חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי דזיאלושין

דזיאלושין DZIALOSZYN

(במקורות היהודיים: זאלעשין)


עיר במחוז לודז' (LODZ), דרום מרכז פולין.


יהודים התיישבו בדזיאלושין בתחילת המאה ה-17, קהילה התפתחה רק לקראת סוף המאה. כבר בראשית המאה ה-18 היו היהודים רוב האוכלוסיה, והקהילה הייתה גדולה מכל קהילות אזור ויילון (WIELUN). השתייכו אליה יהודים ממאה ישובי הסביבה ומחמשת הערים: קשפיצה (KRZEPICE), פאיינצ'נו (PAJECZNO), פראשקה (PRASZKA), ויירושוב (WIERUSZOW) וויילון עצמה.

בראשה עמדו רבנים והיא העסיקה גם דיין ומגיד, וניהלה מוסדות-קהילה מסורתיים. הבולטים מרבניה בראשית המאה ה-19 היו ר' נתן הכהן ור' משה, תלמידם של "החוזה" מלובלין ו"המגיד" מקוזיניץ. כתביו המפורסמים היו "תקוני-שבת", "משפט-שבת" ו"גאולת-ישראל". בסוף המאה כיהן כרב ר' שלמה דוד מרגולית שכתב את "חידושי מהרשדם".

שריפה שפרצה באמצע המאה ה-18 פגעה בבתים וברכוש ודלדלה את הקהילה. שריפה נוספת פגעה במאה משפחות שנותרו מחוסרות-כל ב-1888.


דמי-חכירה לפריצים הכבידו על תקציב הקהילה ולכן היא לוותה כספים מהאצילים ומהכמרים. ב-1740 אסר הארכיבישוף על הקאתולים לסחור עם היהודים ודרש מהקהילה תשלום מיידי של החוב והריבית. בסוף המאה ה-18 התפרנסו היהודים ממסחר בתוצרת חקלאית וממלאכה. מעטים חכרו מבשלות בירה ויין ופונדקים. הסוחרים שווקו צמר מתוצרת האיכרים לתעשיית האריגים שבשלזיה. הם התעשרו ואפילו תרמו כספים לבניין ישיבה בירושלים. אבל המשבר בענף הטכסטיל והצמר והפסקת המסחר בין פולין לשלזיה פגעו בפרנסתם. הם התרכזו, מאז, במסחר זעיר בשווקים ובכפרים במלאכות במיוחד חייטות. מצב זה נשאר בפועל גם ביו שתי מלחמות העולם. אפילו שיפוץ בית-הכנסת היה למעלה מיכולתם וקהילת וארשה עזרה להם בפעולה.

האנטישמיות והחרם הכלכלי של שנות ה-30 למאה ה-20 גרמו פרעות; ובסוף ינואר 1937 נפצעו 40 יהודים. בית המשפט לא הפעיל את סמכותו כלפי הפורעים והפגיעות ביהודים רבו. בפברואר 1937 נוסדה קופת-גמילות חסדים בידי הג'וינט ויוצאי הקהילה בחו"ל. ביולי אותה שנה חולל בית העלמין.


בראשית המאה ה-20 השפיעה האידיאולוגיה הסוציאליסטית על הנוער היהודי והוא פעל להתרמת כספים למהפיכה של 1907-1905 ולהשבתת חנויות. התקיימו גם הארגונים הציוניים: "הציונים-הכלליים", "השומר-הלאומי" ו"הנוער-הציוני". בועד הקהילה שלטה "אגודת-ישראל" והזרמים החרדיים אך הם איבדו את עליונותם עם התבססות "הציונים-הכלליים" שהקימו ספריה עממית ב-1930. בסוף שנות ה-20 למאה ה-20 הוקמה ספריה וחוג לדרמה על ידי חברת "בילדונג".


ב-1 בספטמבר 1939 מנתה הקהילה כ-2000 נפש.


תקופת השואה

בפרוץ המלחמה, בספטמבר 1939, הופצצה העיירה ונהרסה. רוב תושביה היהודים נמלטו לפאיינצ'נו ועבדו למחייתם בעבודות-כפיה במקום. יהודי קהילת פאיינצ'נו הסתייעו בארגון הג'וינט (JOINT). מסוף שנת 1941, נתחמו מגורי כל היהודים במקום בגטו; חייהם שם היו מלווים במצוד תמידי לעבודות-כפיה. באוגוסט 1942 הועברו למחנה ההשמדה חלמנו.

קבוצה של כ-250 יהודי-דזיאלושין עברה בראשית המלחמה לקיילצ'יגלוב (KIELCZYGLOW) וגם הם שולחו באוגוסט 1942 למחנה ההשמדה חלמנו.

הקהילה היהודית בשנות ה - 2000

כיום אין יהודים בעיירה . בית הכנסת נשרף עוד בתחילת מלחמת העולם השנייה ב - 1939 . בית העלמין היהודי פרוץ וללא גדר . לא נותרו בו מצבות גלויות .
ישנה אנדרטה במקום לנרצחי השואה והמקום הוא בטיפול העירייה .
סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
124667
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי דזיאלושין
דזיאלושין DZIALOSZYN

(במקורות היהודיים: זאלעשין)


עיר במחוז לודז' (LODZ), דרום מרכז פולין.


יהודים התיישבו בדזיאלושין בתחילת המאה ה-17, קהילה התפתחה רק לקראת סוף המאה. כבר בראשית המאה ה-18 היו היהודים רוב האוכלוסיה, והקהילה הייתה גדולה מכל קהילות אזור ויילון (WIELUN). השתייכו אליה יהודים ממאה ישובי הסביבה ומחמשת הערים: קשפיצה (KRZEPICE), פאיינצ'נו (PAJECZNO), פראשקה (PRASZKA), ויירושוב (WIERUSZOW) וויילון עצמה.

בראשה עמדו רבנים והיא העסיקה גם דיין ומגיד, וניהלה מוסדות-קהילה מסורתיים. הבולטים מרבניה בראשית המאה ה-19 היו ר' נתן הכהן ור' משה, תלמידם של "החוזה" מלובלין ו"המגיד" מקוזיניץ. כתביו המפורסמים היו "תקוני-שבת", "משפט-שבת" ו"גאולת-ישראל". בסוף המאה כיהן כרב ר' שלמה דוד מרגולית שכתב את "חידושי מהרשדם".

שריפה שפרצה באמצע המאה ה-18 פגעה בבתים וברכוש ודלדלה את הקהילה. שריפה נוספת פגעה במאה משפחות שנותרו מחוסרות-כל ב-1888.


דמי-חכירה לפריצים הכבידו על תקציב הקהילה ולכן היא לוותה כספים מהאצילים ומהכמרים. ב-1740 אסר הארכיבישוף על הקאתולים לסחור עם היהודים ודרש מהקהילה תשלום מיידי של החוב והריבית. בסוף המאה ה-18 התפרנסו היהודים ממסחר בתוצרת חקלאית וממלאכה. מעטים חכרו מבשלות בירה ויין ופונדקים. הסוחרים שווקו צמר מתוצרת האיכרים לתעשיית האריגים שבשלזיה. הם התעשרו ואפילו תרמו כספים לבניין ישיבה בירושלים. אבל המשבר בענף הטכסטיל והצמר והפסקת המסחר בין פולין לשלזיה פגעו בפרנסתם. הם התרכזו, מאז, במסחר זעיר בשווקים ובכפרים במלאכות במיוחד חייטות. מצב זה נשאר בפועל גם ביו שתי מלחמות העולם. אפילו שיפוץ בית-הכנסת היה למעלה מיכולתם וקהילת וארשה עזרה להם בפעולה.

האנטישמיות והחרם הכלכלי של שנות ה-30 למאה ה-20 גרמו פרעות; ובסוף ינואר 1937 נפצעו 40 יהודים. בית המשפט לא הפעיל את סמכותו כלפי הפורעים והפגיעות ביהודים רבו. בפברואר 1937 נוסדה קופת-גמילות חסדים בידי הג'וינט ויוצאי הקהילה בחו"ל. ביולי אותה שנה חולל בית העלמין.


בראשית המאה ה-20 השפיעה האידיאולוגיה הסוציאליסטית על הנוער היהודי והוא פעל להתרמת כספים למהפיכה של 1907-1905 ולהשבתת חנויות. התקיימו גם הארגונים הציוניים: "הציונים-הכלליים", "השומר-הלאומי" ו"הנוער-הציוני". בועד הקהילה שלטה "אגודת-ישראל" והזרמים החרדיים אך הם איבדו את עליונותם עם התבססות "הציונים-הכלליים" שהקימו ספריה עממית ב-1930. בסוף שנות ה-20 למאה ה-20 הוקמה ספריה וחוג לדרמה על ידי חברת "בילדונג".


ב-1 בספטמבר 1939 מנתה הקהילה כ-2000 נפש.


תקופת השואה

בפרוץ המלחמה, בספטמבר 1939, הופצצה העיירה ונהרסה. רוב תושביה היהודים נמלטו לפאיינצ'נו ועבדו למחייתם בעבודות-כפיה במקום. יהודי קהילת פאיינצ'נו הסתייעו בארגון הג'וינט (JOINT). מסוף שנת 1941, נתחמו מגורי כל היהודים במקום בגטו; חייהם שם היו מלווים במצוד תמידי לעבודות-כפיה. באוגוסט 1942 הועברו למחנה ההשמדה חלמנו.

קבוצה של כ-250 יהודי-דזיאלושין עברה בראשית המלחמה לקיילצ'יגלוב (KIELCZYGLOW) וגם הם שולחו באוגוסט 1942 למחנה ההשמדה חלמנו.

הקהילה היהודית בשנות ה - 2000

כיום אין יהודים בעיירה . בית הכנסת נשרף עוד בתחילת מלחמת העולם השנייה ב - 1939 . בית העלמין היהודי פרוץ וללא גדר . לא נותרו בו מצבות גלויות .
ישנה אנדרטה במקום לנרצחי השואה והמקום הוא בטיפול העירייה .
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי