חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
אישיות
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

רייכשטיין, טדיאוש

נולד בפולין ב-1897 וב-1908 עברה משפחתו לציריך.
ב-1934 היה פרופסור לכימיה אורגנית בציריך וב-1938
ראש המכון לפרמטולוגיה בבזל. ב-1933 הוא הצליח
לייצר את ויטמין C, ב-1934 החל בבידוד ההורמונים
של ה-ADRENAL CORTEX. ב-1950, יחד עם א.ס. קנדל
ופ. הנך, זכה בפרס נובל לרפואה ופיסיולוגיה.
(באדיבות תדיאוס רייכשטיין, בזל)
תאריך לידה:
1897
תאריך פטירה:
1996
מקום לידה:
ולוצלאבק
מקום פטירה:
שוויץ
סוג אישיות:
מדען/ית
מספר פריט:
141882
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:
פריטים קשורים:
REICHSTEIN, REICHENHEIM, REICHENTHAL, REICHENBAUM, REICHBERGER

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר ממאפיין אישי או מכינוי.

שמות המשפחה בקבוצה זאת נובעים מהמילה רייך שפירושה בגרמנית "עשיר".

כשמות משפחה יהודיים הם קשורים בגרסה היידיש של השם המקראי רחל.

ברוב המקרים רייכל הוא מטרונים, כלומר שם משפחה שנגזר משמה הפרטי של אחת מאמהות המשפחה , במקרה הזה מהשם המקראי רחל.

שטיין היא מילה גרמנית שפירושה "סלע", "אבן"; פירושה של המילה היים הוא "בית"; טל היא מילה גרמנית שפירושה "עמק". פירוש המילה הגרמנית באום הוא "עץ"', ואילו ברג פירושו "הר". מלים אלה מופיעות בתור רכיב שני בשמות משפחה יהודיים רבים.

אישים ידועים מהמאה ה-20, אשר נשאו את שם המשפחה היהודיריישטיין כוללים את הרופא הישראלי ג'רום רייכשטיין ואת הכימאי והאנדוקרינולוג השוויצרי טדאוס רייכשטיין.
תדיאוס רייכשטיין כאסיסטנט במעבדה לכימיה,
ציריך, שוויץ, 1933.
ב-1933 הוא הצליח לייצר את ויטמין C, ב-1934 החל בבידוד הורמונים. ב-1950, יחד עם א.ס. קנדל ופ. הנך, זכה בפרס נובל לרפואה.
(באדיבות תדיאוס רייכשטיין, בזל)

ציריך Zurich

עיר בצפון-שווייץ.


יהודים תועדו לראשונה בציריך במחצית השנייה של המאה ה-13. הם שילמו מסים לקיסר רודולף ה-1 לבית האבסבורג, והיו כפופים בחיי יום-יום לשלטונות העיר. באותה התקופה היו עסקי כספים עיסוקם העיקרי של יהודי המקום והם נתנו הלוואות בריבית בהיקף גדול.

בעקבות רדיפות "המגיפה השחורה" (1348) הועלו רבים על המוקד, רכושם הוחרם בידי העירייה, ומשקבל הקיסר את חלקו ברכוש היהודים, פטר את שלטונות העיר מאשמת הרצח.

הקהילה חדלה מלהתקיים, אולם בתחילת המאה ה-14 ישב בעיר היהודי משה מציריך, בעל "ספר מצוות קטן" (שנודע לימים בשם "סמ"ק ציריך").

היישוב היהודי בציריך התחדש, במחצית הראשונה של המאה ה-15 הוצאו נגדו שלושה צווי- גירוש, אך לא הקפידו על ביצועם, ויהודים המשיכו לחיות בעיר. ב-1634 הוצא להורג בציריך היהודי אהרן מלנגנאו, ואז גורשו יהודי ציריך סופית.

יהודים שבו והתיישבו בציריך רק עם האמנציפציה של יהודי שווייץ בשנת 1866. ומאז גדלה הקהילה במהירות.

בשנות ה-60 של המאה העשרים ישבו בציריך למעלה מ- 6,000 יהודים. קהילת ציריך נעשתה הגדולה בקהילות שווייץ, והמשרד הראשי של איגוד הקהילות הארצי השתכן בעיר.

ב-1970 היו בקהילה היהודית בציריך שלוש עדות - אורתודוקסית מתונה (1,485 חברים), אורתודוקסית (294 חברים) ו"אגודת-אחים" בעלת סגנון מזרח-אירופאי (165 חברים). כל עדה קיימה מוסדות ומנגנון משלה. בית הספר היהודי היומי היה משותף ולמדו בו יותר מ-145 תלמידים.

בשנת 1997 ישבו בציריך כ- 6,800 יהודים.

Switzerland

Country situated in central Europe.

 

21st Century

Jewish life in Switzerland is represented by traditional, ultra-orthodox, sephardic and reform communities.

Their activities include synagogues, Jewish communities, kindergartens, schools, youth movements, kosher shops and cultural events. There are several Jewish cemeteries in various regions. The oldest is situated between Endingen and Lengnau, villages where Jews were allowed to live towards the end of the 18th century.

Jewish communities and organizations are united in the Swiss Federation of Jewish Communities founded in 1904. The Swiss Federation founded the World Jewish Congress in 1936. Jews were represented in the clock, textile, they were also prominent in the establishement of department stores such as Nordmann and in the cattle trade. The country’s first woman president, Ruth Dreifuss (1999-2000) was Jewish.

The First Zionist Congress (1897) held in the Stadt Casino Basel is commemorated with a bronze plaque on the side of the concert hall stage. The long time yearning for a return to the ancestral home became increasingly concrete in the 19th century and the First Zionist Congress with Theodor Herzl at its helm was transformative in this quest of establishing a modern state and make the desert bloom. Besides being home to the 1897 Basel Congress, this city also houses a Jewish museum.

Switzerland had a Jewish population of around 18,000 in the late 2010s with the largest communities in Zurich, Geneva and Basel.

 

Prominent Figures

The most prominent figure to have lived in Switzerland is Albert Einstein. Raised in Switzerland he studied at the Federal Polytechnic Academy in Zurich. He served as examiner at the country’s patent office. Other notables were the violinist Yehudi Menuhin, composer Ernest Bloch, poet Elias Canetti and author Albert Cohen. Also the originally German economist and social revolutionary with Polish roots, Rosa Luxemburg (1871-1919) [ˈʁoːza ˈlʊksəmbʊʁk] lived in Switzerland. She gained her PhD at the University of Zurich.

 

History

First Jews probably arrived in the area nowadays called Switzerland along with the Romans. One location where Jews settled in the 3rd century AD was in the Roman town of Augusta Raurica close to Basel.

The Swiss state was formally established in 1291, the Confoederatio Helevetica. With Ashkenazi settlement on Swiss land in the 12th and 13th centuries, the Jewish population in the area increased though by the mid-14th century the communities were still quite small. Some communities had cemeteries at the time. Jews were subjected to discriminatory laws in the Middle Age.

In the second half of the 16th century there was Jewish settlement in the area of the canton of Basel respectively southern Alsace and possibly in the Bodensee area. Jewish rural communities started to flourish in the 17th century on the Swiss border in the areas of western Alsace, Rhine valley, canton Basel and Hohenems and were occupied in cattle trade and peddling. They were however expelled at the end of the century beginning of the 18th century.

Jews were allowed to live in the villages Lengnau and Endingen in the canton of Aargau in 1776. This rule lasted for nearly 100 years. In the mid-18th century synagogues were consecrated. In the 70s Jews also settled in Neuchatel and in the area of Geneva. France and other countries started to develop an interest in securing the rights of the Jewish population and emancipation of the Jewish population started. With ongoing pressure from outside of Switzerland, Jews were permitted to settle in other locations of the country by 1866. They were gradually given civil rights and duties as per the Swiss federal constitution, however, there remained restrictions on professions. At the time there were around 553 Jews living in Switzerland.

In the late 19th early 20th century, Jews immigrated from Alsace, Germany and East Europe and Jewish life in Switzerland was blooming. The First Zionist Congress was held in the canton of Basel in 1897.

 

The Holocaust Period

Following World War I, antisemitism started to rise in Switzerland. After 1933 Jewish refugees were no longer permitted entry in spite of protest actions by politicians, church and citizens. With the annexation of Austria by Germany in March 1938, there was a wave of Jewish refugees attempting to enter Switzerland. Austrian and German Jews’ passports were marked with a J which enabled barring their entry.

During World War II the country was spared from Nazi occupation. Overall local Jews were protected by the country’s neutrality and 25,000 Jews were given protection by Switzerland.

 

Postwar

The following decades tolerance began to spread and Jews became well integrated into Swiss society. In the early post-war decades, Jews of Sephardi origin from North Africa settled down in the Geneva and Lausanne areas.

Jewish communities took care of Hungarian and Egyptian Jewish refugees fleeing after the Hungarian Uprising and Suez War of 1956, and Czechoslovak Jews fleeing after August 1968.

באזל Basel בזל

עיר בשווייץ.

בימי-הביניים היו יהודי העיר רשאים לרכוש נכסי דלא ניידי ולעסוק במסחר ובעסקי כספים. מבחינה משפטית היו נתונים לחסות הקיסר. בימי "המגיפה השחורה" (1348-49) הואשמו בהרעלת בארות ו- 600 יהודי המקום, ורב הקהילה בראשם, הועלו על המוקד למרות נסיונות ההצלה מצד שלטונות העיר, ו- 140 מילדי היהודים הוטבלו לנצרות.

כעבור כמה עשרות שנים נתחדשה הקהילה, אך בסוף המאה נתעוררה מחדש עלילת הבארות והיהודים נמלטו על נפשם.

מסוף המאה ה-16 נתפרסמה באזל כמרכז הדפוס העברי, בזכות מדפיסים נוצרים שהעסיקו מגיהים יהודיים בהיתר מיוחד. אולם קהילה יהודית קמה שוב בעיר רק כעבור ארבע מאות שנים, כשהשתקעו בבאזל יהודים פליטי אלזאס, ובתקופת נאפוליון הצטרפו אליהם יהודים אזרחי צרפת. היהודים גורשו שוב ב- 1845, כשצרפת ניתקה את יחסיה עם קאנטון באזל. מעטים חזרו, ושוב נאלצו לעזוב כעבור שנים אחדות.

היתר-ישיבה בבאזל הוענק ליהודים רק עם מתן זכויות-האזרח ליהודי שווייץ, ב-1866; כעבור שנתיים נחנך בבאזל בית-הכנסת הגדול.

בימי מלחמת-העולם השנייה מצאו מקלט זמני בבאזל פליטים יהודיים רבים.

בין חשובי היהודים בעיר היו הכימאי מארקוס גוגנהיים וחתן פרס נובל לרפואה (1950) טאדיאוס רייכשטיין.

עם הפעילים הציוניים נמנו ז' דרייפוס-ברודסקי, נציג יהדות שווייץ בסוכנות היהודית, ועו"ד מארקוס מרדכי קוהן, לימים יועץ למשפט יהודי במשרד המשפטים בירושלים.

בבאזל נערכו עשרה קונגרסים ציוניים - הראשון (1897), השני (1898), השלישי (1899), החמישי (1901), השישי (1903), השביעי (1905), ה-10 (1911), ה-15 (1927), ה-17 (1931) וה-22 (1946).

בשנת 1976 היה מספר תושביה של באזל 260,400. והקהילה היהודית הייתה השנייה בגודלה בשווייץ - בת 2,300 נפשות. מספר זה כלל את העדה החרדית שנוסדה ב-1927 ומנתה באותה השנה 70 משפחות. בעיר שכנו מרכז האיחוד של נשים יהודיות בשווייץ, סניפים של ויצ"ו וארגונים ציוניים אחרים. הקהילה קיימה בית-ספר יומי מצטיין, מוזיאון יהודי ומושב-זקנים. השבועון "יידישה רונדשאו מכבי" יוצא לאור בבאזל משנת 1940.

בשנת 1997 התגוררו בבאזל 2,600 יהודים.

ולוצלאבק WLOCLAWEK

עיר במחוז בדגושץ (BYDGOSZCZ), על גדת הנהר וויסלה (WISLA), פולין.


הישוב ידוע בשם ולאדיסלביה (WLADISLAVIA) כבר במאה ה-11. בשנת 1250 קיבל מעמד של עיר ועיר מחוז. על היהודים נאסר להתישב בולוצלאבק, שהיתה מקום מושב הבישופים של מחוז קוייביה (KUJAWY). על מטבעות מן המאה ה-12 נמצאו כתובות בעברית, המעידות שיהודים היו טובעי המטבעות של נסיכי פולין במקום. לאחר חלוקת פולין ב-1772 סופחה ולוצלאבק לשטחה של פרוסיה הדרומית, והשלטונות התירו ליהודים להתיישב באזור.

היהודים הראשונים הגיעו לולוצלאבק ב-1801, ובשנת 1822, תחת השלטון של רוסיה הצארית (לאחר קונגרס וינה ב-1815), הם רוכזו (כ-200 נפש מתוך אוכלוסיה של 3,278) ברובע נפרד. ב-1862, בוטלו ההגבלות על מגורי יהודים וחל גידול מהיר באוכלוסיה היהודית בולוצלאבק. בסוף המאה ה-19 הגיע מספרם ל-3846 נפש (מתוך אוכלוסיה של 22,907).

הקהילה התארגנה בשנות ה-30 של המאה ה-19. בית-העלמין הוקם בשנת 1830.

בשנת 1854 הושלמה בניית בית-הכנסת בסגנון המאורי, וב-1859 נוסד בית-הספר היסודי היהודי הראשון באזור וארשה.

על אופי הקהילה היהודית בולוצלאבק השפיעו קשרי המסחר ההדוקים עם פרוסיה ושלטו בה השפה הגרמנית ותרבותה. מאוחר יותר פנו עשירי הקהילה אל ההשכלה, ובמשך הזמן קלטו גם את התרבות הפולנית ושפתה וזו הפכה שלטת לקראת סוף המאה ה-19.

משלהי המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20 הוקמו בולוצלאבק: בית כנסת "חדש", ישיבה, "חדר מתוקן", בית מדרש, חברת תנ"ך, בתי תפילה, "חדרים" רבים ובית חסידי סטריקוב, סובצוב ודגור. בתחילת המאה ה-20 הוקמו מוסדות צדקה: "בית יתומים", "ביקור חולים", "לינת צדק", "אח לצרה", "מושב זקנים" ומקוה. בימי מלחמת העולם הראשונה הם שירתו פליטים יהודים שהגיעו לעיר. בית-החולים היהודי הוקם בשנת 1930 במקום שבו הייתה מרפאה. בבית- החולים טופלו גם יהודים מעיירות הסביבה, ובשעת הצורך גם האוכלוסייה הפולנית.

במחצית השנייה של המאה ה-19 היה מנהיגה הרוחני של הקהילה הרב יוסף חיים קארו ואחרי מותו הרב יהודה לייב קובלסקי (כיהן בשנים 1924-1899), שהיה מראשי ה"מזרחי" בפולין ונציג בסיים (בית הנבחרים) הפולני.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוקמו מוסדות ציבור ומוסדות חינוך. בשנת 1917 נפתחה הגמנסיה היהודית, בה למדו עברית אלפי תלמידים בני העיר והסביבה. לידה פעל גם בית- ספר יסודי מכין. בבית-הספר התיכון "מזרחי" היתה שפת-ההוראה עברית. כמו כן היו בולוצלאבק שני בתי-ספר יהודיים ממלכתיים ובית-ספר דתי לבנות "בית-יעקב". בית-הספר "אורט" נוסד ב-1930.

עם השגשוג הכלכלי בולוצלאבק במחצית השניה של המאה ה-19 (עקב סלילת מסילת רכבת ורשה-בדגושץ והרחבת עורק הויסלה שהוביל למרכזי תעשייה ומסחר דרך גדנסק לגרמניה) הקימו היהודים מפעלי חרושת למזון, חומרי-בנין, תעשייה כבדה, מפעלי קרמיקה, מכונות חקלאיות, עורות ותעשיית עץ. פיתחו מסחר בינלאומי בחיטה ובתוצרת חקלאית אחרת דרך נמל הויסלה; היו מראשוני מיסדי הבנקים בעיר ונטלו חלק בבניינה. ב-1914 נוסד במקום ארגון בעלי מלאכה יהודיים.

בתקופת מלחמת-העולם הראשונה נשלטה ולוצלאבק בידי הגרמנים וחל שינוי במבנה החברתי והכלכלי שלה. נוצרה שכבה חדשה של עשירים מבין אלו שסחרו עם הגרמנים, בעוד שחלק ממנהיגי הקהילה התרוששו. פליטי מלחמה יהודים רבים הגיעו לעיר והתישבו בה.

אחרי מלחמת העולם הראשונה הקימו יהודים בולוצלאבק בית-חרושת לציקוריה, בית-חרושת לחרסינה, לנעליים לחוטי ברזל ומסמרים. באותה תקופה גם היגרו רבים מיהודי הקהילה לארצות אמריקה, משום קשיי פרנסה והתפשטות האנטישמיות.

בתחילת המאה ה-20 פעלו בולוצלאבק התנועות: פועלי-ציון ימין, פועלי-ציון שמאל, ציונים כלליים, מזרחי, אגודת ישראל, הצה"ר (החל משנות ה-20 של המאה) ובונד. נציגי כל המפלגות השתתפו בועד הקהילה והיתה להם נציגות במועצת העיר. בשנת 1916 הוקמה תנועת הנוער החלוץ; ב-1917 צעירי מזרחי ופרייהייט; ב-1919 השומר הצעיר, ב-1928 - בית"ר וב-1932 - הנוער הציוני. השומר הצעיר ובית"ר ריכזו את מרבית הנוער בעיר. חניכי תנועות הנוער התכוננו לעליה לארץ ישראל. רבים עלו לארץ. ד"ר אברהם לייב פוקס (DR. FUKS), רופא ומנהיג ציוני, נבחר כנציג לקונגרסים ציוניים ועלה לארץ-ישראל בתחילת מלחמת העולם השנייה. חיי התרבות והחברה של הקהילה היהודית בעיר התרכזו בעיקר סביב התנועות הציוניות. בשנת 1915 הוקמו ליד "מכבי" ארגוני ספורט, תזמורת סימפונית ומקהלה. משנת 1919 יצאו לאור שבועונים וירחונים בעברית וביידיש. בשנת 1927 הוקמה "הבמה היהודית" ובשנת 1930 ספריה ציבורית גדולה. בשנת 1934 הוקמה אגודה לתאטרון ולתרבות ונחנכה בריכת השחיה של "מכבי".

בשנת 1936 התחוללו פרעות ביזמת "אנדקים" (D.N.) NARODOVA DEMOCRATIA - מפלגה לאומנית קיצונית בעלת מצע אנטישמי מוצהר. יהודים נפגעו ונגרם נזק רב לרכוש.

בשנת 1939 מנתה הקהילה היהודית בולוצלאבק כ-12,000 נפש, כ-%20 מכלל אוכלוסיית העיר.


תקופת השואה

ב-14 בספטמבר 1939 נכבשה ולוצלאבק בידי הצבא הגרמני והאזור סופח לרייך. בעזרת ה"פולקסדויטשים" (VOLKSDEUTCHE - תושבי המקום ממוצא גרמני) ופולנים מקומיים הוחל בחיסול האוכלוסיה היהודית. חלק מיהודי העיר נמלטו לערים גדולות בפולין ואחרים, במיוחד בני-הנוער, לברית-המועצות.

ב-24 בספטמבר 1939, בתקופת החגים, הועלו באש שני בתי-כנסת. בליל כל-נדרי ירו חיילי אס.אס. במתפללים. את הקורבנות, חלקם עדיין בחיים, קברו בחצר הבית בו נערכה התפילה. במשך יומיים נאסרו יותר מ-800 גברים יהודים, הואשמו בשריפת בתי-כנסת ונאלצו לחתום על הודאה, שעל פיה הוטל על הקהילה קנס של 100,000 זהובים (ZLOTY) או הוצאת בני הערובה להורג. הקנס שולם, והאסירים שוחררו כעבור חודשיים. מאוחר יותר נדרש ועד-הקהילה לספק מידי יום 800 גברים לעבודות כפיה.

ב-25 באוקטובר נגזר על יהודי ולוצלאבק לענוד את הטלאי הצהוב, לגזוז זקנים, ללכת רק באמצע הרחוב ולהסיר כובע בפני כל גרמני במדים. הוטל עוצר ברחובות העיר; נגזל רכוש יהודי; הוחרמו בתים וחנויות ונסגרו כל המוסדות היהודיים. יהודים מן העיירות הסמוכות רוכזו ברובע היהודי בולוצלאבק. בסוף אוקטובר 1939 נשלחו למחנה השמדה משכילי הקהילה ובתוכם כל מורי הגימנסיה היהודית.

בדצמבר 1939 גורשו חלק מיהודי ולוצלאבק לאוזורוב (OZOROW), לזמוש'ץ (ZAMOSC), ובפברואר 1940 לטרנוב (TARNOW). רבים מן המגורשים מתו מרעב ומגפות. היתר שולחו, בין השנים 1943-1942, ביחד עם היהודים המקומיים, למחנות ההשמדה: בלזץ, מיידנק, טרבלינקה ואושוויץ. רק ספורים נותרו בחיים.

בולוצלאבק נשארו כ-4,000 יהודים. בשלהי אוקטובר 1940 הם רוכזו בגיטו שהוקם בקרבת בית-העלמין היהודי. היהודים הקימו מטבח ציבורי, הפעילו שחקני תאטרון חובבים, הקימו ספרייה ניידת, הוציאו לאור עיתון ועסקו בספורט. תנועות הנוער התאחדו ופעלו בסתר.

ביוני 1941 שולחו צעירי הגיטו למחנות-עבודה ליד פוזנן (POZNAN), ובספטמבר גורשו אחרים לגיטו לודז'. מבין הנותרים בוולוצלאבק מתו רבים ברעב, במחלות או נורו בידי הגרמנים. ב-27 באפריל 1942 יצא טרנספורט אחרון מגיטו ולוצלאבק למחנה-ההשמדה חלמנו.

רבים מבני ולוצלאבק שנמלטו עם תחילת הכיבוש הגרמני לחמו בנאצים במסגרת צבאות בנות- הברית, בצבא האדום ובשורות הפרטיזנים. טוסיה אלטמן בת ולוצלאבק, ממפקדי הארגון היהודי הלוחם, קשרית ומראשי המרד בגיטו וארשה, נספתה ב-25 במאי 1943 בגיטו ורשה.

אחרי המלחמה שבו לולוצלאבק כ-600 ניצולים, רובם מברית-המועצות. בעזרת הג'וינט ניסו לחדש את חיי הקהילה, אך נטשו את המקום בהדרגה. רוב ניצולי ולוצלאבק עלו לישראל.
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
אישיות
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
רייכשטיין, טדיאוש
נולד בפולין ב-1897 וב-1908 עברה משפחתו לציריך.
ב-1934 היה פרופסור לכימיה אורגנית בציריך וב-1938
ראש המכון לפרמטולוגיה בבזל. ב-1933 הוא הצליח
לייצר את ויטמין C, ב-1934 החל בבידוד ההורמונים
של ה-ADRENAL CORTEX. ב-1950, יחד עם א.ס. קנדל
ופ. הנך, זכה בפרס נובל לרפואה ופיסיולוגיה.
(באדיבות תדיאוס רייכשטיין, בזל)
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

ולוצלאבק
באזל בזל
שוויץ
ציריך
ולוצלאבק WLOCLAWEK

עיר במחוז בדגושץ (BYDGOSZCZ), על גדת הנהר וויסלה (WISLA), פולין.


הישוב ידוע בשם ולאדיסלביה (WLADISLAVIA) כבר במאה ה-11. בשנת 1250 קיבל מעמד של עיר ועיר מחוז. על היהודים נאסר להתישב בולוצלאבק, שהיתה מקום מושב הבישופים של מחוז קוייביה (KUJAWY). על מטבעות מן המאה ה-12 נמצאו כתובות בעברית, המעידות שיהודים היו טובעי המטבעות של נסיכי פולין במקום. לאחר חלוקת פולין ב-1772 סופחה ולוצלאבק לשטחה של פרוסיה הדרומית, והשלטונות התירו ליהודים להתיישב באזור.

היהודים הראשונים הגיעו לולוצלאבק ב-1801, ובשנת 1822, תחת השלטון של רוסיה הצארית (לאחר קונגרס וינה ב-1815), הם רוכזו (כ-200 נפש מתוך אוכלוסיה של 3,278) ברובע נפרד. ב-1862, בוטלו ההגבלות על מגורי יהודים וחל גידול מהיר באוכלוסיה היהודית בולוצלאבק. בסוף המאה ה-19 הגיע מספרם ל-3846 נפש (מתוך אוכלוסיה של 22,907).

הקהילה התארגנה בשנות ה-30 של המאה ה-19. בית-העלמין הוקם בשנת 1830.

בשנת 1854 הושלמה בניית בית-הכנסת בסגנון המאורי, וב-1859 נוסד בית-הספר היסודי היהודי הראשון באזור וארשה.

על אופי הקהילה היהודית בולוצלאבק השפיעו קשרי המסחר ההדוקים עם פרוסיה ושלטו בה השפה הגרמנית ותרבותה. מאוחר יותר פנו עשירי הקהילה אל ההשכלה, ובמשך הזמן קלטו גם את התרבות הפולנית ושפתה וזו הפכה שלטת לקראת סוף המאה ה-19.

משלהי המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20 הוקמו בולוצלאבק: בית כנסת "חדש", ישיבה, "חדר מתוקן", בית מדרש, חברת תנ"ך, בתי תפילה, "חדרים" רבים ובית חסידי סטריקוב, סובצוב ודגור. בתחילת המאה ה-20 הוקמו מוסדות צדקה: "בית יתומים", "ביקור חולים", "לינת צדק", "אח לצרה", "מושב זקנים" ומקוה. בימי מלחמת העולם הראשונה הם שירתו פליטים יהודים שהגיעו לעיר. בית-החולים היהודי הוקם בשנת 1930 במקום שבו הייתה מרפאה. בבית- החולים טופלו גם יהודים מעיירות הסביבה, ובשעת הצורך גם האוכלוסייה הפולנית.

במחצית השנייה של המאה ה-19 היה מנהיגה הרוחני של הקהילה הרב יוסף חיים קארו ואחרי מותו הרב יהודה לייב קובלסקי (כיהן בשנים 1924-1899), שהיה מראשי ה"מזרחי" בפולין ונציג בסיים (בית הנבחרים) הפולני.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוקמו מוסדות ציבור ומוסדות חינוך. בשנת 1917 נפתחה הגמנסיה היהודית, בה למדו עברית אלפי תלמידים בני העיר והסביבה. לידה פעל גם בית- ספר יסודי מכין. בבית-הספר התיכון "מזרחי" היתה שפת-ההוראה עברית. כמו כן היו בולוצלאבק שני בתי-ספר יהודיים ממלכתיים ובית-ספר דתי לבנות "בית-יעקב". בית-הספר "אורט" נוסד ב-1930.

עם השגשוג הכלכלי בולוצלאבק במחצית השניה של המאה ה-19 (עקב סלילת מסילת רכבת ורשה-בדגושץ והרחבת עורק הויסלה שהוביל למרכזי תעשייה ומסחר דרך גדנסק לגרמניה) הקימו היהודים מפעלי חרושת למזון, חומרי-בנין, תעשייה כבדה, מפעלי קרמיקה, מכונות חקלאיות, עורות ותעשיית עץ. פיתחו מסחר בינלאומי בחיטה ובתוצרת חקלאית אחרת דרך נמל הויסלה; היו מראשוני מיסדי הבנקים בעיר ונטלו חלק בבניינה. ב-1914 נוסד במקום ארגון בעלי מלאכה יהודיים.

בתקופת מלחמת-העולם הראשונה נשלטה ולוצלאבק בידי הגרמנים וחל שינוי במבנה החברתי והכלכלי שלה. נוצרה שכבה חדשה של עשירים מבין אלו שסחרו עם הגרמנים, בעוד שחלק ממנהיגי הקהילה התרוששו. פליטי מלחמה יהודים רבים הגיעו לעיר והתישבו בה.

אחרי מלחמת העולם הראשונה הקימו יהודים בולוצלאבק בית-חרושת לציקוריה, בית-חרושת לחרסינה, לנעליים לחוטי ברזל ומסמרים. באותה תקופה גם היגרו רבים מיהודי הקהילה לארצות אמריקה, משום קשיי פרנסה והתפשטות האנטישמיות.

בתחילת המאה ה-20 פעלו בולוצלאבק התנועות: פועלי-ציון ימין, פועלי-ציון שמאל, ציונים כלליים, מזרחי, אגודת ישראל, הצה"ר (החל משנות ה-20 של המאה) ובונד. נציגי כל המפלגות השתתפו בועד הקהילה והיתה להם נציגות במועצת העיר. בשנת 1916 הוקמה תנועת הנוער החלוץ; ב-1917 צעירי מזרחי ופרייהייט; ב-1919 השומר הצעיר, ב-1928 - בית"ר וב-1932 - הנוער הציוני. השומר הצעיר ובית"ר ריכזו את מרבית הנוער בעיר. חניכי תנועות הנוער התכוננו לעליה לארץ ישראל. רבים עלו לארץ. ד"ר אברהם לייב פוקס (DR. FUKS), רופא ומנהיג ציוני, נבחר כנציג לקונגרסים ציוניים ועלה לארץ-ישראל בתחילת מלחמת העולם השנייה. חיי התרבות והחברה של הקהילה היהודית בעיר התרכזו בעיקר סביב התנועות הציוניות. בשנת 1915 הוקמו ליד "מכבי" ארגוני ספורט, תזמורת סימפונית ומקהלה. משנת 1919 יצאו לאור שבועונים וירחונים בעברית וביידיש. בשנת 1927 הוקמה "הבמה היהודית" ובשנת 1930 ספריה ציבורית גדולה. בשנת 1934 הוקמה אגודה לתאטרון ולתרבות ונחנכה בריכת השחיה של "מכבי".

בשנת 1936 התחוללו פרעות ביזמת "אנדקים" (D.N.) NARODOVA DEMOCRATIA - מפלגה לאומנית קיצונית בעלת מצע אנטישמי מוצהר. יהודים נפגעו ונגרם נזק רב לרכוש.

בשנת 1939 מנתה הקהילה היהודית בולוצלאבק כ-12,000 נפש, כ-%20 מכלל אוכלוסיית העיר.


תקופת השואה

ב-14 בספטמבר 1939 נכבשה ולוצלאבק בידי הצבא הגרמני והאזור סופח לרייך. בעזרת ה"פולקסדויטשים" (VOLKSDEUTCHE - תושבי המקום ממוצא גרמני) ופולנים מקומיים הוחל בחיסול האוכלוסיה היהודית. חלק מיהודי העיר נמלטו לערים גדולות בפולין ואחרים, במיוחד בני-הנוער, לברית-המועצות.

ב-24 בספטמבר 1939, בתקופת החגים, הועלו באש שני בתי-כנסת. בליל כל-נדרי ירו חיילי אס.אס. במתפללים. את הקורבנות, חלקם עדיין בחיים, קברו בחצר הבית בו נערכה התפילה. במשך יומיים נאסרו יותר מ-800 גברים יהודים, הואשמו בשריפת בתי-כנסת ונאלצו לחתום על הודאה, שעל פיה הוטל על הקהילה קנס של 100,000 זהובים (ZLOTY) או הוצאת בני הערובה להורג. הקנס שולם, והאסירים שוחררו כעבור חודשיים. מאוחר יותר נדרש ועד-הקהילה לספק מידי יום 800 גברים לעבודות כפיה.

ב-25 באוקטובר נגזר על יהודי ולוצלאבק לענוד את הטלאי הצהוב, לגזוז זקנים, ללכת רק באמצע הרחוב ולהסיר כובע בפני כל גרמני במדים. הוטל עוצר ברחובות העיר; נגזל רכוש יהודי; הוחרמו בתים וחנויות ונסגרו כל המוסדות היהודיים. יהודים מן העיירות הסמוכות רוכזו ברובע היהודי בולוצלאבק. בסוף אוקטובר 1939 נשלחו למחנה השמדה משכילי הקהילה ובתוכם כל מורי הגימנסיה היהודית.

בדצמבר 1939 גורשו חלק מיהודי ולוצלאבק לאוזורוב (OZOROW), לזמוש'ץ (ZAMOSC), ובפברואר 1940 לטרנוב (TARNOW). רבים מן המגורשים מתו מרעב ומגפות. היתר שולחו, בין השנים 1943-1942, ביחד עם היהודים המקומיים, למחנות ההשמדה: בלזץ, מיידנק, טרבלינקה ואושוויץ. רק ספורים נותרו בחיים.

בולוצלאבק נשארו כ-4,000 יהודים. בשלהי אוקטובר 1940 הם רוכזו בגיטו שהוקם בקרבת בית-העלמין היהודי. היהודים הקימו מטבח ציבורי, הפעילו שחקני תאטרון חובבים, הקימו ספרייה ניידת, הוציאו לאור עיתון ועסקו בספורט. תנועות הנוער התאחדו ופעלו בסתר.

ביוני 1941 שולחו צעירי הגיטו למחנות-עבודה ליד פוזנן (POZNAN), ובספטמבר גורשו אחרים לגיטו לודז'. מבין הנותרים בוולוצלאבק מתו רבים ברעב, במחלות או נורו בידי הגרמנים. ב-27 באפריל 1942 יצא טרנספורט אחרון מגיטו ולוצלאבק למחנה-ההשמדה חלמנו.

רבים מבני ולוצלאבק שנמלטו עם תחילת הכיבוש הגרמני לחמו בנאצים במסגרת צבאות בנות- הברית, בצבא האדום ובשורות הפרטיזנים. טוסיה אלטמן בת ולוצלאבק, ממפקדי הארגון היהודי הלוחם, קשרית ומראשי המרד בגיטו וארשה, נספתה ב-25 במאי 1943 בגיטו ורשה.

אחרי המלחמה שבו לולוצלאבק כ-600 ניצולים, רובם מברית-המועצות. בעזרת הג'וינט ניסו לחדש את חיי הקהילה, אך נטשו את המקום בהדרגה. רוב ניצולי ולוצלאבק עלו לישראל.
באזל Basel בזל

עיר בשווייץ.

בימי-הביניים היו יהודי העיר רשאים לרכוש נכסי דלא ניידי ולעסוק במסחר ובעסקי כספים. מבחינה משפטית היו נתונים לחסות הקיסר. בימי "המגיפה השחורה" (1348-49) הואשמו בהרעלת בארות ו- 600 יהודי המקום, ורב הקהילה בראשם, הועלו על המוקד למרות נסיונות ההצלה מצד שלטונות העיר, ו- 140 מילדי היהודים הוטבלו לנצרות.

כעבור כמה עשרות שנים נתחדשה הקהילה, אך בסוף המאה נתעוררה מחדש עלילת הבארות והיהודים נמלטו על נפשם.

מסוף המאה ה-16 נתפרסמה באזל כמרכז הדפוס העברי, בזכות מדפיסים נוצרים שהעסיקו מגיהים יהודיים בהיתר מיוחד. אולם קהילה יהודית קמה שוב בעיר רק כעבור ארבע מאות שנים, כשהשתקעו בבאזל יהודים פליטי אלזאס, ובתקופת נאפוליון הצטרפו אליהם יהודים אזרחי צרפת. היהודים גורשו שוב ב- 1845, כשצרפת ניתקה את יחסיה עם קאנטון באזל. מעטים חזרו, ושוב נאלצו לעזוב כעבור שנים אחדות.

היתר-ישיבה בבאזל הוענק ליהודים רק עם מתן זכויות-האזרח ליהודי שווייץ, ב-1866; כעבור שנתיים נחנך בבאזל בית-הכנסת הגדול.

בימי מלחמת-העולם השנייה מצאו מקלט זמני בבאזל פליטים יהודיים רבים.

בין חשובי היהודים בעיר היו הכימאי מארקוס גוגנהיים וחתן פרס נובל לרפואה (1950) טאדיאוס רייכשטיין.

עם הפעילים הציוניים נמנו ז' דרייפוס-ברודסקי, נציג יהדות שווייץ בסוכנות היהודית, ועו"ד מארקוס מרדכי קוהן, לימים יועץ למשפט יהודי במשרד המשפטים בירושלים.

בבאזל נערכו עשרה קונגרסים ציוניים - הראשון (1897), השני (1898), השלישי (1899), החמישי (1901), השישי (1903), השביעי (1905), ה-10 (1911), ה-15 (1927), ה-17 (1931) וה-22 (1946).

בשנת 1976 היה מספר תושביה של באזל 260,400. והקהילה היהודית הייתה השנייה בגודלה בשווייץ - בת 2,300 נפשות. מספר זה כלל את העדה החרדית שנוסדה ב-1927 ומנתה באותה השנה 70 משפחות. בעיר שכנו מרכז האיחוד של נשים יהודיות בשווייץ, סניפים של ויצ"ו וארגונים ציוניים אחרים. הקהילה קיימה בית-ספר יומי מצטיין, מוזיאון יהודי ומושב-זקנים. השבועון "יידישה רונדשאו מכבי" יוצא לאור בבאזל משנת 1940.

בשנת 1997 התגוררו בבאזל 2,600 יהודים.

Switzerland

Country situated in central Europe.

 

21st Century

Jewish life in Switzerland is represented by traditional, ultra-orthodox, sephardic and reform communities.

Their activities include synagogues, Jewish communities, kindergartens, schools, youth movements, kosher shops and cultural events. There are several Jewish cemeteries in various regions. The oldest is situated between Endingen and Lengnau, villages where Jews were allowed to live towards the end of the 18th century.

Jewish communities and organizations are united in the Swiss Federation of Jewish Communities founded in 1904. The Swiss Federation founded the World Jewish Congress in 1936. Jews were represented in the clock, textile, they were also prominent in the establishement of department stores such as Nordmann and in the cattle trade. The country’s first woman president, Ruth Dreifuss (1999-2000) was Jewish.

The First Zionist Congress (1897) held in the Stadt Casino Basel is commemorated with a bronze plaque on the side of the concert hall stage. The long time yearning for a return to the ancestral home became increasingly concrete in the 19th century and the First Zionist Congress with Theodor Herzl at its helm was transformative in this quest of establishing a modern state and make the desert bloom. Besides being home to the 1897 Basel Congress, this city also houses a Jewish museum.

Switzerland had a Jewish population of around 18,000 in the late 2010s with the largest communities in Zurich, Geneva and Basel.

 

Prominent Figures

The most prominent figure to have lived in Switzerland is Albert Einstein. Raised in Switzerland he studied at the Federal Polytechnic Academy in Zurich. He served as examiner at the country’s patent office. Other notables were the violinist Yehudi Menuhin, composer Ernest Bloch, poet Elias Canetti and author Albert Cohen. Also the originally German economist and social revolutionary with Polish roots, Rosa Luxemburg (1871-1919) [ˈʁoːza ˈlʊksəmbʊʁk] lived in Switzerland. She gained her PhD at the University of Zurich.

 

History

First Jews probably arrived in the area nowadays called Switzerland along with the Romans. One location where Jews settled in the 3rd century AD was in the Roman town of Augusta Raurica close to Basel.

The Swiss state was formally established in 1291, the Confoederatio Helevetica. With Ashkenazi settlement on Swiss land in the 12th and 13th centuries, the Jewish population in the area increased though by the mid-14th century the communities were still quite small. Some communities had cemeteries at the time. Jews were subjected to discriminatory laws in the Middle Age.

In the second half of the 16th century there was Jewish settlement in the area of the canton of Basel respectively southern Alsace and possibly in the Bodensee area. Jewish rural communities started to flourish in the 17th century on the Swiss border in the areas of western Alsace, Rhine valley, canton Basel and Hohenems and were occupied in cattle trade and peddling. They were however expelled at the end of the century beginning of the 18th century.

Jews were allowed to live in the villages Lengnau and Endingen in the canton of Aargau in 1776. This rule lasted for nearly 100 years. In the mid-18th century synagogues were consecrated. In the 70s Jews also settled in Neuchatel and in the area of Geneva. France and other countries started to develop an interest in securing the rights of the Jewish population and emancipation of the Jewish population started. With ongoing pressure from outside of Switzerland, Jews were permitted to settle in other locations of the country by 1866. They were gradually given civil rights and duties as per the Swiss federal constitution, however, there remained restrictions on professions. At the time there were around 553 Jews living in Switzerland.

In the late 19th early 20th century, Jews immigrated from Alsace, Germany and East Europe and Jewish life in Switzerland was blooming. The First Zionist Congress was held in the canton of Basel in 1897.

 

The Holocaust Period

Following World War I, antisemitism started to rise in Switzerland. After 1933 Jewish refugees were no longer permitted entry in spite of protest actions by politicians, church and citizens. With the annexation of Austria by Germany in March 1938, there was a wave of Jewish refugees attempting to enter Switzerland. Austrian and German Jews’ passports were marked with a J which enabled barring their entry.

During World War II the country was spared from Nazi occupation. Overall local Jews were protected by the country’s neutrality and 25,000 Jews were given protection by Switzerland.

 

Postwar

The following decades tolerance began to spread and Jews became well integrated into Swiss society. In the early post-war decades, Jews of Sephardi origin from North Africa settled down in the Geneva and Lausanne areas.

Jewish communities took care of Hungarian and Egyptian Jewish refugees fleeing after the Hungarian Uprising and Suez War of 1956, and Czechoslovak Jews fleeing after August 1968.

ציריך Zurich

עיר בצפון-שווייץ.


יהודים תועדו לראשונה בציריך במחצית השנייה של המאה ה-13. הם שילמו מסים לקיסר רודולף ה-1 לבית האבסבורג, והיו כפופים בחיי יום-יום לשלטונות העיר. באותה התקופה היו עסקי כספים עיסוקם העיקרי של יהודי המקום והם נתנו הלוואות בריבית בהיקף גדול.

בעקבות רדיפות "המגיפה השחורה" (1348) הועלו רבים על המוקד, רכושם הוחרם בידי העירייה, ומשקבל הקיסר את חלקו ברכוש היהודים, פטר את שלטונות העיר מאשמת הרצח.

הקהילה חדלה מלהתקיים, אולם בתחילת המאה ה-14 ישב בעיר היהודי משה מציריך, בעל "ספר מצוות קטן" (שנודע לימים בשם "סמ"ק ציריך").

היישוב היהודי בציריך התחדש, במחצית הראשונה של המאה ה-15 הוצאו נגדו שלושה צווי- גירוש, אך לא הקפידו על ביצועם, ויהודים המשיכו לחיות בעיר. ב-1634 הוצא להורג בציריך היהודי אהרן מלנגנאו, ואז גורשו יהודי ציריך סופית.

יהודים שבו והתיישבו בציריך רק עם האמנציפציה של יהודי שווייץ בשנת 1866. ומאז גדלה הקהילה במהירות.

בשנות ה-60 של המאה העשרים ישבו בציריך למעלה מ- 6,000 יהודים. קהילת ציריך נעשתה הגדולה בקהילות שווייץ, והמשרד הראשי של איגוד הקהילות הארצי השתכן בעיר.

ב-1970 היו בקהילה היהודית בציריך שלוש עדות - אורתודוקסית מתונה (1,485 חברים), אורתודוקסית (294 חברים) ו"אגודת-אחים" בעלת סגנון מזרח-אירופאי (165 חברים). כל עדה קיימה מוסדות ומנגנון משלה. בית הספר היהודי היומי היה משותף ולמדו בו יותר מ-145 תלמידים.

בשנת 1997 ישבו בציריך כ- 6,800 יהודים.
תדיאוס רייכשטיין, אסיסטנט במעבדה לכימיה, ציריך, שוויץ, 1933
תדיאוס רייכשטיין כאסיסטנט במעבדה לכימיה,
ציריך, שוויץ, 1933.
ב-1933 הוא הצליח לייצר את ויטמין C, ב-1934 החל בבידוד הורמונים. ב-1950, יחד עם א.ס. קנדל ופ. הנך, זכה בפרס נובל לרפואה.
(באדיבות תדיאוס רייכשטיין, בזל)
רייכשטיין
REICHSTEIN, REICHENHEIM, REICHENTHAL, REICHENBAUM, REICHBERGER

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר ממאפיין אישי או מכינוי.

שמות המשפחה בקבוצה זאת נובעים מהמילה רייך שפירושה בגרמנית "עשיר".

כשמות משפחה יהודיים הם קשורים בגרסה היידיש של השם המקראי רחל.

ברוב המקרים רייכל הוא מטרונים, כלומר שם משפחה שנגזר משמה הפרטי של אחת מאמהות המשפחה , במקרה הזה מהשם המקראי רחל.

שטיין היא מילה גרמנית שפירושה "סלע", "אבן"; פירושה של המילה היים הוא "בית"; טל היא מילה גרמנית שפירושה "עמק". פירוש המילה הגרמנית באום הוא "עץ"', ואילו ברג פירושו "הר". מלים אלה מופיעות בתור רכיב שני בשמות משפחה יהודיים רבים.

אישים ידועים מהמאה ה-20, אשר נשאו את שם המשפחה היהודיריישטיין כוללים את הרופא הישראלי ג'רום רייכשטיין ואת הכימאי והאנדוקרינולוג השוויצרי טדאוס רייכשטיין.