חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי הוהנמס

הוהנמס Hohenems

(במקורות היהודיים עמס)

עיר במערב אוסטריה.


בשנת 1617 קיבלו תריסר משפחות יהודיות היתר-ישיבה בעיר במעמד כמעט שווה לתושבים הנוצריים; המס השנתי שהוטל עליהם הסתכם בעשרה גולדנים ושני אווזים מפוטמים. באמצע המאה עלה מספר המשפחות ל-30. גירוש זמני (1688-1676), מיסוי מוגבר וגזירות היו נחלת היישוב היהודי עשרות בשנים. ב-1769 פירסמה ממשלת אוסטריה צו בדבר מתן חסות ליהודים, שהיוו אז כ-%10 מכלל האוכלוסיה, ועד 1848 נטוש היה מאבק בין הקהילה והעיריה המקומית בשאלת מיסים. בשנים 1878-1849 התארגנה הקהילה על בסיס עצמאי למחצה, עם "ראש-עיר" משלה. כיון שנאסר על היהודים לסחור באיזור מגוריהם היו מהם שנעשו סוחרים מצליחים מעבר לגבול, בשוויץ ובאיטליה. בית-כנסת נחנך ב-1772 ובית-ספר יסודי ב- 1784; במרוצת השנים פעלו בה יותר מ-20 אגודות צדקה ותרבות. בשנים 1844-1833 כיהן כרב המקום אברהם קוהן; הוא נאלץ לפרוש לאחר שנכשל בהנהגת הרפורמה בקהילה.

באמצע המאה ה-19 היגרו כמחצית מיהודי המקום לארצות הברית, ומספרם בעיר פחת והלך אחרי שהותר ליהודים להתיישב ברחבי אוסטריה ללא הגבלה (1867); מתוך 455 נפש ב-1866 נותרו תוך 12 שנים 165 בלבד.

בעת סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית במארס 1938 חיו בהוהנמס כעשרים יהודים, כמה הצליחו להגר. בית הכנסת ניזוק קשה בנובמבר אותה השנה ("ליל הבדולח"). בספטמבר 1939, אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, עוד ישבו בהוהנמס 10 יהודים, רובם הומתו במחנות ריכוז.

בהוהנמס נולד שלמה זולצר (1890-1804), חזן מפורסם בווינה שביקש לחדש את החזנות המסורתית על-ידי שילוב מנגינות ברוח הסגנון האירופי בזמנו.

בשנות התשעים נפתח במקום מוזיאון יהודי ולצידו ספרייה.
סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
117602
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
Cantor and composer

Born in Hohenems, Austria, to a family of rich manufacturers, he was appointed cantor at the main synagogue in his hometown when only 16. He studied music in Vienna where he was chief cantor of the new synagogue from 1825 to 1881. His baritone voice attracted non-Jewish as well as Jewish admirers, among them Schubert, Schumann, and Liszt. In 1868 he was appointed knight of the order of Franz Josef. Sulzer's synagogue compositions became the models upon which congregations based their services throughout the year. His Schir Zion appeared in two volumes and while his music and innovations won only limited acceptance in Eastern Europe, they became standard in central Europe.

שלמה זולצר (1804-1890) חזן ומלחין. נולד בהוהנאמס, טירול, אוסטריה. במשך חמש שנים שימש חזן בעיר מולדתו וב-1826 מונה לחזן בבית הכנסת החדש בווינה. תפקיד זה מילא עד 1881. זולצר הנהיג שינויים שנועדו לעצב מחדש את המוסיקה החזנית המסורתית. תכניתו הייתה לשנות את המוסיקה החזנית באופן שתטמיע את רוח המוסיקה של זמנו תוך שמירת מקורה היהודי. בתמיכתו של רבי יצחק נח מנהיימר, ראש הקהילה, השלים את יצירתו הגדולה, שיר ציון. חלקה הראשון התפרסם ב-1840 והשני ב-1866. הקובץ כולל נעימות שעובדו בסגנון המוסיקה הנוצרית של התקופה ורצ'יטטיבים בסגנון הפולני הקדום. זולצר היה הראשון שהכניס עוגב לבית הכנסת וארגן מקהלה לליווי זמרתו של החזן. בשנים 1876-1835 התקבלו שינויים אלה בכל בתי הכנסת המודרניים. אולם, הוא לא השלים את הרפורמה ונאלץ להתמודד עם הביקורת שהוטחה בו מצד יהודי מזרח-אירופה. נפטר בווינה, אוסטריה.

אינסברוק INNSBRUCK

בירת טירול, מערב-אוסטריה. ב-1969 התגוררו בה כ-50 יהודים.

בראש הקהילה עמד אוסקאר פון לובומירסקי, אציל פולני שהתגייר. טובע מטבעות יהודי בשירות דוכס טירול נזכר במאה ה-13. סוחרים ומלווים יהודיים הגיעו לעיר מאיטליה וקארינתיה, עזבו אותה במחצית הראשונה של המאה ה-14 וחזרו לאחר שהבנקאים הפלורנטיניים במקום פשטו את הרגל. הקהילה נפגעה אך לא נהרסה "במגיפה השחורה", וגם לא נכללה בגירוש טירול בשנת 1520. היו אז ביניהם באנקאים וסוכנים של חברות מסחר זרות ובשנות ה-20 של המאה ה-17, תחת שלטונו הנאור של הדוכס פרדינאנד השני, גם בעלי עמדות במימשל ובחצר השליט. אחרי מותו הוטל איסור על כניסת יהודים נוספים לאינסברוק וב-1647 השיגו סוף סוף העירונים את מבוקשם - גירוש היהודים, פרט לשתי משפחות. כעבור שנתיים הותר למשפחות אחדות של מגורשים מהוהנמס להתיישב בעיר ובסוף המאה הגיעו עוד יהודים. ב-1714 קבלה מועצת העיר את הסכמת המושל לגרשם שנית, "כדי לשמור על צביונה הנוצרי של העיר"; הפעם הושארו שני אחים שהצטיינו בתרומותיהם לבית-החולים העירוני.

באמצע המאה ה-18 ישבו באינסברוק שתי משפחות יהודיות "נסבלות" ושמונה בטירול כולה. במהלך ההתקוממות נגד השלטון הצרפתי- הבאווארי בשנת 1809 נשדד רכוש יהודי ואחרי קונגרס וינה (1815) בוטלו מעט הזכויות שהבאווארים העניקו בשעתו ליהודי המקום. עם מתן שוויון זכויות בשנת 1867 נפתחה העיר בפני יהודים נוספים, אבל מספרם באינסברוק לא גדל בשיעור ניכר; שלטונות העיר הכבידו על כניסת יהודים חדשים ויהודי המקום לא ששו לקלוט "זרים מן המזרח" מחשש תגובות אנטישמיות. ועוד, התפילה בציבור היתה רפורמית ויהודים חרדים פסחו על אינסברוק. עד 1914 היו יהודי אינסברוק כפופים לקהילת הוהנמס; מאז פעלה קהילה נפרדת ורבה האחרון של הוהנמס, ד"ר לינק, נעשה ראשון הרבנים באינסברוק. אחרי מלחמת-העולם הראשונה נעשתה אינסברוק מוקד ללאומניות פאן- גרמנית ולאנטישמיות. בשנות ה-20 ישבו בעיר 200 יהודים וב- 1934, כאשר נאסרה השחיטה הכשרה, מנתה הקהילה 317 נפש (%0.5 מכלל האוכלוסיה). בני הדור הצעיר נמשכו לציונות ואף יוצגו בוועד הקהילה. ד"ר אלימלך רימלט, לימים שר הדואר בישראל, שימש ברבנות בעיר עד 1938.

עם סיפוח אוסטריה לרייך השלישי (במארס 1938) הוחרמו פנקסי הקהילה והתחיל נישול היהודים מחיי הכלכלה. בסתיו אותה השנה פוזרה הקהילה. ב"ליל הבדולח" (10 בנובמבר) הותקפו כל בתי היהודים, בית-הכנסת ובית-העלמין חוללו. 18 יהודים נאסרו ושלושה מראשי הציבור נרצחו.

אחרי המלחמה שוקמה הקהילה, מנתה אז 100 איש, והייתה הקטנה בקהילות היהודיות באוסטריה. בית הכנסת החדש נחנך ב- 1961.

Switzerland

Swiss Confederation

Country situated in central Europe.

21st Century

Swiss Federation of Jewish Communities SIG
Gotthardstrasse 65
P.O. Box
8027 Zurich
Switzerland

Phone: 41 (0)43 305 07 77
Website: https://www.swissjews.ch/en/contact/

Jewish life in Switzerland is represented by traditional, Ultra-orthodox, Sephardi and Reform communities.

Their activities include synagogues, Jewish communities, kindergartens, schools, youth movements, kosher shops and cultural events. There are several Jewish cemeteries in various regions. The oldest is situated between Endingen and Lengnau, villages where Jews were allowed to live towards the end of the 18th century.

Jewish communities and organizations are united in the Swiss Federation of Jewish Communities founded in 1904. The Swiss Federation founded the World Jewish Congress in 1936. Jews were represented in the clock, textile, they were also prominent in the establishement of department stores such as Nordmann and in the cattle trade. The country’s first woman president, Ruth Dreifuss (1999-2000) was Jewish.

The First Zionist Congress (1897) held in the Stadt Casino Basel is commemorated with a bronze plaque on the side of the concert hall stage. The long time yearning for a return to the ancestral home became increasingly concrete in the 19th century and the First Zionist Congress with Theodor Herzl at its helm was transformative in this quest of establishing a modern state and make the desert bloom. Besides being home to the 1897 Basel Congress, this city also houses a Jewish museum.

Switzerland had a Jewish population of around 18,000 in the late 2010s with the largest communities in Zurich, Geneva and Basel.

 

Prominent Figures

The most prominent figure to have lived in Switzerland is Albert Einstein. Raised in Switzerland he studied at the Federal Polytechnic Academy in Zurich. He served as examiner at the country’s patent office. Other notables were the violinist Yehudi Menuhin, composer Ernest Bloch, poet Elias Canetti and author Albert Cohen. Also the originally German economist and social revolutionary with Polish roots, Rosa Luxemburg (1871-1919) [ˈʁoːza ˈlʊksəmbʊʁk] lived in Switzerland. She gained her PhD at the University of Zurich.

 

History

First Jews probably arrived in the area nowadays called Switzerland along with the Romans. One location where Jews settled in the 3rd century AD was in the Roman town of Augusta Raurica close to Basel.

The Swiss state was formally established in 1291, the Confoederatio Helevetica. With Ashkenazi settlement on Swiss land in the 12th and 13th centuries, the Jewish population in the area increased though by the mid-14th century the communities were still quite small. Some communities had cemeteries at the time. Jews were subjected to discriminatory laws in the Middle Age.

In the second half of the 16th century there was Jewish settlement in the area of the canton of Basel respectively southern Alsace and possibly in the Bodensee area. Jewish rural communities started to flourish in the 17th century on the Swiss border in the areas of western Alsace, Rhine valley, canton Basel and Hohenems and were occupied in cattle trade and peddling. They were however expelled at the end of the century beginning of the 18th century.

Jews were allowed to live in the villages Lengnau and Endingen in the canton of Aargau in 1776. This rule lasted for nearly 100 years. In the mid-18th century synagogues were consecrated. In the 70s Jews also settled in Neuchatel and in the area of Geneva. France and other countries started to develop an interest in securing the rights of the Jewish population and emancipation of the Jewish population started. With ongoing pressure from outside of Switzerland, Jews were permitted to settle in other locations of the country by 1866. They were gradually given civil rights and duties as per the Swiss federal constitution, however, there remained restrictions on professions. At the time there were around 553 Jews living in Switzerland.

In the late 19th early 20th century, Jews immigrated from Alsace, Germany and East Europe and Jewish life in Switzerland was blooming. The First Zionist Congress was held in the canton of Basel in 1897.

 

The Holocaust Period

Following World War I, antisemitism started to rise in Switzerland. After 1933 Jewish refugees were no longer permitted entry in spite of protest actions by politicians, church and citizens. With the annexation of Austria by Germany in March 1938, there was a wave of Jewish refugees attempting to enter Switzerland. Austrian and German Jews’ passports were marked with a J which enabled barring their entry.

During World War II the country was spared from Nazi occupation. Overall local Jews were protected by the country’s neutrality and 25,000 Jews were given protection by Switzerland.

 

Postwar

The following decades tolerance began to spread and Jews became well integrated into Swiss society. In the early post-war decades, Jews of Sephardi origin from North Africa settled down in the Geneva and Lausanne areas.

Jewish communities took care of Hungarian and Egyptian Jewish refugees fleeing after the Hungarian Uprising and Suez War of 1956, and Czechoslovak Jews fleeing after August 1968.

פלדקירך FELDKIRCH

עיירה במחוז פוראלברג, אוסטריה.

במחצית הראשונה של המאה ה- 14 חיו יהודים בפלדקירך, באזור שנקרא כיום הייליגנקרויץ, מחוץ לחומות העיר. סכסוך משפטי משנת 1343 בין הרוזן אלברכט פון וורדנברג הראשון, שליט בלודנץ, לבין רוזן מונטפורט אולריך הראשון, שליט פלדקירך, דן בשבע משפחות יהודיות שעברו מפלדקירך לבלודנץ. הפסיקה הייתה שהיהודים שייכים לרוזן מונטפורט. לא ידוע אם היהודים שבו לפלדקירך.

בשנת 1349, בתקופת המגיפה, היהודים בפלדקירך ובקונסטנץ נעצרו בשל עלילת דם. יהודי קונסטנץ שוחררו אחרי חמש שנים, ואילו גורלם של יהודי פלדקירך אינו ידוע.

Arosa

A village in the canton of Graubünden, Switzerland.

This Alpine resort village in the Schanfigg Valley, known for its lakes, ski slopes and trails, has since the first decades of the 20th century attracted Jewish guests as well. There has never been a Jewish community in Arosa, but since 1930s a number of local restaurants and hotels have catered for observant Jews. In 1930, B. Levin opened a kosher restaurant and soon afterwards Hotel Metropol. They were followed three years later by Hotel Lebanon, another kosher institution. Each of the hotels had a synagogue on their premises.

In 2021, Levin’s Kosher Metropol Arosa is a glatt-kosher family run hotel that caters to orthodox and ultra-orthodox Jews and offers strictly kosher food and religious services. 

Davos

A town in the canton of Graubünden, Switzerland.

During the second half of the 19th century, the place developed into a popular ski resort. Jewish tourists started to visit Davos as well. As a result, in 1897 A. Hirsch opened the International Sanatorium, a first-class glatt-kosher hotel with a synagogue and a mikveh on the premises. However, the hotel was not financially successful and in 1905 closed.   The same year, Pension Schneider, another kosher establishment was opened in Villa Bel 'Aria.

Hilfsvereins für jüdische Lungenkranke in der Schweiz, a Zurich-based Jewish assistance association for lung patients opened Ethania, a Jewish sanatorium in May 1919. The building was damaged in a snow avalanche in December 1919; it was renovated and reopened in 1920. Ethania sanatorium functioned until 1991.

A Jewish community was created in 1918 and a Jewish cemetery was opened in 1931. A branch of the Zionist movement was active I Davos during the 1920s.

A synagogue and a kosher restaurant were opened in 2008 in the building of the former Holländische Sanatorium. Davos continues to be a popular destination for Orthodox Jewish tourists and they are catered for by a number of kosher hotels, including Levin’s Kosher Derby Davos hotel.  

Liechtenstein

Fürstentum Liechtenstein - Principality of Liechtenstein 

A state in Central Europe.

21st century

About 20 Jews are known to live in the Principality. There is no Jewish community, no synagogue and no Jewish cemetery in Liechtenstein. Some of the Jews in Liechtenstein belong to the Jewish community in St. Gallen, Switzerland.

In 2001, Verein der Liechtensteiner Freunde von Yad Vashem (“Association of the Liechtenstein Friends of Yad Vashem “) was established. The association is instrumental in supporting the project of video testimonials by Holocaust survivors, which are recorded on video by specialized teams with psychological support. 
 

History

During Middle Ages, the Jews of the communities in the neighboring region, particularly of Feldkirch, where there was a Jewish community during the 14th and 15th centuries, are likely to have had contacts with the people of Liechtenstein. These contacts increased as of the 16th century new Jewish communities were established in the region, among them in Hohenems, Tettnang, Langenargen and others. Jews passing through Vaduz during 16th to 18th century were required to pay taxes in accordance to the cube tariff (Würfelzoll).

In 1637, during the Thirty-Year War, Jewish refugies from communities in southern Germany, were allowed to settle in Eschnerberg, Eschen, Nendeln, and Mauren – now all villages on the territory of the Principality of Liechtenstein. The Jews were active as cattle and horse dealers as well as traders of fabrics and silverware. In 1651, they had to leave the area, as a result of tensions with the local population.  

Jewish presence in Liechtenstein is mentioned a number of times in the 18th century. In 1727, there was a baptized Jew in Vaduz. In 1745 about 50 Jews from those expelled from Sulz, found refuge in Vaduz, Nendeln, Schan, and Eschen. In 1760, Prince Josef Wenzel of Liechtenstein forbade the Jews to engage in trade in the territories of the principality. The ban was renewed in 1781, but it seems that the commercial ties between the people of Liechtenstein and the Jews from the communities in Vorarlberg continued.

In the 19th century, Gebrüder Rosenthal, a Jewish-owned textile company from Hohenems in Austria acquired a mechanical weaving mill in Vaduz in 1869, and the Mechanische Weberei Vaduz, another weaving mill, in 1884. But until 1920, no Jews lived in Liechtenstein.

In 1929, Franz I, Prince of Liechtenstein (1875-1938) married Elsa (Elisabeth) von Gutmann (1875-1947), a Vienna-born Jewess. The marriage, however, did not influence the principality’s policy towards Jewish refugees from Nazi Germany. Moreover, during late 1930s, members of the Volksdeutsche Bewegung, the local Nazi party, conducted violent attacks, including bomb attacks, against the hadful of Jews who lived in Liechtenstein.

A November 1938 census of the foreign residents in Liectenstein recorded 118 Jews in the principality, of them 20 arrived in the days after the Pogrom Night on November 9, 1938. Fearing a possible entry of German troops to Liechtenstein after the annexation of Austria by Nazi Germany in March 1939 (Anschluss), most Jews fled Liechtenstein and took refuge in Switzerland. They returned after a few days.

During the years of Nazi regime, about 400 Jews looked for refuge in Liechtenstein. Of them 235 were accepted, and 165 were refused residence in the principality. 144 Jews were granted citizenship in exchange for high fees. Most of them never lived in Liechtenstein, but used its passport for safe passing through other countries.

In early 21st century an international commission of historians examined the principality’s policy and relations with Jews during the Nazi era. According to its report, Liechtenstein did not serve as an important financial center or a foreign exchange hub, and it was not a refuge for Nazi looted property.

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי הוהנמס
הוהנמס Hohenems

(במקורות היהודיים עמס)

עיר במערב אוסטריה.


בשנת 1617 קיבלו תריסר משפחות יהודיות היתר-ישיבה בעיר במעמד כמעט שווה לתושבים הנוצריים; המס השנתי שהוטל עליהם הסתכם בעשרה גולדנים ושני אווזים מפוטמים. באמצע המאה עלה מספר המשפחות ל-30. גירוש זמני (1688-1676), מיסוי מוגבר וגזירות היו נחלת היישוב היהודי עשרות בשנים. ב-1769 פירסמה ממשלת אוסטריה צו בדבר מתן חסות ליהודים, שהיוו אז כ-%10 מכלל האוכלוסיה, ועד 1848 נטוש היה מאבק בין הקהילה והעיריה המקומית בשאלת מיסים. בשנים 1878-1849 התארגנה הקהילה על בסיס עצמאי למחצה, עם "ראש-עיר" משלה. כיון שנאסר על היהודים לסחור באיזור מגוריהם היו מהם שנעשו סוחרים מצליחים מעבר לגבול, בשוויץ ובאיטליה. בית-כנסת נחנך ב-1772 ובית-ספר יסודי ב- 1784; במרוצת השנים פעלו בה יותר מ-20 אגודות צדקה ותרבות. בשנים 1844-1833 כיהן כרב המקום אברהם קוהן; הוא נאלץ לפרוש לאחר שנכשל בהנהגת הרפורמה בקהילה.

באמצע המאה ה-19 היגרו כמחצית מיהודי המקום לארצות הברית, ומספרם בעיר פחת והלך אחרי שהותר ליהודים להתיישב ברחבי אוסטריה ללא הגבלה (1867); מתוך 455 נפש ב-1866 נותרו תוך 12 שנים 165 בלבד.

בעת סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית במארס 1938 חיו בהוהנמס כעשרים יהודים, כמה הצליחו להגר. בית הכנסת ניזוק קשה בנובמבר אותה השנה ("ליל הבדולח"). בספטמבר 1939, אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, עוד ישבו בהוהנמס 10 יהודים, רובם הומתו במחנות ריכוז.

בהוהנמס נולד שלמה זולצר (1890-1804), חזן מפורסם בווינה שביקש לחדש את החזנות המסורתית על-ידי שילוב מנגינות ברוח הסגנון האירופי בזמנו.

בשנות התשעים נפתח במקום מוזיאון יהודי ולצידו ספרייה.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
Sulzer, Salomon
Cantor and composer

Born in Hohenems, Austria, to a family of rich manufacturers, he was appointed cantor at the main synagogue in his hometown when only 16. He studied music in Vienna where he was chief cantor of the new synagogue from 1825 to 1881. His baritone voice attracted non-Jewish as well as Jewish admirers, among them Schubert, Schumann, and Liszt. In 1868 he was appointed knight of the order of Franz Josef. Sulzer's synagogue compositions became the models upon which congregations based their services throughout the year. His Schir Zion appeared in two volumes and while his music and innovations won only limited acceptance in Eastern Europe, they became standard in central Europe.
שלמה זולצר

שלמה זולצר (1804-1890) חזן ומלחין. נולד בהוהנאמס, טירול, אוסטריה. במשך חמש שנים שימש חזן בעיר מולדתו וב-1826 מונה לחזן בבית הכנסת החדש בווינה. תפקיד זה מילא עד 1881. זולצר הנהיג שינויים שנועדו לעצב מחדש את המוסיקה החזנית המסורתית. תכניתו הייתה לשנות את המוסיקה החזנית באופן שתטמיע את רוח המוסיקה של זמנו תוך שמירת מקורה היהודי. בתמיכתו של רבי יצחק נח מנהיימר, ראש הקהילה, השלים את יצירתו הגדולה, שיר ציון. חלקה הראשון התפרסם ב-1840 והשני ב-1866. הקובץ כולל נעימות שעובדו בסגנון המוסיקה הנוצרית של התקופה ורצ'יטטיבים בסגנון הפולני הקדום. זולצר היה הראשון שהכניס עוגב לבית הכנסת וארגן מקהלה לליווי זמרתו של החזן. בשנים 1876-1835 התקבלו שינויים אלה בכל בתי הכנסת המודרניים. אולם, הוא לא השלים את הרפורמה ונאלץ להתמודד עם הביקורת שהוטחה בו מצד יהודי מזרח-אירופה. נפטר בווינה, אוסטריה.

אינסברוק
אינסברוק INNSBRUCK

בירת טירול, מערב-אוסטריה. ב-1969 התגוררו בה כ-50 יהודים.

בראש הקהילה עמד אוסקאר פון לובומירסקי, אציל פולני שהתגייר. טובע מטבעות יהודי בשירות דוכס טירול נזכר במאה ה-13. סוחרים ומלווים יהודיים הגיעו לעיר מאיטליה וקארינתיה, עזבו אותה במחצית הראשונה של המאה ה-14 וחזרו לאחר שהבנקאים הפלורנטיניים במקום פשטו את הרגל. הקהילה נפגעה אך לא נהרסה "במגיפה השחורה", וגם לא נכללה בגירוש טירול בשנת 1520. היו אז ביניהם באנקאים וסוכנים של חברות מסחר זרות ובשנות ה-20 של המאה ה-17, תחת שלטונו הנאור של הדוכס פרדינאנד השני, גם בעלי עמדות במימשל ובחצר השליט. אחרי מותו הוטל איסור על כניסת יהודים נוספים לאינסברוק וב-1647 השיגו סוף סוף העירונים את מבוקשם - גירוש היהודים, פרט לשתי משפחות. כעבור שנתיים הותר למשפחות אחדות של מגורשים מהוהנמס להתיישב בעיר ובסוף המאה הגיעו עוד יהודים. ב-1714 קבלה מועצת העיר את הסכמת המושל לגרשם שנית, "כדי לשמור על צביונה הנוצרי של העיר"; הפעם הושארו שני אחים שהצטיינו בתרומותיהם לבית-החולים העירוני.

באמצע המאה ה-18 ישבו באינסברוק שתי משפחות יהודיות "נסבלות" ושמונה בטירול כולה. במהלך ההתקוממות נגד השלטון הצרפתי- הבאווארי בשנת 1809 נשדד רכוש יהודי ואחרי קונגרס וינה (1815) בוטלו מעט הזכויות שהבאווארים העניקו בשעתו ליהודי המקום. עם מתן שוויון זכויות בשנת 1867 נפתחה העיר בפני יהודים נוספים, אבל מספרם באינסברוק לא גדל בשיעור ניכר; שלטונות העיר הכבידו על כניסת יהודים חדשים ויהודי המקום לא ששו לקלוט "זרים מן המזרח" מחשש תגובות אנטישמיות. ועוד, התפילה בציבור היתה רפורמית ויהודים חרדים פסחו על אינסברוק. עד 1914 היו יהודי אינסברוק כפופים לקהילת הוהנמס; מאז פעלה קהילה נפרדת ורבה האחרון של הוהנמס, ד"ר לינק, נעשה ראשון הרבנים באינסברוק. אחרי מלחמת-העולם הראשונה נעשתה אינסברוק מוקד ללאומניות פאן- גרמנית ולאנטישמיות. בשנות ה-20 ישבו בעיר 200 יהודים וב- 1934, כאשר נאסרה השחיטה הכשרה, מנתה הקהילה 317 נפש (%0.5 מכלל האוכלוסיה). בני הדור הצעיר נמשכו לציונות ואף יוצגו בוועד הקהילה. ד"ר אלימלך רימלט, לימים שר הדואר בישראל, שימש ברבנות בעיר עד 1938.

עם סיפוח אוסטריה לרייך השלישי (במארס 1938) הוחרמו פנקסי הקהילה והתחיל נישול היהודים מחיי הכלכלה. בסתיו אותה השנה פוזרה הקהילה. ב"ליל הבדולח" (10 בנובמבר) הותקפו כל בתי היהודים, בית-הכנסת ובית-העלמין חוללו. 18 יהודים נאסרו ושלושה מראשי הציבור נרצחו.

אחרי המלחמה שוקמה הקהילה, מנתה אז 100 איש, והייתה הקטנה בקהילות היהודיות באוסטריה. בית הכנסת החדש נחנך ב- 1961.

שוויץ

Switzerland

Swiss Confederation

Country situated in central Europe.

21st Century

Swiss Federation of Jewish Communities SIG
Gotthardstrasse 65
P.O. Box
8027 Zurich
Switzerland

Phone: 41 (0)43 305 07 77
Website: https://www.swissjews.ch/en/contact/

Jewish life in Switzerland is represented by traditional, Ultra-orthodox, Sephardi and Reform communities.

Their activities include synagogues, Jewish communities, kindergartens, schools, youth movements, kosher shops and cultural events. There are several Jewish cemeteries in various regions. The oldest is situated between Endingen and Lengnau, villages where Jews were allowed to live towards the end of the 18th century.

Jewish communities and organizations are united in the Swiss Federation of Jewish Communities founded in 1904. The Swiss Federation founded the World Jewish Congress in 1936. Jews were represented in the clock, textile, they were also prominent in the establishement of department stores such as Nordmann and in the cattle trade. The country’s first woman president, Ruth Dreifuss (1999-2000) was Jewish.

The First Zionist Congress (1897) held in the Stadt Casino Basel is commemorated with a bronze plaque on the side of the concert hall stage. The long time yearning for a return to the ancestral home became increasingly concrete in the 19th century and the First Zionist Congress with Theodor Herzl at its helm was transformative in this quest of establishing a modern state and make the desert bloom. Besides being home to the 1897 Basel Congress, this city also houses a Jewish museum.

Switzerland had a Jewish population of around 18,000 in the late 2010s with the largest communities in Zurich, Geneva and Basel.

 

Prominent Figures

The most prominent figure to have lived in Switzerland is Albert Einstein. Raised in Switzerland he studied at the Federal Polytechnic Academy in Zurich. He served as examiner at the country’s patent office. Other notables were the violinist Yehudi Menuhin, composer Ernest Bloch, poet Elias Canetti and author Albert Cohen. Also the originally German economist and social revolutionary with Polish roots, Rosa Luxemburg (1871-1919) [ˈʁoːza ˈlʊksəmbʊʁk] lived in Switzerland. She gained her PhD at the University of Zurich.

 

History

First Jews probably arrived in the area nowadays called Switzerland along with the Romans. One location where Jews settled in the 3rd century AD was in the Roman town of Augusta Raurica close to Basel.

The Swiss state was formally established in 1291, the Confoederatio Helevetica. With Ashkenazi settlement on Swiss land in the 12th and 13th centuries, the Jewish population in the area increased though by the mid-14th century the communities were still quite small. Some communities had cemeteries at the time. Jews were subjected to discriminatory laws in the Middle Age.

In the second half of the 16th century there was Jewish settlement in the area of the canton of Basel respectively southern Alsace and possibly in the Bodensee area. Jewish rural communities started to flourish in the 17th century on the Swiss border in the areas of western Alsace, Rhine valley, canton Basel and Hohenems and were occupied in cattle trade and peddling. They were however expelled at the end of the century beginning of the 18th century.

Jews were allowed to live in the villages Lengnau and Endingen in the canton of Aargau in 1776. This rule lasted for nearly 100 years. In the mid-18th century synagogues were consecrated. In the 70s Jews also settled in Neuchatel and in the area of Geneva. France and other countries started to develop an interest in securing the rights of the Jewish population and emancipation of the Jewish population started. With ongoing pressure from outside of Switzerland, Jews were permitted to settle in other locations of the country by 1866. They were gradually given civil rights and duties as per the Swiss federal constitution, however, there remained restrictions on professions. At the time there were around 553 Jews living in Switzerland.

In the late 19th early 20th century, Jews immigrated from Alsace, Germany and East Europe and Jewish life in Switzerland was blooming. The First Zionist Congress was held in the canton of Basel in 1897.

 

The Holocaust Period

Following World War I, antisemitism started to rise in Switzerland. After 1933 Jewish refugees were no longer permitted entry in spite of protest actions by politicians, church and citizens. With the annexation of Austria by Germany in March 1938, there was a wave of Jewish refugees attempting to enter Switzerland. Austrian and German Jews’ passports were marked with a J which enabled barring their entry.

During World War II the country was spared from Nazi occupation. Overall local Jews were protected by the country’s neutrality and 25,000 Jews were given protection by Switzerland.

 

Postwar

The following decades tolerance began to spread and Jews became well integrated into Swiss society. In the early post-war decades, Jews of Sephardi origin from North Africa settled down in the Geneva and Lausanne areas.

Jewish communities took care of Hungarian and Egyptian Jewish refugees fleeing after the Hungarian Uprising and Suez War of 1956, and Czechoslovak Jews fleeing after August 1968.

פלדקירך
פלדקירך FELDKIRCH

עיירה במחוז פוראלברג, אוסטריה.

במחצית הראשונה של המאה ה- 14 חיו יהודים בפלדקירך, באזור שנקרא כיום הייליגנקרויץ, מחוץ לחומות העיר. סכסוך משפטי משנת 1343 בין הרוזן אלברכט פון וורדנברג הראשון, שליט בלודנץ, לבין רוזן מונטפורט אולריך הראשון, שליט פלדקירך, דן בשבע משפחות יהודיות שעברו מפלדקירך לבלודנץ. הפסיקה הייתה שהיהודים שייכים לרוזן מונטפורט. לא ידוע אם היהודים שבו לפלדקירך.

בשנת 1349, בתקופת המגיפה, היהודים בפלדקירך ובקונסטנץ נעצרו בשל עלילת דם. יהודי קונסטנץ שוחררו אחרי חמש שנים, ואילו גורלם של יהודי פלדקירך אינו ידוע.

ארוזה

Arosa

A village in the canton of Graubünden, Switzerland.

This Alpine resort village in the Schanfigg Valley, known for its lakes, ski slopes and trails, has since the first decades of the 20th century attracted Jewish guests as well. There has never been a Jewish community in Arosa, but since 1930s a number of local restaurants and hotels have catered for observant Jews. In 1930, B. Levin opened a kosher restaurant and soon afterwards Hotel Metropol. They were followed three years later by Hotel Lebanon, another kosher institution. Each of the hotels had a synagogue on their premises.

In 2021, Levin’s Kosher Metropol Arosa is a glatt-kosher family run hotel that caters to orthodox and ultra-orthodox Jews and offers strictly kosher food and religious services. 

דאבוס

Davos

A town in the canton of Graubünden, Switzerland.

During the second half of the 19th century, the place developed into a popular ski resort. Jewish tourists started to visit Davos as well. As a result, in 1897 A. Hirsch opened the International Sanatorium, a first-class glatt-kosher hotel with a synagogue and a mikveh on the premises. However, the hotel was not financially successful and in 1905 closed.   The same year, Pension Schneider, another kosher establishment was opened in Villa Bel 'Aria.

Hilfsvereins für jüdische Lungenkranke in der Schweiz, a Zurich-based Jewish assistance association for lung patients opened Ethania, a Jewish sanatorium in May 1919. The building was damaged in a snow avalanche in December 1919; it was renovated and reopened in 1920. Ethania sanatorium functioned until 1991.

A Jewish community was created in 1918 and a Jewish cemetery was opened in 1931. A branch of the Zionist movement was active I Davos during the 1920s.

A synagogue and a kosher restaurant were opened in 2008 in the building of the former Holländische Sanatorium. Davos continues to be a popular destination for Orthodox Jewish tourists and they are catered for by a number of kosher hotels, including Levin’s Kosher Derby Davos hotel.  

ליכטנשטיין

Liechtenstein

Fürstentum Liechtenstein - Principality of Liechtenstein 

A state in Central Europe.

21st century

About 20 Jews are known to live in the Principality. There is no Jewish community, no synagogue and no Jewish cemetery in Liechtenstein. Some of the Jews in Liechtenstein belong to the Jewish community in St. Gallen, Switzerland.

In 2001, Verein der Liechtensteiner Freunde von Yad Vashem (“Association of the Liechtenstein Friends of Yad Vashem “) was established. The association is instrumental in supporting the project of video testimonials by Holocaust survivors, which are recorded on video by specialized teams with psychological support. 
 

History

During Middle Ages, the Jews of the communities in the neighboring region, particularly of Feldkirch, where there was a Jewish community during the 14th and 15th centuries, are likely to have had contacts with the people of Liechtenstein. These contacts increased as of the 16th century new Jewish communities were established in the region, among them in Hohenems, Tettnang, Langenargen and others. Jews passing through Vaduz during 16th to 18th century were required to pay taxes in accordance to the cube tariff (Würfelzoll).

In 1637, during the Thirty-Year War, Jewish refugies from communities in southern Germany, were allowed to settle in Eschnerberg, Eschen, Nendeln, and Mauren – now all villages on the territory of the Principality of Liechtenstein. The Jews were active as cattle and horse dealers as well as traders of fabrics and silverware. In 1651, they had to leave the area, as a result of tensions with the local population.  

Jewish presence in Liechtenstein is mentioned a number of times in the 18th century. In 1727, there was a baptized Jew in Vaduz. In 1745 about 50 Jews from those expelled from Sulz, found refuge in Vaduz, Nendeln, Schan, and Eschen. In 1760, Prince Josef Wenzel of Liechtenstein forbade the Jews to engage in trade in the territories of the principality. The ban was renewed in 1781, but it seems that the commercial ties between the people of Liechtenstein and the Jews from the communities in Vorarlberg continued.

In the 19th century, Gebrüder Rosenthal, a Jewish-owned textile company from Hohenems in Austria acquired a mechanical weaving mill in Vaduz in 1869, and the Mechanische Weberei Vaduz, another weaving mill, in 1884. But until 1920, no Jews lived in Liechtenstein.

In 1929, Franz I, Prince of Liechtenstein (1875-1938) married Elsa (Elisabeth) von Gutmann (1875-1947), a Vienna-born Jewess. The marriage, however, did not influence the principality’s policy towards Jewish refugees from Nazi Germany. Moreover, during late 1930s, members of the Volksdeutsche Bewegung, the local Nazi party, conducted violent attacks, including bomb attacks, against the hadful of Jews who lived in Liechtenstein.

A November 1938 census of the foreign residents in Liectenstein recorded 118 Jews in the principality, of them 20 arrived in the days after the Pogrom Night on November 9, 1938. Fearing a possible entry of German troops to Liechtenstein after the annexation of Austria by Nazi Germany in March 1939 (Anschluss), most Jews fled Liechtenstein and took refuge in Switzerland. They returned after a few days.

During the years of Nazi regime, about 400 Jews looked for refuge in Liechtenstein. Of them 235 were accepted, and 165 were refused residence in the principality. 144 Jews were granted citizenship in exchange for high fees. Most of them never lived in Liechtenstein, but used its passport for safe passing through other countries.

In early 21st century an international commission of historians examined the principality’s policy and relations with Jews during the Nazi era. According to its report, Liechtenstein did not serve as an important financial center or a foreign exchange hub, and it was not a refuge for Nazi looted property.