 ומספר הילדים הכפיל את עצמו. מבין הילדים, 25% למדו בגן ילדים יהודי, ו-10% מגילאי בית ספר נרשמו לתוכנית חינוכית יהודית כלשהי. הפדרציה היהודית של סרסוטה-מאנאטה מונה במדריך שלה 13 קהילות, החל בקהילה יהודית הומניסטית ועד חב"ד. יש בית ספר יהודי קטן, בית הספר הקהילתי הרשורין-שיף (Hershorin-Schiff), המציג את עצמו ככולל, מתקדם ופלורליסטי, שמקבל בברכה את בני כל הדתות.

היסטוריה

סרסוטה נוסדה בשנת 1855. האירוע הראשון בעל עניין יהודי הקשור לעיר היה בשנת 1865, כאשר יהודה פ' בנימין, מזכיר המדינה של הקונפדרציה, הסתתר שם במשך מספר שבועות לאחר תבוסת הדרום במלחמת האזרחים. לאחר מכן הוא נמלט לאנגליה שם הפך לעורך דין מצליח.

העיר התפתחה באיטיות בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. היהודים הראשונים באזור התיישבו בארקדיה, 40 קילומטרים פנימה בפלורידה. סיימון רוזין, הרוכל, הגיע לשם ב-1905 ופתח חנות סדקית (dry goods). פיליפ ה' לוי הוא היהודי הראשון שידוע כי הקים את ביתו בסרסוטה. הוא פתח עסק לביגוד קמעונאי בשנת 1913 והיה פעיל בחיים האזרחיים. כאשר הצטרפו 20 יהודים להקמת מרכז קהילתי יהודי בשנת 1925, לוי מונה לנשיא הקהילה הראשון. בשנת 1927 החלה הקהילה בבניית בית כנסת על חלקת אדמה שנתרמה על ידי העיר. ג'ון רינגלינג, יזם הקרקס שבאותה עת העביר את מטה החורף של האחים רינגלינג ברנום וקרקס ביילי לסרסוטה, למרות שאינו יהודי, תרם את התרומה הגדולה ביותר לקרן הבנייה. לבית הכנסת החדש ניתן השם "בית שלום" והוא נפתח בזמן לתפילות ראש השנה בשנת 1928. בתחילת 1930 קיבל ג'וזף אידלסון, חבר מייסד של הקהילה, קרקע במתנה מהעיר, עבור בית קברות יהודי.

בשנות הארבעים של המאה ה-20 בית הכנסת "בית שלום" ניסה להכיל חברים אורתודוקסים, שמרנים ורפורמים. אולם בשנות החמישים החלו הקבוצות השונות להתפצל. מניין אורתודוקסי נוסד בבית פרטי. סיעה ליברלית עזבה והקימה קהילה רפורמית, "טמפל עמנואל", בשנת 1956. היא קיבלה אישור מאיגוד הקהילות העבריות האמריקאיות בשנת 1957 והקימה בניין בשנת 1961.

אחדים מיהודי המקום מצאו עבודה בקרקס רינגלינג כליצנים ואקרובטים. ג'ק ארל (נולד ג'ייקוב ראובן ארליך) גר זמן-מה בסרסוטה כשהופיע כענק. גובהו היה 259 סנטימטרים, והוא שיחק גם בקבוצת הכדורסל "סרסוטה ג'וניור" במהלך עונת 1933-1932.

רוב המתיישבים היהודים עסקו במסחר או הקימו עסקים, למרות שחלקם עסקו בנדל"ן ובחקלאות.

ב-1930, במרכז העיר סרסוטה היו מכבסות, מאפייה, מכולת, חנות רהיטים, חייט, חנות לבגדי גברים, חנות לבגדי נשים ושתי חנויות כלבו בבעלות יהודית ומופעלת על ידי יהודים.

לאחר מלחמת העולם השנייה הקהילה גדלה כאשר יהודים, שנמשכו על ידי האקלים, עברו לאזור לעבוד או לפרוש, כתושבי חורף במשרה מלאה או במשרה חלקית. יהודים ותיקים אחדים, שהוצבו בקרבת מקום במהלך המלחמה, התיישבו גם הם בעיר. סוחרי קרקעות יהודים מילאו תפקיד בהתפתחות האזור.

יהודים היו פעילים בחיים האזרחיים והתרבותיים של סרטוגה ותרמו למוסדות ולתוכניות לא יהודיים רבים. דוד כהן, שכיהן כראש העיר היהודי הראשון של סרטוגה מ-1964 עד 1966, היה מעורב רבות בפיתוח התזמורת הסימפונית של החוף המערבי בפלורידה.

קהילה יהודית ושירותים חברתיים הוקמו בהדרגה.

בשנת 1959 אורגנה מועצת הקהילה היהודית בסרסוטה. בשנת 1980, היא שינתה את שמה לפדרציה היהודית של סרטוגה, ובשנת 1982 הפכה לפדרציה היהודית של סרטוגה-מאנטי (Saratoga-Manatee).

העיתון היהודי הראשון באזור, הכרוניקל (the Chronicle), החל לצאת לאור בשנת 1971. לשכת שירות למשפחה היהודית הוקמה בשנת 1984.

בין 1975 ל-1987 האוכלוסייה היהודית הוכפלה מ-4,200 ל-8,400, והמשיכה לצמוח במשך שנות התשעים של המאה ה-20.