חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
1 \ 12
נמחקו
נוספו
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי ארגנטינה

ציוני דרך בתולדות יהודי ארגנטינה

1853 | הטיול הפורטוגזי לדרום אמריקה

בשנת 1580, בעקבות האיחוד הזמני בין ספרד לפורטוגל, החלה נדידה של יהודים אנוסים מפורטוגל לאזור שלימים ייקרא ארגנטינה. הבחירה בארגנטינה לא היתה מקרית: מקום מושבה של האינקוויזיציה הדרום-אמריקאית היה אז בלימה, פרו, והיהודים ביכרו להתיישב הרחק ככל האפשר מחרון אפה של הכנסייה. רבים מהם בחרו להסתיר את יהדותם, וזו אחת הסיבות לכך שהמחקר ההיסטורי על אודותיהם דל במיוחד. ידוע כי רובם התיישבו בערים בואנוס-איירס, קורדובה וטוקומן.
במרץ 1813 בוטלה האינקוויזיציה באופן רשמי, ו-12 שנה לאחר מכן, בשנת 1825, העניק המשטר העצמאי המתגבש בארגנטינה חופש דת לבני כל הדתות, כולל היהודים, אולם זה הוגבל לרשות הפרט בלבד. 28 שנה לאחר מכן, בשנת 1853, קבעה חוקת ארגנטינה כי בני כל הדתות ייהנו מהזכות לחופש דת מלא, כמעט ללא סייגים ומגבלות, אך רק כמעט: הנשיא וחברי הממשלה חויבו להחזיק באמונה הקתולית. המהלך הושלם בשנת 1888, אז אישרה ממשלת ארגנטינה את חוק הנישואים האזרחיים.



1881 | חולות נודדים

בשנת 1881 פרצו באזור תחום המושב היהודי באימפריה הרוסית הפוגרומים הגדולים (הידועים בכינוי "סופות בנגב") והביאו לגלי הגירה גדולים לעבר "העולם החדש", שכלל גם את ארגנטינה. שלטונות ארגנטינה קיבלו את המהגרים בברכה, ואף מינו סוכן מיוחד להכוונת המהגרים היהודים למדינה. היוזמה עוררה תסיסה אנטישמית בעיתונות המקומית, וב-1890 אף יצא לאור הרומן האנטישמי "La Bolsa", פרי עטו של חוזה מרייה מירו, שהודפס במהדורות רבות במשך עשרות שנים.
המהגרים היהודים החדשים נחתו בשדה חרוש: עשר שנים קודם לכן הוקמה בארגנטינה תשתית קהילתית יהודית מאורגנת, שהעניקה לחבריה שירותים דתיים שונים, ובהם שחיטה כשרה, חופה וקידושין, ברית-מילה ותפילות מסודרות בבתי-כנסת.
שלטונות ההגירה הארגנטיניים דגלו אמנם בהומוגניות תרבותית-אתנית ועודדו את המהגרים היהודים להיטמע באוכלוסייה המקומית ולאמץ את תרבותה, אולם ריבוי המהגרים מכל העולם (בשנת 1914 חיו בארגנטינה כ-2,358,000 מהגרים) הקשה על יצירת "כור היתוך".
למעט אירוע בודד בו נסגר זמנית בית-הספר היהודי בבואנוס-איירס, נהנו היהודים מחופש פולחן דתי מלא ומהזכות לשמר את תרבותם. ואכן, הקהילה שיגשגה: בשנים 1895–1919 גדל מספרם של היהודים בארגנטינה מ-6,000 ל-125 אלף איש.



1896 | הדגניה של ארגנטינה

מי שישוטט ברחובות העיירה מוזסוויל ("העיר של משה", בספרדית), השוכנת מצפון לבואנוס-איירס, עשוי לחשוב שנקלע לאתר צילומים של סרט מערבונים. המרחבים הפתוחים, החום הדחוס, הכיכר הראשית שבמרכזה המסעדה המקומית עם מאוורר התקרה החורק – כל אלו נראים כתפאורה קלאסית לדו-קרב הפאן-אמריקאי בין הטוב לרע. אולם מבט חטוף בשמות הרחובות במוזסוויל – תיאודור הרצל, הברון הירש ועוד – מלמד כי בעיירה חיו בעיקר גאוצ'וס יהודים שקמו בכל בוקר לחלוב את הפרות, לא לפני שהתפללו תפילת ותיקין בבית-הכנסת המקומי.
ואכן, 20 שנה לפני שחלוצי דגניה וכנרת הקימו קהילות חקלאיות על גדות הימה הארץ-ישראלית הקטנה והחיו את המיתוס המקראי של החקלאי היהודי והעבודה העברית, חלוצי המושבות החקלאיות בארגנטינה הם שנאבקו עם תנאים קשים ומחלות טורדניות, ויכלו להם.
מפעל ההתיישבות החקלאית של היהודים בארגנטינה, בעיקר בפרובינציה אנטרה-ריוס ("בין נהרות"), כלל יישובים רבים נוספים, שכונו "קולוניות" ("מושבות"). ארגנטינה היתה המדינה היחידה מבין ארצות אמריקה הלטינית שקהילות יהודיות הקימו בה כפרים ועיירות קטנות. נכון לשנת 1896 היה מניין החקלאים היהודים בארגנטינה כ-10,000 איש.
מייסדי מוזסוויל שמו להם למטרה ליצור יישוב יהודי חקלאי שתושביו עובדי אדמה. בשיא פריחתה התגוררו בעיירה אלפי יהודים, פעלו בה שבעה בתי-כנסת, בתי-ספר, סמינר למורים, תנועות נוער, מרכזי תרבות ואולם תיאטרון (שנקרא "קדימה"). נכון להיום מתגוררים במוזסוויל כ-2,500 תושבים, רובם לא יהודים, אך עדיין פעילים בה בית-הספר היהודי, בית-כנסת, מרכז תרבות וכן מוזיאון המתעד את תולדות המושבה. לפני כ-15 שנה הכריזה ממשלת ארגנטינה על המושבה כאתר מורשת לאומי והפכה אותה לאטרקציה לתיירים, בעיקר יהודים.



1920 | השטעטל הארגנטיני

בשנת 1920, כשנתיים לאחר מלחמת העולם הראשונה, היגרו לארגנטינה 79 אלף יהודים, רובם מרוסיה. ההגירה ההמונית, שנבעה בין השאר מסגירתם של שערי ארה"ב, עוררה בארגנטינה הלך רוח שלילי ביחס ליהודים וקריאה לחסום בפניהם את הגבולות. העובדה שרבים מהמהגרים היהודים אחזו באידיאולוגיות סוציאליסטיות היתה להם לרועץ. המהפכה הבולשביקית ברוסיה (1917) עוררה את חששם של השלטונות הארגנטיניים מפני "היהודים האדומים", שהמניפסט הקומוניסטי באמתחתם ושירת ה"אינטרנציונל" בגרונם. מאוחר יותר הואשמו היהודים (שכונו בשם הגנאי "הרוסים") בעליית החוגים הפשיסטיים לשלטון ב-1930, מהלך שהיה ריאקציה לאקלים השמאלני לכאורה שהביאו עמם.
חרף הקולות האנטישמיים בארגנטינה, המהגרים היהודים הצליחו לייצר לעצמם מקומות עבודה והתברגו בכל ענפי הכלכלה: רבים מהם היו סוחרי טקסטיל, בעלי חנויות, יצואני תבואה, בעלי מקצועות חופשיים, תעשיינים גדולים ועוד. היהודים אף הקימו איגודים מקצועיים ("איגוד הנגרים היהודי", "איגוד החקלאים היהודי" ועוד) ובית-חולים יהודי. גם חיי התרבות פרחו: בשנת 1914 פעלו בארגנטינה כ-40 כתבי-עת יהודיים, לצד העיתונים היידיים היומיים "Di Yidishe Tsaytung" (שפועל עד היום) וDi Prese"", שקהל היעד שלו היה יהודים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית.
הקהילה היהודית בארגנטינה של אותן שנים היתה מעין מיקרוקוסמוס של יהדות מזרח אירופה. לצד יהודי מזרח אירופה היגרו לארגנטינה גם יהודים מהאימפריה העותמאנית ומהקהילות היהודיות במזרח התיכון, ביניהן חאלב שבסוריה.


שנה מספר יהודים בארגנטינה (הערכה)
1895 6,085
1914 117,000
1947 249,000
1960 275,000




1930 | הכתם השחור של יהדות ארגנטינה

בשלהי המאה ה-19 הוצפה בואנוס-איירס במאות אלפי מהגרים מכל רחבי העולם. היחס המגדרי בעיר עמד על עשרה גברים לאשה. מציאות זו, לצד מצוקות חברתיות וכלכליות האופייניות למהגרים, הולידה תעשייה ענפה של סרסורים ("רופיאנים", בספרדית), רבים מהם גברים יהודים.
הרופיאנים היהודים ייסדו בבואנוס-איירס רשת מסועפת של בתי-זונות, הידועה בכינוי "מגדל צבי", שיחדו שופטים ופוליטיקאים ואימצו דפוסי התנהלות מאפיוזיים. הרופיאנים נהגו לשדל יהודיות לזנות במרמה: הם שלחו גבר יפה תואר ומהוגן למראה אל הקהילות היהודיות במזרח אירופה, וזה גייס נשים יהודיות עניות לעבודה בבתיהם של עשירים ארגנטינים. באונייה בדרך לארגנטינה עברו הנשים הללו מה שהרופיאנים היהודים הגדירו כ"חינוך מחדש", משמע, אונס.
הקהילה היהודית הוקיעה את הרופיאנים היהודים, מנעה מהם קבורה בבתי-הקברות היהודיים ואסרה עליהם את הכניסה לבתי-הכנסת, אולם ללא הועיל. כוחם הלך והתעצם, כמו גם עזות המצח שלהם: הם הקימו לעצמם בית-כנסת מפואר בשכונה היהודית בבואנוס-איירס, ואף ניהלו בו את עסקיהם. הקומה הראשונה יוחדה לאולם תפילה, הקומה השנייה לבית-בושת.
בשנת 1930 נסגרה רשת הזנות לאחר שרחל ליברמן, יהודייה שעבדה בשירות הרופיאנים והצליחה לפדות את עצמה, חשפה את הפרשה באומץ רב. תיק החקירה הגיע לשולחנו של השופט ד"ר רודריגז אוקמפו, שהדף את כספי השוחד הרבים שהניחו הרופיאנים היהודים לפתחו. "קיומו של הארגון הוא סכנה לחברה שלנו", חרץ אוקמפו, והביא את הקץ על אחת הפרשות העגומות והמבישות בתולדות יהודי ארגנטינה.


1948 | עלייה לצורך ירידה?

כאשר הגיעו לארגנטינה הידיעות על השואה המשתוללת באירופה, ניסו ארגונים יהודיים במדינה לשכנע את הממשלה הארגנטינית הלאומנית, שעלתה לשלטון ב-1930, להירתם להצלתם של 1,000 ילדים יהודים. למרות האהדה המאופקת של הממשל הארגנטיני לסבלם של הילדים, המבצע לא צלח. הילדים, כמו יהודים רבים אחרים שביקשו להיחלץ מציפורני הנאצים, נתקלו בחוקי הגירה נוקשים.
באותן שנים נשבו ברחוב הארגנטיני רוחות אנטישמיות שהוזנו בהסתה מצד שלוחות המפלגה הנאצית ודיפלומטים גרמנים שפעלו בארגנטינה. בד בבד המשיכה הקהילה היהודית במאמציה לפתח את חיי הציבור והתרבות היהודיים.
בשנת 1946 עלה לשלטון המנהיג הכריזמטי חואן פרון, קצין צבא בכיר בעברו ומעריץ גדול של הפשיזם האיטלקי. עלייתו של פרון עוררה חשש בקהילה היהודית, בעיקר בשל קשריו החמים עם המשטר הנאצי, אולם החשש התפוגג עם כינונה של החוקה הארגנטינית החדשה, שאסרה על אפליה אתנית, והצהרתו של פרון כי יכבד את זכויות היהודים.
הקמת מדינת ישראל ב-1948 רוממה את רוחם של רבים מיהודי ארגנטינה: ארגונים ציוניים רבים נוסדו, ומערכת החינוך היהודית אימצה את השפה העברית ואת האידיאולוגיה הציונית. זרם של עולים ארגנטינים החל לטפטף לישראל. העולים הללו ייסדו שמונה קיבוצים חדשים, ואחרים הצטרפו לקיבוצים קיימים ולתנועת המושבים. עם זאת, שיעור העולים מארגנטינה היה נמוך יחסית: עד 1960 עלו לישראל כ-5,000 יהודים ארגנטינים בלבד. רבים מהם לא הצליחו להשתלב בארץ, וכעבור כמה שנים שבו לארגנטינה.


1962 | מדם לאדם

"אסם העולם", כך כונתה ארגנטינה בראשית המאה ה-20, וזאת בזכות הפריחה הכלכלית הגדולה שהפכה אותה לאחת המדינות המשגשגות בתבל. אלא שבשנת 1930 החל משהו להשתבש. החיידק הפשיסטי, שתקף מדינות רבות באותה עת, התנחל גם בארץ הטנגו, ובמהלך 43 שנה, עד 1983, התחלף בארגנטינה השלטון חדשות לבקרים – מחונטות צבאיות אכזריות ל"דמוקרטיות" מושחתות וחוזר חלילה.
באקלים זה, שהעלה על נס עוצמה, כוח ומצעדים צבאיים, הפכה ארגנטינה לאחת המדינות היחידות בעולם שהעניקו מקלט לפושעים נאצים. אחד מהם, אדולף אייכמן, היה האיש שפיקח על הוצאתו אל הפועל של "הפתרון הסופי" – תוכניתו של היטלר להשמדת העם היהודי.
בשנת 1962 יצא לפועל אחד המבצעים המפורסמים ביותר של המוסד הישראלי, ובמסגרתו נלכד אייכמן בביתו שבפרבר בבואנוס-איירס והובא למשפט בישראל. משפטו של אייכמן היה אירוע מכונן בתודעה הישראלית. ניצולי שואה רבים, שזכו עד אז ליחס ביקורתי בישראל והואשמו כי הלכו "כצאן לטבח", קיבלו סוף-סוף בימה, ועדויותיהם חשפו את היקף הסבל והרוע שפצעו את נפשם לעד.
בזמן שבישראל הידהדו עדויות הניצולים שהדגימו בעוצמה רבה לאן עלולה להגיע תופעת האנטישמיות, בארגנטינה המשיכה האנטישמיות להיות דבר שבשגרה. רק לשם המחשה, כ-142 מ-313 אירועים אנטישמיים שהתחוללו בעולם בשנת 1967 התרחשו בארגנטינה לבדה.
שירת הברבור של הפשיזם הארגנטיני החלה בשנת 1976, עם עלייתה לשלטון של הרודנות הצבאית האחרונה במדינה. השנים 1976–1983 אופיינו ברדיפת אנשי שמאל ובלכידת עשרות אלפי אנשים שנשלחו למעצר ללא כל האשמה חוקית. במהלך "המלחמה המלוכלכת", כפי שכונתה התקופה, "נעלמו" לפי הערכות שונות פעילי שמאל יהודים רבים, במספרים גדולים הרבה יותר משיעורם באוכלוסייה. אחד הפעילים המוכרים שהתנגדו לשלטון היה הרב מרשל מאייר, פעיל מרכזי למען זכויות האדם, שפעילותו בתחום זכתה להכרה משלטונות ארגנטינה רק לאחר סיומו של השלטון הצבאי.



2014 | הקהילה היהודית בראשית המאה ה-21

אחד האירועים הטראומטיים שחוותה הקהילה היהודית בארגנטינה התרחש ב-18 ביולי 1994, כאשר טרוריסט לבנוני פוצץ מטען נפץ שהוטמן במכונית סמוך לבניין הקהילה היהודית. 85 איש נהרגו ו-330 נפצעו. היה זה אחד משני פיגועים שהתבצעו בארגנטינה בשנות ה-90 של המאה ה-20, והוא נחשב לאחד הפיגועים הקשים ביותר שבוצעו על אדמת ארגנטינה אי-פעם. בשנת 2015 חזר הפיגוע לכותרות כשאלברטו ניסמן, התובע היהודי שמונה לחקור את הפרשה, נמצא ללא רוח חיים יום לפני עדות חשובה שהיה אמור לתת בבית-המשפט. ההערכה היא כי ממשלת ארגנטינה עדיין מנסה להסתיר פרטים מן האירוע הנורא.
בשנת 2014 חיו בארגנטינה כ-250 אלף יהודים, רובם אשכנזים ומיעוטם ספרדים ומזרחים (בעיקר מסוריה ומלבנון). חלק הארי של היהודים מתגורר בבואנוס-איירס, בעיקר בשכונת אונסה ((Once, שם אפשר לראות שלטים רבים בעברית, המעידים על מוצאם וזיקתם של תושבי השכונה.
הקהילה היהודית בארגנטינה נחשבת מגוונת ועשירה. עם היהודים הארגנטינים הנודעים נמנים המנצח המחונן דניאל בארנבוים, הפילוסוף החברתי ומייסד "אסכולת פרנקפורט" לוסיו חוזה פליקס ומאמן הכדורגל המצליח חוסה פקרמן.
הקהילה היהודית הארגנטינית מלוכדת מאוד ומפעילה מסגרת מאורגנת של בתי-ספר ומאות בתי-כנסת. הקהילה בבואנוס-איירס נחשבת ציונית במיוחד, ומקצת חבריה אף עלו לארץ בעקבות המשבר הכלכלי שפרץ במדינה ב-2001. בעיר פעילים כמה בתי-ספר יהודיים, ביניהם בית-הספר תלפיות, המיועד לדתיים-לאומיים, בית-ספר של חב"ד ובית-הספר ד"ר הרצל, השייך לקהילת יונה. בעיר פועלים גם ארגונים מקומיים המחזקים את התרבות העברית והיהודית ואת הקשר עם מדינת ישראל.
אחד ממאפייניה הייחודיים של יהדות ארגנטינה הוא יישובי פאר קטנים, מעין מועדוני קנטרי-קלאב סגורים, שחברים בהם יהודים בני המעמד הגבוה. אלה מתארחים בהם בעיקר בסופי-שבוע ומקיימים פעילויות חברתיות ואירועי ספורט שונים. שניים מהמועדונים היוקרתיים הללו הם מועדון הכוח (Hacoaj) וסיסאב (Cissab).
סוג מקום:
מדינה
מספר פריט:
134766
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
Levin, Mariano (1952-2010), biochemist who studied clinical biochemistry at the University of Buenos Aires and went on to be awarded a doctorate in 1986 by the University of Leipzig in Germany. Back in Argentina, he helped to found the Institute for Research on Genetic Engineering and Molecular Biology (INGEBI), CONICET, where he created the Laboratory of Molecular Biology of Chagas Disease, the severest consequence of infection by the protozoan parasite Trypanosoma cruzi.

His work centered on understanding how the humoral response against this parasite contributes to generation of the different types of arrhythmias that characterize the early stages of the disease. The disease threatens some 100 million Latin Americans. He was also Professor of Molecular Genetics and Biotechnology, Faculty of Natural Sciences of the UBA. As advisor to the Argentinian Ministry of Science, Levin participated in the creation of the Argentine/Cuban Binational Center for Biotechnology and was also responsible for setting up Argentina's National Genetic Data Bank.
גבל, דיאגו (1966-), יזם טלוויזיה ארגנטיני. מ-1984 עד 1989 למד באוניברסיטת בואנוס איירס, ארגנטינה. ב-1988 החל לעבוד ברדיו. שנה לאחר מכן, יחד עם כמה חברים, הקים חברת הפקת טלוויזיונית שפיתחה והפיקה תוכן ייחודי, והפכה לחברה החשובה מסוגה בארגנטינה.
בשנת 2010 החברה הפיקה מידי שבוע כ-70 שעות של תכניות טלוויזיה, שהציגו ב- 6 ערוצים ארגנטינאים שונים וכן בערוצי טלוויזיה בצ'ילה, ברזיל, ספרד, פורטוגל ואיטליה.
Mohabed, Ceilia (1936- ), biochemist who invented a collagen membrane which temporarily replaces the skin and accelerates the treatment of burns and skin lesions. She studied at the University of Buenos Aires, Argentina. For her invention she was in 1999 awarded a prize by the DC World Intellectual Property Organization (WIPO) for the best invention presented in the category of biotechnology and food chemistry.
Knobel, Mauricio (1923-2008), psychoanalyst who researched child and adolescent psychoanalysis in Argentina. He was professor of psychiatry at the University of Buenos Aires and through his research he defined theoretical concepts of treating children and adolescents which were still being used and remained valid after fifty years. He wrote the book “Normal Adolescence”, which can be found on the shelves of almost every Argentine parent.

Knobel was president of the Argentina Society of Psychiatry and Psychology of Childhood and Adolescence and director of the Institute for Family Development, established by him in Buenos Aires under the auspices of the B'nai B'rith.
גביס, קלאודיו (1949), גיטריסט, מלחין ומורה למוסיקה שהיה אחד ממייסדי מוסיקת הרוק והבלוז בארגנטינה, נולד בוילה קרספו, ארגנטינה וסיים את לימודיו במכללה הלאומית של בואנוס איירס. בבגרותו קלאודיו לימד את עצמו לנגן בגיטרה חשמלית והתעניין במיוחד במוסיקה אפריקאית-אמריקנית.

ב-1970 הוא הקים שלישיה שזכתה לפופולריות רבה, כאשר אוהדי הג'אז נהנים מהאלתורים ומהצליל הבלוזי שבקעו מגיטרה של גביס. השלישייה הופיעה גם בפסקול לסרט-"הנקודה של גרייס".
ב-1972 עזב את ארגנטינה לברזיל ולאחר מכן לארה"ב. ב-1984 חזר לארגנטינה והחל ללמד בסמינרים למוסדות חינוך שונים, וכן בכתיבה למגזינים, ברדיו ובכתיבת מוסיקה לסרטים, תיאטרון ומחול.
בשנת 1989 התיישב במדריד, ספרד, והצטרף לבית הספר למוסיקה יצירתית, מוסד שמוקדש כולו להוראת ג'ז ומוזיקה מודרנית. הוא ניהל את בית הספר במשך שלוש עשרה שנה ולימד קורסים בספרד, ארגנטינה, ברזיל ומדינות אחרות.

בשנים 2000-2003, עמד בראשות ועדת החינוך של Emmen (רשת החינוך של מוסיקה אירופית מודרנית), מוסד שמפגיש בין בתי ספר למוסיקה מודרנית בכל רחבי אירופה.
Polak, Julia Margaret (1939- ), professor of Tissue Engineering and Regenerative Medicine at Imperial College London, England, where she established a research centre to develop cells and tissues for transplantation into humans. Polak was born in Argentina. She graduated in pathology from the University of Buenos Aires after which she moved to London.

In 1995, as Professor of Endocrine Pathology at the Royal Postgraduate Medical School (now Imperial College London) she was found to be suffering from one of the conditions she was researching, life-threatening pulmonary hypertension. Her life was saved by a heart and lung transplant and as a result of the success of this operation she decided to change her specialization to tissue engineering. The Centre which she founded made huge advances in tissue engineering research which made transplant surgery much safer. She was for many years editor of the journal "Tissue Engineering" as well as a member of the UK Stem Cell Bank Clinical and User Liaison Committee and an advisor to the British Science and Parliament Committees. She is recognized as one of the most influential researchers in her field. Her work was recognized by the Society for Endocrinology, the International Academy of Pathology and the Association of Clinical Pathologists. She was named in Queen Elizabeth's Birthday Honours List 2003 for her services to medicine.
פקרמן, חוסה נסטור (1949), שחקן כדורגל ומאמן שנולדו בוילת דומינגז, ארגנטינה. הוא התפרסם כמאמן קבוצת הנוער של ארגנטינה, אשר בשלוש הזדמנויות זכתה באליפות העולם בכדורגל לנוער (1995, 1997 ו- 2001) וגם באליפות הנוער של דרום אמריקה לגילאי 20 ומטה ב 1997ו-1999.
קריירת המשחק שלו הסתיימה כאשר הוא נפצע באופן חמור ב-1977 ולאחר מכן הפך למאמן.
הוא היה מאמן קבוצת הכדורגל הלאומית של המדינה במהלך גביע העולם ב- 2006. בשנת 2012 התמנה למאמן של קבוצת הכדורגל הלאומית של קולומביה והוביל אותה בהצלחה להשתתפות במשחקי גביע העולם לכדוררגל בברזיל, 2014.

הסבא והסבתא של פקרמן היגרו לארגנטינה מאוקראינה
Levav, Itzhak, psychiatrist, born in Argentina. In 1962 he graduated from the Faculty of Medicine at the University of Buenos Aires, Argentina, and then was awarded a master of science degree in Social and Community Psychiatry of New York's Columbia University. Levav is an expert on psychiatric disorders amongst Holocaust survivors 60 years after the end of World War II. He has written several books on the subject. He was for many years the head of the Regional Mental Health Program of the Pan American Health Organization. As a consultant to the Pan American World Health Organization, Levav intervened in the definition of public policies expressed in the Declaration of Caracas in 1990. Those guidelines object to the "standard of insane asylum," and supplant it by a larger "community care, intensive, decentralized, integrated and continuous." Levav immigrated to Israel in 1971. In the 2000s he served as an adviser on research and mental health services to the Israel Ministry of Health and also Associate professor at the Queen's University on Ontario, Canada. Member of the World Health Organization's panel of experts on mental health.
Werthein, Noel (1911-2002), bank manager and agricultural entrepreneur, member of a Jewish family which emigrated to Argentina from Bessarabia, (then part of the Russian Empire) in 1904, and settled in the rural town of Riglos. Only after some 10 years did they move to the city to provide for the the education of their children and improve the administration of their business. In 1928 they started a company which built up extensive holdings of agricultural and fruit orchards as well as some 45,000 cattle. In 1928 they established the Banco Israelita Argentino SA, which was renamed Banco Mercantil Argentino SA in 1940. In 1995, the Fundacion Banco Mercantil Argentino was established for the support of music, literature and fine arts. The Wertheins acquired 48 percent of Sofora Telecomunicaciones SA in 2005 for 125 million euros from France Telecom which has a 55% stake inTelecom Argentina. The descendants of Noel Werthein plus one cousin constitute what today is the Werthein Group, heirs of the original family business.

David Liberman (1920-1983), psychoanalyst, born in Argentina, into a family of musicians. His father, Sam Liberman, had a jazz band and son David played the piano in the band. Lieberman went on to study medicine and he specialized in psychology. In the course of his research he determined that patients could be analyzed in many more ways than had previously been considered necessary or advisable. His system was referred to as the David Liberman Algorithm, devised by 1970, and was designed to investigate patients' problems with language and words. His diagnoses focus not only on the facts and actions as described, but in the manner there are told, the phrases and words used by the patient and the way the words are used.

His works include "Semiología psicosomática" (1947);
"La comunicación en terapéutica psicoanalista" (1963);"Lingüística, interacción comunicativa y proceso psicoanalista" (1971); "Systematic research on psychoanalytic concepts and clinical practice: the David Liberman algorithm".

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי ארגנטינה
ציוני דרך בתולדות יהודי ארגנטינה

1853 | הטיול הפורטוגזי לדרום אמריקה

בשנת 1580, בעקבות האיחוד הזמני בין ספרד לפורטוגל, החלה נדידה של יהודים אנוסים מפורטוגל לאזור שלימים ייקרא ארגנטינה. הבחירה בארגנטינה לא היתה מקרית: מקום מושבה של האינקוויזיציה הדרום-אמריקאית היה אז בלימה, פרו, והיהודים ביכרו להתיישב הרחק ככל האפשר מחרון אפה של הכנסייה. רבים מהם בחרו להסתיר את יהדותם, וזו אחת הסיבות לכך שהמחקר ההיסטורי על אודותיהם דל במיוחד. ידוע כי רובם התיישבו בערים בואנוס-איירס, קורדובה וטוקומן.
במרץ 1813 בוטלה האינקוויזיציה באופן רשמי, ו-12 שנה לאחר מכן, בשנת 1825, העניק המשטר העצמאי המתגבש בארגנטינה חופש דת לבני כל הדתות, כולל היהודים, אולם זה הוגבל לרשות הפרט בלבד. 28 שנה לאחר מכן, בשנת 1853, קבעה חוקת ארגנטינה כי בני כל הדתות ייהנו מהזכות לחופש דת מלא, כמעט ללא סייגים ומגבלות, אך רק כמעט: הנשיא וחברי הממשלה חויבו להחזיק באמונה הקתולית. המהלך הושלם בשנת 1888, אז אישרה ממשלת ארגנטינה את חוק הנישואים האזרחיים.



1881 | חולות נודדים

בשנת 1881 פרצו באזור תחום המושב היהודי באימפריה הרוסית הפוגרומים הגדולים (הידועים בכינוי "סופות בנגב") והביאו לגלי הגירה גדולים לעבר "העולם החדש", שכלל גם את ארגנטינה. שלטונות ארגנטינה קיבלו את המהגרים בברכה, ואף מינו סוכן מיוחד להכוונת המהגרים היהודים למדינה. היוזמה עוררה תסיסה אנטישמית בעיתונות המקומית, וב-1890 אף יצא לאור הרומן האנטישמי "La Bolsa", פרי עטו של חוזה מרייה מירו, שהודפס במהדורות רבות במשך עשרות שנים.
המהגרים היהודים החדשים נחתו בשדה חרוש: עשר שנים קודם לכן הוקמה בארגנטינה תשתית קהילתית יהודית מאורגנת, שהעניקה לחבריה שירותים דתיים שונים, ובהם שחיטה כשרה, חופה וקידושין, ברית-מילה ותפילות מסודרות בבתי-כנסת.
שלטונות ההגירה הארגנטיניים דגלו אמנם בהומוגניות תרבותית-אתנית ועודדו את המהגרים היהודים להיטמע באוכלוסייה המקומית ולאמץ את תרבותה, אולם ריבוי המהגרים מכל העולם (בשנת 1914 חיו בארגנטינה כ-2,358,000 מהגרים) הקשה על יצירת "כור היתוך".
למעט אירוע בודד בו נסגר זמנית בית-הספר היהודי בבואנוס-איירס, נהנו היהודים מחופש פולחן דתי מלא ומהזכות לשמר את תרבותם. ואכן, הקהילה שיגשגה: בשנים 1895–1919 גדל מספרם של היהודים בארגנטינה מ-6,000 ל-125 אלף איש.



1896 | הדגניה של ארגנטינה

מי שישוטט ברחובות העיירה מוזסוויל ("העיר של משה", בספרדית), השוכנת מצפון לבואנוס-איירס, עשוי לחשוב שנקלע לאתר צילומים של סרט מערבונים. המרחבים הפתוחים, החום הדחוס, הכיכר הראשית שבמרכזה המסעדה המקומית עם מאוורר התקרה החורק – כל אלו נראים כתפאורה קלאסית לדו-קרב הפאן-אמריקאי בין הטוב לרע. אולם מבט חטוף בשמות הרחובות במוזסוויל – תיאודור הרצל, הברון הירש ועוד – מלמד כי בעיירה חיו בעיקר גאוצ'וס יהודים שקמו בכל בוקר לחלוב את הפרות, לא לפני שהתפללו תפילת ותיקין בבית-הכנסת המקומי.
ואכן, 20 שנה לפני שחלוצי דגניה וכנרת הקימו קהילות חקלאיות על גדות הימה הארץ-ישראלית הקטנה והחיו את המיתוס המקראי של החקלאי היהודי והעבודה העברית, חלוצי המושבות החקלאיות בארגנטינה הם שנאבקו עם תנאים קשים ומחלות טורדניות, ויכלו להם.
מפעל ההתיישבות החקלאית של היהודים בארגנטינה, בעיקר בפרובינציה אנטרה-ריוס ("בין נהרות"), כלל יישובים רבים נוספים, שכונו "קולוניות" ("מושבות"). ארגנטינה היתה המדינה היחידה מבין ארצות אמריקה הלטינית שקהילות יהודיות הקימו בה כפרים ועיירות קטנות. נכון לשנת 1896 היה מניין החקלאים היהודים בארגנטינה כ-10,000 איש.
מייסדי מוזסוויל שמו להם למטרה ליצור יישוב יהודי חקלאי שתושביו עובדי אדמה. בשיא פריחתה התגוררו בעיירה אלפי יהודים, פעלו בה שבעה בתי-כנסת, בתי-ספר, סמינר למורים, תנועות נוער, מרכזי תרבות ואולם תיאטרון (שנקרא "קדימה"). נכון להיום מתגוררים במוזסוויל כ-2,500 תושבים, רובם לא יהודים, אך עדיין פעילים בה בית-הספר היהודי, בית-כנסת, מרכז תרבות וכן מוזיאון המתעד את תולדות המושבה. לפני כ-15 שנה הכריזה ממשלת ארגנטינה על המושבה כאתר מורשת לאומי והפכה אותה לאטרקציה לתיירים, בעיקר יהודים.



1920 | השטעטל הארגנטיני

בשנת 1920, כשנתיים לאחר מלחמת העולם הראשונה, היגרו לארגנטינה 79 אלף יהודים, רובם מרוסיה. ההגירה ההמונית, שנבעה בין השאר מסגירתם של שערי ארה"ב, עוררה בארגנטינה הלך רוח שלילי ביחס ליהודים וקריאה לחסום בפניהם את הגבולות. העובדה שרבים מהמהגרים היהודים אחזו באידיאולוגיות סוציאליסטיות היתה להם לרועץ. המהפכה הבולשביקית ברוסיה (1917) עוררה את חששם של השלטונות הארגנטיניים מפני "היהודים האדומים", שהמניפסט הקומוניסטי באמתחתם ושירת ה"אינטרנציונל" בגרונם. מאוחר יותר הואשמו היהודים (שכונו בשם הגנאי "הרוסים") בעליית החוגים הפשיסטיים לשלטון ב-1930, מהלך שהיה ריאקציה לאקלים השמאלני לכאורה שהביאו עמם.
חרף הקולות האנטישמיים בארגנטינה, המהגרים היהודים הצליחו לייצר לעצמם מקומות עבודה והתברגו בכל ענפי הכלכלה: רבים מהם היו סוחרי טקסטיל, בעלי חנויות, יצואני תבואה, בעלי מקצועות חופשיים, תעשיינים גדולים ועוד. היהודים אף הקימו איגודים מקצועיים ("איגוד הנגרים היהודי", "איגוד החקלאים היהודי" ועוד) ובית-חולים יהודי. גם חיי התרבות פרחו: בשנת 1914 פעלו בארגנטינה כ-40 כתבי-עת יהודיים, לצד העיתונים היידיים היומיים "Di Yidishe Tsaytung" (שפועל עד היום) וDi Prese"", שקהל היעד שלו היה יהודים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית.
הקהילה היהודית בארגנטינה של אותן שנים היתה מעין מיקרוקוסמוס של יהדות מזרח אירופה. לצד יהודי מזרח אירופה היגרו לארגנטינה גם יהודים מהאימפריה העותמאנית ומהקהילות היהודיות במזרח התיכון, ביניהן חאלב שבסוריה.


שנה מספר יהודים בארגנטינה (הערכה)
1895 6,085
1914 117,000
1947 249,000
1960 275,000




1930 | הכתם השחור של יהדות ארגנטינה

בשלהי המאה ה-19 הוצפה בואנוס-איירס במאות אלפי מהגרים מכל רחבי העולם. היחס המגדרי בעיר עמד על עשרה גברים לאשה. מציאות זו, לצד מצוקות חברתיות וכלכליות האופייניות למהגרים, הולידה תעשייה ענפה של סרסורים ("רופיאנים", בספרדית), רבים מהם גברים יהודים.
הרופיאנים היהודים ייסדו בבואנוס-איירס רשת מסועפת של בתי-זונות, הידועה בכינוי "מגדל צבי", שיחדו שופטים ופוליטיקאים ואימצו דפוסי התנהלות מאפיוזיים. הרופיאנים נהגו לשדל יהודיות לזנות במרמה: הם שלחו גבר יפה תואר ומהוגן למראה אל הקהילות היהודיות במזרח אירופה, וזה גייס נשים יהודיות עניות לעבודה בבתיהם של עשירים ארגנטינים. באונייה בדרך לארגנטינה עברו הנשים הללו מה שהרופיאנים היהודים הגדירו כ"חינוך מחדש", משמע, אונס.
הקהילה היהודית הוקיעה את הרופיאנים היהודים, מנעה מהם קבורה בבתי-הקברות היהודיים ואסרה עליהם את הכניסה לבתי-הכנסת, אולם ללא הועיל. כוחם הלך והתעצם, כמו גם עזות המצח שלהם: הם הקימו לעצמם בית-כנסת מפואר בשכונה היהודית בבואנוס-איירס, ואף ניהלו בו את עסקיהם. הקומה הראשונה יוחדה לאולם תפילה, הקומה השנייה לבית-בושת.
בשנת 1930 נסגרה רשת הזנות לאחר שרחל ליברמן, יהודייה שעבדה בשירות הרופיאנים והצליחה לפדות את עצמה, חשפה את הפרשה באומץ רב. תיק החקירה הגיע לשולחנו של השופט ד"ר רודריגז אוקמפו, שהדף את כספי השוחד הרבים שהניחו הרופיאנים היהודים לפתחו. "קיומו של הארגון הוא סכנה לחברה שלנו", חרץ אוקמפו, והביא את הקץ על אחת הפרשות העגומות והמבישות בתולדות יהודי ארגנטינה.


1948 | עלייה לצורך ירידה?

כאשר הגיעו לארגנטינה הידיעות על השואה המשתוללת באירופה, ניסו ארגונים יהודיים במדינה לשכנע את הממשלה הארגנטינית הלאומנית, שעלתה לשלטון ב-1930, להירתם להצלתם של 1,000 ילדים יהודים. למרות האהדה המאופקת של הממשל הארגנטיני לסבלם של הילדים, המבצע לא צלח. הילדים, כמו יהודים רבים אחרים שביקשו להיחלץ מציפורני הנאצים, נתקלו בחוקי הגירה נוקשים.
באותן שנים נשבו ברחוב הארגנטיני רוחות אנטישמיות שהוזנו בהסתה מצד שלוחות המפלגה הנאצית ודיפלומטים גרמנים שפעלו בארגנטינה. בד בבד המשיכה הקהילה היהודית במאמציה לפתח את חיי הציבור והתרבות היהודיים.
בשנת 1946 עלה לשלטון המנהיג הכריזמטי חואן פרון, קצין צבא בכיר בעברו ומעריץ גדול של הפשיזם האיטלקי. עלייתו של פרון עוררה חשש בקהילה היהודית, בעיקר בשל קשריו החמים עם המשטר הנאצי, אולם החשש התפוגג עם כינונה של החוקה הארגנטינית החדשה, שאסרה על אפליה אתנית, והצהרתו של פרון כי יכבד את זכויות היהודים.
הקמת מדינת ישראל ב-1948 רוממה את רוחם של רבים מיהודי ארגנטינה: ארגונים ציוניים רבים נוסדו, ומערכת החינוך היהודית אימצה את השפה העברית ואת האידיאולוגיה הציונית. זרם של עולים ארגנטינים החל לטפטף לישראל. העולים הללו ייסדו שמונה קיבוצים חדשים, ואחרים הצטרפו לקיבוצים קיימים ולתנועת המושבים. עם זאת, שיעור העולים מארגנטינה היה נמוך יחסית: עד 1960 עלו לישראל כ-5,000 יהודים ארגנטינים בלבד. רבים מהם לא הצליחו להשתלב בארץ, וכעבור כמה שנים שבו לארגנטינה.


1962 | מדם לאדם

"אסם העולם", כך כונתה ארגנטינה בראשית המאה ה-20, וזאת בזכות הפריחה הכלכלית הגדולה שהפכה אותה לאחת המדינות המשגשגות בתבל. אלא שבשנת 1930 החל משהו להשתבש. החיידק הפשיסטי, שתקף מדינות רבות באותה עת, התנחל גם בארץ הטנגו, ובמהלך 43 שנה, עד 1983, התחלף בארגנטינה השלטון חדשות לבקרים – מחונטות צבאיות אכזריות ל"דמוקרטיות" מושחתות וחוזר חלילה.
באקלים זה, שהעלה על נס עוצמה, כוח ומצעדים צבאיים, הפכה ארגנטינה לאחת המדינות היחידות בעולם שהעניקו מקלט לפושעים נאצים. אחד מהם, אדולף אייכמן, היה האיש שפיקח על הוצאתו אל הפועל של "הפתרון הסופי" – תוכניתו של היטלר להשמדת העם היהודי.
בשנת 1962 יצא לפועל אחד המבצעים המפורסמים ביותר של המוסד הישראלי, ובמסגרתו נלכד אייכמן בביתו שבפרבר בבואנוס-איירס והובא למשפט בישראל. משפטו של אייכמן היה אירוע מכונן בתודעה הישראלית. ניצולי שואה רבים, שזכו עד אז ליחס ביקורתי בישראל והואשמו כי הלכו "כצאן לטבח", קיבלו סוף-סוף בימה, ועדויותיהם חשפו את היקף הסבל והרוע שפצעו את נפשם לעד.
בזמן שבישראל הידהדו עדויות הניצולים שהדגימו בעוצמה רבה לאן עלולה להגיע תופעת האנטישמיות, בארגנטינה המשיכה האנטישמיות להיות דבר שבשגרה. רק לשם המחשה, כ-142 מ-313 אירועים אנטישמיים שהתחוללו בעולם בשנת 1967 התרחשו בארגנטינה לבדה.
שירת הברבור של הפשיזם הארגנטיני החלה בשנת 1976, עם עלייתה לשלטון של הרודנות הצבאית האחרונה במדינה. השנים 1976–1983 אופיינו ברדיפת אנשי שמאל ובלכידת עשרות אלפי אנשים שנשלחו למעצר ללא כל האשמה חוקית. במהלך "המלחמה המלוכלכת", כפי שכונתה התקופה, "נעלמו" לפי הערכות שונות פעילי שמאל יהודים רבים, במספרים גדולים הרבה יותר משיעורם באוכלוסייה. אחד הפעילים המוכרים שהתנגדו לשלטון היה הרב מרשל מאייר, פעיל מרכזי למען זכויות האדם, שפעילותו בתחום זכתה להכרה משלטונות ארגנטינה רק לאחר סיומו של השלטון הצבאי.



2014 | הקהילה היהודית בראשית המאה ה-21

אחד האירועים הטראומטיים שחוותה הקהילה היהודית בארגנטינה התרחש ב-18 ביולי 1994, כאשר טרוריסט לבנוני פוצץ מטען נפץ שהוטמן במכונית סמוך לבניין הקהילה היהודית. 85 איש נהרגו ו-330 נפצעו. היה זה אחד משני פיגועים שהתבצעו בארגנטינה בשנות ה-90 של המאה ה-20, והוא נחשב לאחד הפיגועים הקשים ביותר שבוצעו על אדמת ארגנטינה אי-פעם. בשנת 2015 חזר הפיגוע לכותרות כשאלברטו ניסמן, התובע היהודי שמונה לחקור את הפרשה, נמצא ללא רוח חיים יום לפני עדות חשובה שהיה אמור לתת בבית-המשפט. ההערכה היא כי ממשלת ארגנטינה עדיין מנסה להסתיר פרטים מן האירוע הנורא.
בשנת 2014 חיו בארגנטינה כ-250 אלף יהודים, רובם אשכנזים ומיעוטם ספרדים ומזרחים (בעיקר מסוריה ומלבנון). חלק הארי של היהודים מתגורר בבואנוס-איירס, בעיקר בשכונת אונסה ((Once, שם אפשר לראות שלטים רבים בעברית, המעידים על מוצאם וזיקתם של תושבי השכונה.
הקהילה היהודית בארגנטינה נחשבת מגוונת ועשירה. עם היהודים הארגנטינים הנודעים נמנים המנצח המחונן דניאל בארנבוים, הפילוסוף החברתי ומייסד "אסכולת פרנקפורט" לוסיו חוזה פליקס ומאמן הכדורגל המצליח חוסה פקרמן.
הקהילה היהודית הארגנטינית מלוכדת מאוד ומפעילה מסגרת מאורגנת של בתי-ספר ומאות בתי-כנסת. הקהילה בבואנוס-איירס נחשבת ציונית במיוחד, ומקצת חבריה אף עלו לארץ בעקבות המשבר הכלכלי שפרץ במדינה ב-2001. בעיר פעילים כמה בתי-ספר יהודיים, ביניהם בית-הספר תלפיות, המיועד לדתיים-לאומיים, בית-ספר של חב"ד ובית-הספר ד"ר הרצל, השייך לקהילת יונה. בעיר פועלים גם ארגונים מקומיים המחזקים את התרבות העברית והיהודית ואת הקשר עם מדינת ישראל.
אחד ממאפייניה הייחודיים של יהדות ארגנטינה הוא יישובי פאר קטנים, מעין מועדוני קנטרי-קלאב סגורים, שחברים בהם יהודים בני המעמד הגבוה. אלה מתארחים בהם בעיקר בסופי-שבוע ומקיימים פעילויות חברתיות ואירועי ספורט שונים. שניים מהמועדונים היוקרתיים הללו הם מועדון הכוח (Hacoaj) וסיסאב (Cissab).
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
לוין, מריאנו
Levin, Mariano (1952-2010), biochemist who studied clinical biochemistry at the University of Buenos Aires and went on to be awarded a doctorate in 1986 by the University of Leipzig in Germany. Back in Argentina, he helped to found the Institute for Research on Genetic Engineering and Molecular Biology (INGEBI), CONICET, where he created the Laboratory of Molecular Biology of Chagas Disease, the severest consequence of infection by the protozoan parasite Trypanosoma cruzi.

His work centered on understanding how the humoral response against this parasite contributes to generation of the different types of arrhythmias that characterize the early stages of the disease. The disease threatens some 100 million Latin Americans. He was also Professor of Molecular Genetics and Biotechnology, Faculty of Natural Sciences of the UBA. As advisor to the Argentinian Ministry of Science, Levin participated in the creation of the Argentine/Cuban Binational Center for Biotechnology and was also responsible for setting up Argentina's National Genetic Data Bank.
גבל, דיאגו
גבל, דיאגו (1966-), יזם טלוויזיה ארגנטיני. מ-1984 עד 1989 למד באוניברסיטת בואנוס איירס, ארגנטינה. ב-1988 החל לעבוד ברדיו. שנה לאחר מכן, יחד עם כמה חברים, הקים חברת הפקת טלוויזיונית שפיתחה והפיקה תוכן ייחודי, והפכה לחברה החשובה מסוגה בארגנטינה.
בשנת 2010 החברה הפיקה מידי שבוע כ-70 שעות של תכניות טלוויזיה, שהציגו ב- 6 ערוצים ארגנטינאים שונים וכן בערוצי טלוויזיה בצ'ילה, ברזיל, ספרד, פורטוגל ואיטליה.
מוהאבד, סייליה
Mohabed, Ceilia (1936- ), biochemist who invented a collagen membrane which temporarily replaces the skin and accelerates the treatment of burns and skin lesions. She studied at the University of Buenos Aires, Argentina. For her invention she was in 1999 awarded a prize by the DC World Intellectual Property Organization (WIPO) for the best invention presented in the category of biotechnology and food chemistry.
קנובל, מאוריסיו
Knobel, Mauricio (1923-2008), psychoanalyst who researched child and adolescent psychoanalysis in Argentina. He was professor of psychiatry at the University of Buenos Aires and through his research he defined theoretical concepts of treating children and adolescents which were still being used and remained valid after fifty years. He wrote the book “Normal Adolescence”, which can be found on the shelves of almost every Argentine parent.

Knobel was president of the Argentina Society of Psychiatry and Psychology of Childhood and Adolescence and director of the Institute for Family Development, established by him in Buenos Aires under the auspices of the B'nai B'rith.
גאביס, קלאודיו
גביס, קלאודיו (1949), גיטריסט, מלחין ומורה למוסיקה שהיה אחד ממייסדי מוסיקת הרוק והבלוז בארגנטינה, נולד בוילה קרספו, ארגנטינה וסיים את לימודיו במכללה הלאומית של בואנוס איירס. בבגרותו קלאודיו לימד את עצמו לנגן בגיטרה חשמלית והתעניין במיוחד במוסיקה אפריקאית-אמריקנית.

ב-1970 הוא הקים שלישיה שזכתה לפופולריות רבה, כאשר אוהדי הג'אז נהנים מהאלתורים ומהצליל הבלוזי שבקעו מגיטרה של גביס. השלישייה הופיעה גם בפסקול לסרט-"הנקודה של גרייס".
ב-1972 עזב את ארגנטינה לברזיל ולאחר מכן לארה"ב. ב-1984 חזר לארגנטינה והחל ללמד בסמינרים למוסדות חינוך שונים, וכן בכתיבה למגזינים, ברדיו ובכתיבת מוסיקה לסרטים, תיאטרון ומחול.
בשנת 1989 התיישב במדריד, ספרד, והצטרף לבית הספר למוסיקה יצירתית, מוסד שמוקדש כולו להוראת ג'ז ומוזיקה מודרנית. הוא ניהל את בית הספר במשך שלוש עשרה שנה ולימד קורסים בספרד, ארגנטינה, ברזיל ומדינות אחרות.

בשנים 2000-2003, עמד בראשות ועדת החינוך של Emmen (רשת החינוך של מוסיקה אירופית מודרנית), מוסד שמפגיש בין בתי ספר למוסיקה מודרנית בכל רחבי אירופה.
פולק, יוליה מרגרת
Polak, Julia Margaret (1939- ), professor of Tissue Engineering and Regenerative Medicine at Imperial College London, England, where she established a research centre to develop cells and tissues for transplantation into humans. Polak was born in Argentina. She graduated in pathology from the University of Buenos Aires after which she moved to London.

In 1995, as Professor of Endocrine Pathology at the Royal Postgraduate Medical School (now Imperial College London) she was found to be suffering from one of the conditions she was researching, life-threatening pulmonary hypertension. Her life was saved by a heart and lung transplant and as a result of the success of this operation she decided to change her specialization to tissue engineering. The Centre which she founded made huge advances in tissue engineering research which made transplant surgery much safer. She was for many years editor of the journal "Tissue Engineering" as well as a member of the UK Stem Cell Bank Clinical and User Liaison Committee and an advisor to the British Science and Parliament Committees. She is recognized as one of the most influential researchers in her field. Her work was recognized by the Society for Endocrinology, the International Academy of Pathology and the Association of Clinical Pathologists. She was named in Queen Elizabeth's Birthday Honours List 2003 for her services to medicine.
פקרמן, חוסה נסטור
פקרמן, חוסה נסטור (1949), שחקן כדורגל ומאמן שנולדו בוילת דומינגז, ארגנטינה. הוא התפרסם כמאמן קבוצת הנוער של ארגנטינה, אשר בשלוש הזדמנויות זכתה באליפות העולם בכדורגל לנוער (1995, 1997 ו- 2001) וגם באליפות הנוער של דרום אמריקה לגילאי 20 ומטה ב 1997ו-1999.
קריירת המשחק שלו הסתיימה כאשר הוא נפצע באופן חמור ב-1977 ולאחר מכן הפך למאמן.
הוא היה מאמן קבוצת הכדורגל הלאומית של המדינה במהלך גביע העולם ב- 2006. בשנת 2012 התמנה למאמן של קבוצת הכדורגל הלאומית של קולומביה והוביל אותה בהצלחה להשתתפות במשחקי גביע העולם לכדוררגל בברזיל, 2014.

הסבא והסבתא של פקרמן היגרו לארגנטינה מאוקראינה
לבב, יצחק
Levav, Itzhak, psychiatrist, born in Argentina. In 1962 he graduated from the Faculty of Medicine at the University of Buenos Aires, Argentina, and then was awarded a master of science degree in Social and Community Psychiatry of New York's Columbia University. Levav is an expert on psychiatric disorders amongst Holocaust survivors 60 years after the end of World War II. He has written several books on the subject. He was for many years the head of the Regional Mental Health Program of the Pan American Health Organization. As a consultant to the Pan American World Health Organization, Levav intervened in the definition of public policies expressed in the Declaration of Caracas in 1990. Those guidelines object to the "standard of insane asylum," and supplant it by a larger "community care, intensive, decentralized, integrated and continuous." Levav immigrated to Israel in 1971. In the 2000s he served as an adviser on research and mental health services to the Israel Ministry of Health and also Associate professor at the Queen's University on Ontario, Canada. Member of the World Health Organization's panel of experts on mental health.
ורטיין, נואל
Werthein, Noel (1911-2002), bank manager and agricultural entrepreneur, member of a Jewish family which emigrated to Argentina from Bessarabia, (then part of the Russian Empire) in 1904, and settled in the rural town of Riglos. Only after some 10 years did they move to the city to provide for the the education of their children and improve the administration of their business. In 1928 they started a company which built up extensive holdings of agricultural and fruit orchards as well as some 45,000 cattle. In 1928 they established the Banco Israelita Argentino SA, which was renamed Banco Mercantil Argentino SA in 1940. In 1995, the Fundacion Banco Mercantil Argentino was established for the support of music, literature and fine arts. The Wertheins acquired 48 percent of Sofora Telecomunicaciones SA in 2005 for 125 million euros from France Telecom which has a 55% stake inTelecom Argentina. The descendants of Noel Werthein plus one cousin constitute what today is the Werthein Group, heirs of the original family business.
דוד ליברנמן

David Liberman (1920-1983), psychoanalyst, born in Argentina, into a family of musicians. His father, Sam Liberman, had a jazz band and son David played the piano in the band. Lieberman went on to study medicine and he specialized in psychology. In the course of his research he determined that patients could be analyzed in many more ways than had previously been considered necessary or advisable. His system was referred to as the David Liberman Algorithm, devised by 1970, and was designed to investigate patients' problems with language and words. His diagnoses focus not only on the facts and actions as described, but in the manner there are told, the phrases and words used by the patient and the way the words are used.

His works include "Semiología psicosomática" (1947);
"La comunicación en terapéutica psicoanalista" (1963);"Lingüística, interacción comunicativa y proceso psicoanalista" (1971); "Systematic research on psychoanalytic concepts and clinical practice: the David Liberman algorithm".