הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי טוצ'ין
טוצ'ין Tuchin
(בפולנית TUCZYN)
עיירה במחוז רובנו, אוקראינה; בעבר בברית-המועצות. עד 1772 ובין שתי מלחמות-העולם בחבל ווהלין, פולין.
תחילת היישוב היהודי במקום בראשית המאה ה-18. באמצע המאה ה-19 מנה 1,180 נפש, ובסופה - 2,535 (%67 מכלל האוכלוסייה). רוב היהודים עסקו במסחר בתוצרת חקלאית, בגידול בקר ובמלאכה. בתחילת המאה ה-20 התבססה הקהילה כלכלית, בהיות היהודים מעורבים אספקת סחורות לחיל-המצב שחנה במקום. בפולין העצמאית אחרי מלחמת העולם הראשונה חלה בהדרגה ירידה במצבם הכלכלי של היהודים, במידה רבה בגלל תמיכת הממשלה במתיישבים הפולנים שהשלטונות עודדו לבוא לאזור, ואחר כך בעקבות המשבר הכלכלי של שנות השלושים, כשהייתה העדפה ממשלתית ברורה של האוכלוסייה הפולנית.
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בטוצ'ין כ- 3,500 יהודים.
תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השניה (1 בספטמבר 1939) באו לטוצ'ין פליטים יהודים מפולין הכבושה בידי הגרמנים ויהודים מקומיים עזבו לעומקי ברית המועצות. טוצ'ין הייתה באזור שסופח לברית המועצות, בעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות. ב-1941 ישבו בטוצ'ין כ-3,000 יהודים וביניהם הפליטים ממערב פולין.
הצבא הגרמני נכנס לעיירה ב-4 ביולי, אחרי מתקפתו על ברית המועצות שנפתחה ב-22 ביוני 1941. התנכלויות ליהודים ומעשי רצח, בעזרת האוקראינים המקומיים, החלו מייד. 70 יהודים נרצחו במקום ו-20 מנהיגים יהודים נאסרו ונורו. היהודים נצטוו לענוד סימן זהוי וחוייבו בעבודות כפייה מפרכות.
באוגוסט 1942 הוקם גיטו. ב-23 בספטמבר נצטוו היהודים להתאסף ליד שער הגיטו אך ה"יודנראט" בהנהגת גצל שווארצמן, מאיר הימלפארב וטוביה צ'ובאק, החליט על התנגדות מזויינת והצית את בתי הגיטו. בעימות עם הגרמנים נהרגו יהודים רבים, וכ-2,000 נמלטו ליערות. רובם נלכדו והוסגרו לגרמנים בידי אוקראינים. הגרמנים הודיעו, שהחוזרים לגיטו לא ייענשו, 300 יהודים, שבאו בעקבות ההודעה, נלקחו לבית-העלמין ונורו למוות.
אלו שנמלטו ליערות סבלו מרעב והוטרדו על ידי כנופיות הלאומנים האוקראינים של סטפן בנדרה. אחדים מיהודי טוצ'ין הצטרפו לפרטיזנים הסובייטים במלחמתם נגד הגרמנים.
אחרי המלחמה לא חודש הישוב היהודי בטוצ'ין. היהודים ששרדו עלו לארץ ישראל או היגרו לארצות הברית ולקנדה.
בשנת 1967 פורסם בישראל "ספר זכרון לקהילת טוצ'ין - קריפה" בעברית וביידיש.
שנות ה-2000
לאחר השואה נותרו במקום רק כ-20 ניצולים, ובשנת 2014 לא היו שם יהודים כלל. בית העלמין היהודי שייך לעירייה והוא פרוץ ואינו מטופל. במקום אין כמעט מצבות והוא משמש למרעה. סמוך לעיר ישנו קבר אחים מסומן, המטופל ע"י העיריה ותורמים יהודיים. אולם המקום, שזוכה מידי פעם למבקרים, אינו מתוחזק בצורה שוטפת.
(בפולנית TUCZYN)
עיירה במחוז רובנו, אוקראינה; בעבר בברית-המועצות. עד 1772 ובין שתי מלחמות-העולם בחבל ווהלין, פולין.
תחילת היישוב היהודי במקום בראשית המאה ה-18. באמצע המאה ה-19 מנה 1,180 נפש, ובסופה - 2,535 (%67 מכלל האוכלוסייה). רוב היהודים עסקו במסחר בתוצרת חקלאית, בגידול בקר ובמלאכה. בתחילת המאה ה-20 התבססה הקהילה כלכלית, בהיות היהודים מעורבים אספקת סחורות לחיל-המצב שחנה במקום. בפולין העצמאית אחרי מלחמת העולם הראשונה חלה בהדרגה ירידה במצבם הכלכלי של היהודים, במידה רבה בגלל תמיכת הממשלה במתיישבים הפולנים שהשלטונות עודדו לבוא לאזור, ואחר כך בעקבות המשבר הכלכלי של שנות השלושים, כשהייתה העדפה ממשלתית ברורה של האוכלוסייה הפולנית.
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בטוצ'ין כ- 3,500 יהודים.
תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השניה (1 בספטמבר 1939) באו לטוצ'ין פליטים יהודים מפולין הכבושה בידי הגרמנים ויהודים מקומיים עזבו לעומקי ברית המועצות. טוצ'ין הייתה באזור שסופח לברית המועצות, בעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות. ב-1941 ישבו בטוצ'ין כ-3,000 יהודים וביניהם הפליטים ממערב פולין.
הצבא הגרמני נכנס לעיירה ב-4 ביולי, אחרי מתקפתו על ברית המועצות שנפתחה ב-22 ביוני 1941. התנכלויות ליהודים ומעשי רצח, בעזרת האוקראינים המקומיים, החלו מייד. 70 יהודים נרצחו במקום ו-20 מנהיגים יהודים נאסרו ונורו. היהודים נצטוו לענוד סימן זהוי וחוייבו בעבודות כפייה מפרכות.
באוגוסט 1942 הוקם גיטו. ב-23 בספטמבר נצטוו היהודים להתאסף ליד שער הגיטו אך ה"יודנראט" בהנהגת גצל שווארצמן, מאיר הימלפארב וטוביה צ'ובאק, החליט על התנגדות מזויינת והצית את בתי הגיטו. בעימות עם הגרמנים נהרגו יהודים רבים, וכ-2,000 נמלטו ליערות. רובם נלכדו והוסגרו לגרמנים בידי אוקראינים. הגרמנים הודיעו, שהחוזרים לגיטו לא ייענשו, 300 יהודים, שבאו בעקבות ההודעה, נלקחו לבית-העלמין ונורו למוות.
אלו שנמלטו ליערות סבלו מרעב והוטרדו על ידי כנופיות הלאומנים האוקראינים של סטפן בנדרה. אחדים מיהודי טוצ'ין הצטרפו לפרטיזנים הסובייטים במלחמתם נגד הגרמנים.
אחרי המלחמה לא חודש הישוב היהודי בטוצ'ין. היהודים ששרדו עלו לארץ ישראל או היגרו לארצות הברית ולקנדה.
בשנת 1967 פורסם בישראל "ספר זכרון לקהילת טוצ'ין - קריפה" בעברית וביידיש.
שנות ה-2000
לאחר השואה נותרו במקום רק כ-20 ניצולים, ובשנת 2014 לא היו שם יהודים כלל. בית העלמין היהודי שייך לעירייה והוא פרוץ ואינו מטופל. במקום אין כמעט מצבות והוא משמש למרעה. סמוך לעיר ישנו קבר אחים מסומן, המטופל ע"י העיריה ותורמים יהודיים. אולם המקום, שזוכה מידי פעם למבקרים, אינו מתוחזק בצורה שוטפת.
סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
123406
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:
פריטים קשורים:
רובנו
(מקום)רובנו ROVNO
(בפולנית ROWNE, במקורות היהודיים רובנה, באוקראינית ריבנה)
עיר במערב אוקראינה. עד מלחמת העולם השנייה בחבל ווהלין בפולין.
על יהודים במקום ידוע מתעודות מן המאה ה-16. היישוב היהודי גדל לאחר שעברה העיר לרשות הנסיכים הפולנים לבית לובומירסקי (1723) שעודדו כניסת יהודים והקמת מוסדות קהילתיים כחלק מתכנית פיתוח כללית. עם חלוקות פולין בסוף המאה ה- 18 עבר האזור לשליטת רוסיה הצארית, ואחרי מלחמת העולם הראשונה היה בתחומי פולין העצמאית.
מ-2,150 נפש בקירוב בתחילת המאה ה-19 גדלה אוכלוסיית היהודים ברובנה ל-13,780 בסוף המאה (%56 מכלל האוכלוסיה). ברוסיה הצארית שכנה רובנה בקירבת הגבול עם גאליציה (אזורי דרום פולין שעברו עם החלוקה לשליטת אוסטריה) ונעשתה מרכז לאספקה צבאית ולימים צומת רכבות חשוב. באביב 1919 סבלה הקהילה מכנופיות האוקראינם של פטלורה. במיפקד 1921, בפולין העצמאית, נמנו ברובנה 21,700 יהודים (%71 באוכלוסיית העיר).
קבוצת "חובבי ציון" התארגנה ברובנה ב-1884. ותחת השלטון האוקראיני הקצר בשנים 1920-1918 שכן ברובנה המרכז הציוני לווהלין ולפודוליה כולה; צירים מרובנה השתתפו בכל הקונגרסים הציוניים. סניף ה"בונד" במקום הוקם ב-1903. השכלה עברית ניתנה ברשת של מוסדות חינוך, החל ב"חדר המתוקן" וכלה במוסדות "תרבות" לדרגותיהם; סניף "תרבות" (1919) נעשה למרכז הרשת בווהלין. עד 1921 פעלו גם שני בתי-ספר ביידיש. בשנים 1939- 1924 הופיע ברובנה השבועון "וואלינער לעבען".
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו ברובנה כ-28,000 יהודים.
תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות עברה רובנה, ככל שטחי מזרח פולין, לשליטת ברית המועצות. הארגונים היהודיים פורקו, עסקני ה"בונד" והמפלגות הציוניות נאסרו ובתי-הספר העבריים נסגרו. הגיעו פליטים רבים ממערב-פולין, ורובנה נעשתה מוקד חשוב לפעולה ציונית במחתרת; דרכה נמלטו רבים לווילנה ולעבר רומניה והונגריה בדרום.
אחרי מתקפת גרמניה על ברית המועצות (21 ביוני 1941) נפלה רובנה לידי הגרמנים ב-29 ביוני 1941, ובו ביום נרצחו 300 יהודים; עד נובמבר עלה מספר החללים לאלף ומעלה. הוקם "יודנראט" בראשות ד"ר ברגמן, מנהל לשעבר של התיכון היידי. אחד מחברי ה"יודנראט", ליאון סוחארצ'וק, שלח יד בנפשו. ב-6 בנובמבר נרצחו בחורשת סוסנקי 18,000 יהודים, האחרים נכלאו בגיטו. ביולי 1942 הוצאו להורג 5,000 יהודים ביאנובה דולינה.
צעירים מרובנה השתתפו בקבוצות פארטיזאניות וסייעו בשחרור העיר בפברואר 1944. אחרי המלחמה התרכזו בשטח שמסביב לבית-הכנסת הגדול כאלף משארית הפליטה, מהם מאה תושבי העירלשעבר; רובם התפזרו למקומות אחרים.
ב-1957 הפכו את בית-העלמין לגן ציבורי. בית הכנסת האחרון שפעל נסגר בפקודת השלטונות ב-1959. בניין בית-הכנסת הגדול נעשה למועדון ספורט. בסוף שנות השישים ישבו ברובנה כ-600 יהודים.
הקהילה היהודית בריבנה בשנות ה- 2000
לפי נתוני הארגונים היהודיים, בשנת 1996, מנתה הקהילה היהודית כ- 600 נפש.
בעיר יש קהילה יהודית, המפעילה בית כנסת וחדרים לשימוש הקהילה.
בית כנסת נוסף בעיר הינו בהנהלת נציג חב"ד, הרב שניאור שניאורסון. במקום יש מרכז חסד וגן ילדים. כמו כן, בעיר קיים מרכז תרבות המפעיל בית ספר של יום ראשון, תוכנית נעל"ה של הסוכנות היהודית וכן מחנות קיץ. מרכז חסד נוסף בעיר פועל בהנהלת גנדי פריימן מארגון "חסד אושר".
כתובת בית הכנסת: רחוב שקולניה 38
http://fjc.ru/centers/ukraine/rivne/
(בפולנית ROWNE, במקורות היהודיים רובנה, באוקראינית ריבנה)
עיר במערב אוקראינה. עד מלחמת העולם השנייה בחבל ווהלין בפולין.
על יהודים במקום ידוע מתעודות מן המאה ה-16. היישוב היהודי גדל לאחר שעברה העיר לרשות הנסיכים הפולנים לבית לובומירסקי (1723) שעודדו כניסת יהודים והקמת מוסדות קהילתיים כחלק מתכנית פיתוח כללית. עם חלוקות פולין בסוף המאה ה- 18 עבר האזור לשליטת רוסיה הצארית, ואחרי מלחמת העולם הראשונה היה בתחומי פולין העצמאית.
מ-2,150 נפש בקירוב בתחילת המאה ה-19 גדלה אוכלוסיית היהודים ברובנה ל-13,780 בסוף המאה (%56 מכלל האוכלוסיה). ברוסיה הצארית שכנה רובנה בקירבת הגבול עם גאליציה (אזורי דרום פולין שעברו עם החלוקה לשליטת אוסטריה) ונעשתה מרכז לאספקה צבאית ולימים צומת רכבות חשוב. באביב 1919 סבלה הקהילה מכנופיות האוקראינם של פטלורה. במיפקד 1921, בפולין העצמאית, נמנו ברובנה 21,700 יהודים (%71 באוכלוסיית העיר).
קבוצת "חובבי ציון" התארגנה ברובנה ב-1884. ותחת השלטון האוקראיני הקצר בשנים 1920-1918 שכן ברובנה המרכז הציוני לווהלין ולפודוליה כולה; צירים מרובנה השתתפו בכל הקונגרסים הציוניים. סניף ה"בונד" במקום הוקם ב-1903. השכלה עברית ניתנה ברשת של מוסדות חינוך, החל ב"חדר המתוקן" וכלה במוסדות "תרבות" לדרגותיהם; סניף "תרבות" (1919) נעשה למרכז הרשת בווהלין. עד 1921 פעלו גם שני בתי-ספר ביידיש. בשנים 1939- 1924 הופיע ברובנה השבועון "וואלינער לעבען".
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו ברובנה כ-28,000 יהודים.
תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות עברה רובנה, ככל שטחי מזרח פולין, לשליטת ברית המועצות. הארגונים היהודיים פורקו, עסקני ה"בונד" והמפלגות הציוניות נאסרו ובתי-הספר העבריים נסגרו. הגיעו פליטים רבים ממערב-פולין, ורובנה נעשתה מוקד חשוב לפעולה ציונית במחתרת; דרכה נמלטו רבים לווילנה ולעבר רומניה והונגריה בדרום.
אחרי מתקפת גרמניה על ברית המועצות (21 ביוני 1941) נפלה רובנה לידי הגרמנים ב-29 ביוני 1941, ובו ביום נרצחו 300 יהודים; עד נובמבר עלה מספר החללים לאלף ומעלה. הוקם "יודנראט" בראשות ד"ר ברגמן, מנהל לשעבר של התיכון היידי. אחד מחברי ה"יודנראט", ליאון סוחארצ'וק, שלח יד בנפשו. ב-6 בנובמבר נרצחו בחורשת סוסנקי 18,000 יהודים, האחרים נכלאו בגיטו. ביולי 1942 הוצאו להורג 5,000 יהודים ביאנובה דולינה.
צעירים מרובנה השתתפו בקבוצות פארטיזאניות וסייעו בשחרור העיר בפברואר 1944. אחרי המלחמה התרכזו בשטח שמסביב לבית-הכנסת הגדול כאלף משארית הפליטה, מהם מאה תושבי העירלשעבר; רובם התפזרו למקומות אחרים.
ב-1957 הפכו את בית-העלמין לגן ציבורי. בית הכנסת האחרון שפעל נסגר בפקודת השלטונות ב-1959. בניין בית-הכנסת הגדול נעשה למועדון ספורט. בסוף שנות השישים ישבו ברובנה כ-600 יהודים.
הקהילה היהודית בריבנה בשנות ה- 2000
לפי נתוני הארגונים היהודיים, בשנת 1996, מנתה הקהילה היהודית כ- 600 נפש.
בעיר יש קהילה יהודית, המפעילה בית כנסת וחדרים לשימוש הקהילה.
בית כנסת נוסף בעיר הינו בהנהלת נציג חב"ד, הרב שניאור שניאורסון. במקום יש מרכז חסד וגן ילדים. כמו כן, בעיר קיים מרכז תרבות המפעיל בית ספר של יום ראשון, תוכנית נעל"ה של הסוכנות היהודית וכן מחנות קיץ. מרכז חסד נוסף בעיר פועל בהנהלת גנדי פריימן מארגון "חסד אושר".
כתובת בית הכנסת: רחוב שקולניה 38
http://fjc.ru/centers/ukraine/rivne/